(א) שאין ראוי למנות הצוויים הכוללים התורה כלה:
(ב) הנה יבואו בתורה צוויין ואזהרות אינן בדבר מיוחד אבל יכללו המצות כלם. כאילו יאמר עשה כל מה שצויתיך לעשות והזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו, או לא תעבור דבר ממה שצויתיך בו, ואין פנים למנות הצווי הזה מצוה בפני עצמה שהוא לא יצוה לעשות מעשה מיוחד שיהיה מצות עשה ולא יזהיר מעשות מעשה מיוחד שיהיה מצות לא תעשה, וזה כאמרו (שמות כ״ג:י״ג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, ונאמר חקותי תשמרו ואת משפטי תעשון ושמרתם את משמרתי ורבים כאלה. וכבר טעו בשרש הזה גם כן עד שמנו קדושים תהיו מצוה מכלל מצות עשה ולא ידעו שאמרו קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים הם צוויין לקיים כל התורה, כאלו יאמר היה קדוש בעשותך כל מה שצויתיך ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו. ולשון ספרא קדושים תהיו פרושים תהיו, רוצה לומר הבדלו מן הדברים המגונים כלם שהזהרתי אתכם מהם. ובמכילתא ואנשי קדש תהיון לי איסי בן יהודה אומר כשהקב"ה מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להם קדושה, רוצה לומר כי זה הצווי אינו צווי בעצמו אבל הוא נמשך אחר מצוה שנצטוו בה ומקיים הצווי ההוא יקרא קדוש, ואין הפרש בין אומרו קדושים תהיו או אילו אמר עשו מצותי, התראה שנאמר שזה מצות עשה מחוברת אל המצות הרמוז אליהם שנצטוינו לעשותם, כן לא נאמר בקדושים תהיו והדומים להם שהיא מצוה, כי לא צוה לעשות דבר זולת מה שידענו. ולשון ספרי והייתם קדושים זו קדושת מצות. הנה כבר התבאר מה שהלכנו סביבו, ומזה השרש גם כן אמרו (דברים י׳:ט״ז) ומלתם את ערלת לבבכם רוצה לומר שיקבל וישמע כל מה שקדם זכרו מן המצוה, וכן וערפכם לא תקשו עוד, רוצה לומר אל תקשה את לבך ותקבל כל מה שצויתיך ולא תעבור עליו:
(1) That it is inappropriate to count commands that include the whole Torah.
(2) Behold that there are commands and warnings that appear in the Torah that are not about a specific thing, but rather include all of the commandments. It is as if it says, "Do everything I have commanded you to do and be careful about anything from which I have prohibited you"; or "Do not transgress anything of what I have commanded you about." And there is no room to count this command on its own - as it does not command us to do a specific act, such that it should be a positive commandment; nor does it warn us from doing a specific act, such that it should be a negative commandment. And this is like its saying, "Be on guard concerning all that I have told you" (Exodus 23:13); and what is stated, "And you shall keep my statutes" (Leviticus 19:19); "And you shall keep my judgements" (Leviticus 18:4); "and you shall keep My covenant" (Exodus 19:5); "And you shall keep My charge" (Leviticus 18:30), and many like these. And [others] have already erred in this principle, such that they counted, "You shall be holy" (Leviticus 19:2), to be included among the positive commandments. And they did not know that "You shall be holy," and "you shall sanctify yourselves and be holy" (Leviticus 11:44) are commands to keep the whole Torah. It is as if it said, "Be holy by doing everything I have commanded you and being careful about anything I have prohibited to you." And the words of the Sifra (Sifra, Kedoshim, Section 1:1) are, "'You shall be holy' - you shall be separated - meaning to say, separate from all the disgraceful things that I have prohibited to you." And in the Mekhilta (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:30:1), "Issi ben Yehudah says, 'When the Holy One, Blessed be He, originates a commandment for Israel, He adds holiness to them'" - meaning to say this command is not a command in itself, but rather follows from the commands that they have been commanded. So one who fulfills this command will be called, holy. And there is no difference between it saying, "You shall be holy," or if it had said, "Do my commandments." Would you see that that which is being said [here] is a positive commandment, in addition to the commandments that it is referring back to, that we have been commanded? Likewise should we not say that "You shall be holy," and that which is similar to it, is a commandment - for it has not commanded us to do anything besides what we [already] know. And the words of the Sifrei (Sifrei Bamidbar 115:1): "'You shall be holy' - that is the holiness of the commandments.' Hence behold what we have been working around is clear. And also based on this principle is its saying, "Cut away the thickening about your hearts" (Deuteronomy 10:16) - meaning to say, that one accept and obey all of the commandments already mentioned. And so too, "and stiffen your necks no more" (Deuteronomy 10:16) - meaning to say, do not harden your heart and accept that which I commanded you, and do not transgress it.
(א) היא שצונו לקדש את שמו והוא אמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם, רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האנס בעבור אהבתו יתעלה וההאמנה באחדותו כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע כשצוה להשתחות לצלם והשתחוו לו כל ההמון וישראל בכלל ולא היה שם מקדש שם שמים אבל פחדו הכל והיתה בזה חרפה לכל ישראל על אשר אבדה זאת המצוה מכללם. ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההוא אשר פחד ממנו כל העולם, ולהיות פרסום היחוד בזה יעד השם על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בזה המעמד ושיראו בהם בחורים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות ויתירו נפשם ויפרסמו האמונה ויקדשו את השם ברבים, כמו שהבטיחנו באמרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו'. ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים. ובגמרא (סנהדרין ע"ד:) אמרו בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה, תא שמע שבע מצות נצטוו בני נח ואם אתה אומר כן תמניא הוו, הנה נתבאר לך שהיא מכלל מיני המצות המחוייבות לישראל, ושמו ראיתם על זאת המצוה מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין. (בפרשת אמור אל הכהנים, מדע הלכות יסודי התורה פ"ה):
(1) That is that He commanded us to sanctify His name. And that is His saying, "and I shall be sanctified in the midst of the Children of Israel" (Leviticus 22:32). And the content of this commandment is that we are commanded to publicize this true faith in the world, and that we not fear the injury of any aggressor. And even though an oppressor seeks to coerce us, we may not listen to him, but rather must give ourselves over to dying; and not deceive him to think that we have denied [God or His Torah] - even if we [regardless] believe in Him, may He be exalted, in our hearts. And this is the commandment of sanctifying [God's] name, that the Jewish people is commanded as a whole - meaning, to allow ourselves to die at the hand of the coercer on account of our love for God, may He be exalted, and our faith in His unity. This is like that which was done by Chananiah, Mishael and Azariah at the time of the evil Nevuchadnetsar, when he commanded to bow down to an image and all of the masses bowed down to it, including the Jews; and there was no one there sanctifying the name of the Heavens. Rather all were afraid; and this was a great disgrace for all of Israel, since the commandment was lost from all of them. And this commandment (in such circumstances) is only commanded in such a large and public stand in which everyone is afraid. And this was a designated publicization of [God's] unity which was designated by God through Yishayah - that the disgrace of Israel not be complete during this stand, but that young men would appear at that difficult time; and death would not scare them and they would allow their lives [to be taken], such that they would publicize the faith and sanctify [God's] name among the masses. This is as He promised us when He said, "no more shall Yaakov be shamed, no longer his face grow pale. For when he - that is, his children - behold what My hands have wrought in his midst, they will sanctify My name, etc." (Isaiah 29:22-23). And the language of the Sifra is, "On this condition did I bring you out of Egypt: On condition that you sanctify My name among the masses." And in the Gemara (Sanhedrin 74b), they said, "Is a gentile (ben Noach) commanded about the sanctification of [God’s] name, or is he not commanded? Come and hear - the Children of Noah were commanded to observe seven commandments. And if you say like this, there would be eight." Behold it has become clear to you that it is among the commandments that are obligatory for the Jews. And they brought His saying, "and I shall be sanctified in the midst of the Children of Israel," as a proof for this commandment.
(2) The biblical source of this commandment is God's statement1, "Sanctify Me amidst the Jewish people."
(3) This mitzvah requires us to publicize the true religion to the masses. This must be done without fear of retribution, to the extent that even if a powerful tyrant tries to force us to deny G‑d (exalted be He), we may not obey him. We must rather unquestioningly submit to death, not even allowing him to think that we have denied G‑d (exalted be He) [by outwardly denying Him], even if we still maintain belief in Him in our hearts.
(4) This is the mitzvah of "Santifying God's Name," in which all Jews are obligated. This means that allow ourselves to be killed by a tyrant for love of God (exalted be He) and belief in His Oneness. [This is] similar to the actions of Chanaya, Mishael, and Azaryah in the days of the wicked Nebuchadnezzar, who forced people to bow down to a statue, and everyone — including Jews — bowed down. There was nobody there to sanctify God's Name, and this was a tremendous shame to the Jewish people. Everyone did not fulfill this mitzvah, and there was nobody to fulfill it; everyone was afraid.
(5) This commandment is obligatory only in such an awesome setting, when all inhabitants of the world were terrified, and it was then necessary to spread and announce His Unity.2
(6) But God had already promised through His prophet Isaiah that the Jewish people would not be completely disgraced on that difficult occasion; and that a few young men3 would be present who would not be afraid of death, and would give up their lives and publicize faith in God, sanctifying God's Name in public as we have been commanded through Moses. This promise is in the verse4, "Now, Jacob will not be afraid, nor will his face turn white; for he will see in his midst his children, the work of My hands. They will sanctify My Name, the Holy One of Jacob, and strengthen the God of Israel."
(7) [We see that this action is obligatory, and therefore counts as a mitzvah from] the Sifra: "Upon this condition I took them out of Egypt; on condition5 that they publicly sanctify My Name."
(8) In the end of tractate Sanhedrin, they ask, "Is a non-Jew commanded to sanctify God's Name or not? Here is a statement which proves it: 'The seven commandments of the non-Jews.' If you include this one [i.e. to sanctify God's Name], there would be eight!" From this we see that, for Jews, [sanctification of God's Name] counts as a mitzvah.
(9) They bring proof that this is counted among the mitzvot from the verse, "Sanctify Me amidst the Jewish people."
(10) The details of this commandment have been explained in the 7th chapter of the tractate Sanhedrin.
(א) היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת, ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח. וכבר בארנו שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו וזה עד"מ כן בשתאהב אותו יתעלה באמת כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי ואהבת את ה' אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ור"ל כמו שאברהם מפני שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב אברהם אוהבי וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק ב'):
(1) That is that He commanded us about loving Him, may He be exalted. And that is that we think about and contemplate His commandments, His statements and His actions until we comprehend Him and derive the greatest pleasure from that comprehension. And that is the love that is obligated. And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 33:1) is, "Since it is stated, 'And you shall love,' I would not know how a man is to love the Omnipresent. [Hence] we learn to say, 'And these things that I command you today shall be upon your heart' (Deuteronomy 6:6) - that through this, you will recognize the One that spoke and the world [came into being]." Behold we have explained to you that comprehension will come to you through contemplation and you will [then] come to pleasure, and perforce the love will come. And we have already clarified that this commandment also includes that we call all people to His service, may He be exalted, and to believe in Him. And that is since when you love a person, you will recount his praises and magnify him, and call on other people to love him. And this is, by way of analogy, the same with true love of Him, may He be exalted: When comprehension of His truth comes to you, you without a doubt call out to the fools and silly ones to know the true knowledge that you know. And the language of the Sifrei (Sifrei Devarim 32:2) is, "'And you shall love the Lord, your God' - cause Him to be loved by the creatures, like your father Avraham (did); as it is stated (Genesis 12:5), 'and the souls that they had made in Charan.'" And it means to say: Like Avraham who loved [God] - as Scripture testifies, "Avraham, who loves me" (Isaiah 41:8), and this was from his great comprehension - to the point that he called people to Him. (See Parashat Vaetchanan; Mishneh Torah, Foundations of the Torah 2.)
(א) שהזהירנו מחלול השם והוא הפך קדוש השם שנצטוינו בו שקדם באורו בתשיעית ממצות עשה, והוא אמרו יתברך ולא תחללו את שם קדשי, והעון הזה יחלק לשלשה חלקים שנים כוללים והאחד מיוחד. ואולם החלק האחד הכולל כל מי שבקשו ממנו לעבור על דבר ממצות בשעת השמד והיה האונס מתכוין להעביר בין מצות קלות בין חמורות, או מי שיבוקש ממנו שיעבור על ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, הנה הוא חייב להתיר נפשו ויהרג ואל יעבור כמו שבארנו בט' ממצות עשה. ואם עבר ולא נהרג כבר חלל את השם ועבר על לאו זה. ואם היה העובר במקום הרבים כלומר בעשרה מישראל כבר חלל את השם ברבים ועובר על לאו ולא תחללו את שם קדשי וחטאו גדול מאד אבל אינו לוקה בעבור שהוא אנוס, כי אין לבית דין לקיים גדר מלקות או מיתה אלא במזיד ברצון ועדים והתראה. ולשון ספרא בנותן מזרעו למולך ונתתי את פני באיש ההוא ואמרו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. הנה כבר התבאר לך שעובד ע"ז באונס אינו חייב כרת וכל שכן מיתת בית דין אבל עבר על חלול השם. והחלק השני הכולל גם כן כשיעשה האדם עבירה אין תאוה בה ולא הנאה אבל כיוון בפעולתו המרד ופריקת עול מלכות שמים, הנה זה מחלל גם כן ולוקה, ולפיכך אמר וחללת את שם אלהיך, כי זה מכוין להכעיס בזה הענין ואין הנאה גשמית בזה, והחלק המיוחד הוא שיעשה אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה פעולה אחת נראה בעיני ההמון שהוא עבירה ואין ראוי לנכבד לעשות דמיון הפועל ההוא אע"פ שהפועל מותר, הנה הוא חלל את השם. והוא אמרם (יומא פ"ו) ה"ד חלול השם כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. וכבר נכפל זה הצווי ואמר לא תחלל את שם ה'.
(1) That He prohibited us from desecrating [God's] name. And that is the opposite of the sanctification of [God's] name, the explanation of which preceded in the ninth of the Positive Commandments. And that is His, may He be blessed, saying, "And you shall not desecrate My holy name" (Leviticus 22:32). And this sin is divided into three parts - two that are general (for all) and one which is specific. Indeed the first of the general ones is anyone who it was demanded of him that he transgress one of the commandments at the time of a religious persecution (shemad) - and the persecutor had in mind to make him sin - whether one of the light commandment or [one] of the weighty commandments; or one who it was demanded of him that he transgress with regards to idolatry, sexual immorality or murder, even if it was not at the time of a religious persecution. Behold [such a one] is obligated to release himself and be killed, and not to transgress - as we explained in the ninth of the Positive Commandments. But if he transgressed and was not killed, he has already desecrated [God's] name and violated this negative commandment. And if the transgressor was in a public place - meaning [in front of] ten Israelites - he has already desecrated [God's] name in public. And he has violated the negative commandment of, "And you shall not desecrate My holy name," and his sin is very great. However he is not lashed, as he was under duress. For a court may only administer the punishment of lashes or a death penalty when volitional - willingly, with witnesses and a warning. And the language of the [Sifra] (Sifra, Kedoshim, Section 4:5) about the one who gives of his offspring to Molekh - "And I will set My face against that man" (Leviticus 20:3): They said, "'That [man],' and not one under duress, and not one inadvertent and not one mistaken." Behold it has already been made clear to you that one who worships an idol under duress is not liable for excision nor - all the more so - a death penalty of the court. But he has transgressed [the prohibition of] desecration of [God's] name. And the second part that is also general is when a man does a sin for which he has no desire and no benefit, but rather intends [to show] rebellion or the removal of the yoke of the kingdom of Heaven with his action. Behold this one also desecrates [God's name] and is lashed. And hence He said, "[You shall not swear falsely by My name,] and desecrate the name of your God" (Leviticus 19:12). For this one intends to anger [God] with this matter, and he has no physical benefit with it. And the specific part is when a man known for his virtue and goodness does a certain action that appears like a transgression in the eyes of the masses; such that it is not appropriate for someone esteemed to do this type of action, even though the action is permissible. And that is their saying (Yoma 86a), "What are the circumstances of the desecration of [God’s]name? [Rav said,] 'For example, [someone like] me, if I take meat from a butcher and do not give him money immediately.' [...] Rabbi Yochanan said, 'For example, [someone like] me, if I would walk four cubits without Torah and without tefillin.'" And this command was already repeated, when He said, "and do not desecrate the name of the Lord."
(א) כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". כֵּיצַד. כְּשֶׁיַּעֲמֹד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיֶאֱנֹס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהַרְגֶּנּוּ יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּצְוֹת (ויקרא יח ה) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
(1) The entire house of Israel are commanded regarding the sanctification of [God's] great name, as [Leviticus 22:32] states: "And I shall be sanctified amidst the children of Israel." Also, they are warned against desecrating [His holy name], as [the above verse] states: "And they shall not desecrate My holy name."
What is implied? Should a gentile arise and force a Jew to violate one of the Torah's commandments at the pain of death, he should violate the commandment rather than be killed, because [Leviticus 18:5] states concerning the mitzvot: "which a man will perform and live by them." [They were given so that] one may live by them and not die because of them. If a person dies rather than transgress, he is held accountable for his life.