|
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יקוק אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּחְתּוֹר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, וּתְקַבֵּל בִּתְשׁוּבָה אֶת פלוני בני, [כמו כן אפשר על כל אדם ואף על עצמו, (סידור רבי שבתי)] כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. |
||
...the great rabbi (Ar"i) responded that he should insert this special prayer in the section of the amida called ""hashiveinu (return us)":
May it be Your will, my God, the God of my fathers, that you carve out a hole through your holy throne to make a conduit for, and accept the teshuva of so-and-so [the way it's possible for every person and certainly one for himself - from the siddur of R' Shabtai] because your arm is outstretched to receive those who wish to return.
(א) בֶּן־שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ מְנַשֶּׁ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֥ם אִמּ֖וֹ חֶפְצִי־בָֽהּ׃ (ב) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יקוק כְּתֽוֹעֲבֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יקוק מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ג) וַיָּ֗שׇׁב וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הַבָּמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אִבַּ֖ד חִזְקִיָּ֣הוּ אָבִ֑יו וַיָּ֨קֶם מִזְבְּחֹ֜ת לַבַּ֗עַל וַיַּ֤עַשׂ אֲשֵׁרָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַֽיַּעֲבֹ֖ד אֹתָֽם׃ (ד) וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יקוק אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יקוק בִּירֽוּשָׁלַ֖͏ִם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃ (ה) וַיִּ֥בֶן מִזְבְּח֖וֹת לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם בִּשְׁתֵּ֖י חַצְר֥וֹת בֵּית־יקוק׃ (ו) וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יקוק לְהַכְעִֽיס׃ (ז) וַיָּ֕שֶׂם אֶת־פֶּ֥סֶל הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה בַּבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יקוק אֶל־דָּוִד֙ וְאֶל־שְׁלֹמֹ֣ה בְנ֔וֹ בַּבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה וּבִירוּשָׁלַ֗͏ִם אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתִּי֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִ֖י לְעוֹלָֽם׃...
(טז) וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יקוק׃ (יז) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֤י מְנַשֶּׁה֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
(1) Manasseh was twelve years old when he became king, and he reigned fifty-five years in Jerusalem; his mother’s name was Hephzibah. (2) He did what was displeasing to the LORD, following the abhorrent practices of the nations that the LORD had dispossessed before the Israelites. (3) He rebuilt the shrines that his father Hezekiah had destroyed; he erected altars for Baal and made a sacred post, as King Ahab of Israel had done. He bowed down to all the host of heaven and worshiped them, (4) and he built altars for them in the House of the LORD, of which the LORD had said, “I will establish My name in Jerusalem.” (5) He built altars for all the hosts of heaven in the two courts of the House of the LORD. (6) He consigned his son to the fire; he practiced soothsaying and divination, and consulted ghosts and familiar spirits; he did much that was displeasing to the LORD, to vex Him. (7) The sculptured image of Asherah that he made he placed in the House concerning which the LORD had said to David and to his son Solomon, “In this House and in Jerusalem, which I chose out of all the tribes of Israel, I will establish My name forever... (16)Moreover, Manasseh put so many innocent persons to death that he filled Jerusalem [with blood] from end to end—besides the sin he committed in causing Judah to do what was displeasing to the LORD. (17) The other events of Manasseh’s reign, and all his actions, and the sins he committed, are recorded in the Annals of the Kings of Judah.
(א) בֶּן־שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה שָׁנָ֖ה מְנַשֶּׁ֣ה בְמׇלְכ֑וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃...
(ט) וַיֶּ֣תַע מְנַשֶּׁ֔ה אֶת־יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם לַעֲשׂ֣וֹת רָ֔ע מִ֨ן־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הִשְׁמִ֣יד יקוק מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
(י) וַיְדַבֵּ֧ר יקוק אֶל־מְנַשֶּׁ֥ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ וְלֹ֥א הִקְשִֽׁיבוּ׃ (יא) וַיָּבֵ֨א יקוק עֲלֵיהֶ֗ם אֶת־שָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיִּלְכְּד֥וּ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה בַּחֹחִ֑ים וַיַּאַסְרֻ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיּוֹלִיכֻ֖הוּ בָּבֶֽלָה׃ (יב) וּכְהָצֵ֣ר ל֔וֹ חִלָּ֕ה אֶת־פְּנֵ֖י יקוק אֱלֹקָ֑יו וַיִּכָּנַ֣ע מְאֹ֔ד מִלִּפְנֵ֖י אֱלֹקֵ֥י אֲבֹתָֽיו׃ (יג) וַיִּתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֗יו וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ וַיִּשְׁמַ֣ע תְּחִנָּת֔וֹ וַיְשִׁיבֵ֥הוּ יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לְמַלְכוּת֑וֹ וַיֵּ֣דַע מְנַשֶּׁ֔ה כִּ֥י יקוק ה֥וּא הָאֱלֹקִֽים׃
(1) Manasseh was twelve years old when he became king, and he reigned fifty-five years in Jerusalem...
(9) Manasseh led Judah and the inhabitants of Jerusalem astray into evil greater than that done by the nations that the LORD had destroyed before the Israelites. (10) The LORD spoke to Manasseh and his people, but they would not pay heed, (11) so the LORD brought against them the officers of the army of the king of Assyria, who took Manasseh captive in manacles, bound him in fetters, and led him off to Babylon. (12) In his distress, he entreated the LORD his God and humbled himself greatly before the God of his fathers. (13) He prayed to Him, and He granted his prayer, heard his plea, and returned him to Jerusalem to his kingdom. Then Manasseh knew that the LORD alone was God.
תני בשם ר' מאיר כי הנה י"י יוצא ממקומו (ישעיה כו:כא), יוצא ממידת הדין למידת רחמים על ישר' ותשובתכם איני מקבל. תשובתו של מנשה קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליו גזירה קשה, הד"ה דכת' וידבר י"י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא י"י עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים וג' (דה"ב לג:י, יא). מהו בחוחים, ר' אבא בר כהנא א' בכירו מיניקייה. ויאסרוהו בנחשתים (שם), מהו בנחשתים, א"ר לוי בר חיתה עשה לו כמין מולי של נחשת ועשה אותה נקבים נקבים ונתנו לתוכה והתחיל מסיק תחתיו, וכיון שראה צרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא להזכירה, צלמא פלן אתא שיזביה, וכיון שלא הועיל כלום א' זכור אני שהיה אבא מקרי אותי את הפסוק הזה, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י"י אלקיך ושמעת בקולו, כי אל רחום י"י אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד:ל, לא), הרי אני קורא אותו אם יענה אותי הרי יפה, ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות של רקיע שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה, והיו אומ' לפני הק' רבון העול' אדם שהעמיד צלם בהיכל יש לו תשוב', אמ' להם הקב"ה אם איני מקבלו בתשוב' הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה, חתר לו כמין חתירה מתחת כסא כבוד שלו ושמע את תחינתו, הד' דכת' ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו כתיב, וישמע את תחינתו וג' (ד"ה ב' לג:יג). א"ר לעזר בר' שמע' בערביא צווחין לעתירתא חתירתא. וישיבהו לירושלם למלכותו (שם), במה השיבו, ר' שמואל בר נחמן בשם ר' אחא ברוח השיבו, כמה דאת אומ' משיב הרוח. וידע מנשה כי י"י הוא האלקים (שם), באותה שעה א' מנשה אית דין ואית דיין.
[loose translation] It was taught in the name of R' Meir "that God goes out from His place (Isaiah 26:21)" and this means that God goes out from the attribute of Judgement to the attribute of Mercy...
The teshuva of Menassheh He accepted, so she He not accept that of the Jewish people? As it says in Chronicles (33:10,11) "The LORD spoke to Manasseh and his people, but they would not pay heed; so the LORD brought against them the officers of the army of the king of Assyria, who took Manasseh captive in manacles (chochim)..." What are manacles? R' Abba bar Kahanna says with hooks, "bound him in fetters (nechushtayim), and led him off to Babylon." What are fetters? Said R' Levi bar Chayta: they made him a type of copper contraption with holes and they started to put him inside the caldron and light a fire from underneath. When he saw his trouble was real trouble, he started to call upon various gods; there wasn't an idol in the world with which he hadn't consorted saying: Oh so-and-so come save me! When he saw that that didn't help, he recalled his father used to read to him this verse in Deuteronomy (4:30, 31): "when you are in distress because all these things have befallen you and, in the end, return to and obey your God; For your God is a compassionate God, who will not fail you nor let you perish..." and he said: OK, I too will call in the God of my father and if He answers me, great, and if not, all deities are alike.
And all the ministering angels blocked the opening to the heavens to prevent his prayer from penetrating and asked God: how can You accept the teshuva of a person who put an idol in the innermost sanctuary? And God replied: if I can't accept this Teshuva, I would have to lock the doors from any person wishing to do teshuva! What did God do? He carved out an opening via His holy throne and through this conduit, He accepted the beseeching of Menasseh, as it says in Chronicles (33:13):"He prayed to Him, and He granted his prayer, heard his plea..."
Said R' Lazer in the name of Rav Simon: God Himself made the opening
"and returned him to Jerusalem to his kingdom(ibid)" Said R' Shmuel bar Nachman in the name of R' Acha: with what did He return Menasseh? With wind, as it says "He restores the wind"
"Then Manasseh knew that the LORD alone was God. (ibid)" at that moment, Menasseh said: indeed, where there is Judgement, there is a Judge!
משנה תורה, הלכות תשובה א':ג'
בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵין לָנוּ מִזְבַּח כַּפָּרָה אֵין שָׁם אֶלָּא תְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת. אֲפִלּוּ רָשָׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יב) "רִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ". וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם":
Mishneh Torah, Repentance 1
At present, when the Temple does not exist and there is no altar of atonement, there remains nothing else aside from Teshuvah.
Teshuvah atones for all sins. Even a person who was wicked his whole life and repented in his final moments will not be reminded of any aspect of his wickedness as [Ezekiel 33:12] states "the wickedness of the evil one will not cause him to stumble on the day he repents his wickedness."
The essence of Yom Kippur atones for those who repent as [Leviticus 16:30] states: "This day will atone for you."
וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה. הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ" וְגוֹ'. וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא יט) "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי". וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ד) "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹקֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" וְגוֹ'. וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:
[He must reach the level where] He who knows the hidden will testify concerning him that he will never return to this sin again as [Hoshea 14:4] states: "We will no longer say to the work of our hands: `You are our gods.'"
He must verbally confess and state these matters which he resolved in his heart.
משנה תורה, הלכות תשובה ב':ו'
אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְהַצְּעָקָה יָפָה לָעוֹלָם. בַּעֲשָׂרָה הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר וּמִתְקַבֶּלֶת הִיא מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ו) "דִּרְשׁוּ יקוק בְּהִמָּצְאוֹ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל צִבּוּר כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְצוֹעֲקִין בְּלֵב שָׁלֵם הֵם נַעֲנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ז) "כַּיקוק אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו":
Mishneh Torah, Repentance 2
Even though repentance and calling out [to God] are desirable at all times, during the ten days between Rosh HaShanah and Yom Kippur, they are even more desirable and will be accepted immediately as [Isaiah 55:6] states: "Seek God when He is to be found."
When does the above apply? To an individual. However, in regard to a community, whenever they repent and cry out wholeheartedly, they are answered immediately as [Deuteronomy 4:7] states: "[What nation is so great that they have God close to them,] as God, our Lord, is whenever we call Him."