קהילות לומדות - בראשית י"א-י"ב

תוכן הפרקים

פרק י"א – מגדל בבל ועשרה דורות משם ועד אברם
פרק י"ב – תחילת דרכו של אברם בארץ, הרעב והירידה למצרים
פרק י"ג – היפרדות לוט מאברם, והבטחת הארץ לאברם ולזרעו
פרק י"ד – מלחמת ארבעת וחמשת המלכים ושביו של לוט
פרק ט"ו – ברית בין הבתרים

לימוד מעמיק - משמעותו של 'שם'

פתיחה

בחירת אברם כאבי האומה לא מוסברת בתורה. ראשית דרכו, כפי שמופיע בכתובים, היא בציווי של ה' לעזוב את מולדתו ולהגר לארץ אחרת. יחד עם הציווי מגיע הבטחה לגדולה והתעצמות: וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה (י"ב,א'-ג'). במהלך הפרקים הבאים התורה חושפת את דמותו המיוחדת, על מחויבותו לה', ועל יחסיו לבריות שבזכותם הוא ראוי להיקרא נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים (כ"ג, ו'). אברם מפיץ את ידיעת ה' בעולם במהלך מסעיו, הוא לוקח אחריות על משפחתו, ויוצר קשרים עם מנהיגי הארץ שמחזקים את האמונה בה'.

ב מהלך סיפורי אברהם ניתנת חשיבות גדולה למושג ה'שם': בבניית מגדל בבל, ביקשו הבונים וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם (י"א, ד'); בציווי לאברם ה' מבטיח לו שם גדול: וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ (י"ב, ב'); ובכמה מקומות שאברם מגיע אליהם נאמר עליו שהוא קורא בשם ה': וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם ה' (י"ב, ח').

לשמות יש משמעות לא רק בהקשר של איך קוראים לאדם, אלא שמו של אדם במובן מסוים הוא מהותו. שמו הוא מה שהוא מקרין לסביבה ומה שהוא משאיר אחריו. וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כׇּל־חָֽי (ג', כ'). וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ (ה', כ"ט).

ננסה לעמוד על משמעויות ה'שם' של אנשי מגדל בבל, ה'שם' של אברם, והקריאה ב'שם' ה' ע"י אברם.

שאלות למחשבה

מהו שם, ומהי חשיבותו של השם בחיינו? מדוע עשיית שם גדול נחשבת כדבר רצוי וחיובי? להעשרת הדיון, ניתן לקרוא ולשמוע את השיר "לכל איש יש שם" של זלדה.

ה'שם' של אנשי מגדל בבל (י"א)

שאלה לדיון
עיינו בסיפור מגדל בבל (י"א, א-ט), ונסו לחשוב, מה רצו להשיג בבניית המגדל שראשו בשמיים? איזה שם הם רצו "לעשות"?

בקריאה הפשוטה, אנשי מגדל בבל היו מאוחדים בשפה אחת וכחברה אנושית אחת, וכדי לשמר זאת הם חשבו לבנות אנדרטה או סוג של מגדלור שיחבר את כולם יחד ויקבע להם מקום בעולם לדורות: וַֽיְהִ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים... וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ (י"א, א'-ד'). אמנם, מהביטוי: וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם הפרשנים למדו שהיה כאן גם ממד נוסף של רצון להעצמה, כבוד ושלטון:

והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה גם יעמד שמם אחריהם כל ימי המגדל וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם:

(1) LET US MAKE BRICK. Nilbenah (let us make brick) comes from the same root as levenim (bricks). Even though levenim ends in a mem, it is a feminine word. Such irregular feminine plural endings are also found in the words nashim (women) and pilagshim (concubines). They baked the bricks until they became hard. A building made from such material is very strong and will not dissolve in water or fall apart when burned. (2) AND THEY HAD BRICK FOR STONE. In place of stone. (3) AND SLIME. In place of mortar. The meaning of chemar (slime) is the same as its Arabic cognate. The builders of the tower were not fools to believe that they could actually ascend the heavens. Neither were they afraid that God would bring another flood, for Noah and his children, to whom the Almighty swore never to bring another deluge, were there and being descendents of Noah and his children they were subservient to them. Scripture reveals their intention and ultimate goal. They wanted to build a great city to dwell in, and a very tall tower to ensure their fame and glory and to serve as a sign indicating the place of the city to those outside it, such as shepherds. The tower, as long as it stood, would also perpetuate their names after their deaths. This is the meaning of and let us make us a name.

אבן עזרא - שיטה אחרת בראשית י"א, ד
ונעשה לנו שם, שיראו הדור האחרון הבא אחרינו גבורתנו וכח מעשינו.

ונעשה לנו שם מבצר חזק לעולם להיותנו שליטים על כל הבריות ונמלוך עליהם.

(1) וראשו בשמים, “with its top in the sky.” This is obviously an exaggeration, a figure of speech. The Torah uses such exaggerations when describing Canaanite cities as “fortified into the sky,” (Deuteronomy 1,28) We must not forget that the term: שמים, sometimes refers to spiritual concepts, as in “celestial spheres, whereas on other occasions it refers to the horizon, or outer space. Birds are sometimes described as flying, בשמים, obviously not “in the heavens,” but “in the air.” (2) ונעשה לנו שם, “and let us make a name for ourselves.” They referred to establishing a reputation of grandeur vis a vis any other creatures. [I do not understand with which other creatures they wanted to compete, as man was the supreme creature on earth. Ed.] (3) פן נפוץ, “lest we scatter.” They were afraid that war might break out among them, assuming there were competing nations or human beings in distant areas unknown to them. At any rate, they realised that strength lay in numbers and in visibility over vast distances, such as the top of a tower that can be seen from afar. Basically, they felt that if they were to obey G-d’s command “to fill the earth,” this would contribute to their becoming ineffective in competition with G-d.

פירושים אלו, המבטאים מחשבה שאיננה רק תועלתנית, אלא גם מכוונת לרווח אישי של גאווה ושררה מזדהים היטב עם דברי חז"ל שמסבירים שיש גם צד של כפירה בעצם הבניין של המגדל ובשאיפתם "ונעשה לנו שם". כאילו הם אומרים: אנחנו נסתדר בעצמנו, ואפילו ניצור לעצמו "שם" אחר (סוג של האדרה עצמית, עבודה זרה) – הם כבר לא צריכים את ה', הם כבר ידאגו לכול וישלטו על כל העולם.

[ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם] (שם שם ד), אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע"ז ונתנוהו בראש המגדל, [אמרו] אם גוזר הקב"ה עלינו גזירות יהיה כנגדו ומעכבו, ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם, אלא לשון ע"ז, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג)

(1) (Gen. 11:3:) THEN THEY SAID TO ONE ANOTHER: COME, LET US FORM BRICKS. The Holy One caused everything that they made to prosper in their hands in order to laugh at them in the end. Thus it is stated (in Ps. 2:4): THE ONE SITTING IN THE HEAVENS SHALL LAUGH. Now had they not built, they would have said: If we had built the tower, we should have ascended to the heavens and fought with him. What did the Holy One do? He made things prosper in their hands to make known that those in the world are nothing. Then after [that] he laughed at them and banished them, as stated (in Gen. 11:8): SO THE LORD DISPERSED THEM OUT OF THERE. [(Gen. 11:4:) THEN THEY SAID: COME, LET US BUILD OURSELVES A CITY AND A TOWER WITH ITS TOP IN THE HEAVENS TO MAKE A NAME FOR OURSELVES.] R. Simeon bar Johay said: They took an idol and put it on top of the tower. [They said:] If the Holy One issues decrees against it, it will be against him and inhibit him. This expression, MAKE A NAME FOR OURSELVES, is nothing but an expression of idolatry. Thus is stated (in Exod. 23:13): YOU SHALL NOT MENTION THE NAME OF OTHER GODS. The Holy One said to them: You say (in Gen. 11:4, cont.): LEST WE BE DISPERSED. I am dispersing you. Thus it is stated (in vs. 8): SO THE LORD DISPERSED THEM. < This dispersing was > to fulfill what is stated (in Prov. 10:24): WHAT THE WICKED ONE FEARS SHALL COME UPON HIM.

(2) (Gen. 11:5:) THEN THE LORD CAME DOWN TO LOOK < AT THE CITY AND AT THE TOWER >. Everything is revealed to the Holy One; yet it is written here: THEN THE LORD CAME DOWN TO LOOK. < He did so > merely to teach people proper conduct, [i.e., not to decide a lawsuit nor talk about anything which they have not seen].

(3) (Gen. 11:5, cont.:) WHICH THE CHILDREN OF ADAM HAD BUILT. He said to them: Are you not looking to the ancient ones which were before you? {Thus it is stated in} (Gen. 11:6:) AND THE LORD SAID: THEY ARE ONE PEOPLE AND THEY ALL HAVE ONE LANGUAGE … [AND NOW NOTHING < THEY PROPOSE > WILL BE CUT OFF < FROM THEM >]. Although they rebelled, I extended my right hand to them. So I said to them: Repent, and I will receive you, just as it is stated (in Deut. 10:12): AND NOW, ISRAEL, WHAT DOES THE LORD YOUR GOD ASK [OF YOU] < … >? But they said (in Gen. 11:6): NOTHING < THEY PROPOSE > WILL BE CUT OFF FROM THEM. Even if those people were cut off, they would not repent, as stated (in Jer. 6:9): LIKE A VINTAGER OVER < THE VINE > SHOOTS.

(4) {Another interpretation of} (Gen. 11:7:) COME, LET US DESCEND [AND CONFOUND THEIR LANGUAGE THERE]. When the Holy One mixed up their language, not one of them knew his companion's language. What was that language which they had been speaking? It was the holy language through which the world had been created. In this world nations and peoples take issue with the Holy One, but in the world to come all of them will be like a single shoulder for serving him. Thus it is stated (in Zeph. 3:9): FOR THEN I WILL TURN OVER TO THE PEOPLES A PURE LANGUAGE [FOR ALL OF THEM TO INVOKE THE NAME OF THE LORD, TO SERVE HIM WITH A SINGLE SHOULDER (i.e., with one accord)]. Why? Because the Holy One spoke thus to Israel: I will abolish oppression from you, destroy the nations on your account, and bring you near me so that you may serve me with fear. And again the Holy Spirit said through David (in Ps. 2:11): SERVE THE LORD WITH FEAR.

(5) The End of Parashat Noah.

הגדלת שמו של אברם

למרות הביקורת על הרצון לשם של אנשי המגדל, בין הברכות שה' הבטיח לאברם נמצאת הברכה "ואגדלה שמך" - מה טיבה של ברכה זו? מדוע במקרה זה נחשב הרצון להגדלת השם לדבר חיובי? תשובה אפשרית לכך ניתן למצוא בדברי הרד"ק:

ואגדלה שמך, שיהיה שמך נודע בגוים לרוב ברכתך וליושר מעשיך והצלחתך, כמו שקרה לו בדבר ארבעה המלכים שעשה לו שם גדול אז, כי במעט אנשים נצח ארבעה מלכים, ובני חת אמרו לו, נשיא אלהים אתה בתוכנו, וכן אמר לדוד "ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ" (ד"ה א' י"ז) וזהו מטובת האל לאדם.

(1) ואעשך לגוי גדול, even though your wife is barren, I will cure her and in this country she will bear a child. (2) ואברך, I will give you additional goodness, such as material wealth, possessions and honour, as we read in 13,2 “Avram was very rich in cattle, silver, and gold.” (3) ואגדלה שמך, your name will be known throughout many nations due to how blessed you are, due to your good deeds, and the success of your undertakings. Examples were Avram’s defeat of the four most powerful kings on earth at that time, when he freed Lot and the King of Sodom. The Canaanites (בני חת) said to him when he wanted to buy a burial plot for Sarah “you are a prince in our midst” (Genesis 23,6). We find a similar statement which G’d made to David in Chronicles I 17,8 ועשיתי לך שם בשם הגדולים אשר בארץ, “I will make you as renowned as the greatest men on earth.” This is part of the good that G’d does for people. (4) והיה ברכה, the construction והיה is similar to the future tense (not imperative) תהיה, i.e. “you will become.” [the author, presumably, finds it difficult for man to be commanded to be a source of blessing. How does one go about carrying out such a directive? Ed.] We encounter a similar construction as an imperative when G’d orders Moses to ascend the mountain and to die there on the mountain, עלה ומות בהר, seeing that “dying” is understood to be something passive, not active. Hence he would translate that verse also as “ascend the mountain where you will die.” (Deuteronomy, 32,48-50) Similar constructions which describe something impossible are found in Ovadiah 1,4 ואם בין כוכבים שים קנך, where one cannot order someone to make his nest among the stars. These formulations are substitutes for regular future tenses. G’d is telling Avram that his blessings and his fame will be so great that they will spill over to benefit those around him. This promise has become fulfilled to such an extent that when people bless their children they wish them: “may the Lord bless you with the blessing of Avraham”

האדרת שמו של אברם איננה מטרה משל עצמה, אלא תוצאה טובה הבאה בגלל מעשיו הטובים ודאגתו לזולת. ברכת ה' ששמו של אברם יגדל היא למעשה תוצאה של החיבור של אברם לה', הליכה בדרכיו ומעשיו הנעלים לחבר את כל הבריות לה'. בעוד אנשי המגדל ניסו ליצור לעצמם שם בכוח לשם הגאווה שבכך בלבד, שמו של אברם יתגדל מסיבות ראויות, כשכר על הליכותיו. כך מסביר זאת התנחומא:

כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה בַּמִּצְוֹת, הוּא קֹנֶה שֵׁם טוֹב לְעַצְמוֹ. אַתְּ מוֹצֵא שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְאָדָם, אֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִין לוֹ בְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ. טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.

(1) And Moses said unto the children of Israel: “See, the Lord hath called by name Bezalel the son of Uri” (Exod. 35:30). May it please our masters to teach us: How far must a person go to eliminate mixed materials (shatnez)? R. Simeon the son of Yohai concluded from the verse Neither shall there come upon thee a garment of two kinds of stuff mingled together (Lev. 19:19) that a man is prohibited from donning an outer garment of mixed material even though he puts it on over a hundred other garments. However, if he should put it on beneath his other garments, without the mixed material touching his body, he is permitted to do so, for it is said: Neither shall there come upon thee a garment of two kinds of stuff mingled together. The words upon thee signify that it may not be worn as an outer garment but that it may be placed underneath (i.e. closer to the body). The Holy One, blessed be He, said to Israel: Keep My commandments and My statues. Why? Because the consequence of a good deed is another good deed, but the result of committing a sin is another sin. Ben Azzai stated that one good deed results in another good deed, and one sin produces another sin. R. Meir said: For every good deed a man performs, an angel is assigned to watch over him. If he does one good deed, one angel is assigned to him, and if he performs many good deeds, many angels are assigned to him, as it is said: For he will give His angels charge over thee (Ps. 91:11). Every time a man increases the number of good deeds he performs, he adds to his good name. You find that a man is known by three names: the name by which his father and mother call him, the name by which other men call him, and the one he earns for himself; the most important name is the one he earns for himself.

(2) You know this is so from the fact that Bezalel was granted the privilege of building the Tabernacle because he had earned a good name, as it is written: A good name is rather to be chosen than great riches, and loving favor rather than silver and gold (Prov. 22:1). Whence do we know this? From the name by which he called him: See, the Lord hath called by name Bezalel.

(3) Scripture states elsewhere: A good name is better than precious oil; and the day of death than the day of one’s birth (Eccles. 7:1). They asked Solomon: Why is a good name better than precious oil? He replied: When a man is born, no one knows what he will become, but when he leaves this world with a good name, good deeds become abundant because of him. The Israelites attend him, they perform deeds of charity, they extol him with praises, and they exclaim: “How righteous was so-and-so, and how wholeheartedly he fulfilled the law and performed good deeds.” May his sleep be with the righteous.

(4) Why did Solomon not say: “A good name is better than wine or honey”? And why did he refrain from mentioning any other fluid except precious oil? Because of the fact that when you pour water into a bottle of oil it rises and floats to the surface, while other fluids are miscible with water. That is what happens to one who possesses a good name. He rises to a new level in his community.

(5) Another comment on A good name is better than precious oil. A good name increases (among people), while precious oil descends. A good name arises, as it is written: And I will make of thee a great nation, and I will bless thee and make thy name great (Gen. 12:2), while precious oil flows downward, as it is said: It is like the precious oil upon the head (Ps. 133:2). Precious oil is transitory, while a good name is everlasting, as is said: May his name endure forever; may his name be continued as long as the sun (ibid. 72:17). This was said in reference to the prophets and the wise men. Precious oil may be destroyed, but a good name is indestructible, as it is said: I will give them an everlasting memorial, that they shall not be cut off (Isa. 56:5).

(6) Precious oil is possessed by men of wealth, but a good name may be attained by poor and rich alike. A good name adheres to the living and the dead, while precious oil exists for the living alone. The scent of precious oil may travel from the sleeping chamber to the anteroom, but a good name travels from one end of the earth to the other. When precious oil falls upon a corpse, it become putrid, as it is said: Dead flies make the oil of a perfumer fetid and putrid (Eccles. 10:1), but when a good name is possessed by a deceased person, it does not deteriorate, as is said: And he went up, and lay upon the child, and put his mouth upon his mouth, and his eyes upon his eyes, and his hands upon his hands, and he stretched himself out upon him; and the flesh of the child waxed warm (II Kings 4:34). Another explanation. When precious oil falls into water it floats away, but a good name does not float away, as is said: And the Lord spoke unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land (Jonah 2:11). Another explanation. When precious oil falls into a fire, it is consumed, but when a good name falls into fire, it is not consumed, as is said: Then Shadrach, Meshach, and Abed-nego came forth out of the midst of the fire (Dan. 3:26).

(7) R. Judah the son of Simon stated: We find that one who possesses precious oil may enter a healthy place and come out a corpse, while the owner of a good name can enter a place of death and come out alive: Nadab and Abihu approached the altar to offer sacrifices, but they were consumed even though they were anointed with it, as is written: And there came forth fire from before the Lord and devoured them (Lev. 10:2). Hananiah, Mishael, and Azariah, on the other hand, went into the fire and came out alive, as it is said: Then Shadrach, Meshach, and Abed-nego came forth out of the midst of the fire. And the day of death rather than the day of one’s birth (Exod. 7:1). When a child is born, no one can foresee the vicissitudes that may befall him, but at the time of his death everything about his life is known. When Miriam was born, no one was aware of it, but at her death the well disappeared. When Aaron was born, no one knew but when he died, the cloud of glory was removed; when Bezalel was born, nobody knew but (before he died) he was called to build the Tabernacle. (After their deaths,) everyone knew these things. A good name is better than precious oil. Bezalel’s good name was more helpful to him than anointing oil to the sons of Aaron, for in the case of Bezalel, the Holy One, blessed be He, declared: See, the Lord hath called by name Bezalel.

מעשיו הנעלים של אברם מפורסמים. הוא מכיר טובה לה' ומפיץ את ידיעת ה' בעולם. הוא דואג ללוט בן אחיו שנתייתם מאביו. הוא עושה הכול כדי להימנע מריב עם לוט כאשר מתעוררת מתיחות ביניהם. הוא נלחם נגד ארבעת המלכים ומציל את חמשת המלכים ואת כל רכושם. למרות שהוא לא רוצה ליהנות מביזת המלחמה – הוא דואג לאנשים שהיו לצידו. בנוסף לכך, ייחודו של אברם הוא גם בכך שהוא משייך את כל ההצלחה שלו לה'.

בניגוד גמור לאנשי מגדל בבל, אברם לא מחפש לעצמו שם אלא קורא בשם ה' כמעט בכל מקום שהוא מגיע אליו. מה טיבה של הקריאה בשם ה'? יש שתי גישות בפרשנים להסבר ביטוי זה: תפילה לה' והפצת ידיעת ה'.

(ח) וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַיְיָ - (=התפלל בשם ה')

(8) From there he moved [ascended] to the mountain that was east of Beis-Eil and set up his tent. Beis-Eil was to the west and Ai was to the east. There he built an altar to [before] Adonoy, and he proclaimed the Name, [and he prayed in the Name,] Adonoy.

וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה', מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפִי כָּל בְּרִיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקְרָא, הִתְחִיל מְגַיֵּר גֵּרִים וּלְהַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

(א) ויקרא בשם ה' פירש אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית י״ב:ח׳) שהתפלל שם כמו קראתי שמך ה' מבור תחתיות (איכה ג נה) והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה' מודיע אותו ואלהותו לבני אדם כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך" היה למוד ללמד ולפרסם האלהות וכן אמר הכתוב (בראשית כ״ו:כ״ד) ביצחק כאשר הלך אל נחל גרר והובטח אל תירא כי אתך אנכי שבנה מזבח "ויקרא בשם ה'" כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו והגיד כבודו בגוים ההם

(1) AND HE CALLED UPON THE NAME OF THE ETERNAL. Onkelos explained it as meaning that he prayed there, just as in the verse, I called upon Thy name, O Eternal, out of the lowest dungeon.
The correct interpretation is that Abraham loudly proclaimed the name of the Eternal there before the altar, informing people of Him and of His Divine essence. In Ur of the Chaldees he taught people but they refused to listen. Now, however, that he had come to the land concerning which he had been promised, And I will bless them that bless thee, he became accustomed to teach and to proclaim the Deity. Scripture likewise tells of Isaac — when he went to the valley of Gerar where he was promised, Fear not, for I am with thee — that he built an altar there and invoked the name of the Eternal since he had come to a new place where they had not heard of His fame or seen His glory, and he proclaimed His glory among these nations. Now a similar statement is not made concerning Jacob, [i.e., that he proclaimed the name of the Eternal before the peoples of the land of Canaan], for since he begot many children — all of whom were worshippers of G-d — and he had a great community, which was called “the congregation of Israel,” it was through them that the Faith was proclaimed and became known to all people. Besides, the Faith had been proclaimed throughout the entire land of Canaan since the days of his ancestors. In Bereshith Rabbah the Rabbis similarly say, “And he called upon the name of the Eternal. This teaches us that he caused the name of the Holy One, blessed be He, to be in the mouth of all people.”

שתי הגישות משלימות זו את זו. ידיעת ה' וההכרה שהכול בא ממנו הן בעצם היסוד לתפילה. אברם בתפילתו לה' משייך את כל מה שהוא זוכה אליו כברכה מאת אליו. בדרך כלל, לקריאה בשם ה' מתלווה גם בניית מזבח, שמראה את הכרת הטוב כלפי ה'. תפילות ובניית המזבחות הן הביטוי המעשי של הכרה בבורא עולם, והדרך הטובה ביותר לפרסם את אלהותו לבני האדם.

שאלה למחשבה
מהם "שמותיו" של אברם? איזה שם הוא קנה לעצמו בזכות מעשיו ואיזה שם קראו לו בני האדם?

שמו המקורי, אברם, הוא שם מיוחד בפני עצמו, שמבטא גדולה ושררה, על ידי שילוב התארים 'אב' ו–'רם'. מאוחר יותר, בעת הציווי על ברית המילה, ייתן לו ה' שם חדש שמתבסס על אותה המשמעות ומרחיב אותה: וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ (י"ז, ה'). שינוי שמו של אברם לאברהם מגדיל אותו לא רק באורך, אלא גם במשמעות – על ידי הוספת ה' התרחבה המשמעות מתואר כבוד סתמי, ומבטאת את הפיכתו של אברהם מאביה של אומה אחת – גוי גדול – לאביהם של אומות רבות. נוסף על כך, שינוי השם מוסיף לאברם את סימנו של שם ה' – האות ה' – וכך מבטא את הברית המיוחדת בין השניים.

גם בשם שמכנים הגויים את אברהם ניכר כי הם מזהים את ייחודו דווקא בנקודה זו – בקשר המיוחד שלו עם ה' האלהים. לאחר המלחמה במלכים ממהר מלכי צדק לברך את אברם באלהיו: וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ (י"ד, י"ט). ובסוף ימיו, כאשר הוא פונה לבני חת על מנת לקנות את מערת המכפלה, הם מכנים אותו בתואר של כבוד: וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃ שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ (כ"ג, ה'-ו') כינויו בתואר "נשיא אלהים" מוכיח כי גם הבריות מבינות שהוא לא סתם נשיא. חלק ה"אלהים" שבכינויו מגיע אליו בזכות מעשיו שמחברים אותו לה', ומחברים את ה' לבריות דרכו. ודווקא בזכות חיבור זה נעשה שמו של אברהם גדול, ודווקא בדרך ההכרה בה' כמקור הכוח והשם, הופך גם פרסום שמו של האדם לרעיון חיובי.

זווית אישית
איזה 'שם' היית בוחר לעצמך? מה עליך לעשות כדי להיות ראוי ל'שם' הזה?


סיכום
השם הוא חלק אינטגרלי ומהותי של האדם. כל אחד יכול לזכות או לרכוש עוד שמות במהלך חייו. טיב השמות ייקבעו ע"י מעשי האדם ושאיפותיו. אנשי מגדל בבל חמדו שם שינתק אותם מה' ולא עלה בידם. אברם חיבר את עצמו ואת העולם לה', ולכן זכה להצליח בכל דרכיו וקנה לעצמו את התואר "נשיא אלהים". לעתיד הוא יזכה גם שתתווסף אות לשמו וייקרא "אברהם", אב לכל האומות.