MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs. Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs. Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins. GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes. The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple. And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai said to them:
(17) Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, יהוה.
(17) Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, יהוה.
שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן יְהֹוָֽה. (שמות, כג', יז')
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן- כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״. (חגיגה, ב.)
*
יראה כל זכורך את פני האדון ה'- שצריך זכר בכל דבר ומעשינו רק לכבודו להפנות אליו עם כל מעשה. וזה שנאמר: אל תתן לנשים חילך- שלא תתן נשיון ושכחה בכח שלך! (חיים וחסד, אגרות, א')
פירוש- זכר כורת ברית זיכרון הקשר בכל פעולותיו, אך מי שנושים כוחותיו למקום השכחה נפטר מזה הייחוד!
*
הכל חייבין בראיה- להלכה גם מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה מפני צד עבדות שבו. (ברטנורא)
מי שחציו עבד וחציו בן חורין- שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותם הדמים. (ברטנורה, משנה גיטין, ד', ה')
פירוש- מי שזיכך חצי מדמי נפשו, והבורא שחרר והוציא אל החירות את אותו החלק המזוכך שבו, אך עדין צד עבד לו דבהפקרותא ניחא ליה, להלכה פטור מהתראות.
*
חוץ מחרש- ואע״פ שהוא מדבר, ואפילו חרש באזנו אחת פטור, דכתיב: בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳, וכתיב בתריה למען ישמעו- פרט למי שאין לו שמיעה גמורה!
והשומע ואינו מדבר- נמי פטור, דכתיב: ולמען ילמדו! (ברטנורא)
פירוש-
לא שומע את תורת חבירו, אפילו שמדבר ונראה כהשפעה, הרי זו שיחת חרש שבא אך להשמיע, ומשפיע בעל מנת לקבל הוא, ואף אם שומע בקו אחד, צריך לשמיעה גמורה!
והשומע מזולתו ואין לו כוח מדבר ללמוד מכוחו ולהפיק חיים, פטור אף הוא!
*
שוטה וקטן- דלאו בני חיובא נינהו; שהן פטורין מכל המצוות. וקטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצוות, כדאמר ב״ה לקמן במתניתין. (ברטנורא)
שוטה המאבד את מה שנותנים לו, וקטן מכל דעת וחיבור; שלא הגיעו בעבודת השם לכדי אחריות מתוך הכרת כבוד הנותן, ולא הגיעו משום כך לכדי חיוב עצמי לעליון, הרי הם פטורים מכל הצתוותות!
אך קטנות שכבר ברת חינוך היא, שאמנם מצד עצמה אין לה עליה, אך אם אוחזת בידי אב החכמה; בגדלות שבאדם ועי"כ ביכולתה לעלות מחיצוניות לפנימיות, אזי חייב להעלותו!
*
וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין- כל הני אמעיטו מזכורך, פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים שאינן בכלל זכורך.
וכל מצוה שאין נשים חייבות בה- אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר: בבוא כל ישראל ליראות- ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו! (ברטנורא)
פירוש-
כל מי שאין לו צד זכרי משפיע מובהק, ומי שלא בא לכלל לי-ראש.
*
וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִים- עֲבָדִים מְנָלַן? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה׳״- מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אָדוֹן אֶחָד, יָצָא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר!
פירוש-
אל פני האדון יעלה לראיה מי שיש לו אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר; הרי הם תאוותיו!
*
החיגר והחולה והזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו- מירושלים לעזרה, כגון שהוא מעונג ביותר. כל הני ילפינן להו מדכתיב: שלש רגלים- יצאו אלו שאינן יכולין לעלות ברגליהם! (ברטנורא)
פירוש-
צריך להיות בקי בהליכה; בקי ברצוא בקי בשוב, ללכת מחיל אל חיל בכל עת.
ומי שחסר לו בעצמו כוחות הליכה, או שכרגע הכוחות הללו חולין אצלו, או שנפל לזקנה דס"א; להיעדר התקדמות, ונדבק בעונג שבמדרגתו ואינו רוצה עוד ללכת הלאה, שברי ושמא- בריאה בעיניו מדרגתו להיות אצלו למעלה בחשיבות, ושמא לו אם בעוברו את נהר הדינור שבין מדרגה למדרגה אם יחיה, וחסר לו משום כך כוח עבה של של מסירות נפש להישרף על דבר כבוד שמו. ולכן לא יעלו כל אותם שאינם רגילים להלך בקדושה!
*
והסומא- דכתיב בבוא כל ישראל ליראות; כשם שהם באים להיראות- כך הם באין לראות הר קדשו ובית שכינתו, לאפוקי סומא ואפילו בעינו אחת, שהרי אין ראייתו שלמה. (ברטנורא)
פירוש-
בשביל להיראות צריך לראות, וצריך שראייתו תהיה שלימה!
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן- כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״. (חגיגה, ב.)
*
יראה כל זכורך את פני האדון ה'- שצריך זכר בכל דבר ומעשינו רק לכבודו להפנות אליו עם כל מעשה. וזה שנאמר: אל תתן לנשים חילך- שלא תתן נשיון ושכחה בכח שלך! (חיים וחסד, אגרות, א')
פירוש- זכר כורת ברית זיכרון הקשר בכל פעולותיו, אך מי שנושים כוחותיו למקום השכחה נפטר מזה הייחוד!
*
הכל חייבין בראיה- להלכה גם מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה מפני צד עבדות שבו. (ברטנורא)
מי שחציו עבד וחציו בן חורין- שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותם הדמים. (ברטנורה, משנה גיטין, ד', ה')
פירוש- מי שזיכך חצי מדמי נפשו, והבורא שחרר והוציא אל החירות את אותו החלק המזוכך שבו, אך עדין צד עבד לו דבהפקרותא ניחא ליה, להלכה פטור מהתראות.
*
חוץ מחרש- ואע״פ שהוא מדבר, ואפילו חרש באזנו אחת פטור, דכתיב: בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳, וכתיב בתריה למען ישמעו- פרט למי שאין לו שמיעה גמורה!
והשומע ואינו מדבר- נמי פטור, דכתיב: ולמען ילמדו! (ברטנורא)
פירוש-
לא שומע את תורת חבירו, אפילו שמדבר ונראה כהשפעה, הרי זו שיחת חרש שבא אך להשמיע, ומשפיע בעל מנת לקבל הוא, ואף אם שומע בקו אחד, צריך לשמיעה גמורה!
והשומע מזולתו ואין לו כוח מדבר ללמוד מכוחו ולהפיק חיים, פטור אף הוא!
*
שוטה וקטן- דלאו בני חיובא נינהו; שהן פטורין מכל המצוות. וקטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצוות, כדאמר ב״ה לקמן במתניתין. (ברטנורא)
שוטה המאבד את מה שנותנים לו, וקטן מכל דעת וחיבור; שלא הגיעו בעבודת השם לכדי אחריות מתוך הכרת כבוד הנותן, ולא הגיעו משום כך לכדי חיוב עצמי לעליון, הרי הם פטורים מכל הצתוותות!
אך קטנות שכבר ברת חינוך היא, שאמנם מצד עצמה אין לה עליה, אך אם אוחזת בידי אב החכמה; בגדלות שבאדם ועי"כ ביכולתה לעלות מחיצוניות לפנימיות, אזי חייב להעלותו!
*
וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין- כל הני אמעיטו מזכורך, פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים שאינן בכלל זכורך.
וכל מצוה שאין נשים חייבות בה- אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר: בבוא כל ישראל ליראות- ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו! (ברטנורא)
פירוש-
כל מי שאין לו צד זכרי משפיע מובהק, ומי שלא בא לכלל לי-ראש.
*
וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִים- עֲבָדִים מְנָלַן? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה׳״- מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אָדוֹן אֶחָד, יָצָא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר!
פירוש-
אל פני האדון יעלה לראיה מי שיש לו אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר; הרי הם תאוותיו!
*
החיגר והחולה והזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו- מירושלים לעזרה, כגון שהוא מעונג ביותר. כל הני ילפינן להו מדכתיב: שלש רגלים- יצאו אלו שאינן יכולין לעלות ברגליהם! (ברטנורא)
פירוש-
צריך להיות בקי בהליכה; בקי ברצוא בקי בשוב, ללכת מחיל אל חיל בכל עת.
ומי שחסר לו בעצמו כוחות הליכה, או שכרגע הכוחות הללו חולין אצלו, או שנפל לזקנה דס"א; להיעדר התקדמות, ונדבק בעונג שבמדרגתו ואינו רוצה עוד ללכת הלאה, שברי ושמא- בריאה בעיניו מדרגתו להיות אצלו למעלה בחשיבות, ושמא לו אם בעוברו את נהר הדינור שבין מדרגה למדרגה אם יחיה, וחסר לו משום כך כוח עבה של של מסירות נפש להישרף על דבר כבוד שמו. ולכן לא יעלו כל אותם שאינם רגילים להלך בקדושה!
*
והסומא- דכתיב בבוא כל ישראל ליראות; כשם שהם באים להיראות- כך הם באין לראות הר קדשו ובית שכינתו, לאפוקי סומא ואפילו בעינו אחת, שהרי אין ראייתו שלמה. (ברטנורא)
פירוש-
בשביל להיראות צריך לראות, וצריך שראייתו תהיה שלימה!