פירוש-
כשאדם מקריב את כוחותיו למען המשכת אור ההויה היומי, אזי אם אינו ממצא את כל סך כוחותיו, מה א"כ תהיה העדות לכך שלא זבח לרצונו האישי; שאפשר שפרש בזמן שנוח לרצונו, ולא לנוח למקום ב"ה.
לכן הדרך היחידה שאין בושה בצידה היא למלוק את כל ראשו המזבחה, ואזי למצות את שארית דמו על קיר: לעשות גמר מלאכה, להכות את הכאת הפטיש האחרונה שבה נמצאת העדות, למצות את החיות שבדמו עד תום.
*
ונמצה דמו- דם כולו. אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהן. (אדרת אליהו)
פירוש-
דמו דם כולו- המיצוי הוא תמצית של סך כל הכוחות שיצאו אל הפועל: הרגע האחרון שביום יכול לכלול את כל עבודת היום ולהעלותה למקומה.
אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם'- מיצוי של כוחות הגוף וכוחות הנפש.
*
ונמצה דמו על קיר המזבח- לפי שדמו מועט, אינו מקובל במזרק, שאם קבלו, אינו יכול ליקח ממנו להזות. (בכור שור)
פירוש-
המיצוי הוא עד כדי חיות כ"כ דקה ומועטת, שאם יקבלה בכליו לא יוכל להזות ממנו חזרה אל העליון.
*
ונמצה - בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב: את קובעת כוס התערלה שתית מצית. אך שמריה ימצו. (רשב"ם)
פירוש-
איך תדע את קיבולת המיצוי שלך, לפי הכנגדו: באותה המדידה שאת קובעת כוס התרעלה שתית עד מיצוי השמרים, כך תדע עד היכן יכולים להמצות כוחותיך בהקדשם.
*
ונמצא דמו- כי בדין של העוף התם (להיות) חביב כל כך להאי דרגה שנמשלה בו, שסופגו ומוצצו בחיבה כאילו שותהו בצמא, בהיותו דין תם ודין טהור.
שכובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד על קיר דיקא דרמיז לשכינתא שמקבלתו בחבה יתרה.
וכל שכן שהוא קרבן עני שאין לבו גס עליו ולכן קרבת אלהים לו יותר מן העשיר. (רמ"ד וואלי)
פירוש-
כיון שיומך עבר בהשפעה, והיית כעני מלקבל לעצמך, וכל יומך היה כעפיפה אחת תמה של קרבת אלהים לי טוב- הרי שחביב יום זה על השכינה, והיא מצידה נוח לה שתישאר ביחוד, עד שתספוג ותמצוץ היא בחיבה מתוך צמאון לבירורך.
כשאדם מקריב את כוחותיו למען המשכת אור ההויה היומי, אזי אם אינו ממצא את כל סך כוחותיו, מה א"כ תהיה העדות לכך שלא זבח לרצונו האישי; שאפשר שפרש בזמן שנוח לרצונו, ולא לנוח למקום ב"ה.
לכן הדרך היחידה שאין בושה בצידה היא למלוק את כל ראשו המזבחה, ואזי למצות את שארית דמו על קיר: לעשות גמר מלאכה, להכות את הכאת הפטיש האחרונה שבה נמצאת העדות, למצות את החיות שבדמו עד תום.
*
ונמצה דמו- דם כולו. אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהן. (אדרת אליהו)
פירוש-
דמו דם כולו- המיצוי הוא תמצית של סך כל הכוחות שיצאו אל הפועל: הרגע האחרון שביום יכול לכלול את כל עבודת היום ולהעלותה למקומה.
אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם'- מיצוי של כוחות הגוף וכוחות הנפש.
*
ונמצה דמו על קיר המזבח- לפי שדמו מועט, אינו מקובל במזרק, שאם קבלו, אינו יכול ליקח ממנו להזות. (בכור שור)
פירוש-
המיצוי הוא עד כדי חיות כ"כ דקה ומועטת, שאם יקבלה בכליו לא יוכל להזות ממנו חזרה אל העליון.
*
ונמצה - בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב: את קובעת כוס התערלה שתית מצית. אך שמריה ימצו. (רשב"ם)
פירוש-
איך תדע את קיבולת המיצוי שלך, לפי הכנגדו: באותה המדידה שאת קובעת כוס התרעלה שתית עד מיצוי השמרים, כך תדע עד היכן יכולים להמצות כוחותיך בהקדשם.
*
ונמצא דמו- כי בדין של העוף התם (להיות) חביב כל כך להאי דרגה שנמשלה בו, שסופגו ומוצצו בחיבה כאילו שותהו בצמא, בהיותו דין תם ודין טהור.
שכובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד על קיר דיקא דרמיז לשכינתא שמקבלתו בחבה יתרה.
וכל שכן שהוא קרבן עני שאין לבו גס עליו ולכן קרבת אלהים לו יותר מן העשיר. (רמ"ד וואלי)
פירוש-
כיון שיומך עבר בהשפעה, והיית כעני מלקבל לעצמך, וכל יומך היה כעפיפה אחת תמה של קרבת אלהים לי טוב- הרי שחביב יום זה על השכינה, והיא מצידה נוח לה שתישאר ביחוד, עד שתספוג ותמצוץ היא בחיבה מתוך צמאון לבירורך.