ספר הישר לר"ת (חלק החדושים) הקדמה
ספר הישר קראתי בשם את הספר, יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואף על גב דלט[1] רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד('הכי והכי תהוי') — לא נמנעו מלשבש.
ולא די להם בגרסות(הנראין פירוש[2]) לשבש, כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן! ולא יתכן כן לכל יראי השם.
כי גם רבינו שלמה, אם הגיה גירסא, בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה.(ואם תמצא הגהה, זה כי אם שוֹתֶי מימיו הגיהו על פי פירושיו). אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו(זולתי במסכת זבחים לבדה[3]).
ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו. והדין נותן, שאכן אם לא ידע אדם הלכה יכתוב פתרונו לפי ראות עיניו. אך בספרים אל ימחק!(שדברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר[4]). ואם דבר רק הוא — ממנו הוא רק[5]. כדאמר להו רבא לתלמידיה כי אתי פסק דין דידי קמייכו — לא מקרע תקרעו.
ועתה אודיעך בשתים ושלשה מקומות בגירסאותי שהגיה רבינו שלמה בפירושיו, ואין יכול לעמוד כי אם בגירסא הראשונה. ואם חס ושלום נשתבשו הספרים והגיהום, לא ידענו עוד אמיתת הדברים!
ושרא ליה מריה לרבינו שמואל כי על אחת שהגיה רבינו שלמה הגיה, הוא עשרים! ולא עוד אלא שמחק הספרים! וידעתי כי מגודל לבו ועומק פלפולו עשה זאת, ורֶאָייתו במקומות מספרים ישנים. ואינה ראייה כי גם ספרים ישנים אכתוב לך בזה הספר אשר חיסרו מאשר לפנינו וקודמי קדומין ישנים ומיושנים לא יעידום, ולא פירושי רבינו חננאל נאמנין.
ויהיו דברי אלה קרובים לכל יראי השם, לבלתי ישבשו הספרים למחקם, ולא לעשות לאו הן, והן לאו. וכ"ש שמתוך סברת האדם לא יסתור שמועתו וסברת התלמוד, כי מתוך שלא נודע טעמם של ראשונים לא עמדו האחרונים בשמועתם כאשר אפרש לך בזה הספר באונא ואומא.
וכל חכם שמורה ובא ואמר סברא לשנות סברת רבותיו, אם קודם לפירושו יביא ראיה — שומעין לו. ואם לאו — אין שומעין לו.
וזה הספר אשר התחלתי, לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא, כי אם אשר חבירי חברו עלי כתרנגולי בית בוקייא ולא הניחוני אם לא אעשה זאת להם.
וצור ישראל יזכנו להעמיד דבר על בוריו ולומר בשם אומרו, ולא על סדר המסכתות אכתוב כי אם אשר יעלה דבר בידי, וחפץ ה' בידי — יצלח.
והנה לך שני עדים נאמנים מדברי רבי' שלמה שאין לשנות הספרים להגיהם:
שאלה א. מהא דאמרי' בכתובות פרק האשה שנתארמלה בשמעתא דעיר שכבשוה כרכום שהגיה רבי' שלמה דילמא ערק מנייהו ובעול ולפיכך היפך כל הסוגיא וכל ה … זה ארבעים שנה ויותר שנכתבו אחר גרסא זו. והוקשיתי בה עד שבדקתי ומצאתי גירסא כאשר היתה מקודם!
שאלה ב. וכן בפרק מציאת האשה בתחלתו שהגיה רבינו שלמה והא כי אתא רבין ומחק פלוגתא דר' עקיבא ורבנן. גם היא לא תוכל לעמוד כי אם כאשר עיקר הגירסא!
תשובה על א. והא לך פירוש שתיהן וגרסתן. בפרק האשה עיר שכבשוה כרכום כו' ורמינהי בלשת של גוים וכו' כאן בכרכום של אותה מלכות כאן בכרכום של מלכות אחרת. פי' כרכום של אותה מלכות אינן יראים ויש פנאי (לבועל) [לבעול] של מלכות אחרת דהוו ככלבא בלא מאתיה יראים לשהות ולנסך בשעת מלחמה כי יראים מפני אותה מלכות אחרת. ופריך כרכום של אותה מלכות נמי אי איפשר דלא ערקא חדא מינייהו ה"ג בפר"ח ובכל הספרים. ופי' אחת מן הנשים אי אפשר שלא תברח.(וכיון שאחת יכולה לברוח תלינן בכל כהנות להתיר כדאמר לקמן היתה שם מחבוא אחת מצלת על כל הכוהנות כלן ואפי' אינה מחזקת אלא אחת). ופריק אמר רב יהודה אמר רב במשמרות רואות זו את זו ואי אפשר למיערק. ופריך ומשמרות נמי אי אפשר דלא ניימי פורתא וההיא שעתא מצי למיערק אמר ר' לוי דמהדר לה למתא שושילתא גזא וכלבא ואווזא שמשמיעין קולן כשרואין בני אדם בורחין ונתנום סביב לעיר לבלתי ינוס להם נס לכשיברחו יצעקו וישמעו השומעים ויעורו משנתם ואי אפשר למיערק.
תשובה על ב. מציאת האשה ה"ג בכל הספרים ובפר"ח כי אתא רבין אמר בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דלבעל הויא כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק. ולפרושי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן אתא דהא במתנית' במציאתה ובמעשה ידיה איירי. ומפרש רבין בהעדפה דמעשה ידיה שלא על ידי הדחק לא פליגי דלבעל הוי ומשום מעה כסף כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק שהיא כגון מציאה דבעל כרחיך מציאה דאמר ר' עקיבא לעצמה בדלא קא בטלה ממלאכתה דשכר אפקעת' וביטול מלאכה היה לה להחזיר לבעל מתוך המציאה. ועלה פירש רב פפא ואמר פשיטא לי מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי ופלוגתא דר' עקיבא ורבנן כדפריש' דקא מגבה מציאתה עם מלאכתה. אלא מיבעיא לי עשתה לו שתים בבת אחת מהו כמציאה דעם מעשה ידיה דמי ולר' עקיבא דידה הוי או דילמא כל מעשה ידיה לבעל הואיל ובשעת מלאכה הוא דכל זה בכלל מעה כסף כיון דעם שעת מעשה ידיה קא אתי. ומלאכה על ידי הדחק אינה אלא בשעת שבני אדם ישנים ואנסה נפשה תיקו. והאי דלא קאמר פשיטא לי ברישא דמילתיה דלא מסברא דנפשיה אמרה אלא ממילתיה דרבין.
ולפי דברי רבינו שלמה איכא פירכי טובא ולא הוצרכתי לכותבן כי פשוטות הן.
ועוד אני מודיע לרבים ומשמיע, שלא להגיה הספרים מתוך התוספתא ומתוך הבריתות, כי אפילו מאותן הקושיות הנזכרות בתלמוד שאותן אנו צריכין לתרץ — ברייתא לא שמיע ליה. וגם ברבה בר אבוה דאמר בארבעה לא מצינא — בשיתא מצינא[6]. וגם ר' יוחנן שאמר: 'היכא תני לה?' 'בתורת כהנים', תניא בתלתא יומי, וסברא בג' ירחי[7].
וגם תמצא ברייתות קטועות בתלמוד, ומפרשי בהו אמוראי פירושי טובא, וראש הברייתות לא ידעו ותמצאנה שם שלימה[8].
ועוד תמצא משניות דטהרות וזרעים כשמביאין אותה בתלמוד מחסרים ומקצרים אותה(כי ההיא דתחלת שבת 'מים הניתזין והנצפין אינן ב"כי יותן"[9]'. וכי ההיא דשילהי א"ע ר' אליעזר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא[10]. וכי ההיא דקשרה בדבר המעמידה[11].
ובספר זה אפרשם בעזרת המעיר לי אוזן. הנה כתבתי מגירסות המחוקות. ועתה אכתב לך מן המותירות, שהוסיפו למען סבב את פני הדבר לפרש הלכה וכולן הוגהו לפי שלא ידעו פירושה של שמועה. ולא אקרא עליהם תגר אחרי שלא מחקום מתוך התלמוד.
אף על כל המגיה מתוך שלא נראית לו סברת התלמוד קורא אני עליו 'האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, יאבד הונה של תורה'. וחס ושלום פן יהי נידון ביגיעת בשר בעון להג הרבה, כי בכמה מקומות תהיה לחכם סברת התלמוד תמוהה וסופו שתהיה ישרה בעיניו בעל כרחו מתוך ראיות אחרות.(כאשר אתן לך פשר בחוטי צצית שזורין, שמתוך סברתם עשאום בלא משזר! וכן ברוב המקומות)
ספר הישר קראתי בשם את הספר, יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואף על גב דלט[1] רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד('הכי והכי תהוי') — לא נמנעו מלשבש.
ולא די להם בגרסות(הנראין פירוש[2]) לשבש, כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן! ולא יתכן כן לכל יראי השם.
כי גם רבינו שלמה, אם הגיה גירסא, בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה.(ואם תמצא הגהה, זה כי אם שוֹתֶי מימיו הגיהו על פי פירושיו). אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו(זולתי במסכת זבחים לבדה[3]).
ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו. והדין נותן, שאכן אם לא ידע אדם הלכה יכתוב פתרונו לפי ראות עיניו. אך בספרים אל ימחק!(שדברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר[4]). ואם דבר רק הוא — ממנו הוא רק[5]. כדאמר להו רבא לתלמידיה כי אתי פסק דין דידי קמייכו — לא מקרע תקרעו.
ועתה אודיעך בשתים ושלשה מקומות בגירסאותי שהגיה רבינו שלמה בפירושיו, ואין יכול לעמוד כי אם בגירסא הראשונה. ואם חס ושלום נשתבשו הספרים והגיהום, לא ידענו עוד אמיתת הדברים!
ושרא ליה מריה לרבינו שמואל כי על אחת שהגיה רבינו שלמה הגיה, הוא עשרים! ולא עוד אלא שמחק הספרים! וידעתי כי מגודל לבו ועומק פלפולו עשה זאת, ורֶאָייתו במקומות מספרים ישנים. ואינה ראייה כי גם ספרים ישנים אכתוב לך בזה הספר אשר חיסרו מאשר לפנינו וקודמי קדומין ישנים ומיושנים לא יעידום, ולא פירושי רבינו חננאל נאמנין.
ויהיו דברי אלה קרובים לכל יראי השם, לבלתי ישבשו הספרים למחקם, ולא לעשות לאו הן, והן לאו. וכ"ש שמתוך סברת האדם לא יסתור שמועתו וסברת התלמוד, כי מתוך שלא נודע טעמם של ראשונים לא עמדו האחרונים בשמועתם כאשר אפרש לך בזה הספר באונא ואומא.
וכל חכם שמורה ובא ואמר סברא לשנות סברת רבותיו, אם קודם לפירושו יביא ראיה — שומעין לו. ואם לאו — אין שומעין לו.
וזה הספר אשר התחלתי, לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא, כי אם אשר חבירי חברו עלי כתרנגולי בית בוקייא ולא הניחוני אם לא אעשה זאת להם.
וצור ישראל יזכנו להעמיד דבר על בוריו ולומר בשם אומרו, ולא על סדר המסכתות אכתוב כי אם אשר יעלה דבר בידי, וחפץ ה' בידי — יצלח.
והנה לך שני עדים נאמנים מדברי רבי' שלמה שאין לשנות הספרים להגיהם:
שאלה א. מהא דאמרי' בכתובות פרק האשה שנתארמלה בשמעתא דעיר שכבשוה כרכום שהגיה רבי' שלמה דילמא ערק מנייהו ובעול ולפיכך היפך כל הסוגיא וכל ה … זה ארבעים שנה ויותר שנכתבו אחר גרסא זו. והוקשיתי בה עד שבדקתי ומצאתי גירסא כאשר היתה מקודם!
שאלה ב. וכן בפרק מציאת האשה בתחלתו שהגיה רבינו שלמה והא כי אתא רבין ומחק פלוגתא דר' עקיבא ורבנן. גם היא לא תוכל לעמוד כי אם כאשר עיקר הגירסא!
תשובה על א. והא לך פירוש שתיהן וגרסתן. בפרק האשה עיר שכבשוה כרכום כו' ורמינהי בלשת של גוים וכו' כאן בכרכום של אותה מלכות כאן בכרכום של מלכות אחרת. פי' כרכום של אותה מלכות אינן יראים ויש פנאי (לבועל) [לבעול] של מלכות אחרת דהוו ככלבא בלא מאתיה יראים לשהות ולנסך בשעת מלחמה כי יראים מפני אותה מלכות אחרת. ופריך כרכום של אותה מלכות נמי אי איפשר דלא ערקא חדא מינייהו ה"ג בפר"ח ובכל הספרים. ופי' אחת מן הנשים אי אפשר שלא תברח.(וכיון שאחת יכולה לברוח תלינן בכל כהנות להתיר כדאמר לקמן היתה שם מחבוא אחת מצלת על כל הכוהנות כלן ואפי' אינה מחזקת אלא אחת). ופריק אמר רב יהודה אמר רב במשמרות רואות זו את זו ואי אפשר למיערק. ופריך ומשמרות נמי אי אפשר דלא ניימי פורתא וההיא שעתא מצי למיערק אמר ר' לוי דמהדר לה למתא שושילתא גזא וכלבא ואווזא שמשמיעין קולן כשרואין בני אדם בורחין ונתנום סביב לעיר לבלתי ינוס להם נס לכשיברחו יצעקו וישמעו השומעים ויעורו משנתם ואי אפשר למיערק.
תשובה על ב. מציאת האשה ה"ג בכל הספרים ובפר"ח כי אתא רבין אמר בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דלבעל הויא כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק. ולפרושי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן אתא דהא במתנית' במציאתה ובמעשה ידיה איירי. ומפרש רבין בהעדפה דמעשה ידיה שלא על ידי הדחק לא פליגי דלבעל הוי ומשום מעה כסף כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק שהיא כגון מציאה דבעל כרחיך מציאה דאמר ר' עקיבא לעצמה בדלא קא בטלה ממלאכתה דשכר אפקעת' וביטול מלאכה היה לה להחזיר לבעל מתוך המציאה. ועלה פירש רב פפא ואמר פשיטא לי מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי ופלוגתא דר' עקיבא ורבנן כדפריש' דקא מגבה מציאתה עם מלאכתה. אלא מיבעיא לי עשתה לו שתים בבת אחת מהו כמציאה דעם מעשה ידיה דמי ולר' עקיבא דידה הוי או דילמא כל מעשה ידיה לבעל הואיל ובשעת מלאכה הוא דכל זה בכלל מעה כסף כיון דעם שעת מעשה ידיה קא אתי. ומלאכה על ידי הדחק אינה אלא בשעת שבני אדם ישנים ואנסה נפשה תיקו. והאי דלא קאמר פשיטא לי ברישא דמילתיה דלא מסברא דנפשיה אמרה אלא ממילתיה דרבין.
ולפי דברי רבינו שלמה איכא פירכי טובא ולא הוצרכתי לכותבן כי פשוטות הן.
ועוד אני מודיע לרבים ומשמיע, שלא להגיה הספרים מתוך התוספתא ומתוך הבריתות, כי אפילו מאותן הקושיות הנזכרות בתלמוד שאותן אנו צריכין לתרץ — ברייתא לא שמיע ליה. וגם ברבה בר אבוה דאמר בארבעה לא מצינא — בשיתא מצינא[6]. וגם ר' יוחנן שאמר: 'היכא תני לה?' 'בתורת כהנים', תניא בתלתא יומי, וסברא בג' ירחי[7].
וגם תמצא ברייתות קטועות בתלמוד, ומפרשי בהו אמוראי פירושי טובא, וראש הברייתות לא ידעו ותמצאנה שם שלימה[8].
ועוד תמצא משניות דטהרות וזרעים כשמביאין אותה בתלמוד מחסרים ומקצרים אותה(כי ההיא דתחלת שבת 'מים הניתזין והנצפין אינן ב"כי יותן"[9]'. וכי ההיא דשילהי א"ע ר' אליעזר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא[10]. וכי ההיא דקשרה בדבר המעמידה[11].
ובספר זה אפרשם בעזרת המעיר לי אוזן. הנה כתבתי מגירסות המחוקות. ועתה אכתב לך מן המותירות, שהוסיפו למען סבב את פני הדבר לפרש הלכה וכולן הוגהו לפי שלא ידעו פירושה של שמועה. ולא אקרא עליהם תגר אחרי שלא מחקום מתוך התלמוד.
אף על כל המגיה מתוך שלא נראית לו סברת התלמוד קורא אני עליו 'האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, יאבד הונה של תורה'. וחס ושלום פן יהי נידון ביגיעת בשר בעון להג הרבה, כי בכמה מקומות תהיה לחכם סברת התלמוד תמוהה וסופו שתהיה ישרה בעיניו בעל כרחו מתוך ראיות אחרות.(כאשר אתן לך פשר בחוטי צצית שזורין, שמתוך סברתם עשאום בלא משזר! וכן ברוב המקומות)
[1] קילל
[2] ז"א, במקומות שבהם הש"ס(סתמא) מפרש את מימרות התנאים והאמוראים.
[3] למה דווקא במסכת זבחים? מעניין
[4] ועל כן אם ישאיר את הגרסא הלא מובנת כאן אולי יצליח להוציא ממנה מלה שבעזרת מקבילה של חלק ממהשפט הוא יגיע להבנה חדשה.
[5] ז"א, אם אתם מוצאים שזה דבר ריק(=חסר משמעות), אז ממנו(=בגללו. בגלל מי שמפרש) הוא ריק. ובעצם יש לו משמעות אז אל תחשוב שאתה יותר חכם מהגרסא ואל תשנה אותה.
[6] ז"א, גם אם לא מצאנו את הביאור במקומות שאנו מכירים, נוכל למצוא אות במקומות לא מוכרים(מבוסס סיפור של רבה בר אבוה שראה את אליהו בבית הקברות ושאל אותו למה התגלה אליו דווקא שם, וענה לו אליהו מתוך סדר טהרות מה שענה ותהה על זה שהוא לא יודע את זה כבר, וענה לו רבה שהוא לא מצוי ב4 הסרים הפרקטיים, ואיך יהיה מצוי ב6 סדרים?(ז"א, איך יוכל להשקיע מאמץ בזבחים וטהרות?))
[7] ילקוט שמעוני תורה פרשת תזריע רמז תקמ. ר' יוחנן לא ידע מאיפה מישהו לקח את הדרשה, ואז אמרו לו שזה מתורת כהנים ולקח לו 3 ימים למצוא את המקום שממנו אפשר לדרוש, ועוד 3 חודשים כדי להבין איך לדרוש!
[8] לא סגור על איפה נמצא אותן שלמות(אולי בתורת כהנים? נראה שיש לו איזה סיפור עם תורת כהנים). בכל מקרה בגלל שהברייתות לא מלאות אי אפשר לתרץ או להקשות בעזרתן.
[9] במשנה מופיע רק 'מים הניתזין אינן ב"כי יותן"'(בלי הנצפין).
[10] הוא כנראה מתכוון להבאה בע"ז ע ע"א, 'ר"א אומר: ספק ביאה – טהור , ספק מגע – טמא'.
[11] ולא מה שכתוב באהלות ח ה: 'קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה'.