אין מסרבין לגדול - אמאי דיתיב אפוריא לא שייך למימר משום דאין מסרבין דישיבת פוריא דבר גסות ושררה הוא ולא היה לו לישב אי לאו משום כל מה שיאמר בעל הבית עשה:
מ"ט - למה לה להפוך פניה ומאי אורחה בהכי:
מפני שהיא בושה - לאכול לעיני האנשים על ידי שמסתכלים בה:
יתיב - ומטה מקום הסב חשובין היא והקטנים יושבין על גבי ספסלין ונוהג עצמו בחשיבות:
קבליה בחד זימנא - ולא סריב עד שיפצרו בו:
ושתייה בתרי זימני - הפסיק בו:
ולא אהדר אפיה - לצד אחר אלא שתה לעיניהן:
בעל השם אנא - מקטנותי כך קוראין לי רב הונא:
מ"ט כי אמרי לך תיב אפוריא איתיבת - ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך ותמיהא להו:
כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה - מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (ד"א רבה פ"ה):
מסרבין לקטן - מלקבל דבריו עד שיפציר בו:
(ה) הַנִּכְנָס לְבַיִת, כָּל מַה שֶּׁיֹּאמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת יַעֲשֶׂה.
(י) בעל הבית יעשה. ומ"ש חוץ מצא פי' הב"ח כגון שאמר לי' הבה"ב שילך בשוק לעשות לו איזה עסק א"צ לעשות כי אין זה כבודו לילך לשוקים שאינו מכיר בהן, ובמט"מ פי' ואם א"ל הבעל הבית לצאת מהאכסני' לא יצא כדאמרינן בעירוכין עד שיפשילו כליו וכן נכון, ואית' שם דאפי' אכסני' דאקראי אסור לשנות:
עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשלו לו כליו לאחוריו בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי בהפשלת כליו לאחוריו כולי עלמא נמי לא פליגי כי פליגי בהכאה דדביתהו מר סבר כיון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה ומר סבר אתי לאיטרודי וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם
שיכה - בעל הבית את האכסנאי או את אשתו:
עד שיפשיל - בעל הבית כלי האכסנאי לאחוריו להשליכם מן הבית:
וכל כך למה - לו לסבול:
אכסנאי - המשנה מאכסניא שלו:
ונפגם - הוא עצמו דאמרי אינשי כמה קשים אלו שלא יוכלו לדור יחד: