הָעֲבָדִים שֶׁהִטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִצְוֹת שֶׁהָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהֶם יָצְאוּ מִכְּלַל הָעַכּוּ''ם וְלִכְלַל יִשְׂרָאֵל לֹא בָּאוּ. לְפִיכָךְ הַשִּׁפְחָה אֲסוּרָה לְבֶן חוֹרִין. אֶחָד שִׁפְחָתוֹ וְאֶחָד שִׁפְחַת חֲבֵרוֹ. וְהַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים
כְּשֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד צָרִיךְ טְבִילָה אַחֶרֶת בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ תִּגָּמֵר גֵּרוּתוֹ וְיִהְיֶה כְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מִצְוֹת וּלְהוֹדִיעוֹ עִקְּרֵי הַדָּת שֶׁכְּבָר הוֹדִיעוּהוּ כְּשֶׁטָּבַל לְשֵׁם עַבְדוּת:
...וְכֵן הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה... הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה
Similarly, when a man is reputed to have had relations with a maid-servant, and afterwards she was granted her freedom... he should not marry her
מה יאמר אדוננו בדבר בחור, שקנה שפחה יפת תואר והיא אצלו בחצרו... הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה והוא מתיחד עמה. באה השפחה (לפני השופט), ושאלה השופט, מה היא, אמרה: יהודיה. הציע לה הפשעות וסרבה ואמרה: אני, יהודיה בת יהודיה אני. החזיר אותה לו השופט ולקחה לביתו ורננה עליו העיר והיא עכשו נשארה בביתו.
האם צריכים בית דין להוציאה מביתו... ואם בית דין צריכים להוציאה, מאיזה טעם... יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה:
...צריכים בית דין אחר זאת השמועה אשר לא טובה (לכפותו) להוציאה, או ישחררה וישאנה לאשה, אעפ"י שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו "מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו". וסמכנו על דבריהם ז"ל "עת לעשות לי"י הפרו תורתך". ומסייעין לו לישאנה בעדינות, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא ע"ה.
והאלקים יתעלה יתקן קלקולנו, כמו שהבטיח ואמר "ואסירה כל בדיליך".
וכתב משה.
What would our master say on the matter of a bachelor who purchased a beautiful slave woman, and she lives within his courtyard... His brother informed on him to the judge, saying that he bought a Christian slave woman and converted her, and he secludes himself with her. The slave woman came before the judge, and the judge inquired about her status, to which she responded: “I am a Jewish woman.” The judged offered that she could declare to be Muslim, but she refused, saying: “I am a Jewish woman, daughter of a Jewish woman.” The judge restored her to him, and he took her to his home. The city is gossiping about him, and she is now living in his house.
Must the rabbinical court remove her from his house... and if the rabbinical court must remove her, what would be the reason... May our teacher instruct us, and may his heavenly reward be doubled.
Response:
...The rabbinical court must, due to this bad report, force him to remove her or to emancipate and marry her. Even though this is akin to a sin, because one who is rumored to have slept with a slave woman may not, ab initio, marry her if she has been emancipated, we have already ruled several times on cases such as this that he should emancipate and marry her. We do this to pave the way for those who wish to repent, and we say that it is better for him to eat the sauce than to eat the actual fats. We rely on the words of the Sages: “It is a time to act for God, for they have breached Your Torah” (Tehilim 119:126; Berakhot 54a). We subtly and softly help him marry her, and we set a time by which he must marry her or remove her, as Ezra did (Ezra 10:10-44).
May God repair our breakdowns, as he promised: “I will remove all of your impurities” (Yeshayahu 1:25).
So writes Moshe.
(שמות כא ב) "עֶבֶד עִבְרִי" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה יִשְׂרְאֵלִי שֶׁמָּכְרוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ אוֹ הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ לִרְצוֹנוֹ. כֵּיצַד. גָּנַב וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה... מוֹכֵר עַצְמוֹ כֵּיצַד. זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶעֱנִי בְּיוֹתֵר נָתְנָה לוֹ תּוֹרָה רְשׁוּת לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה לט) "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לְךָ". וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ וּלְהַצְנִיעַ אֶת דָּמָיו אוֹ לִקְנוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה אוֹ כֵּלִים אוֹ לִתְּנֵם לְבַעַל חוֹב אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לְאָכְלָן בִּלְבַד...
שאלת ממני, אודיעך דעתי במי שקנה עבד חבאשי (Habeşistan/Abyssinia) מאותם היהודים הדרים בארץ כוש איך יתנהג עמו אם יוצא בשש או לא, וכל הדינים הנוהגים בעבדים אם נוהגים בו או לא:
תשובה לא מצינו עבד עברי אלא מכרוהו ב"ד בגנבתו או מוכר עצמו ואין אדם רשאי למכור את עצמו אלא א"כ העני ביותר ואפי' ליתן לבע"ח אינו יכול למכור עצמו אלא א"כ צריך לאכלן בלבד; הילכך זה שקנה העבד החבאשי כיון שנתברר לו שהוא יהודי אין זה אלא פדיון שבוים לא קנין עבדים, והמצוה היתה מוטלת על כל ישראל לפדותו כדי שלא יטמע בין העכו"ם וכ"ש הוא השתא ומה מי שמוכר עצמו לעכו"ם אמר קרא או דודו או בן דודו יגאלנו וב"ד כופין את הקרובים לפדותו לא פדאוהו קרובים מצוה על כל ישראל לפדותו וכיון שקדם זה וקנה אותו זכה הוא במצוה רבה אבל אין לו דין עבד כלל אלא יוצא כל זמן שירצה והרי הוא כשכירו...
ואם לא היו שם ישראלים לפדותו וזה לא רצה לפדותו ולא להלוותו מותר לו להטעותו וימכור עצמו לו כדי שלא יטמע בין העכו"ם ואח"כ מפקיעין אותו ממנו...
ואף על גב דאיכא ספק אחרינא שהרי כל אלו החאבישים הדרים בארץ כוש הם הם מתנהגים כדת הקראין שהם צדוק וביתוס ואין אנו מצווים לא לפדותם ולא להחיותם מ"מ מסתברא לי דהני מילי אלו שהם דרים בתוך הרבנים ורואים דברי חכמים ומלעיבים ומלעיגים עליהם... אבל אלו הבאים מארץ כוש הם משבט דן בלי ספק ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה תפסו להם פשטי הכתובים; אבל אם היו מלמדים אותם לא היו פוקרים בדברי רבותינו ז"ל והוי כתינוק שנשבה לבין העכו"ם תדע שהרי צדוק וביתוס בבית שני היו ושבט דן גלה קודם ואפי' אם תמצא לומר שהדבר ספק, מצוה לפדותם. אבל לענין יוחסין אני חושש שמא קידושיהן קדושין, וגיטם אינו כתיקון חז"ל שהרי אינם יודעים כלל בטיב גיטין וקידושין
הנלע"ד דוד ן' זמרא