ור' אלעזר אומר אפילו הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו נהרג כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל
תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר"מ. רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. ר"ש אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים
(יא) עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
(יא) ימין ושמאל. אפלו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל:
(11) Right and left: even if you are told by this judge that your right is left, and your left is right. and all the more so if he tells you that your right is right, and your left is left!
(יט) כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין לשון רש"י מדברי רבותינו (מכות ה) והטעם בזה בעבור כי משפט העדים הזוממין בגזרת השליט שהם שנים ושנים והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותם צוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה אילו היה רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר (שמות כג ז) כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעונו מת ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם כמו שאמר הכתוב (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט וזה טעם ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (פסוק יז) כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת וכבר הזכרתי מזה בסדר ואלה המשפטים (שמות כא ו)
(19) As he conspired, but not as he did. From here the sages said : If [the court] executed him [by the testimony of the false witnesses] they are not executed. This is is quoted from Rashi who quotes the sages (Mokkos 5b)
(20) Additionally, God would not allow the righteous judges that stand before him to shed innocent blood "for the judgement is God's" and, "in the midst of the judges He judges." This is the tremendous eminence of the judges of Israel and the guarantee that the Holy One, blessed be He, agrees with them and is "with them, in matters of judgement".
שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה
הא קמ"ל - ... אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלקים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט:
ריטב׳׳א עירובין י׳׳ג ב
אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר,ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאללהקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר.
דכתיב (שופטים יט, ב) ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא לה ר' יונתן אמר נימא מצא לה ואשכחיה ר' אביתר לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל עסיק בפילגש בגבעה ומאי קאמר אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר א"ל ח"ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא א"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים הן זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד
אמר אביי דאמר קרא (תהלים סב, יב) אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבי ר' ישמעאל תנא (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים
(ו) חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃
חזר לעירו שנה ולמד בדרך שהיה למד פטור ואם הורה לעשות חייב שנאמר (דברים יז, יב) והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו:
כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר (תהלים א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו
14) פחד יצחק – אגרות ומכתבים, מכתב ק׳
מרת: הנני בזה לאשר קבלת מכתבך מיום י"א אדר תשט”ו. ממהר אני בתשובה כי יקרה לי מאוד הרגעת רוח סוערת של נפש מישראל. מכתבך הוא אספקלריא אשר מתוכה נשקפים נפתולי חיים של נפש עורגת. צר לי כי אין בידי לענות על שאלותיך בפרוטרוט. הלא יודעת את כי בשעה שבן אדם נוסע על היבשה הרי מרכבתו עושה חריץ בקרקע, ועל ידי זה נוצר שביל גם בעד חברו; אבל בזמן שאדם נוסע על הים, הרי אפילו אם מאה שנים ימצא באניה, לא יתהוה מזה דרך כבושה גם להזולת. למותר לבאר לך כי חיי הנוער שלנו בתקופה זו, דומים הם הרבה יותר לתנועת האניה בלב ים סוער, מאשר לתנועת המרכבה על פני האדמה. ועל כן אי אפשר בשום אופן בזמננו ליעץ ולהורות בהליכות עולמו של אדם צעיר מאנשי שלומנו על יסוד השוואות ודימויים, ולדרוש סמוכים מנפש אחת לחברתה. ועל כן מכיון שאינני מכיר אותך, יש כאן חשש של עצה שאינה הוגנת, וחלילה לי להורות וליעץ בכגון זה. אבל אחת אני יכול להבטיח אותך, כי אם תשתמשי כהוגן בכשרונותיך ובכוחותיך (כפי שנגלו לפני בכתיבתך), כי אז יתהפכו כל הפגמים והליקויים של חינוכך בעבר (שאת קובלת עליהם כל כך) למכשיר רב ברכה של השפעה על הזולת בכיוון הרצוי לאנשי שלומנו. הנני נותן לך בזה רשות לפנות אלי בכל זמן שתמצאי לנכון ופטורה את מלהסס בדבר. בתקוה כי יעזור לך השם להיות מודרכת במסילה העולה בית קל, הנני חותם בברכת החג, יצחק היצנר.
(מא) אני ה׳ אלקיכם אשר וגו׳ אני ה׳ אלקיכם. ... לפי שאין הילוך עבודת ה׳ בתמידות של כל ב״א שוין. זה עוסק בתורה ועמלה כל היום. וזה פורש עצמו לעבודה. וזה לגמ״ח. והכל לש״ש. וגם בתורה עצמה אין כל דרך לימוד שוה. וגם במעשה המצות אי׳ בפ׳ כל כתבי אבוך במאי זהיר טפי. והיה מר זהיר במצות שבת ומר במצות ציצית. וה״ז כדאיתא בירו׳ ספ״א דקידושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל אה״א. אר״י ב״ר בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מעולם. ובמכילתא פרשת בשלח תניא כל העושה מצוה אחת באמנה כו׳. וע׳ מש״כ בספר דברים ו׳ א׳ ב׳ ג׳. וכן בגמ״ח אין כל העוסקים שוין בהליכות עולמם. ואם בא אדם לשאול איזהו דרך ישרה שיבור לו בדרך לימודו או במה להיות זהיר טפי. ע״ז אמר קהלת והלך בדרכי לבך. מה שלבו נמשך אחריו. ברור שמזלו חזי כי זה ענין טוב לפי כח נפשו. וע״ז קאמר או בדרך שתרצה...
How to Stop Worrying and Start Living, Dale Carnegie, Chapter 16
Be yourself. Act on the sage advice that Irving Berlin gave the late George Gershwin. When Berlin and Gershwin first met, Berlin was famous, but Gershwin was a struggling young composer working for thirty-five dollars a week in Tin Pan Alley. Berlin, impressed by Gershwin’s ability, offered Gershwin a job as his musical secretary at almost three times the salary he was then getting. “But don’t take the job,” Berlin advised. “If you do, you may develop into a second-rate Berlin. But if you insist on being yourself, someday you’ll become a first-rate Gershwin.”
(יא) ה֤וֹרֵ֥נִי ה' דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי׃