כיבוש יחיד

(כד) כׇּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃

Deuteronomy 11:24

(24) Every spot on which your foot treads shall be yours; your territory shall extend from the wilderness to the Lebanon and from the River—the Euphrates—to the Western Sea.

ספרי דברים נ״א

(א) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה - ואם ללמד על תחומי א"י, הרי כבר נאמר (יהושע א׳:ד׳) מן המדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת! ומה ת"ל אשר תדרוך כף רגלכם? אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו - הרי הוא שלכם. או אינו אלא רשות בידם, לכבש חו"ל עד שלא יכבשו את הארץ? ת"ל וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, ואח"כ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה. שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלוליהם ואתם חוזרים ומכבשים חו"ל, אלא משתכבשו א"י - תהיו רשאים לכבש חו"ל.

(ב) הרי שכבשו חו"ל, מנין שמצוות נוהגת שם? הרי אתה דן: נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה; מה יהיה האמור כאן מצוות נוהגות שם - אף להלן מצוות נוהגות שם. וא"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה! התורה אמרה משיכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חו"ל, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה - ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש! אמר לו הקב"ה: סמוך לפלטירין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?

(ג) הרי שהבשן בחו"ל. ומנין שכנגדו בים, הרי היא שלהם? ת"ל מן המדבר והלבנון הזה עד הנהר הגדול נהר פרת, ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם - והמדבר גבולכם.

(ד) מן הנהר הגדול נהר פרת - מן הנהר גבולכם, ואין הנהר גבולכם. אם כיבשתם את הנהר - יהיה גבולכם, והנהר גבולכם:

(ה) ועד הים הגדול מבוא השמש - עד הים גבולכם, ואין הים גבולכם. אם כיבשתם - יהיה גבולכם. וכן הוא אומר (במדבר לד) וגבול ים - והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם. נמצינו אומרים: כל מקום שהחזיקו עולי בבל, מארץ מצרים עד כזיב - לא נאכל ולא נעבד. עולי מצרים - נאכל ולא נעבד.

(ו) תחום ארץ ישראל ועד מקום שהחזיקו עולי בבל: פרשת אשקלון, חומת מדבר, שרשך רור חמת ועכו מגיאתו, וגיאתו עצמה, סברתה ובית זניתא, קצרא דגלילא, קנייא רעייא מצי רעבתא, כמותה דכריין נהו ראתא דיתר, נחלא דאבצאל בית עד מרעשת לולא דבתא, כרכא דכר סנגרא מיסף, ספנתא נקובתא רעיון תרנוגלא, עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורקם, תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום בוצרא, משקא וחשבון ונחלא דורד מכותא נימרון עליה זירזא, ורקם גיאה וגבנייא דאשקלון. ודרך גדולה הולכת למדבר:

Sifrei Devarim 51

(1) (Devarim 11:24) "Every place where the soles of your feet tread will be yours": If (the purpose of this is) to teach about the boundaries of Eretz Yisrael, this is already written, viz. (Ibid.) "From the desert and the Levanon, from the river, the river Yerath, until the western sea shall be your border." What, then, is the intent of "where the soles of your feet tread"? He told them: Every place that you conquer, aside from these (specified) places shall be yours. — But perhaps this gives them license to conquer outside Eretz Yisrael before they have conquered Eretz Yisrael proper! It is, therefore, (first) written "and you will inherit nations greater and mightier than you," and (only) afterwards "Every place where the soles of your feet tread shall be yours" — that Eretz Yisrael not be polluted with their idolatries while you are (busy) conquering outside of it. But, after you conquer Eretz Yisrael, you are permitted to conquer outside of it.

(2) After they conquer outside of Eretz Yisrael, whence is it derived that mitzvoth obtain there? It follows thus: It is written here (in respect to the land outside of Eretz Yisrael proper) "shall be" (viz. "shall be your border). Just as there, mitzvoth obtain, so, here, mitzvoth obtain. And if you would ask: How is it that David conquered Aram Naharayim and Aram Tzovah and mitzvoth do not obtain there? They said: David did not act in accordance with the Torah. The Torah said: After you conquer Eretz Yisrael, you are permitted to conquer outside of it. He did not do so, but he turned back and conquered Aram Naharayim and Aram Tzovah, not having driven out the Yevussi, who were close to Jerusalem. The Holy One Blessed be He said to him: If you did not drive out those close to your palace, how could you turn back and conquer Aram Naharayim and Aram Tzovah!

(3) Those (lands) that they conquered outside of Eretz Yisrael — Whence is it derived that those opposite them (that they conquered) in the west are theirs? From (Devarim 11:24) "From the desert and the Levanon, from the river, the river Perath, until the western sea shall be your border." "From the desert"; but the desert (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael) near the desert, then the desert itself is your border. "

(4) from the river"; but the river (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael) near the river, then the river itself is your border.

(5) "until the western sea"; but the sea (itself) is not your border. But if you conquered (outside of Eretz Yisrael near the sea), then the sea itself is your border. And thus is it written (Bamidbar 34:6) "And (what is) the western border? The Great Sea (the Mediterranean) and the bounds (i.e., the islands within it) shall be for you. This shall be the western border for you." We find, then, that every place that those who came up from Bavel seized from Eretz Yisrael until Keziv — (the fruits of shevi'ith) are not eaten and (the land) is not worked. Those who came up from Egypt — (the fruits) are eaten, but (the land) is not worked, (by rabbinical enactment).

(6) The bounds of Eretz Yisrael until the place seized by those who came up from Bavel: (The translator has omitted the place names that follow, assuming that they will be as unknown to almost all (if not all) of his readers as they are to him.)

רמב"ן על דברים י״א:כ״ד

(א) כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר וגו' על דעת רבותינו הנה הם שתי הבטחות שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם והמצות כולן נוהגות בהם כי הכל ארץ ישראל ומן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם שאתם חייבים לכבשו ולאבד משם העמים כמו שאמר כאן (דברים י״א:כ״ג) וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ולעקור ע"ז ומשמשיה כמו שהזכיר למעלה (ז ה כה) והבטיח כי לא יתיצב איש בפניכם בין בארץ הנזכרת בין בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו ומכאן יצא לרבותינו (חלה פ"ד מ"ז) המחלוקת בסוריא שקורין אותה כיבוש יחיד והטעם כי דוד כבש אותה ברצון נפשו שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין כי היה חייב להוריש כל שבעת הגוים בתחלה ואחרי כן אם ירצה ילך אל ארץ אחרת כאשר הבטיח השם בכאן ומפני שלא נעשה הכבוש ההוא כמצות התורה אמרו מקצתם לא שמיה כבוש ודינו במצות כדין חוצה לארץ וכך היא שנויה בספרי (עקב כד) ומקצתם יאמרו בתלמוד (ע"ז כא) דשמיה כבוש כי אף על פי שלא נעשה כסדר כיון שהלך שם וכבשה נתקיים בו לכם יהיה וארץ ישראל היא:

Ramban on Deuteronomy 11:24

(1) EVERY PLACE WHEREON THE SOLE OF YOUR FOOT SHALL TREAD SHALL BE YOURS: FROM THE WILDERNESS etc. In the opinion of our Rabbis they constitute two assurances: [First,] that whatever place in the land of Shinar and the land of Assyria and elsewhere they want to conquer, shall be theirs; and that all the commandments are applicable there, because they all are [part of] the Land of Israel [as Scripture says], from the wilderness and Lebanon etc. even unto the Back Sea shall be your border, meaning that you are obligated to conquer it and to extirpate the peoples from it, just as he said here, and ye shall dispossess nations greater and mightier than yourselves, and to uproot the idols and their appurtenance, as he mentioned above. And [secondly] he assured them that there shall no man be able to stand against you whether in the land mentioned or in every place whereon the sole of your foot shall tread.
It is from here that there originated a division of opinion among our Rabbis regarding Syria which they called “the conquest of an individual” [and not a national conquest]. The reason is that David conquered it of his own will, not asking [authorization] of the Urim and Thummim and not consulting the Sanhedrin. For he was obligated to dispossess all the seven nations first, and afterwards if he wished, he could go to another land as G-d promised here. And because that conquest [of Syria] was not done in accordance with the commandment of the Torah, some of the Rabbis said that it is not considered “a [legal] conquest” [in the sense that it is annexed to the Land], and regarding the commandments [applicable exclusively to the Land], it has the legal status of outside of the Land of Israel. So it is taught in the Sifre. But some Rabbis say in the Talmud that it is termed “a [legal] conquest,” because, although it was not carried out properly, since David went there and conquered it, the Divine assurance it shall be yours was fulfilled and it is [part of] the Land of Israel.
R’eih

גיטין ח׳ ב:א׳-ו׳

כְּקוֹנָהּ בְּפַרְוָארֵי יְרוּשָׁלַיִם חַיֶּיבֶת בְּמַעֲשֵׂר וּבִשְׁבִיעִית כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָסָבַר כִּיבּוּשׁ יָחִיד שְׁמֵיהּ כִּיבּוּשׁ וְהָרוֹצֶה לִיכָּנֵס לָהּ בְּטׇהֳרָה נִכְנָס וְהָאָמְרַתְּ עֲפָרָהּ טָמֵא בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל דְּתַנְיָא הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל רַבִּי מְטַמֵּא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר וַאֲפִילּוּ רַבִּי לָא קָא מְטַמֵּא אֶלָּא בְּאֶרֶץ הָעַמִּים דְּגָזְרוּ עַל גּוּשָׁהּ וְעַל אֲוִירָהּ אֲבָל סוּרְיָא עַל גּוּשָׁהּ גָּזְרוּ עַל אֲוִירָהּ לֹא גָּזְרוּ וְהַקּוֹנֶה שָׂדֶה בְּסוּרְיָא כְּקוֹנָהּ בְּפַרְוָארֵי יְרוּשָׁלַיִם לְמַאי הִילְכְתָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לוֹמַר שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו אוֹנוֹ וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת בְּשַׁבָּת סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְאָמַר רָבָא אוֹמֵר לְגוֹי וְעוֹשֶׂה הָכָא נָמֵי אוֹמֵר לְגוֹי וְעוֹשֶׂה וְאַף עַל גַּב דַּאֲמִירָה לְגוֹי שְׁבוּת מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָא גְּזוּר רַבָּנַן תָּנוּ רַבָּנַן עֶבֶד שֶׁהֵבִיא גִּיטּוֹ וְכָתוּב בּוֹ עַצְמְךָ וּנְכָסַיי קְנוּיִין לָךְ עַצְמוֹ קָנָה נְכָסִים לֹא קָנָה

Gittin 8b:1-6

is like one who purchases a field in the outskirts [parvarei] of Jerusalem. The Gemara clarifies: The tanna who says Syria is obligated in tithe and the mitzvot of the Sabbatical Year like Eretz Yisrael holds that the conquest of an individual is called a conquest. Once Syria was conquered by King David, who is considered an individual in this regard, the sanctity of Eretz Yisrael applied to it and its residents became obligated in the mitzvot of Eretz Yisrael. The baraita teaches: And one who wishes to enter it and remain in a state of ritual purity may so enter. The Gemara asks: But didn’t you say that its soil is ritually impure? How then is it possible for one to enter it in a state of ritual purity? The Gemara answers: The baraita means that one enters it in a chest, a box, or a cabinet. In this case he remains pure, as he did not come into contact with the ground itself. As it is taught in a baraita: With regard to one who enters the land of the nations, i.e., any territory outside of Eretz Yisrael, in a chest, a box, or a cabinet, Rabbi Yehuda HaNasi deems him ritually impure, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems him pure. And even Rabbi Yehuda HaNasi deems one who did not touch the ground itself impure only in the land of the nations, concerning which they decreed impurity upon both its clumps of soil and upon its air. However, with regard to Syria, everyone agrees that they decreed impurity upon its clumps of soil, but they did not decree impurity upon its air. Therefore, it is possible to enter Syria and remain in a state of ritual purity if one does not touch the ground itself. The baraita further teaches: And one who purchases a field in Syria is like one who purchases a field in the outskirts of Jerusalem. The Gemara asks: With regard to which halakha was this stated? What practical ruling is taught by this statement? Rav Sheshet says: This serves to say that one writes a bill of sale [ono] for this purchase, and one may write a bill of sale even on Shabbat. The Gemara asks: Can it enter your mind that one may write this bill of sale on Shabbat? Writing on Shabbat is a prohibited labor for which one is liable to receive court-imposed capital punishment. The Gemara explains: This is as Rava says with regard to a similar issue, that one tells a gentile that he should do it, and he does so. Here too, it is referring to a situation where one tells a gentile that he should write a bill of sale, and he does so. And even though the halakha generally is that telling a gentile to perform an action that is prohibited for a Jew on Shabbat violates a rabbinic decree, since the Sages prohibited instructing a gentile to perform prohibited labor on behalf of a Jew on Shabbat, here the Sages did not impose this decree, due to the mitzva of settling Eretz Yisrael. § The Sages taught: With regard to a slave who brought his bill of manumission to a court, and it is written in it: You and my property are transferred to you, he acquires himself via this document, and he is emancipated. However, he does not acquire the property unless the document is confirmed in court through its witnesses, like other documents.

רש"י על גיטין ח׳ ב:א׳

כיבוש יחיד - דדוד שלא היו כל ישראל ביחד כדרך שהיו בכבוש יהושע שהיו כולם וכבשוה לצורך כל ישראל קודם חלוקה אבל דוד לא כבש אלא לצורכו:

Rashi on Gittin 8b:1

...

תוספות על גיטין ח׳ ב:א׳

כיבוש יחיד - פי' בקונט' שלא היו לשם כל ישראל ביחד כמו בכיבוש יהושע וכבשוה לצורך כולם אבל דוד לא כבש אלא לצורכו אבל בספרי מפרש טעם אחר בסוף פרשת והיה עקב דמשמע לפי שלא היתה עדיין כל א"י כבושה כדאמר התם סמוך לפלטורא שלך לא הורשת פירוש יבוסי שהיה סמוך לירושלים ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובה אבל אחר שכל א"י כבשוהו דריש התם מדכתיב (דברים י״א:כ״ד) כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו' שכל מה שהיו כובשים מחו"ל היה קדוש ואפילו יחיד:

Tosafot on Gittin 8b:1

...

מהר"ם שיף על גיטין ח׳ א

בא"ד אבל בספרי כו'. לכאורה רש"י הוצרך לפרש לישנא דכיבוש יחיד וכו' דלספרי אמאי תלאו בכיבוש יחיד אבל עיין ברמב"ן סוף פרשת עקב ותמצא מבואר וק"ל:

Maharam Schiff on Gittin 8a

...

תוספות על בבא בתרא צ׳ ב:י׳:א׳

כך אין מוציאין לסוריא. פי' הקונטרס משום דקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ואע"ג דלמאן דאמר שמיה כבוש מצינו שהחמירו בארץ ישראל יותר מבסוריא כדאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ח. ושם) המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ אף על גב דקסבר שמיה כבוש כדמוכח התם מכל מקום נראה לרשב"א כפירוש הקונטרס מדקאמר כשם שאין מוציאין לחוצה לארץ כך אין כו' משמע דסבר דלאו שמיה כבוש מדמשווה אותה לחוצה לארץ וטעמא דלא שמיה כבוש כדיליף בספרי בסוף פרשת והיה עקב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו' ויליף התם דדוקא מה שיכבשו בחוצה לארץ אחר שיכבשו כל ארץ ישראל לכם יהיה ודוד לא עשה על פי ב"ד אלא מדעתו וכבש ארם נהרים וארם צובה עד שלא כבש כל ארץ ישראל ולכך קרי ליה כבוש יחיד לפי שמדעתו עשה:

Tosafot on Bava Batra 90b:10:1

...

רש"י על עבודה זרה כ׳ ב:י״ט:ג׳

סוריא - ארם צובה וסמוכה לארץ ישראל וכיבשה דוד וחיברה לקדושת ארץ ישראל שלא על פי הדבור ובלא ששים ריבוא וקרי ליה כיבוש יחיד:

Rashi on Avodah Zarah 20b:19:3

...

משנה תורה, הלכות תרומות א׳:ב׳

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא בְּאַרְצוֹת שֶׁכִּבְּשָׁן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוֹ נָבִיא מִדַּעַת רֹב יִשְׂרָאֵל וְזֶהוּ הַנִּקְרָא כִּבּוּשׁ רַבִּים. אֲבָל יָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט שֶׁהָלְכוּ וְכָבְשׁוּ לְעַצְמָן מָקוֹם אֲפִלּוּ מִן הָאָרֶץ שֶׁנִּתְּנָה לְאַבְרָהָם אֵינוֹ נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ בּוֹ כָּל הַמִּצְוֹת. וּמִפְּנֵי זֶה חִלֵּק יְהוֹשֻׁעַ וּבֵית דִּינוֹ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כִּבּוּשׁ יָחִיד כְּשֶׁיַּעֲלֶה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְיִכְבּשׁ חֶלְקוֹ:

Mishneh Torah, Heave Offerings 1:2

Wherever Eretz Yisrael is spoken of, the reference is to territories occupied by a king of Israel, or a prophet, with the consent of a majority of Israel; it is called a national conquest [so as to give it the character of the holy Land]. On the other hand, if an individual Israelite, or members of a family or tribe, went ahead and occupied a locality for themselves, even if it was part of the land given to Abraham, it would not be called Eretz Yisrael in terms of all the mitzvoth applicable to the Holy Land. For this very reason, Joshua and his court distributed all of Eretz Yisrael among the tribes long before it was actually occupied by them, so that when each tribe would ascend and occupy its share it should not be regarded as an individual conquest.

משנה תורה, הלכות תרומות א׳:ג׳

הָאֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד חוּץ לְאֶרֶץ כְּנַעַן כְּגוֹן אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה וְאַחְלָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁמֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וְעַל פִּי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הוּא עוֹשֶׂה אֵינוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר וְלֹא כְּחוּצָה לָאָרֶץ לְכָל דָּבָר כְּגוֹן בָּבֶל וּמִצְרַיִם. אֶלָּא יָצְאוּ מִכְּלַל חוּצָה לָאָרֶץ וְלִהְיוֹתָן כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הִגִּיעוּ. וּמִפְּנֵי מָה יָרְדוּ מִמַּעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁכָּבַשׁ אוֹתָם קֹדֶם שֶׁיִּכְבּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא נִשְׁאַר בָּהּ מִשִּׁבְעָה עֲמָמִים. וְאִלּוּ תָּפַס כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלוֹתֶיהָ וְאַחַר כָּךְ כָּבַשׁ אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת הָיָה כִּבּוּשׁוֹ כֻּלּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. וְהָאֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד הֵן הַנִּקְרָאִין סוּרְיָא:

Mishneh Torah, Heave Offerings 1:3

The lands which David occupied outside the land of Canaan, such as Mesopotamia and Aram Tzova and Aḥlav, even though he was king over Israel and acted upon the decision of the supreme court, count neither as Eretz Yisrael nor as Diaspora in every respect; they are not like Babylonia and Egypt, for example, but are classified as outside the Holy Land and yet unlike it [as to special laws operative only in Eretz Yisrael]. Why are they of a lower degree than Eretz Yisrael? Because David occupied them before occupying all of Eretz Yisrael, where some remnants of the seven nations of Canaan were left. Had David occupied the entire land of Canaan with its various boundaries and then the other lands, all his conquests might then have assumed the sanctity of Eretz Yisrael, in every respect. The lands conquered by David are referred to as Syria.

תוספות על עבודה זרה כ״א א

כיבוש יחיד - פ"ה שלא היה שם אורים ותומים וששים רבוא ויותר נראה כמו שפירש הר"ר יצחק מהרפוט דכל מה שכבש יחיד כגון יאיר בן מנשה אינו א"י אבל קשיא דאי מא"י הוא אין זה קרוי כיבוש יחיד ואם מחו"ל הוא אפי' היו שם ששים רבוא קרוי כיבוש יחיד לכך נראה כל שאין לו רשות לכבש נקרא חו"ל דכל זמן שלא כבש כל א"י לא היה לו רשות לכבוש חוצה לארץ והכי איתא בספרי פרשת עקב כשכבש דוד ארם נהרים וארם צובה אמר לו הקב"ה סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש חוצה לארץ שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים וגו':

Tosafot on Avodah Zarah 21a

...

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:ו׳

(ו) כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל בְּמֶלֶךְ עַל פִּי בֵּית דִּין. הֲרֵי זֶה כִּבּוּשׁ רַבִּים וַהֲרֵי הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ לְכָל דָּבָר. וְהוּא שֶׁכָּבְשׁוּ אַחַר כִּבּוּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

Mishneh Torah, Kings and Wars 5:6

(6) Any lands conquered by Israel with a king, and in accordance with the Court, are lands “conquered by the masses” and are equal in status to Eretz Yisroel in every respect, as were the lands conquered by Joshua. This is as long as these lands were conquered after all those lands mentioned in the Torah have already been conquered.

תלמוד ירושלמי שביעית ו׳:א׳:ג׳

מֵעַתָּה מִשֶּׁגָּלוּ יְהוּ פְטוּרִין. כְּתִיב וַיַּעֲשׂוּ כָּל־הַקָּהָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי הַסּוּכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת. כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וְלָמָּה יְהוֹשֻׁעַ רִבִּי הִלֵּל בְּרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּגַם הַכָּתוּב כְּבוֹד צַדִּיק בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי כְּבוֹד צַדִּיק בְּשַׁעְתּוֹ הֵקִישׁ בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. מַה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַייְבוּ. אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַייְבוּ. מִמָּה נִתְחַייְבוּ. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָמַר מִדְּבַר תּוֹרָה נִתְחַייְבוּ הָדָא הוּא דִכְתִיב וְהֶבִיאֲךָ ײ֨ אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָֽרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ. הֵקִישׁ יְרוּשָֽׁתְךָ לִירוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ. מַה יְרוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ מִדְּבַר תּוֹרָה. אַף יְרוּשָֽׁתְךָ מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהֵטִיבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ. אֲבוֹתֶיךָ פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַייְבוּ וְאַתֶּם פְּטוּרִין הָייִתֶם וְנִתְחַייַבְתֶּם. אֲבוֹתֶיךָ לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּת. וְאַתֶּם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיכֶם עוֹל מַלְכוּת. אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִתְחַייְבוּ אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁבַע שֶׁכִּיבְשׁוּ וְשֶׁבַע שְׁחִלְּקוּ. אֲבָל אַתֶּם כֵּיוָן שֶׁנִּיכְנַסְתֶּם נִתְחַייַבְתֶּם. אֲבוֹתֶיךָ לֹא נִתְחַייְבוּ עַד שָׁעָה שֶׁקָּנוּ כוּלָּהּ. אֲבָל אַתֶּם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קוֹנֵה וּמִתְחַייֵב.

Jerusalem Talmud Sheviit 6:1:3

If it is so, they should have been freed once they were exiled. It is written (Neh. 8:17): “All the congregation coming from captivity made Sukkot and sat in tabernacles … something nobody had done since the days of Joshua bin Nun.” Why Joshua? Rebbi Hillel, the son of Samuel ben Naḥmani: The verse damaged the reputation of the just person in his grave for the reputation of the just person in his time; it compares their coming in the days of Ezra to the coming in the days of Joshua. As at the coming in the days of Joshua they had been free and became obligated, also at the coming in the days of Ezra they had been free and became obligated. How did they become obligated? Rebbi Yose ben Ḥanina said, they became obligated by the words of the Torah; that is what is written (Deut. 30:5): “The Eternal, your God, will bring you to the Land that your fathers had inherited and you will inherit it.” Just as the inheritance of your fathers was by the words of the Torah, so your inheritance is by the words of the Torah. “He will be good to you and give increase to you more than to your forefathers.” Your fathers had been free and became obligated, also you had been free and became obligated. On your fathers was no yoke of government, but you even though there is on you the yoke of government. Your fathers did become obligated only after 14 years, seven they conquered and seven they distributed, but you became obligated immediately when you entered. Your fathers did become obligated only after they had acquired all, you become obligated for every single piece at the moment you acquire it.

משנה תורה, הלכות תרומות א׳:כ״ב

(כב) פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ חוּצָה לָאָרֶץ פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה וּמִן הַתְּרוּמוֹת וּמִן הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו יח) "אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה". שָׁמָּה אַתֶּם חַיָּבִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ פְּטוּרִין. וְאִם יָצְאוּ לְסוּרְיָא חַיָּבִין מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַיָּבִין בְּחַלָּה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁמָּה אַתֶּם חַיָּבִין בֵּין בְּפֵרוֹת הָאָרֶץ בֵּין בְּפֵרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם נִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר בְּיַד יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ חַיָּבִין בְּמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם:

Mishneh Torah, Heave Offerings 1:22

...

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳:א׳

(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ. וְאֵינָם נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט) (שמות לד כו) "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ". וּמְבִיאִין בִּכּוּרִים שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג וּמִסּוּרְיָא. שֶׁהַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא כַּקּוֹנֶה בִּירוּשָׁלַיִם. [אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּבָבֶל] אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם אֵין מְבִיאִין מֵהֶן בִּכּוּרִים. וְאִם הֵבִיא בִּכּוּרִים מִחוּץ לָאָרֶץ אֵינָן בִּכּוּרִים:

Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 2:1

(1) It is a positive biblical command to bring first fruits to the sanctuary; they apply only in Eretz Yisrael in the time of the Temple, as it is written: "The choice first fruits of your soil you shall bring to the house of the Lord your God" (Exodus 23:19).— —

משנה תורה, הלכות שבת ו׳:י״א

(יא) הַלּוֹקֵחַ בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי מֻתָּר לוֹ לוֹמַר לַנָּכְרִי לִכְתֹּב לוֹ שְׁטָר בְּשַׁבָּת. שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה מִדִּבְרֵיהֶם וּמִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גָּזְרוּ בְּדָבָר זֶה. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ בַּיִת מֵהֶם בְּסוּרְיָא, שֶׁסּוּרְיָא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְדָבָר זֶה:

Mishneh Torah, Sabbath 6:11

(11) It is permissible for one who buys a house in the Land of Israel from a gentile to say to the gentile to write him a deed on Shabbat. For speaking to a gentile [to do forbidden work] is [only] forbidden from the words [of the Rabbis]; and they did not decree it in this matter, on account of the settlement of the Land of Israel. Likewise, one who buys a house in Syria from one of them – as Syria is like the Land of Israel regarding this matter.

מגן אברהם ש״ו:כ׳

(כ) בא"י. וסוריא כא"י לדבר זה [רמב"ם פ"ו] בגמרא פ"ק דגיטין דקדק הרמב"ם וכתב לדבר זה דאלו מדינ' סוריא ח"ל היא כמ"ש הרמב"ם ריש ה' תרומות וז"ל ארם נהרים וארם צובא ואחלב וכיוצא בהן הן הנקראים סוריא ואינן כא"י וכו' והכל כסוריא מד"ס וכו' איזהו סורי' מא"י ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל כגון דמשק ואחלב וחרן ומגבב וכיוצא בהן עד שנער וצהר הרי הוא כסוריא אבל עכו ח"ל כאשקלון עכ"ל מ"מ צ"ע דהא ברייתא ס"ל כיבוש יחיד שמיה כיבוש וא"כ אסור ליתן להם חניה בקרקע מלאו דלא תחנם לכן מותר לעבור איסור דרבנן אבל כיון דהרמב"ם פסק דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש למה נדחה דרבנן מפני דרבנן וביותר ק' דהא מסקי' בי"ד סימן קנ"א דאפי' לכתחלה מוכרין בתים לעכו"ם בסוריא וק"ו שלא לקנות מהם בשבת וצ"ע ואפשר דס"ל דעכ"פ איכ' קצת מצוה בקניית בתים וז"ל הג"א פ"ב דמ"ק בשם א"ז כיצד הוא עושה מראה לו כיסים של דינרים והעכו"ם חותם וכו' משמע דאסור ליתן לו מעות:

Magen Avraham 306:20

...

As seen in the above Rambam's he holds that Suryah has a shem Eretz Yisrael even if it does not have the full kedusha of the land. He holds that suffices to allow one to purchase the land on Shabbat.