(7) Go, eat your bread in gladness, and drink your wine in joy; for your action was long ago approved by God. (8) Let your clothes always be freshly washed, and your head never lack ointment. (9) Enjoy happiness with a woman you love all the fleeting days of life that have been granted to you under the sun—all your fleeting days. For that alone is what you can get out of life and out of the means you acquire under the sun. (10) Whatever it is in your power to do, do with all your might. For there is no action, no reasoning, no learning, no wisdom in Sheol, where you are going. (11) I have further observed under the sun that
The race is not won by the swift,
Nor the battle by the valiant;
Nor is bread won by the wise,
Nor wealth by the intelligent,
Nor favor by the learned.
For the time of mischance comes to all. (12) And a man cannot even know his time. As fishes are enmeshed in a fatal net, and as birds are trapped in a snare, so men are caught at the time of calamity, when it comes upon them without warning.
פסוקים א-יב מהווים סיכום וחתימה לפולמוסו של קהלת עם עקרון החוקיות, שהחל בפרקים הקודמים. חתימה זו מאופיינת בריבוי פרטים על מנת שהעיקרון יובן. קהלת מביא רשימת פרטים, שהמכנה המשותף שלהם ברור ומובן בין מאליו ובין בזכות משפט הפתיחה המציין אותו. בפסקה זו חוזר קהלת ועוסק באופן נמרץ במוות. הפסקה הראשונה (ט',א-ו), עוסקת בחוסר יכולתו של האדם להבין את החוקיות הא-להית ולפעול בהתאמה לה, הפסקה האחרונה (ט',יא-יב), מביעה באופן נחרץ את חוסר ההתאמה בין המעשה והתוצאה, בין עמל, כישרון ושכר. בתווך, בין שתי הפסקות שעוסקות במוות המשווה את הכול ומפרק את מתכונות החשיבה של החוקיות, מופיעה אסופת עצות.
שאלות
1.
'זֶ֣ה ׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ' [פסו' ג]
האבסורד שבמוות מומחש בפסקה הראשונה [פסו' א-ו] באמצעות 'קטלוג' שבו מפורטים חמשה צמדים [פסו' ב].
מה ה'רע' המהותי והאבסורדי המגולם בצמדים אלה, וכיצד הוא מהווה את שורש הרע בהתנהלות בני האדם בעולם [פסו' ג]?
2.
הפסקה השלישית [פסו' יא-יב] כוללת קטלוג נוסף המורכב מחמישה צמדים.
בחנו את הצמדים הללו – במה הם נבדלים מהצמדים בפסקה הראשונה, ומהו טיב האבסורד הנוצר על ידי המוות שמומחש בהם? שימו לב להדגשה בפסקה זו על עניין ה'עת', ולדימוי בני האדם לציפורים ולדגים בפסוק יב.
3.
'לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשְׁתֵ֥ה בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ...' [פסו' ז]
מהפסימיות העמוקה האופפת את הפסקה הראשונה, עובר קהלת בפסקה השניה [פסו' ז-י] במעבר חד אל חיוב החיים ואל הנחמה שהוא מוצא בהם. גם כאן כולל הקובץ חמשה חלקים [אכילה, שתיה, בגדים, סיכה ואשה].
א| מה מאפיין את ארבע העצות הראשונות המפורטות כאן? בחנו את הזוג הראשון ואת הזוג השני ושימו לב להדגשה בכל זוג.
ראו את דברי ר"י קרא:
'מאחר שאין מעשה ודעת וחשבון בשאול, אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ולבוש בגדים נאים וסוך שמן לעדן את בשרך, שאדם המתאבל אינו סך שמן'.
ב| שיאה של הפסקה בעצה החמישית [פסו' ט] המפורטת מכולן. עקבו אחרי האזכור המודגש של ה'חיים' בפסוק זה, וחשבו כיצד מהווה כאן דווקא המוות בסיס לחיוב החיים. השוו בעיקר לפסוק ו, והתייחסו לאזכור ה'חלק' וה'אהבה' בשניהם. בחנו גם את חתימת הפסקה[פסו' י], ואת הניגוד בין המעשה בחיים ובמוות.
A poor man’s wisdom is scorned,
And his words are not heeded. (17) Words spoken softly by wise men are heeded sooner than those shouted by a lord in folly.-n (18) Wisdom is more valuable than weapons of war,-o but a single error destroys much of value. (1) Dead flies turn the perfumer’s ointment fetid and putrid; so a little folly outweighs massive wisdom. (2) A wise man’s mind tends toward the right hand, a fool’s toward the left. (3) A fool’s mind is also wanting when he travels, and he lets everybody know he is a fool. (4) If the wrath of a lord flares up against you, don’t give up your post; for when wrath abates, grave offenses are pardoned.-d (5) Here is an evil I have seen under the sun as great as an error committed by a ruler: (6) Folly was placed on lofty heights, while rich men sat in low estate. (7) I have seen slaves on horseback, and nobles walking on the ground like slaves. (8) He who digs a pit will fall into it; he who breaches a stone fence will be bitten by a snake. (9) He who quarries stones will be hurt by them; he who splits wood will be harmed by-e it. (10) If the ax has become dull and he has not whetted the edge, he must exert more strength. Thus the advantage of a skill [depends on the exercise of] prudence. (11) If the snake bites because no spell was uttered, no advantage is gained by the trained charmer. (12) A wise man’s talk brings him favor, but a fool’s lips are his undoing. (13) His talk begins as silliness and ends as disastrous madness. (14) Yet the fool talks and talks!
A man cannot know what will happen; who can tell him what the future holds? (15) A fool’s exertions tire him out, for he doesn’t know how to get to a town. (16) Alas for you, O land whose king is a lackey and whose ministers dine in the morning! (17) Happy are you, O land whose king is a master and whose ministers dine at the proper time—with restraint, not with guzzling! (18) Through slothfulness the ceiling sags,
Through lazy hands the house caves in. (19) They make a banquet for revelry; wine makes life merry, and money answers every need. (20) Don’t revile a king even among your intimates.
Don’t revile a rich man even in your bedchamber;
For a bird of the air may carry the utterance,
And a winged creature may report the word.
קובץ זה כולל אסופה ארוכה ומגוונת של אמירות בנוסח החכמה המסורתית. בעוד שבשני הקבצים הקודמים ערער קהלת את יכולתו של האדם לפעול באופן וודאי על בסיס עקרונות החוקיות, כעת הוא פונה להבהיר כיצד ובאיזה אופן על האדם להשתמש בהנחת החוקיות הטבעית וכיצד ובאיזה אופן עליו לקחת בחשבון את המעשה האלוהי הנסתר ממנו. באסופת אמירות החכמה בקובץ זה קהלת מבליט את כוחה של החכמה בלי להתעלם מגבולותיה. כל הפסוקים עוסקים בהיבטים שונים של חכמה וסכלות, וביניהם ניתן לזהות זיקות מילוליות ורציפות אסוציאטיבית. בפסוקים אלה קהלת מדבר על כוחה של החכמה מתוך מודעות עמוקה לסכנות שבה. ומופיעות בהם מילים מנחות משלושה שדות סמאנטיים: חכמה/סכלות; שלטון; דיבור.
שאלות
4.
'עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט...': קהלת פותח בסיפור המהווה משל על עניין החכמה [ט',יג-יח]. השוו את הסיפור המתואר בדברי קהלת לפתגם הקצר במשלי כ"א,כב: 'עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽהֿ', בחנו את המסקנה החד משמעית של משלי ביחס לחכמה אל מול מסקנתו השונה והמורכבת של קהלת [ראו גם את פתגם החכמה בפסוק יז, הפער בינו ובין מסקנת קהלת בפסוק טז, המתבטא בהקשר המילה 'נשמעים' בשני הפסוקים].
פסקה זו מהווה דוגמא לאחד המאפיינים הבולטים של ספר קהלת:
'ספר קהלת דומה מאד לספרות החכמה הדידקטית מעשית [המיוצגת בספר משלי] המלמדת את האדם כיצד להתנהג בחיי היומיום למען יצליח במעשיו ויחיה חיי אושר, אולם הוא בא למתוח ביקורת על השקפותיה ותורותיה של ספרות זו...' [מ' פוקס, עולם התנ"ך].
5.
בהמשך הקובץ מופיעים פתגמים קצרים, שעניינם בעיקר בסכלות אל מול החכמה. א| בפסוקים יב-טו מופיעים רצף של פתגמים העוסקים בהיבטים שונים של ההבדל בין החכם לכסיל, בעיקר בתחום הדיבור.
בחנו את הפתגמים שבפסקה ואת רצף הניגודים בין החכם לכסיל, מהו העיקרון המודגם בהם ביחס בין המעשה לתוצאה?
ב| בפסוקים טז-יט מדבר קהלת על השפעתן הרחבה של החכמה והסכלות של ההנהגה על גורל ארצה. כיצד מאופיינת החכמה אל מול הסכלות בפסוקים אלה?
הרחבה – שירי סוף הדרך מאת לאה גולדברג
שירי סוף הדרך הם שלושה שירים שנכתבו על ידי המשוררת הישראלית לאה גולדברג. השירים עוסקים במחזור המוות והחיים ומתכתבים עם תפיסותיו של קהלת לגבי אלו.
א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.
צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
– הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?
ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
ג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
ביאורי מילים
פרק ט
(א) גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם: גם עולמם הרגשי וסערות הנפש של בני האדם, סיבותיהם ועתידם, אינם ידועים וגלויים אפילו לחכמים.
(ג) וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָ֠ם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים׃ הידיעה שהמוות יקרה לכל, ללא קשר למעשיו, גורמת לבני האדם להתהולל ולעשות רע בחייהם.
(ד) כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר יְחֻבַּ֔ר אֶ֥ל כׇּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן: מי שמצוי ומחובר לעולמם של החיים בטוח בעצמו.
פרק י
(א) זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחׇכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃ זבוב מת מתסיס ומבאיש את ריחו של שמן מבושם אליו הוא נופל, והנמשל הוא שמעט סכלות עשויה לקלקל חכמה וכבוד רבים.
(ג) וְגַם־בַּדֶּ֛רֶךְ כְּשֶׁסָּכָ֥ל הֹלֵ֖ךְ לִבּ֣וֹ חָסֵ֑ר וְאָמַ֥ר לַכֹּ֖ל סָכָ֥ל הֽוּא׃ סכלותו של הסכל ההולך בדרך כאילו מכריזה עליו לעין כל.
(ד) אִם־ר֤וּחַ הַמּוֹשֵׁל֙ תַּעֲלֶ֣ה עָלֶ֔יךָ מְקוֹמְךָ֖ אַל־תַּנַּ֑ח כִּ֣י מַרְפֵּ֔א יַנִּ֖יחַ חֲטָאִ֥ים גְּדוֹלִֽים׃ עצה לאדם העומד לפני השליט, כאשר הוא כועס עליך אל תברח מפניו אלא תשכך את חמתו.
(י) אִם־קֵהָ֣ה הַבַּרְזֶ֗ל וְהוּא֙ לֹא־פָנִ֣ים קִלְקַ֔ל וַחֲיָלִ֖ים יְגַבֵּ֑ר וְיִתְר֥וֹן הַכְשֵׁ֖יר חׇכְמָֽה׃
(יא) אִם־יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃
כשם שהנחש לוחש ולבסוף נושך ומכיש, כך הסכל עשוי להזיק בלשונו.