אמר רב יהודה אמר שמואל: צינור המקלח מים לחצר חברו, ובא בעל הגג לסותמו - בעל החצר מעכב עליו, דאמר ליה: כי היכי דאת קנית לך חצר דידי למשדא ביה מיא, לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך.

אמר רבי יצחק: למה תוקעין בראש השנה?

למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו!

אלא, למה מריעין?

מריעין? רחמנא אמר זכרון תרועה!

אלא, למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין?

כדי לערבב השטן.

ואמר רבי יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה, מריעין לה בסופה, מאי טעמא? דלא איערבב שטן.

ואמר רבי יצחק...

אמר רבי לעזר: ...כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה, סוף שמתריעין עליה בסופה.

אמר רב חסדא: ואפילו שנים מעידים על חתימת יד שני - פסול; מאי טעמא? או כולו בקיום הגט, או כולו בתקנת חכמים.

רב חסדא בעי: חציו מתקנה וחציו מדבר תורה.

...רבי אלעזר אמר רבי אבין בעי: אמר "בפני נכתב ובפני נחתם" בעד אחד ושנים מעידין על חתימת העד השני?

דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב, "המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו" (איוב כה)?

מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת.

פגימתה של לבנה דחלשה דעתה,

פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי החמה גירי קא משדייא.

אמר רבי יוחנן: כתיב, "המשל ופחד עמו, עושה שלום במרומיו" – מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה.

אמר ריש לקיש: ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת, יליף "עשירי" "עשירי" מעמוני ומואבי, מה להלן נקבות מותרות, אף כאן נקבות מותרות.

רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה: דור אחד עשר שבממזר כרבי שמעון כשר דלא דריש "עשירי" "עשירי".

תני: רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר: דור אחד עשר שבממזר – זכרים אסורין, נקיבות מותרות.

רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון אמר: אתיא דרבי אלעזר ביר' שמעון כרבי מאיר, כמה [ד]רבי מאיר אמר גזירה שוה במקום שבאת, כן רבי לעזר ביר' שמעון אומר גזירה שוה במקום שבאת, מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות, אוף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות.

דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב, "המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו" (איוב כה)?

מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת.

פגימתה של לבנה דחלשה דעתה,

פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי החמה גירי קא משדייא.

אמר רבי יוחנן: כתיב, "המשל ופחד עמו, עושה שלום במרומיו" – מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה.

דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בת גר עמוני ובת מצרי שני - רבי יוחנן אמר: כשרה, וריש לקיש אמר: פסולה.

ריש לקיש אמר: פסולה, דיליף לה מכהן גדול באלמנה;

רבי יוחנן אמר: כשרה, דתני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: '"כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" - להביא גיורת מכנה שהיא כשרה לכהונה', ואמר ליה, אני שונה: '"עמיו", "מעמיו" - להביא בתולה הבאה משני עממין", ואת אמרת "גיורת מכנה" ותו לא?

מאי שני עממין?

אילימא עמוני שנשא עמונית, ומאי משני עממין? דזכרים אסורין ונקבות מותרות, היינו גיורת מכנה!

אלא בעמוני שנשא בת ישראל.

ואיכא דאמרי: אמר ליה, אני שונה: עמיו מעמיו - להביא בתולה הבאה משני עממין ומעם שיש בו שני עממין, ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא?...

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר, הכי תנא קמיה: "אשה עמונית כשרה, בנה מעמוני פסול, ובתה מעמוני כשרה, במה דברים אמורים? בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה"; אמר ליה: פוק תני לברא... [עיינו היטב בסוגיה כולה].

דאמר רב: המקדיש ידי עבדו - אותו העבד עושה ואוכל, דאי לא עבדא מאן פלח ליה?

רבי לא בשם רבי יוחנן: המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קידש.

וחזר ותנא: המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר הקדש.

הכא את אמר השאר הקדש, והכא את מר כולו קודש?

אמר רבי אחא: מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים...

אמר רבי יוחנן: מנין למלכים שאין מונין להם אלא מניסן?

שנאמר "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל" (מל"א ו, א)

מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים, מה יציאת מצרים מניסן אף מלכות שלמה מניסן.

...אלא אמר רבי אלעזר: מהכא "ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו" (דה"ב ג, ב). מאי שני - לאו שני לירח שמונין בו למלכותו?

...רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן:

כתיב "ויחל לבנות בחדש השיני בשיני בשנת ד' למלכותו" (דבה"ב ג, ב) –

הקיש שנת ד' למלכותו לשיני שבחדשים, מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן.

רגלים באחד בניסן הוא? בחמשה עשר בניסן הוא!

אמר רב חסדא: רגל שבו ראש השנה לרגלים,

למאי נפקא מינה? לנודר, למיקם עליה בבל תאחר

ורבי שמעון היא,

דתניא, אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו שלשה רגלים עובר בבל תאחר.

רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחילה.

וכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר: רגלים פעמים שלשה פעמים ארבעה פעמים חמשה, כיצד? נדר לפני הפסח שלשה לפני עצרת חמשה לפני החג ארבעה.

מאן תנא רגלים?

רבי שמעון,

דרבי שמעון אמר: שלשה רגלים כסדרן ובלבד חג המצות ראשון.

אשכחת אמר, פעמים חמשה פעמים ארבעה פעמים שלשה: לפני עצרת חמשה לפני החג ארבעה לפני הפסח שלשה.

אמר רב ששת: עולם למעוטי חילופי עולה ושלמים

והכא במאי עסקינן?

כגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחיללו על אחר ועבר עליו רגל אחד

מהו דתימא?

הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו עליו שלשה רגלים דמי,

קא משמע לן.

אמר רבי יוסה...

אלא כן אנן קיימין: באומר הרי זה עולה

ועברו עליה שני רגלים והביא אחרת תחתיה ולא הקריבה מיד ועבר עליה רגל שלישי

הייתי אומר תצטרף עם תמורה שלשה רגלים

לפום כן צרך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו.