שלום וברכה, שמי איתי קופר, ובדקות הקרובות אבקש להתייחס לסוגייה פרשנית מעניינת שמופיעה בפרשה שלנו.
- נעיין באיסור של לא תחנם ובפרשנות המעניינת שחז"ל מעניקים לו.
- לאחר מכן נעיין בהסבר של רבנו בחיי לפרשנות חז"ל.
- אח"כ נראה כמה פוסקים שהלכו בעקבותיו של רבנו בחיי.
- ולבסוף נחזור לתחילת הפרשה ונבין על פי מה שלמדנו את תפילתו של משה להיכנס לארץ.
(א) כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃ (ב) וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחׇנֵּֽם׃
(1) When your God יהוה brings you to the land that you are about to enter and possess, and [God] dislodges many nations before you—the Hittites, Girgashites, Amorites, Canaanites, Perizzites, Hivites, and Jebusites, seven nations much larger than you— (2) and your God יהוה delivers them to you and you defeat them, you must doom them to destruction: grant them no terms and give them no quarter. (3) You shall not intermarry with them: do not give your daughters to their sons or take their daughters for your sons. (4) For they will turn your children away from Me to worship other gods, and יהוה’s anger will blaze forth against you, promptly wiping you out. (5) Instead, this is what you shall do to them: you shall tear down their altars, smash their pillars, cut down their sacred posts, and consign their images to the fire. (6) For you are a people consecrated to your God יהוה: of all the peoples on earth your God יהוה chose you to be God’s treasured people. (7) It is not because you are the most numerous of peoples that יהוה grew attached to you and chose you—indeed, you are the smallest of peoples; (8) but it was because יהוה favored you and kept the oath made to your fathers that יהוה freed you with a mighty hand and rescued you from the house of bondage, from the power of Pharaoh king of Egypt. (9) Know, therefore, that only your God יהוה is God, the steadfast God who keeps the divine covenant faithfully to the thousandth generation of those who love [God] and keep the divine commandments, (10) but who instantly requites with destruction those who reject [God]—never slow with those who reject, but requiting them instantly. (11) Therefore, observe faithfully the Instruction—the laws and the rules—with which I charge you today. (12) And if you do obey these rules and observe them carefully, your God יהוה will maintain faithfully for you the covenant made on oath with your fathers: (13) [God] will favor you and bless you and multiply you—blessing your issue from the womb and your produce from the soil, your new grain and wine and oil, the calving of your herd and the lambing of your flock, in the land sworn to your fathers to be assigned to you. (14) You shall be blessed above all other peoples: there shall be no sterile male or female among you or among your livestock. (15) יהוה will ward off from you all sickness; [God] will not bring upon you any of the dreadful diseases of Egypt, about which you know, but will inflict them upon all your enemies. (16) You shall destroy all the peoples that your God יהוה delivers to you, showing them no pity. And you shall not worship their gods, for that would be a snare to you. (17) Should you say to yourselves, “These nations are more numerous than we; how can we dispossess them?” (18) You need have no fear of them. You have but to bear in mind what your God יהוה did to Pharaoh and all the Egyptians: (19) the wondrous acts that you saw with your own eyes, the signs and the portents, the mighty hand, and the outstretched arm by which your God יהוה liberated you. Thus will your God יהוה do to all the peoples you now fear. (20) Your God יהוה will also send a plague against them, until those who are left in hiding perish before you. (21) Do not stand in dread of them, for your God יהוה is in your midst, a great and awesome God. (22) Your God יהוה will dislodge those peoples before you little by little; you will not be able to put an end to them at once, else the wild beasts would multiply to your hurt. (23) Your God יהוה will deliver them up to you, throwing them into utter panic until they are wiped out. (24) [God] will deliver their kings into your hand, and you shall obliterate their name from under the heavens; no one shall stand up to you, until you have wiped them out. (25) You shall consign the images of their gods to the fire; you shall not covet the silver and gold on them and keep it for yourselves, lest you be ensnared thereby; for that is abhorrent to your God יהוה. (26) You must not bring an abhorrent thing into your house, or you will be proscribed like it; you must reject it as abominable and abhorrent, for it is proscribed.
לקראת סוף הפרשה אנחנו מצווים על כיבוש הארץ מידי שבעת העמים. הפסוק מצווה אותנו להכותם ולהחרימם, ואוסר עלינו לכרות איתם ברית. ואז מופיע עוד איסור. – לא תחנם
ע"פ פשט הפסוק, וכך מסביר רבנו בחיי בפירושו, האיסור לא תחנם – משמעו לא לתת להם חנינה. כלומר כאשר אנחנו מכים ומחרימים את שבעת העמים אסור לנו לחון אותם ולרחם עליהם.
ע"פ פשט הפסוק, וכך מסביר רבנו בחיי בפירושו, האיסור לא תחנם – משמעו לא לתת להם חנינה. כלומר כאשר אנחנו מכים ומחרימים את שבעת העמים אסור לנו לחון אותם ולרחם עליהם.
- אבל בגמרא במסכת ע"ז דף כ ע"א חז"ל דרשו את האיסור לא תחנם לשלושה לאווים אחרים:
- לא תתן להם חנייה בקרקע - כלומר איסור למכור קרקע בארץ ישראל לעכו"ם.
- לא תתן להם חן - איסור לציין את היופי של עבודת כוכבים או עובד כוכבים.
- ולא תתן להם מתנת חינם - כלומר לא לתת לעובדי כוכבים מתנות בחינם.
- כדי ללמוד לא תתן להם חנייה בקרקע – יש לקרוא את הפסוק לא תַחֲנם (פתח, חטף פתח)
- כדי ללמוד לא תתן להם חן – יש לקרוא את הפסוק לא תְּחִינֵם (חיריק)
- כדי ללמוד לא תתן להם מתנת חינם – יש לקרוא את הפסוק תְחַנָּם (שווא, פתח, נ' דגושה וקמוצה)
את צורת הדרוש הזאת, של שינוי צורת הקריאה של הפסוק כדי לשנות את המשמעות, אנחנו מכירים היטב מדרשות חז"ל של "אל תקרי". למשל הגמרא בברכות דף נה דורשת:
וְהָאָמַר רַבִּי זְעֵירָא: כׇּל הַלָּן שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם — נִקְרָא ״רַע״. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע״. אַל תִּקְרֵי ״שָׂבֵעַ״ אֶלָּא ״שֶׁבַע״.
and eleven stars bowed down to me” (Genesis 37:9), and at that time his mother was no longer alive. According to the interpretation of the dream, the moon symbolizes Joseph’s mother. Even this dream that was ultimately fulfilled contained an element that was not fulfilled. From the same source, Rabbi Levi said: One should always anticipate fulfillment of a good dream up to twenty-two years after the dream. From where do we derive this? From Joseph, as it is written in the story of Joseph’s dream: “These are the generations of Jacob. Joseph, being seventeen years old, was feeding the flock with his brethren” (Genesis 37:2); and it is written: “And Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh King of Egypt” (Genesis 41:46). From seventeen to thirty how many years are they? Thirteen; and add seven years of plenty and two of famine; the total is twenty-two and only then was the dream fulfilled when his brothers came and bowed down to him. Rav Huna said: A good person is not shown a good dream and a wicked person is not shown a bad dream; rather, a good person is punished for his relatively few transgressions with bad dreams and a wicked person is rewarded for his relatively few merits with good dreams. That was also taught in a baraita: All of King David’s life he never saw a good dream, and all of Ahitophel’s life he never saw a bad dream. The Gemara raises a difficulty: Is it not written: “No evil shall befall you, neither shall any plague come near your tent” (Psalms 91:10)? And Rav Ḥisda said that Rav Yirmeya bar Abba said in explanation of that verse: This means that you will be frightened neither by bad dreams nor by evil thoughts. Neither shall any plague come near your tent, means that you will never find your wife with the uncertain status of a menstruating woman when you return from a journey. This proves that it is impossible that a righteous person will experience bad dreams throughout his life. Rather, one might say that he does not see bad dreams; others see bad dreams about him. The Gemara asks: And when he does not see a dream, is that a virtue? Didn’t Rabbi Zeira say: Anyone who sleeps seven days without a dream is called evil, as it indicates that God does not wish to appear to him even in that indirect manner. Allusion to this is, as it is stated: “And he that has it shall lie satisfied [vesave’a], he shall not be visited with evil” (Proverbs 19:23). The Sages said: Do not read it as satisfied [vesave’a], rather read it as seven [vesheva], which is an allusion to the fact that one who sleeps seven times and does not experience a dream is considered evil. Rather, one must say that David saw dreams and the baraita says as follows: David certainly saw dreams, but he did not understand what he saw. Rav Huna bar Ami said that Rabbi Pedat said that Rabbi Yoḥanan said: One who sees a dream from which his soul is distraught, should go and have it interpreted before three. The Gemara is surprised by this: Interpreted? Didn’t Rav Ḥisda say: A dream not interpreted is like a letter not read? If one is concerned about a dream, why would he actively promote its fulfillment? Rather, say as follows: He should better it before three. He should bring three people and say to them: I saw a good dream. And they should say to him: It is good, and let it be good, may God make it good. May they decree upon you from heaven seven times that it will be good, and it will be good. Afterwards they recite three verses of transformation from bad to good, three verses of redemption, and three verses which mention peace. The Gemara elaborates: Three transformations:
“You transformed my mourning into dancing;
You loosed my sackcloth, and girded me with gladness” (Psalms 30:12);
“Then shall the virgin rejoice in the dance, and the young men and the old together;
for I will transform their mourning into joy, and will comfort them, and make them rejoice from their sorrow” (Jeremiah 31:12);
and: “Nevertheless the Lord your God would not hearken unto Balaam;
but the Lord your God transformed the curse into a blessing unto you” (Deuteronomy 23:6). And three redemptions, as it is written:
“He has redeemed my soul in peace so that none came near me; for they were many that strove with me” (Psalms 55:19);
“The redeemed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads;
they shall obtain gladness and joy, and sorrow and sighing shall flee away” (Isaiah 35:10);
and: “The people said to Saul: Shall Jonathan die, who has wrought this great salvation in Israel?
So the people rescued Jonathan, that he died not” (I Samuel 14:45). And three mentions of peace, as it is written:
“Peace, peace, to him that is far off and to him that is near, says the Lord that creates the expression of the lips; and I will heal him” (Isaiah 57:19);
“Then the spirit clothed Amasai, who was chief of the captains: Yours are we, David, and on your side, you son of Yishai;
peace, peace be unto you, and peace be to your helpers” (I Chronicles 12:19);
and: “Thus you shall say: All hail and peace be both unto you,
and peace be to your house, and peace be unto all that you have” (I Samuel 25:6). The Gemara relates: Ameimar and Mar Zutra and Rav Ashi were sitting together. They said: Let each and every one of us say something that the other has not heard. One of them began and said: One who saw a dream and does not know what he saw should stand before the priests when they lift their hands during the Priestly Blessing and say the following:
Master of the Universe, I am Yours and my dreams are Yours,
I dreamed a dream and I do not know what it is.
Whether I have dreamed of myself, whether my friends have dreamed of me or whether I have dreamed of others,
if the dreams are good, strengthen them and reinforce them like the dreams of Joseph.
And if the dreams require healing,
heal them like the bitter waters of Mara by Moses our teacher, and like Miriam from her leprosy,
and like Hezekiah from his illness, and like the bitter waters of Jericho by Elisha.
And just as You transformed the curse of Balaam the wicked into a blessing,
so transform all of my dreams for me for the best.
And he should complete his prayer together with the priests so the congregation responds amen both to the blessing of the priests and to his individual request. And if he is not able to recite this entire formula, he should say:
Majestic One on high, Who dwells in power,
You are peace and Your name is peace.
May it be Your will that You bestow upon us peace. Another began and said: One who enters a city and fears the evil eye should hold the thumb [zekafa] of his right hand in his left hand and the thumb of his left hand in his right hand and recite the following: I, so-and-so son of so-and-so, come from the descendants of Joseph, over whom the evil eye has no dominion, as it is stated: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]; its branches run over the wall” (Genesis 49:22). Do not read it as alei ayin; but rather, read it as olei ayin, who rise above the eye and the evil eye has no dominion over him. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Derive it from here, from what is stated in Jacob’s blessing of Joseph’s sons: “And let them grow like fish into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16): Just as fish in the sea are covered by water and the evil eye has no dominion over them as they cannot be seen, so too the offspring of Joseph, the evil eye has no dominion over them. And if he is concerned about his own evil eye, lest it damage others, he should look at the side of his left nostril. Another began and said: One who is sick should not reveal it on the first day of his illness so that his luck should not suffer; from there on he may reveal it. Like that which Rava does when he falls ill; on the first day he does not reveal it, from there on he says to his servant: Go out and announce: Rava is sick. Those who love me will pray that God have mercy on me and those who hate me will rejoice over my distress. And it is written: “Rejoice not when your enemy falls, and let not your heart be glad when he stumbles; lest the Lord see it, and it displease Him, and He turn away His wrath from him” (Proverbs 24:17–18). The joy of my enemy over my distress will also assist my healing. The Gemara relates: Shmuel, when he would see a bad dream, would say: “And the dreams speak falsely” (Zechariah 10:2). When he would see a good dream, he would say: And do dreams speak falsely? Isn’t it written: “I speak with him in a dream” (Numbers 12:6)? Rava raised a contradiction between these verses: On the one hand, it is written: “I speak with him in a dream”; and on the other hand, it is written: “And the dreams speak falsely.” The Gemara resolves this contradiction: This is not difficult because there are two types of dreams. Here, the verse, “I speak with him in a dream,” refers to dreams that come by means of an angel; here, the verse, “And the dreams speak falsely,” refers to dreams that come by means of a demon. In a long chain of those transmitting this statement, it is said that Rabbi Bizna bar Zavda said that Rabbi Akiva said that Rabbi Panda said that Rav Naḥum said that Rabbi Birayim said in the name of one elder, and who is he, Rabbi Bena’a: There were twenty-four interpreters of dreams in Jerusalem. One time, I dreamed a dream and went to each of them to interpret it. What one interpreted for me the other did not interpret for me, and, nevertheless, all of the interpretations were realized in me, to fulfill that which is stated: All dreams follow the mouth of the interpreter. The Gemara asks: Is that to say that all dreams follow the mouth is a verse cited as corroboration? The Gemara responds: Yes, and in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: From where is it derived that all dreams follow the mouth of the interpreter? As it is stated in the story of the dreams of Pharaoh’s two ministers. The butler said to Pharaoh: “And it came to pass, as he interpreted to us, so it was” (Genesis 41:13). Rava said, one must attach a caveat to this: This is only in a case where it is interpreted for him in a manner akin to the dream, where the interpretation is relevant to the dream, as it is stated in the story of Joseph’s interpretation of the dreams of Pharaoh’s two ministers: “Each man according to his dream he did interpret” (Genesis 41:12). With regard to Joseph’s interpretation of these dreams, the Gemara asks, it is written: “The baker saw that the interpretation was good” (Genesis 40:16); from where did the baker know that the interpretation was good? Rabbi Elazar said: This teaches that each of them was shown his dream and the interpretation of the other’s dream. That is how he knew that it was the correct interpretation. With regard to the veracity of dreams, Rabbi Yoḥanan said: One who awakened in the morning and a specific verse happens into his mouth, it is a minor prophecy and an indication that the content of the verse will be fulfilled. Rabbi Yoḥanan also said: Three dreams are fulfilled: A dream of the morning, a dream that one’s fellow dreamed about him, and a dream that is interpreted within a dream. And some say that a dream that is repeated several times is also fulfilled, as it is stated: “And for that the dream was doubled unto Pharaoh twice, it is because the thing is established by God, and God will shortly bring it to pass” (Genesis 41:32). Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: A person is shown in his dream only the thoughts of his heart when he was awake, as evidenced by what Daniel said to Nebuchadnezzar, as it is stated: “As for you, O king, your thoughts came upon your bed, what should come to pass hereafter” (Daniel 2:29). And if you wish, say instead that it is derived from here, a related verse: “And that you may know the thoughts of your heart” (Daniel 2:30). How will you know the thoughts of your heart? By their being revealed to you in a dream. Rava said: Know that this is the case, for one is neither shown a golden palm tree nor an elephant going through the eye of a needle in a dream. In other words, dreams only contain images that enter a person’s mind.
“You transformed my mourning into dancing;
You loosed my sackcloth, and girded me with gladness” (Psalms 30:12);
“Then shall the virgin rejoice in the dance, and the young men and the old together;
for I will transform their mourning into joy, and will comfort them, and make them rejoice from their sorrow” (Jeremiah 31:12);
and: “Nevertheless the Lord your God would not hearken unto Balaam;
but the Lord your God transformed the curse into a blessing unto you” (Deuteronomy 23:6). And three redemptions, as it is written:
“He has redeemed my soul in peace so that none came near me; for they were many that strove with me” (Psalms 55:19);
“The redeemed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads;
they shall obtain gladness and joy, and sorrow and sighing shall flee away” (Isaiah 35:10);
and: “The people said to Saul: Shall Jonathan die, who has wrought this great salvation in Israel?
So the people rescued Jonathan, that he died not” (I Samuel 14:45). And three mentions of peace, as it is written:
“Peace, peace, to him that is far off and to him that is near, says the Lord that creates the expression of the lips; and I will heal him” (Isaiah 57:19);
“Then the spirit clothed Amasai, who was chief of the captains: Yours are we, David, and on your side, you son of Yishai;
peace, peace be unto you, and peace be to your helpers” (I Chronicles 12:19);
and: “Thus you shall say: All hail and peace be both unto you,
and peace be to your house, and peace be unto all that you have” (I Samuel 25:6). The Gemara relates: Ameimar and Mar Zutra and Rav Ashi were sitting together. They said: Let each and every one of us say something that the other has not heard. One of them began and said: One who saw a dream and does not know what he saw should stand before the priests when they lift their hands during the Priestly Blessing and say the following:
Master of the Universe, I am Yours and my dreams are Yours,
I dreamed a dream and I do not know what it is.
Whether I have dreamed of myself, whether my friends have dreamed of me or whether I have dreamed of others,
if the dreams are good, strengthen them and reinforce them like the dreams of Joseph.
And if the dreams require healing,
heal them like the bitter waters of Mara by Moses our teacher, and like Miriam from her leprosy,
and like Hezekiah from his illness, and like the bitter waters of Jericho by Elisha.
And just as You transformed the curse of Balaam the wicked into a blessing,
so transform all of my dreams for me for the best.
And he should complete his prayer together with the priests so the congregation responds amen both to the blessing of the priests and to his individual request. And if he is not able to recite this entire formula, he should say:
Majestic One on high, Who dwells in power,
You are peace and Your name is peace.
May it be Your will that You bestow upon us peace. Another began and said: One who enters a city and fears the evil eye should hold the thumb [zekafa] of his right hand in his left hand and the thumb of his left hand in his right hand and recite the following: I, so-and-so son of so-and-so, come from the descendants of Joseph, over whom the evil eye has no dominion, as it is stated: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]; its branches run over the wall” (Genesis 49:22). Do not read it as alei ayin; but rather, read it as olei ayin, who rise above the eye and the evil eye has no dominion over him. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Derive it from here, from what is stated in Jacob’s blessing of Joseph’s sons: “And let them grow like fish into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16): Just as fish in the sea are covered by water and the evil eye has no dominion over them as they cannot be seen, so too the offspring of Joseph, the evil eye has no dominion over them. And if he is concerned about his own evil eye, lest it damage others, he should look at the side of his left nostril. Another began and said: One who is sick should not reveal it on the first day of his illness so that his luck should not suffer; from there on he may reveal it. Like that which Rava does when he falls ill; on the first day he does not reveal it, from there on he says to his servant: Go out and announce: Rava is sick. Those who love me will pray that God have mercy on me and those who hate me will rejoice over my distress. And it is written: “Rejoice not when your enemy falls, and let not your heart be glad when he stumbles; lest the Lord see it, and it displease Him, and He turn away His wrath from him” (Proverbs 24:17–18). The joy of my enemy over my distress will also assist my healing. The Gemara relates: Shmuel, when he would see a bad dream, would say: “And the dreams speak falsely” (Zechariah 10:2). When he would see a good dream, he would say: And do dreams speak falsely? Isn’t it written: “I speak with him in a dream” (Numbers 12:6)? Rava raised a contradiction between these verses: On the one hand, it is written: “I speak with him in a dream”; and on the other hand, it is written: “And the dreams speak falsely.” The Gemara resolves this contradiction: This is not difficult because there are two types of dreams. Here, the verse, “I speak with him in a dream,” refers to dreams that come by means of an angel; here, the verse, “And the dreams speak falsely,” refers to dreams that come by means of a demon. In a long chain of those transmitting this statement, it is said that Rabbi Bizna bar Zavda said that Rabbi Akiva said that Rabbi Panda said that Rav Naḥum said that Rabbi Birayim said in the name of one elder, and who is he, Rabbi Bena’a: There were twenty-four interpreters of dreams in Jerusalem. One time, I dreamed a dream and went to each of them to interpret it. What one interpreted for me the other did not interpret for me, and, nevertheless, all of the interpretations were realized in me, to fulfill that which is stated: All dreams follow the mouth of the interpreter. The Gemara asks: Is that to say that all dreams follow the mouth is a verse cited as corroboration? The Gemara responds: Yes, and in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: From where is it derived that all dreams follow the mouth of the interpreter? As it is stated in the story of the dreams of Pharaoh’s two ministers. The butler said to Pharaoh: “And it came to pass, as he interpreted to us, so it was” (Genesis 41:13). Rava said, one must attach a caveat to this: This is only in a case where it is interpreted for him in a manner akin to the dream, where the interpretation is relevant to the dream, as it is stated in the story of Joseph’s interpretation of the dreams of Pharaoh’s two ministers: “Each man according to his dream he did interpret” (Genesis 41:12). With regard to Joseph’s interpretation of these dreams, the Gemara asks, it is written: “The baker saw that the interpretation was good” (Genesis 40:16); from where did the baker know that the interpretation was good? Rabbi Elazar said: This teaches that each of them was shown his dream and the interpretation of the other’s dream. That is how he knew that it was the correct interpretation. With regard to the veracity of dreams, Rabbi Yoḥanan said: One who awakened in the morning and a specific verse happens into his mouth, it is a minor prophecy and an indication that the content of the verse will be fulfilled. Rabbi Yoḥanan also said: Three dreams are fulfilled: A dream of the morning, a dream that one’s fellow dreamed about him, and a dream that is interpreted within a dream. And some say that a dream that is repeated several times is also fulfilled, as it is stated: “And for that the dream was doubled unto Pharaoh twice, it is because the thing is established by God, and God will shortly bring it to pass” (Genesis 41:32). Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: A person is shown in his dream only the thoughts of his heart when he was awake, as evidenced by what Daniel said to Nebuchadnezzar, as it is stated: “As for you, O king, your thoughts came upon your bed, what should come to pass hereafter” (Daniel 2:29). And if you wish, say instead that it is derived from here, a related verse: “And that you may know the thoughts of your heart” (Daniel 2:30). How will you know the thoughts of your heart? By their being revealed to you in a dream. Rava said: Know that this is the case, for one is neither shown a golden palm tree nor an elephant going through the eye of a needle in a dream. In other words, dreams only contain images that enter a person’s mind.
רבי זירא משנה את הניקוד של המילה שָׂבֵעַ כדי לדרוש שֶׁבַע.
אבל במקרה שלנו יש שלוש חריגות מדרשת ה'אל תקרי' הקלאסית.
אז מדובר בדרשת 'אל תקרי' ייחודית שממנה לומדים להלכה כנגד פשט הפסוק.
אבל במקרה שלנו יש שלוש חריגות מדרשת ה'אל תקרי' הקלאסית.
- לא אומרים פה אל תקרי ובכל זאת לא מתייחסים למשמעות המקורית בפשט הפסוק.
- הדרשה פה היא להלכה.
אז מדובר בדרשת 'אל תקרי' ייחודית שממנה לומדים להלכה כנגד פשט הפסוק.
3. החריגה השלישית מדרשת 'אל תקרי' קלאסית נוגעת לפרשנות מאוחרת יותר ולצורך הנקודה הזאת אני מבקש לקרוא לפניכם חלק מפירושו של רבנו בחיי על הפסוק:
(א) ולא תחנם. [..] ולמדנו מכאן כמה גדול כח התורה שהיא נדרשת לכמה טעמים עד שאפילו תיבה אחת היא מתפרשת לכמה ענינים לפי הנקוד, ובהתנועע הנקוד תתנועע התיבה, כי האותיות הן הגוף והנקוד הוא הנפש, וכן אמרו דמיין נקודתא באתותא דאורייתא דמשה כנשמתא דחיי בגופא דאינש, וידוע כי אין לגוף תנועה בלתי הנפש, ובהתנועע הנפש יתנועע הגוף לכל פנים ולכל צד, כן הנקודה באותיות התורה בהשתנות הנקוד ישתנה הענין, ולכך היה הענין מוכרח בספר תורה שיהיה בלתי מנוקד כדי שתתפרש התורה לכמה פנים מבלתי כוונת הפסוק, ומכאן יתבאר לך כח השם הגדול באותיותיו כי ישתנה ענינו לפי השתנות נקודו, וכבר כתבתי מזה בפסוק (במדבר י״א:ט״ו) ואם ככה את עושה לי, וזה מבואר לכל משכיל.
(1) ולא תחנם, “and you are not to show them any favor.” The word תחנם has been explained in many different ways. It may mean חן, grace, charm; it may mean חנינה, compassion, pardon. Clearly, the plain meaning is from חנינה, compassion, reprieve, and tells us that we must not indulge our feelings of compassion vis-a-vis these people. It is as if the Torah had written לא תחון אותם, “do not be charmed by them”. According to the Talmud in Avodah Zarah 20 it is forbidden to even comment on the aesthetic beauty of artifacts designed in honor of idols. One must not even admire the physical features of a handsome Gentile or a beautiful Gentile woman. The Talmud suggests that this is part of the word לא תחנם when we read the letter ח as if it had the vowel chirik underneath it. They also understand the expression as meaning that we must not grant these people חניה “parking,” i.e. temporary residence status and that it is forbidden to sell any land to Gentiles in the land of Israel. The Torah spelled out the reason when it said “so that they will not lead you into sin.” You must also not give them any gift, including land, the letters in the word תחנם being read with the vowel pattern patach, sheva, patach, i.e. tachnam. In fact, the word lends itself to still further permutations by changing the vowel pattern. Basically, the sages demonstrate the power of the written Torah, which, because it does not have vowels or other signs such as commas and period signs, is capable of being interpreted in so many different ways. Changing the vowel pattern can give a single word many different meanings. Having appreciated this you will understand even better the power inherent in the names of G’d which lend themselves to so many permutations, i.e. different emphasis of the basic concept of Hashem. I have elaborated on this already in my comments on Numbers 11,15.
רבנו בחיי כותב שהסיבה שהתורה ניתנה ללא ניקוד היא כדי שיהיה אפשר לפרש את המילים בדרכים שונות. והוא לא מתכוון לחז"ל! – אלא לפרשנות מאוחרת יותר שלו עצמו. ואכן חיפשתי בפירושו והוא באופן עקבי, בכעשרים מקומות בפירושו, דורש דווקא את ניקוד המילים ולא את פשטות המילים.
וכן הרדב"ז בתשובותיו ח"ג סי' אלף ס"ח השיב למישהו ששאל אותו למה לא מנקדים ספר תורה כך:
וכן הרדב"ז בתשובותיו ח"ג סי' אלף ס"ח השיב למישהו ששאל אותו למה לא מנקדים ספר תורה כך:
(א) שאלת ממני אודיעך דעתי למה אין כותבין הנקודה בספר תורה כיון שהכל נתן למרע"ה בסיני וגם הטעמים היו ראוים שיכתבו אותם כדי שיקרא הקורא קריאה ישרה בלי שבוש שהרי גם הטעמים מבארים טעם הכתובים לפעמים:
(ב) תשובה שאלתך זו תלויה במה ששאלו המלאכים להקב"ה כשעלה מרע"ה לקבל את התורה. אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו אמר להם הקב"ה לקבל תורה בא אמרו לו תנה לנו והיינו דכתיב אשר תנה הודך על השמים [וכו']. אמר להם משה תורה מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף וכו' רציחה יש ביניכם וניאוף יש ביניכם תורה למה לכם והודו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ויש להקשות וכי המלאכים לא היו יודעים התשובה זו אלא מאי אית לך למימר שהם היו קורין בתורה קריאה אחרת רוחנית בלא פיסוק תיבות על דרך שמותיו של הקב"ה וכן ארז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה והודיעם הקב"ה שיש לתורה קריאה אחרת גשמות על דרך פיסוק תיבות בענייני בני אדם בטומאה וטהרה ואיסור והיתר ופטור וחייב וכן כל שאר דיניה.
ואחר שידעת זה תבין שאלתך כי צוה האל יתעלה שיכתבו את התורה בלא נקודות וטעמים כאשר היתה באמנה אתו יתברך כדי שיהיו בה שתי קריאות רוחנית וגשמית כדי שמי שיכול להשיג ישיג.
וכן אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ומסר הנקודות והטעמים כשאר תורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב כן הנקודות והטעמים הם פירוש לתורה שבכתב.
והדבר ידוע כי האותיות בלא נקודות וטעמים יש בהם משמעיות הרבה וצירופים שונים וקריאות הפכיות ולנן לא ניתנו הנקודות והטעמים ליכתב בס"ת ויכתבו בחומשים משום עת לעשות לה' כדי שלא תשתכח תורת הקריאה כשאר תורה שבעל פה.
ובמה שכתבתי לך תוכל לתרץ כמה ספיקות אחרות כגון מה ששאלו הראשונים למה לא נכתב תורה שבעל פה או למה נכתבו קצת ספורים שנראה לכאורה שאין בהם צורך וכמה גופי תורה נרמזו ברמז כל שהוא אלא שיש לך להאמין שאין לך (אלא) אפי' תיבה קטנה שאין בה סודות עמוקות וצירופים שלא נשיגם אנחנו ואין לך בתורה. אפי' אות אחת ללא צורך ולא לתפארת הקריאה ולא בפה רפה כלשון ישמעאל כאשר חשבו רבים ושים תמיד כלל זה נגד עיניך ותצליח ואני ערב. והנראה לע"ד כתבתי:
(ג) מה שמצאתי כתוב בגליון וז"ל מצאתי לאחד מן הראשונים ולא ידעתי שמו דע כי מפני שהנקוד הוא צורה ונשמה לאותיות לפיכך לא נעשה הס"ת נקוד לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים וכולם נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים ותעלומות לפנים מתעלומות ואין לך גבול ידוע אצלנו ואמרו תהום אומר לא בי היא ואם ננקד הס"ת היה לו גבול ושיעור כדמיון החומר שהגיעה לו צורה ידועה ולא היה אפשר לו להיות נדרש כי אם לפי הניקוד המסויים באותה תיבה אבל מפני שס"ת בלול ומובלל בכל מיני שלימות ובכל מלה ומלה נתלים בה תלי תלים לא נעשה מנוקדים כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות ולפיכך אמרו אל תקרי כך אלא כך ואלו היה מסויים לא נוכל לומר כך והנה חכמים ז"ל נתעוררו בכמה מקומות לזה על צד הדרש המעולה ויתד תהיה לך על אזנך אל תיקרי אזנך אלא אזניך מלמד שכשישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו ובמקום הזה העירו אותנו על סוד טעם היות הס"ת בלתי נקוד ונתנו לפתאים במדרש פסוק זה לחם סובין ולחכמים נתנו בזה לחם אבירים והכל מתוך פשטיה דקרא וכל התורה נוהגת על דרך זה ולפיכך אחז"ל שבעים פנים לתורה והבן. עכ"ל:
רדב"ז משיב שישנה הבנה גשמית בתורה - ע"פ הניקוד של המסורה, וישנה הבנה רוחנית - על פי ניקוד אחר שאפשר לנקד את המילים. בדרך דרשנית זו הלך מרן החיד"א שהביא בספרו לדוד אמת:
לדוד אמת תורת השלמים סימן כב אות יג
ס"ת אינו מנוקד כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כונות ומתחלקות לכמה ניצוצות ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ס"ת כי משמעות כל מלה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד ובלי נקוד יוכל האדם להבין כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים והבן זה כי תצטרך זה בהרבה מקומות, הרב מהר"א הכהן בקונט' הנז' משם רבינו בחיי.
וכתב הוא ז"ל דיש לומר טעם אחר דרומז על התורה דהיתה לפני הקדוש ברוך הוא קודם נתינתה לתחתונים שהיו מספר אותיותיה לפניו ואינה עשויה תיבות כמו עתה והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם ולפי חטא אדה"ר סידר האותיות שלפניו בתיבות מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא ואם לא היה חוטא שלא היה מיתה היה מסדר האותיות בתיבות מספרות ענין אחר ולכן אין בס"ת לא נקודות ולא פסיק פסוקים ולא טעמים רמז לתורה כמה שהיתה בתחילה תל של אותיות בלתי מסודרות ותכלית כוונתו ית' כי כשיבא מלך המשיח ובלע המות לנצח אין שייך מיתה וטומאת מת וכל כי הני מילי ואז הקדוש ברוך הוא יפסיק תיבות של ס"ת ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו לחבר תיבות שיובן ענין אחר וזהו תורה חדשה מאתי תצא והלא התורה נצחי אלא שהס"ת יהיה אז כעכשיו והקב"ה ילמדנו לקרותו על סדר שיעור האותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת וילמדנו חילוק וחיבור התיבות עכ"ל הרב מהר"א הכהן בקיצור הס':
ואני בעניי אומר כי מ"ש שהתורה היתה תל אותיות אם לא נמצא ברז"ל לדעתי הקצרה אינו אלא שכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו יתברך. והחטא גרם שנכתבו אותם אותיות בתיבות אלו ועמ"ש אני בעניי בקונטריס צוארי שלל בהפטרת בראשית ועמ"ש מ"ז הרב החסיד ז"ל בהקדמת ספר חסד לאברהם ואין כאן מקום להאריך בזה ועמ"ש רבי' האר"י ז"ל בסוד טנת"א ודו"ק:
ס"ת אינו מנוקד כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כונות ומתחלקות לכמה ניצוצות ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ס"ת כי משמעות כל מלה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד ובלי נקוד יוכל האדם להבין כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים והבן זה כי תצטרך זה בהרבה מקומות, הרב מהר"א הכהן בקונט' הנז' משם רבינו בחיי.
וכתב הוא ז"ל דיש לומר טעם אחר דרומז על התורה דהיתה לפני הקדוש ברוך הוא קודם נתינתה לתחתונים שהיו מספר אותיותיה לפניו ואינה עשויה תיבות כמו עתה והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם ולפי חטא אדה"ר סידר האותיות שלפניו בתיבות מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא ואם לא היה חוטא שלא היה מיתה היה מסדר האותיות בתיבות מספרות ענין אחר ולכן אין בס"ת לא נקודות ולא פסיק פסוקים ולא טעמים רמז לתורה כמה שהיתה בתחילה תל של אותיות בלתי מסודרות ותכלית כוונתו ית' כי כשיבא מלך המשיח ובלע המות לנצח אין שייך מיתה וטומאת מת וכל כי הני מילי ואז הקדוש ברוך הוא יפסיק תיבות של ס"ת ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו לחבר תיבות שיובן ענין אחר וזהו תורה חדשה מאתי תצא והלא התורה נצחי אלא שהס"ת יהיה אז כעכשיו והקב"ה ילמדנו לקרותו על סדר שיעור האותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת וילמדנו חילוק וחיבור התיבות עכ"ל הרב מהר"א הכהן בקיצור הס':
ואני בעניי אומר כי מ"ש שהתורה היתה תל אותיות אם לא נמצא ברז"ל לדעתי הקצרה אינו אלא שכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו יתברך. והחטא גרם שנכתבו אותם אותיות בתיבות אלו ועמ"ש אני בעניי בקונטריס צוארי שלל בהפטרת בראשית ועמ"ש מ"ז הרב החסיד ז"ל בהקדמת ספר חסד לאברהם ואין כאן מקום להאריך בזה ועמ"ש רבי' האר"י ז"ל בסוד טנת"א ודו"ק:
כלומר, ע"פ מרן החיד"א ההיתר לדרוש את פשטות הפסוקים בשינויי ניקוד הוא לא שיטה דרשנית של חז"ל, אלא בכל דור ודור מותר לדרשנים לשנות את ניקוד התורה בשביל הדרשה. מדהים!
אם כן, ראינו את הפרשנות של חז"ל לאיסור "לא תחנם", ואת ההסבר של רבנו בחיי לפרשנות הייחודית הזאת. לאחר מכן ראינו את תשובת הרדב"ז שאומר שיש פרשנות גשמית ע"פ הניקוד המסורתי ויש פרשנות רוחנית ע"פ ניקודים אחרים. לבסוף ראינו את מה שכתב החיד"א שמותר לדרשן לשנות את ניקוד הפסוק לצורך הדרשה.
לסיום נחזור לתחילת הפרשה:
משה מתחנן אל ה' שייתן לו להיכנס לארץ. רבי חיים פאלאג'י בספרו תורה וחיים מביא דברי הרב מגלה עמוקות שמסביר שמשה רבנו רצה להיכנס לארץ כדי להבין את סוד ניקוד התורה:
לסיום נחזור לתחילת הפרשה:
משה מתחנן אל ה' שייתן לו להיכנס לארץ. רבי חיים פאלאג'י בספרו תורה וחיים מביא דברי הרב מגלה עמוקות שמסביר שמשה רבנו רצה להיכנס לארץ כדי להבין את סוד ניקוד התורה:
תורה וחיים, רבי חיים פאלאג'י, מערכת הנון, אות ריא.
כתב הרב מגלה עמוקות אופן ג"ן, וז"ל: זכה משה להבין סודות האותיות של תורה, אבל על תנועת הנקודות שהם נרמזים בחכמה עליונה לא יכול לעמוד על תנועתו, ולכן רצה לבוא לארץ ישראל שהיא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד מראשית השנה, ראשי'ת דייקא, שהם סוד (תהלים קיא, י) ראשית חכמה. ולפי שיש בנקודות של האותיות כ"ח אתוון, לכן כ"ח פעמים ראשית בתורה.
על זה ביקש משה מאחר שהחלות להראות את גדלך - שהם סוד אותיות התורה, כנרמז במילה את. על אתוון רברבין מסתרא דחסד אמר גדלך, על אתוון זעירין מסטרא דנוקבא דין אמר את ידך החזקה. ושני אלפי ביתין הללו הם סוד שמים וארץ, כמו שאמר (בראשית א א) ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת, נרמזין בראש אתוון: שני ביתין, שני אלפין, כדאיתא בזוהר עמוד י"ט. את השמים - שמים נבראו באותיות התורה מאלף ועד תיוף רמז דתפארת. את הארץ - היא סוד מלכות דתמן אתוון זעירין. לכן אמר משה אשר מי אל בשמים ובארץ, אשר על שני רתיכין אילין חיות קטנות עם גדולות.
לכן התפלל מאחר שזכיתי אל אותיות התורה, אעברה נא - כשאני אעבור בארץ ישראל, יהיה לי גם כן השגה בסוד נקודות של תורה הנרמז במלת נ"א - נ'קודות א'ותיות, ולזה אני צריך לראות את הארץ הטובה, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ:), רצוני לומר שם אשיג סוד החכמה דתמן נקודות של תורה, אבל האותיות הם בינה, ועל זה אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שם אשיג סוד נקודות ואותיות, ונרזמין במלת לבנון - לב נתיבות חכמה דתמן נקודות, חמשים שערי בינה הם אותיות.
השיב לו הקב"ה יותר מזה אתה יכול להשיג, והם סוד טעמים נקודות אותיות של טנ"א - ט'עמים נ'קודות א'ותיות, בכתר זכה משה גם לטעמים. ועל זה אמר לך רב, רוצה לומר רב טוב הצפון לך שהוא סוד כתר. ויותר גדול מזה, [עלה] ראש הפסגה שהם סוד תגין שבתורה שהם על ראשי אותיות, והם סוד ראש הפסגה יותר גדול מן הטעמים. עד כאן דברי קדשו.
וזה רמז בני ידידי אברהם נר"ו בכונת הכתוב בתהלים קי"א (פסוק ו') כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. כלומר כ"ח אתון שיש בנקודות. הגיד - דאין הגדה אלא לשון חכמה (זוהר ח"א דף רל"ד ע"ב). מעשיו - היינו על דרך (שמות לב טז) מעשה אלהים המה. ולא יזכו לזה [אלא] על ידי מתנת הארץ, דאוירא דארץ ישראל מחכים, וזהו אומרו לתת להם נחלת גוים.
ויתכן שזה רמזו רבותינו בכונת מאמרם (אותיות דרבי עקיבא אות צ'): שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג) - ביד רבי עקיבא. והיינו דנ"א הוא נ'קודות א'ותיות, כדברי הרב ז"ל, וזה לא השיג אדם כמו רבי עקיבא כנודע. וכיון שה' אמר לו שעתידין לקבל התורה, תעבדון את האלהים (שמות ג יב), לכן השיב לו כן. זהו תורף דבריו, יצ"ו.
כתב הרב מגלה עמוקות אופן ג"ן, וז"ל: זכה משה להבין סודות האותיות של תורה, אבל על תנועת הנקודות שהם נרמזים בחכמה עליונה לא יכול לעמוד על תנועתו, ולכן רצה לבוא לארץ ישראל שהיא ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד מראשית השנה, ראשי'ת דייקא, שהם סוד (תהלים קיא, י) ראשית חכמה. ולפי שיש בנקודות של האותיות כ"ח אתוון, לכן כ"ח פעמים ראשית בתורה.
על זה ביקש משה מאחר שהחלות להראות את גדלך - שהם סוד אותיות התורה, כנרמז במילה את. על אתוון רברבין מסתרא דחסד אמר גדלך, על אתוון זעירין מסטרא דנוקבא דין אמר את ידך החזקה. ושני אלפי ביתין הללו הם סוד שמים וארץ, כמו שאמר (בראשית א א) ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת, נרמזין בראש אתוון: שני ביתין, שני אלפין, כדאיתא בזוהר עמוד י"ט. את השמים - שמים נבראו באותיות התורה מאלף ועד תיוף רמז דתפארת. את הארץ - היא סוד מלכות דתמן אתוון זעירין. לכן אמר משה אשר מי אל בשמים ובארץ, אשר על שני רתיכין אילין חיות קטנות עם גדולות.
לכן התפלל מאחר שזכיתי אל אותיות התורה, אעברה נא - כשאני אעבור בארץ ישראל, יהיה לי גם כן השגה בסוד נקודות של תורה הנרמז במלת נ"א - נ'קודות א'ותיות, ולזה אני צריך לראות את הארץ הטובה, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ:), רצוני לומר שם אשיג סוד החכמה דתמן נקודות של תורה, אבל האותיות הם בינה, ועל זה אמר ההר הטוב הזה והלבנון, שם אשיג סוד נקודות ואותיות, ונרזמין במלת לבנון - לב נתיבות חכמה דתמן נקודות, חמשים שערי בינה הם אותיות.
השיב לו הקב"ה יותר מזה אתה יכול להשיג, והם סוד טעמים נקודות אותיות של טנ"א - ט'עמים נ'קודות א'ותיות, בכתר זכה משה גם לטעמים. ועל זה אמר לך רב, רוצה לומר רב טוב הצפון לך שהוא סוד כתר. ויותר גדול מזה, [עלה] ראש הפסגה שהם סוד תגין שבתורה שהם על ראשי אותיות, והם סוד ראש הפסגה יותר גדול מן הטעמים. עד כאן דברי קדשו.
וזה רמז בני ידידי אברהם נר"ו בכונת הכתוב בתהלים קי"א (פסוק ו') כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. כלומר כ"ח אתון שיש בנקודות. הגיד - דאין הגדה אלא לשון חכמה (זוהר ח"א דף רל"ד ע"ב). מעשיו - היינו על דרך (שמות לב טז) מעשה אלהים המה. ולא יזכו לזה [אלא] על ידי מתנת הארץ, דאוירא דארץ ישראל מחכים, וזהו אומרו לתת להם נחלת גוים.
ויתכן שזה רמזו רבותינו בכונת מאמרם (אותיות דרבי עקיבא אות צ'): שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג) - ביד רבי עקיבא. והיינו דנ"א הוא נ'קודות א'ותיות, כדברי הרב ז"ל, וזה לא השיג אדם כמו רבי עקיבא כנודע. וכיון שה' אמר לו שעתידין לקבל התורה, תעבדון את האלהים (שמות ג יב), לכן השיב לו כן. זהו תורף דבריו, יצ"ו.
אם נחזור לתשובת הרדב"ז אפשר לדרוש שמרע"ה השיג את ההבנה הגשמית של מילות התורה, אבל התחנן לפני ה' להיכנס לארץ כדי שיוכל להשיג גם את ההבנה הרוחנית הנרמזת בניקוד.
ברכתי היא שבזכות אוירא דארץ ישראל שמחכים נזכה להבין הן את המשמעות הגשמית של פשט התורה והן את המשמעות הרוחנית.
שבת שלום
שבת שלום