Ненавижу Devarim 5782/22

“I hate you, God. I hate you as though you actually exist.”
Graham Greene, The End of the Affair

מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב — מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

Yoma 9b:3

§ The Tosefta continues with a discussion of the sins of the Jewish people over the generations: Due to what reason was the First Temple destroyed? It was destroyed due to the fact that there were three matters that existed in the First Temple: Idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed.

יומא ט׳ ב:ח׳

אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

Yoma 9b:8

However, considering that the people during the Second Temple period were engaged in Torah study, observance of mitzvot, and acts of kindness, and that they did not perform the sinful acts that were performed in the First Temple, why was the Second Temple destroyed? It was destroyed due to the fact that there was wanton hatred during that period. This comes to teach you that the sin of wanton hatred is equivalent to the three severe transgressions: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed.

שבת קי״ט ב:ו׳

"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת [...] לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה קרית-שמע שחרית וערבית [...] לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן [...] לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה [...] לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול [...] לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה-את-זה [...] לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים [...] לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה".

Shabbat 119b:6

בבא מציעא ל׳ ב:י״ד

אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין:

Bava Metzia 30b:14

It was taught in the baraita: “That they must perform”; that is referring to acting beyond the letter of the law, as Rabbi Yoḥanan says: Jerusalem was destroyed only for the fact that they adjudicated cases on the basis of Torah law in the city. The Gemara asks: Rather, what else should they have done? Should they rather have adjudicated cases on the basis of arbitrary decisions [demagizeta]? Rather, say: That they established their rulings on the basis of Torah law and did not go beyond the letter of the law.

יומא ט׳ ב:י׳

וּבְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לָא הֲוָה בֵּיהּ שִׂנְאַת חִנָּם? וְהָכְתִיב: ״מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת עַמִּי לָכֵן סְפוֹק אֶל יָרֵךְ״, וְאָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר): אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין זֶה עִם זֶה וְדוֹקְרִין זֶה אֶת זֶה בַּחֲרָבוֹת שֶׁבִּלְשׁוֹנָם. הַהִיא בִּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הֲוַאי, דִּכְתִיב: ״זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיְתָה בְעַמִּי״, וְתַנְיָא: ״זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם״, יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הִיא בְּכׇל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל״.

Yoma 9b:10

The Gemara asks: And in the First Temple era was there really no baseless hatred? Isn’t it written: “Cry and wail, son of man, for this will befall my people, this will befall all the princes of Israel: They will be cast before the sword together with my people, therefore strike the thigh” (Ezekiel 21:17)? Rabbi Eliezer interpreted this verse and said: These are people who eat and drink with each other, and stab each other with verbal barbs. Apparently, even those who were close were filled with hatred toward one another. The Gemara answers: That behavior was found only among the princes of Israel, as it is written: “Cry and wail, son of man, for this will befall my people”; and it was taught in a baraita: “Cry and wail, son of man, for this will befall my people”; one might have thought that this unsavory trait was common to all. Therefore, the verse states: “This will befall all the princes of Israel.” It was only the leaders of the nation who harbored baseless hatred for each other; the people of the nation as a whole did not hate one another.

תענית כ״ט א:ב׳

בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״. וְאָמַר מָר: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְשָׁלַח מְרַגְּלִים. וּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכָּן הָעֵדֻת״.

Taanit 29a:2

§ The mishna taught: On the Ninth of Av, it was decreed upon our ancestors that they would not enter Eretz Yisrael. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was erected” (Exodus 40:17). And the Master said: In the first year after leaving Egypt, Moses built the Tabernacle. At the beginning of the second year, Moses erected the Tabernacle and sent the spies. And it is written: “And it came to pass in the second year in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from the Tabernacle of the Testimony” (Numbers 10:11).

תענית כ״ט א:ז׳

וּכְתִיב: ״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא״, אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ לַיְלָה לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם — וַאֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.

Taanit 29a:7

And it is further written: “And all the congregation lifted up their voice and cried and the people wept that night” (Numbers 14:1). Rabba said that Rabbi Yoḥanan said: That night was the night of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to them: You wept needlessly that night, and I will therefore establish for you a true tragedy over which there will be weeping in future generations.

דברים א׳:כ״ב-כ״ח

(כב) וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן׃ (כג) וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃ (כד) וַיִּפְנוּ֙ וַיַּעֲל֣וּ הָהָ֔רָה וַיָּבֹ֖אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֑ל וַֽיְרַגְּל֖וּ אֹתָֽהּ׃ (כה) וַיִּקְח֤וּ בְיָדָם֙ מִפְּרִ֣י הָאָ֔רֶץ וַיּוֹרִ֖דוּ אֵלֵ֑ינוּ וַיָּשִׁ֨בוּ אֹתָ֤נוּ דָבָר֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טוֹבָ֣ה הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃ (כו) וְלֹ֥א אֲבִיתֶ֖ם לַעֲלֹ֑ת וַתַּמְר֕וּ אֶת־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (כז) וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאׇהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְהֹוָה֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ׃ (כח) אָנָ֣ה ׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵ֩ינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת־לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם־בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃

Deuteronomy 1:22-28

(22) Then all of you came to me and said, “Let us send agents ahead to reconnoiter the land for us and bring back word on the route we shall follow and the cities we shall come to.” (23) I approved of the plan, and so I selected from among you twelve participants, one representative from each tribe. (24) They made for the hill country, came to the wadi Eshcol, and spied it out. (25) They took some of the fruit of the land with them and brought it down to us. And they gave us this report: “It is a good land that our God יהוה is giving to us.” (26) Yet you refused to go up, and flouted the command of your God יהוה. (27) You sulked in your tents and said, “It is out of hatred for us that יהוה brought us out of the land of Egypt, to hand us over to the Amorites to wipe us out. (28) What kind of place are we going to? Our brothers have taken the heart out of us, saying, ‘We saw there a people stronger and taller than we, large cities with walls sky-high, and even Anakites.’”

רש"י על דברים א׳:כ״ז:א׳

ותרגנו. לָשׁוֹן הָרָע, וְכֵן "דִּבְרֵי נִרְגָּן" (משלי י"ח) – אָדָם הַמּוֹצִיא דִּבָּה:

בשנאת ה' אתנו. וְהוּא הָיָה אוֹהֵב אֶתְכֶם, אֲבָל אַתֶּם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ; מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רְחִמָּךְ מַה דִּבְלִבֵּהּ עֲלָךְ (ספרי):

בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים. הוֹצָאָתוֹ לְשִׂנְאָה הָיְתָה; מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת שֶׁל שִׁקְיָא וְאַחַת שֶׁל בַּעַל, לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב נוֹתֵן שֶׁל שִׁקְיָא, וּלְמִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא נוֹתֵן לוֹ שֶׁל בַּעַל, אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁל שִׁקְיָא הִיא, שֶׁנִּילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וְאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁל בַּעַל, וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם לָתֵת לָנוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (במ"ר י"ז):

Rashi on Deuteronomy 1:27:1

ותרגנו — This is an expression denoting slander. Similar is, (Proverbs 18:8) “The words of a נרגן” i.e. of a man who brings a false report (Sifrei Devarim 24:1).

בשנאת ה׳ אתנו BECAUSE THE LORD HATETH US — Really, however, He loved you, but you hated Him. A common proverb says: What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you (Sifrei Devarim 24:3).

בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים BECAUSE THE LORD HATETH US HE HATH BROUGHT US FORTH FROM THE LAND OF EGYPT — His bringing us forth was out of hatred. A parable! It may be compared to an earthly king who had two sons, and who had two fields, one well-watered; the other arid (dependent upon rain only). To him whom he loved best of his sons he gave the well-watered field, and to him whom he loved less he gave the arid one. The land of Egypt is a well-watered country, for the Nile rises and irrigates it, whilst the land of Canaan is an arid country — and He brought us forth from well-watered Egypt to give us the arid land of Canaan (Numbers Rabbah 17:3).

כלי יקר על דברים א׳:א׳:ז׳

ובב' זמנים אלו אבדו ישראל שניהם כאחד, ובט"ב היה מעשה המרגלים בו ביום נולדה מדת שנאת חנם בישראל כמ"ש (דברים א כז) ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו' פירש"י מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עליך. (ילקו"ש דברים תתה) כי המה סברו מאחר שכל אחד מהם שונא את חבירו כך מסתמא שונא אותם גם הקב"ה, ועוד מאחר שטעו לומר שהקב"ה שונא אותם בחנם א"כ ודאי טבע הענין מחייב זה שכל אחד ישנא את חבירו, ותהר צרה זו ותלד מדה רעה זו אשר החריבה בית ראשון ושני, כי בבית ראשון היה שנאת חנם בין נשיאי ישראל, ובבית שני פשתה הנגע בין כל ישראל כדאיתא ביומא (ט:)

Kli Yakar on Deuteronomy 1:1:7

... And on Tisha b'Av was the incident of the spies and on that day was born the character trait of baseless hatred (Sinat Chinam) within Israel as it is written (Deut. 1:27) “It is out of hatred for us that יהוה brought us out of the land of Egypt, to hand us over to the Amorites to wipe us out." And on this Rashi explained "What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you" (Sifrei Devarim 24:3). Because they each thought after this (the incident with the spies) that they hated their fellow and thus it made sense to them to think that God hated them as well...

בראשית ט׳:ו׳

שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃

Genesis 9:6

Whoever sheds human blood,
By human [hands] shall that one’s blood be shed;
For in the image of God
Was humankind made.

ספר הזהר, בראשית מ״ד

דְּהָא יַעֲקֹב דּוּגְמָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הֲוָה (ושופריה) דְּיַעֲקֹב שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הֲוָה. וְעַל דָּא כְּמָה דְּמָנַע סמא''ל בִּרְכָאן מֵאִילָנָא קַדְמָאָה. הָכִי נָמֵי מָנַע יַעֲקֹב דְּאִיהוּ אִילָנָא דּוּגְמָא דְאָדָם מִסמא''ל בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא. וְיַעֲקֹב דִּידֵיהּ נָטִיל בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא (בראשית ל״ב:כ״ה) וַיֵּאָבֶק אִישׁ עִמּוֹ.

Zohar, Bereshit 44

...

אור החיים על במדבר ט״ז:א׳:י׳

ד' דע כי כשברא ה' את האדם ברא נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה, וכשחטא ונפגם נפגמו כל הנשמות שהיו תלוים בו וכל שיצאו ממנו פגומים היו, עד שיצתה נפש אברהם אבינו ונתלבנה באמצעות עשר נסיונות ונתברר הפסולת בישמעאל ויצתה נשמת יצחק ונתלבנה בעקדה, ונתברר הפסולת בתגבורת האש הוא עשו ויצתה נשמת יעקב בלא שום דופי, והוא מה שהעירונו רז''ל במאמרם (ב''מ פד.) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה עד כאן. פירוש שלא היה בו פסולת כאדם קודם שחטא:

Or HaChaim on Numbers 16:1:10

4) When G'd created man He thereby created a single "plant" which comprised all branches of holiness. When man sinned, all the souls which were part of him became defective, flawed, and this is why all of Adam's descendants had flawed souls. This process was not reversed or even halted until the soul of Abraham emerged. His soul underwent ten trials, i.e. a tenfold process of refinement. The flawed parts of his soul departed from him through the birth of Ishmael. When Isaac's soul emerged, it was refined by means of the עקדה, his preparedness to give his life for G'd at his father's bidding. Any residue of the flawed parts of his soul departed from him with the birth of Esau. As a result, when Jacob's soul emerged it no longer contained flawed parts. This is the meaning of Baba Metzia 84: "The spiritual beauty of our patriarch Jacob was akin to the spiritual purity of original man." Clearly, what the Talmud meant was the spiritual beauty of Adam before he sinned.

תניא, אגרת הקדש ז׳:ב׳

וכן הוא ממש בנשמת האדם כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדה"ר ודרך כלל היתה נשמתו נחלקת למספר תרי"ג רמ"ח אברים ושס"ה גידים אך דרך פרט נחלקת לניצוצות אין מספר שהן נשמות כל ישראל...

והנה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר שתיקן חטא אדה"ר והיתה נשמתו ג"כ כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם והיה מרכבה לתורה שלמעלה שנק' בשם אדם כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו' וכמ"ש וזאת לפנים בישראל כו' אין זאת אלא תורה כו' שהיתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות וזהו ויקרא לו אל אלקי ישראל.

Tanya, Part IV; Iggeret HaKodesh 7:2

...

ישעיהו נ״ה:ח׳

כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃

Isaiah 55:8

For My plans are not your plans,
Nor are My ways your ways
—declares the LORD.

במדבר י״ג:ל״ג

וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃

Numbers 13:33

we saw the Nephilim there—the Anakites are part of the Nephilim—and we looked like grasshoppers to ourselves, and so we must have looked to them.”

A cognitive distortion is an exaggerated or irrational thought pattern involved in the onset or perpetuation of psychopathological states, such as depression and anxiety

Helmond, Petra; Overbeek, Geertjan; Brugman, Daniel; Gibbs, John C. (2015). "A Meta-Analysis on Cognitive Distortions and Externalizing Problem Behavior"

Jumping to a conclusion (Mind Reading) - Without individuals saying so we know what they are feeling and why they act the way they do

D.D. Burns. Feeling Good: The New Mood Therapy

mind-reading. We assume we know what other people are thinking, when usually we are completely wrong because we are jumping to conclusions about them based on our own feelings, not theirs. That is what the spies did when they said, “We seemed like grasshoppers in our own eyes, and so we seemed to them.” They had no way of knowing how they appeared to the people of the land, but they attributed to them, mistakenly, a sentiment based on their own subjective fears.

Rabbi Johnathan Sacks, C&C, Shlach

במדבר י״ג:ל״ג

Numbers 13:33

we saw the Nephilim there—the Anakites are part of the Nephilim—and we looked like grasshoppers to ourselves, and so we must have looked to them.”

אורות הקודש ג׳:ג׳:ד׳:י׳

י. אהבת חנם ושנאת חנם
ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, ע ל ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם,

Orot HaKodesh 3:3:4:10

...

בראשית רבה ג׳:ט׳

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתְאַוֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת שֻׁתָּפוּת בַּתַּחְתּוֹנִים,

Bereshit Rabbah 3:9

Said Rabbi Shmuel bar Ami - from the beginning of Creation the Holy One of Blessing desired to have partnership with the beings in the lower realm.

אויף א תאוה פרעגט מען נישט קיין קשיות

Rebbe Tzemach Tzedek, Or Torah, Bemidbar 3/893