בסוגיית הגמ' בנדה (סז:) מבואר כפשוטו דלדעת ר' הונא, רב חסדא, ר' יימר ומרימר עדיף לעשות חפיפה ביום מלעשותו בלילה. ודעתם דאף אם תתרחק החפיפה מהטבילה זה עדיף. וכן דעת מר זוטרא דס"ל דא"א לחוף בליל טבילה. וכן ע"כ היתה מנהג דביתו דריש גלותא מדלא ידעה דיכולה לחוף בלילה.
ובהמשך הגמ' (סח.) יש מימרת רבא דאשה תחוף בע"ש אם טובלת במו"ש ומק' הגמ' מרבין, וחזר בו רבא וס"ל דלא תחוף בע"ש אם טובלת במו"ש. ומסקנת הגמ' שם והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה, והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה, קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. וכתב רש"י דהא דאפשר לחוף ביום תחוף ביום והא דלא אפשר לחוף כגון במוצאי יו"ט [ותוס' גורסים ברש"י במו"ש והב"ח גורס במוצאי שבת ויו"ט] לא תחוף אלא בלילה. וזה מתיישב עם המסקנא דרבא בשם ר' יוחנן דאשה לא תחוף בער"ש לטבילה במו"ש.
ומק' התוס' על רש"י דלדבריו לא קיימא הא דאמר מרימר לעיל (סז:) דהלכתא כר' חסדא וכדמתרץ רב יימר, דהרי למסקנא אינה חופפת בער"ש כשטובלת במו"ש. ותי' התוס' דמ"מ איכא לאוקמי פסק דלעיל שליל טבילתה במו"ש והוא יו"ט דאז ודאי תחוף מע"ש ולא תפסיד עונתה הואיל ואינה יכולה לחוף בליל טבילתה ולא ביום שלפני הטבילה. וקצ"ע דאף אם יש לקיים הפסק מ"מ לאו בהכי איירי הסוגיא דהרי מפורש בסוגיא דקאי אף באופן דמו"ש הוי יום חול.
ובאמת דהרא"ש לא כתב כן בדעת רש"י. וכתב דלדעת רש"י כשטבילתה במוצאי שבת עדיף שתדחה טבילתה דאין לחוף בער"ש, וכן לא בליל טבילתה מפני שמהומה לביתה. וכתב הב"י דהטור מיאן להביא מש"כ אביו דלדבריו אין קיום לפסק דמרימר דאמר הלכתא כר' חסדא וכדמתרץ רב יימר.
והנה כתב הראבי' (נדה סי' קפ"ח) להק' כיון דההלכתות סותרות זא"ז היכי לישתמט ולא ליפרך תלמודא דקשיא הלכתא אהלכתא. וכתב דהלכתות בסוף הסוגיא פליגי אהא דשלח רבין באיגרתי' דכולהו אמרינן כדפסקינן לעיל וכדתריץ רב יימר. ומה שאמר דכשאפשר חופפת ביום היינו גם כשהטבילה במו"ש או אפילו במוצאי יו"ט אחר השבת דתחוף בער"ש, והא דלא אפשר היינו כרב יימר דבאופן דהטבילה במוצאי יו"ט שני שלאחר השבת דאין לה לחוף בער"ש אלא בליל מוצאי יו"ט. והש"ך כוון מדעתו לפרש כן בדעת רש"י.
והנה הר"ן כתב דדעת הרי"ף ע"ד השאילתות ופירש הא דאפשר היינו דאפשר לחוף בלילה כגון שהטבילה הוי בחול. והא דלא אפשר כגון שנזדמנה לה טבילה בליל שבת או יו"ט דחופפת ביום וטובלת בלילה. ומביא דדעת רש"י דלעולם בחול לא תחוף בלילה ותטבול בלילה דחיישינן מתוך שמהומה לביתה לא תחוף יפה, ולפיכך חופפת ביום וטובלת בלילה, ובמו"ש שא"א לחוף ביום קודם ליל טבילה חופפת [בליל] שבת, ואם חל יו"ט אחר השבת חופפת בער"ש וטובלת ליל שני בשבת, וכ"ז כדי שלא תחוף בליל הטבילה עצמה דחיישינן שמא לא תחוף יפה. ומהו אם חלו ב' ימים טובים של ר"ה אחר השבת אם נזדמנה לה טבילה במוצאי יו"ט השני חופפת וטובלת באותה לילה עצמה כדי שלא תרחיק כ"כ החפיפה מן הטבילה, עכ"ל.
ומש"כ הר"ן דחופפת בליל שבת א"א להבינם כפשוטם וצריכים להגהה. וכתב בהגהות מא"י שצריך לגרוס במוצאי שבת. אבל זה צ"ע מהמשך דברי הר"ן שכתב דאם חל ליל טבילתה בליל ב' וחל יו"ט אחר השבת דחופפת בער"ש וכתב הטעם דחיישנן שמא לא תחוף יפה בליל ב', וממ"נ אם ליל ב' דעסיק ביה מיירי ביו"ט הא צריכה לחוף בער"ש משום דא"א לחוף בליל יו"ט, ולא משום דלא תחוף שפיר, אלא ע"כ דכוונתו דליל ב' הוי יום חול וא"כ אמאי תחוף בער"ש והא לגירסת הגהות מא"י בזה תחוף בליל טבילה.
וע"כ דכוונת הר"ן דאם חל ליל טבילתה במו"ש והוי יום חול דמ"מ חופפת בער"ש, וצריך לגרוס בער"ש או דהיינו פירושו של ליל שבת המובא בגירסא שלנו. ומוסיף הר"ן שגם אם הטבילה הוא ליל שני כגון ביו"ט אחר השבת מ"מ תחוף בער"ש מחשש מהומה לביתה. ומסיים דמ"מ אם חלו ב' ימים טובים וטבילתה במוצאי יו"ט שני דאז צריכה להרחיק החפיפה ג' ימים בזה עדיף לחוף בליל טבילתה. ונמצא דדברי הר"ן הם כדברי הראבי' וכמו שכתב הש"ך בדעת רש"י.
והנה לדעת השאלתות יש לעיין האם העיקר שתחוף בעונת הטבילה אפילו אם הוי רחוק מהטבילה או דעיקר זמן חפיפה הוי בסמוך לטבילה דוקא. והנה לשונם של התוס' (ס"ח.) כשמביאים את השאילתות הוי שלא תרחיק חפיפה מהטבילה כלל. ומשמע דהקפידה הוא שלא יהי' הפסק זמן ביניהם. וכן מדוייק מהראב"ן שכתב דתחוף סמוך לטבילה. וכן מבואר ברמב"ן שכתב חופפת בלילה וטובלת מיד כל שיכולה לסמוך שלא יהא ביניהם הפסק כלל הרי"ז משובח.
והנה כתב הטור לאחר שמביא ב' השיטות, דכתב הרא"ש ונוהגות הנשים שמתחילות לחוף מבעוד יום ועוסקות בחפיפה עד שתחשך ואז טובלות. וביארו הב"י והב"ח דבזה נתקיימו ב' השיטות, וכ"כ הגר"א בביאורו.
ויש לעיין אם אשה טובלת בזמן מאוחר בלילה האם עדיין תעשה את המנהג הכשר אף דתשהה זמן רב בין החפיפה להטבילה, דהרי אם לדעת השאילתות העיקר הוי להסמיך הטבילה להחפיפה בזה הרי אין הסמיכות. ואם אין קיום להשאילתות יש לדון אם תעשה החפיפה בלילה קודם הטבילה לצאת דעת השאילתות או שתעשה החפיפה ביום לצאת דעת רש"י ושוב תחוף מעט בלילה לצאת דעת השאילתות.
והנה הש"ך (סוף ס"ק ו') מביא מהמהרש"ל דאם תקבע זמן הראוי לחפיפה שלימה, שבזה לא תרוויח אם תמהר בחפיפה שהרי לא תטבול קודם הזמן אף אם תחשוב שחפפה היטב, דשרי אפילו לרש"י. ולפי"ז לכאורה היתה זאת העיצה המובחרת ללכת לבית הטבילה לחוף שם מיד קודם הטבילה אף אם הוי בלילה. וכ"כ האג"מ (יו"ד ח"ב סי' פ"א).
אולם בשו"ת מהרש"ל עצמו (סי' ו') מבואר דמתיר לעשות כתקנת מהר"י מינץ לשהות בחפיפה שעה אחת כיון דהמנהג הכשר אינו כדי לקיים שיטת רש"י אלא הוי עיצה טובה שלא תהא מהומה לביתה. ולכן ס"ל דגם עיצה זו לשהות בחפיפה שעה אחת הוי עיצה לזה. אולם אם היה משום שיטת רש"י אם אינה מתחלת ביום יתכן דאף אם שוהה שעה אחת בחפיפה דמ"מ אין קיום לעיקר זמן תקנת החפיפה לשיטת רש"י עצמו.
וא"כ אילו חיישינן לרש"י וכן כתב הב"י והב"ח דזהו טעם המנהג הכשר בשו"ע א"כ בנידון דידן אולי עדיף לחוף מבעו"י לקיים שיטת רש"י ולחוף שוב קצת מיד קודם הטבילה לקיים הא דהשאילתות. וסגי לדידיה בכה"ג בחפיפה מועטת כיון דכבר חפפה וכמש"כ הט"ז (ס"ק ז') דמש"כ הרמ"א בס"ד מועיל גם להשאילתות, דכיון דחפפה כבר בער"ש אינה צריכה חפיפה מרובה במוצ"ש. אולם לפי"ז דסומכת גם על החפיפה מבעו"י משום שיטת רש"י לכאורה עלי' לישמר מחציצות לאחר חפיפת היום ג"כ.
ויש שרצו לומר דלדעת התוס' ס"ל לרש"י דיכולה לחוף בלילה מדינא ורק דהוי יותר טוב לחוף ביום וא"כ שפיר יש קיום לשיטת רש"י עצמו אם עושה כמהרש"ל. אולם אין זה הפשטות ברש"י וכמו שהבאנו מהראבי' והר"ן וכן נראה דעת הטור שדייק הב"י מהטור דלא ס"ל כהתוס' בזה, שכתב לשון דדי לה בחפיפת ליל טבילתה במוצאי שבת, ומשמע דהוי רק התיר מתוך הדוחק ולדברי התוס' הרי בזה הוי לכתחילה. ועפ"ז כתב הב"י לבאר הא דכתב הטור דמנהג יפה הוא שתרחץ ותחוף יפה בערב שבת, דע"כ אין זה להשאילתות או אפילו לרש"י לדעת התוס', דהא בזה חופפת לכתחילה בליל מוצאי שבת, וע"כ דזהו לרש"י ע"פ שיטתו של הטור דחפיפה בליל טבילה הוי רק בשעת הדחק ולכן כתב דמנהג יפה לחוף גם בערב שבת.
והנה יש לעיין בהא דכתב הרמ"א בסעי' ד', האם רשאית לתת צבע על פניה לאחר החפיפה בער"ש. דהרי בסעי' ו' כתב הרמ"א שתזהר מכל טינופת ולא כתב כן בסעי' ד'. ובאמת דבמקור הדין במרדכי מבואר דאינה צריכה לסרוק שערה בער"ש כשחופפת שוב במו"ש משא"כ כשהוי יו"ט דאינה חופפת שוב. וא"כ אולי כמו"כ אינה צריכה לשמור מחציצות.
אולם כתב הלבוש דהטעם דסגי בחפיפה מועטת במו"ש הוי משום דמסתמא היתה נזהרת כל יום השבת מלהתעסק בחציצות ומקשרת שערותיה ואינה צריכה חפיפה וסריקה הרבה. הרי דכתב דנזהרות מחציצות בינתיים וא"כ אולי אין לה לצבוע פניה בינתיים. אלא א"כ נצרף הא דצבע אינו פשוט דהוי חציצה כמו שראינו בסי' קצ"ח סעי' י"ז.
אולם אין כן דעת הפרדס רימונים (סי' קצ"ח שפתי חכם ס"ק י') שכתב לחלק, דרק בסעי' ו' דאינה חופפת שוב צריכה ליזהר מחציצות אבל בסעי' ד' דחופפת ומעיינת שוב במו"ש, בליל טבילתה, אינה צריכה ליזהר מחציצות. וא"כ לדידיה פשוט שיכולה לתת צבע על פניה כיון דאפילו לעסוק בחציצות ודאיות א"צ ליזהר.
נמצא דבהא דכתב הרמ"א בס"ד דמנהג יפה הוא שתרחץ היטב בער"ש ובמו"ש תחזור ותחוף ותסרוק מעט לדעת הטור [דהוי מקור הדין] ע"פ הב"י הוי זה חלק מעיקר החפיפה לצאת דעת רש"י לכתחילה. ויש לדון אם מש"כ תחזור ותחוף ותסרוק מעט במו"ש הוי רק משום השאילתות או גם משום רש"י. ומהמרדכי הנ"ל וכן מהספר התרומה והסמ"ג מבואר דכן הוא גם לדעת רש"י שלא כתבו אודות סריקה בערב שבת, אלא כתבו טוב ונכון שתרחץ מע"ש כל גופה בחמין וראשה וכי יהיה מוצאי שבת תחמם קומקום או קדירה מליאה חמין ותשפשף שם גם גופה וידיה וגם תסרק שער ראשה היטב במסרק. וכ"כ המרדכי בפירוש עיי"ש. ולדבריהם ענין החפיפה בערב שבת הוא כדי שלא תצטרך חפיפה מרובה במוצאי שבת וכמש"כ הט"ז.
אולם דעת הש"ך דלשיטת רש"י צריכה כה"ג לחוף דוקא ביום וא"כ תסרוק ג"כ ותעשה חפיפה שלימה בערב שבת. ורק כשמרוחקת החפיפה מהטבילה ג' ימים תחוף בליל טבילה. ולדעתו י"ל דכוונת הרמ"א שתחוף בער"ש ג"כ כי שיטת רש"י ותחוף שוב במוצאי שבת כי שיטת השאילתות. ורק חולק הש"ך עליו במש"כ ומנהג יפה דהרי דעת הש"ך לפסוק כרש"י וא"כ הוי זה מדינא.
ויש לדון באשה הטובלת בליל י' אב מתי תעשה החפיפה. והנה כתב הרמ"א (או"ח סי' תקנ"א סעי' ט"ז) וז"ל ואפילו אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י', עכ"ל. [ומקורו מהאגודה סוף תענית אות כ"ג]. ומשמע דרק כשא"א לחוף במוצאי ת"ב דיכולה לרחוץ בערב ת"ב אבל בלאו"ה תעשה החפיפה במוצאי ת"ב. וכ"כ התוס' בנדה (סח.) עד"ז דאם אפשר לה לחוף במוצאי ת"ב תעשה כן ואם אין לה פנאי לרחוץ ולחוף בלילה תרחוץ ותחוף בערב ת"ב כדי שיהא בקל לה עדיין לחוף קצת מוצאי ת"ב ולטבול.
אולם יש להק' דפסקי הרמ"א סתרי אהדדי. דכתב ביו"ד (סי' קצ"ט ס"ד) דאם טבילתה במו"ש דתחוף בער"ש ובמו"ש תחזור ותחוף ותסרוק מעט, אולם באו"ח בנוגע מוצאי ת"ב לא כתב דתחוף בערב ת"ב ושוב מעט במוצאי ת"ב, אלא כתב דרק אם א"א לחוף במוצאי ת"ב תחוף בערב ת"ב.
ובאמת דנראה מהתוס' בביצה (יח:) דאין הרחיצה בערב ת"ב רק כשא"א בליל טבילה דכתבו לענין מוצאי יוה"כ ומוצאי ת"ב וז"ל אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב יוה"כ כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי יוה"כ משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה וכן בט' באב, דהא אפילו תטבול ביוה"כ ובט' באב אסורה לבעלה, עכ"ל. הרי דלא כתבו דרק אם אין לה פנאי דתחוף בערב ת"ב.
ואולי טעמו של הרמ"א באו"ח הוי מחמת המנהג שלא לרחוץ בט' הימים ועכ"פ בשבוע של בו ת"ב, וס"ל דשב ואל תעשה עדיף. וכ"כ בשו"ת זרע אמת (סי' פ"א) להציע בישוב דברי הרמ"א. וכ"כ הסד"ט (ס"ק י"ד וס"ק כ').
ובאמת דכן מדוייק בדברי האגודה דכתב האי דינא בהמשך למש"כ ונהגו שלא לרחוץ מר"ח וכתב מיד אח"ז דין אשה שחל ליל טבילתה בשבוע שחל בו ת"ב דרוחצת וטובלת כדרכה, ואח"כ כתב ואם אירע ליל ת"ב או ליל י' באב רוחצת וטובלת ליל י' באב ואם א"א תרחץ ותחוף ערב ת"ב ותטבול ליל מוצאי ת"ב.
והנה האגודה בנדה (אות מ"ב) מביא מחלוקת רש"י והשאילתות וכתב וז"ל וטוב להחמיר לדברי כולן אם הוא חול יתחילו לרחוץ ביום ויגמרו בלילה ואם חל טבילה במוצאי שבת תחוף בערב שבת ממ"נ, ואם הוא יו"ט במוצאי שבת תרחץ במקוה לשפשף גופה יפה יפה ואם הוא חול תרחוץ ותחוף שנית, עכ"ל. הרי דדעתו לענין טבילה במו"ש להחמיר לשיטת רש"י לחוף ביום ער"ש וכן לשיטת השאילתות לחוף בליל מו"ש. אבל בנוגע מוצאי ת"ב אומר לעשות כולה בליל טבילה כשאילתות ואם א"א תעשה כולה בערב ת"ב [ויש להעיר דזה גם דלא כרש"י לכאורה דמ"מ צריכה לחוף קצת בלילה כדמבואר בסוגיא ושם לעיל מיניה מבואר דלא הבין כהש"ך בדעת רש"י], ואינו מציע לעשות שניהם. וע"כ היינו משום המנהג שלא לרחוץ בט' הימים.
אלא דיש מ"מ להעיר דגם במוצאי ט' באב נוהגין שלא לרחוץ דהרי עד חצות דיום י' באב נוהגין איסור רחיצה וע"כ דאיסור רחיצה תדחה ומאי שנא קודם ת"ב או אחריו. והתי' לכאורה דלאחר ט' באב המנהג לא לרחוץ אין לו תוקף כמו איסור רחיצה דשבוע שחל בו.
ובאמת דיש נדון בפוסקים באשה שחל טבילתה במו"ש והיא עדיין בימי אבילות בער"ש. דעת הפנים מאירות (סי' ח') והמקו"ח (ס"ק כ"ח) שתרחוץ בער"ש בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה. ומביא הפנים מאירות ראי' מהתוס' בביצה הנ"ל. ודעת הסד"ט (ס"ק כ') דתחוף במו"ש. וכתב דאף דיש לכאורה ראי' מהתוס' בביצה מ"מ היינו משום דס"ל דחפיפה ביום מדינא אבל דעת הרמ"א אינו כן שהרי כתב לחוף בער"ש רק משום מנהג יפה וכן כתב לעיל (ס"ג) דמדינא בכל ענין סגי בחפיפה בליל טבילה. וכן מדייק מהרמ"א באו"ח (סי' תקנ"א) דגם לענין ט' הימים דאין איסור רחיצה אלא משום מנהג אין הרמ"א מיקל אלא כשא"א לרחוץ בליל טבילה כ"ש בימי אבילות דאיסור הרחיצה מדינא.
והנה לכאורה נראה דיש סתירה בתוס' שכתבו בנדה דתחוף במוצאי ת"ב ורק אם אין לה פנאי תחוף בערב ת"ב ושוב במוצאי ת"ב. אבל בביצה לא כתבו להתיר רק אם אין לה פנאי. וקשה לומר דתוס' בביצה ס"ל כרש"י ותוס' בנדה כשאילתות דא"כ סתימת דבריהם יותר קשה. ובאמת דלשון התוס' בביצה דיכולה היא קצ"ע, ואולי כוונתו לבאר למה יכולה בכלל לחוף בערב ת"ב אף באין לה פנאי והא חפיפה צ"ל או בליל הטבילה או ביום שקודם לזה ולא ב' ימים קודם. ואפילו אם אין לה פנאי בליל טבילה מ"מ מנ"ל דיכולה לחוף בזמן שמרחקת החפיפה מהטבילה כדי שלא תצטרך להתעכב בחפיפה הרבה בליל טבילה. ומ"ט שרי לעשות בן בערב ת"ב לטבילה במוצאי ת"ב. [ואין טעמם משום איסור רחיצה בט' הימים שהרי דבריהם על טבילה במוצאי יוה"כ]. וע"ז כתבו כיון דא"א לחוף ביוה"כ ובת"ב, ואינה טובלת כיון דהטבילה אינה אלא לבעלה ואף אם תטבול תהיה אסורה, א"כ אינה מרחקת החפיפה מהטבילה כשחופפת בערב יוה"כ ות"ב, ורק כיון דצריכה לחוף סמוך לטבילה צריכה לחוף שוב בליל טבילתה. ובאופן דדעת התוס' כהשאילתות ועסיק רק באם החפיפה דערב יוה"כ ות"ב חשיב מרוחק מהטבילה. ולפי"ז אין סתירה בתוס' וכמו"כ אין להביא ראי' מהתוס' להק' על הרמ"א.
אולם לשיטת הש"ך (ס"ק ו') דכתב דהעיקר כרש"י דצריכה לחוף ביום קודם הטבילה בודאי תחוף בערב ת"ב, דאין המנהג שלא לרחוץ בט' הימים או בשבוע שחל בו דוחה חפיפה בזמנה. וכ"כ שו"ת זרע אמת (הנ"ל) דלדעת הש"ך פשוט שתחוף בערב ת"ב. וכתב דאפילו אם לא נימא כהש"ך ודרחיצה בערב שבת הוי רק חומרא מ"מ כיון דלא נהגו לאסור אלא רחיצה של תענוג ממש ולא כה"ג דיש בו קצת סרך מצוה הו"ל להתיר לחוף בערב ת"ב. [ועיי"ש שמציע דאם לא חפפה בערב ת"ב שתדחה טבילתה מחשש מהומה בחפיפת מוצאי ת"ב ומסיק להקל בדיעבד.]
וכ"כ הדגו"מ (באו"ח שם) דדעת הרמ"א לשיטתו ביו"ד (סי' קצ"ט ס"ד) דכתב דרק מנהג יפה הוא שתרחץ היטב בער"ש כשטובלת במוצאי שבת, ולכן פסק דרק אם א"א לחוף במוצאי ת"ב שתחוף בערב ת"ב. אבל לדעת הש"ך דחפיפה בער"ש מדינא כי קיי"ל כשיטת רש"י ולדעתו שיטת רש"י דתחוף דוקא ביום, א"כ אף אם אפשר לחוף במוצאי ת"ב תחוף בערב ת"ב, ומציין להמג"א (בסי' תקנ"ד ס"ק י').
וכתב המג"א (שם) וז"ל ותרחוץ ותחוף ערב ת"ב ולמוצאי ת"ב חופפת מעט דבעינן סמוך לחפיפה טבילה, ועיין סי' תקנ"א סעי' ט"ז בהגה וביו"ד סי' קצ"ט סעי' ד' בהגה, עכ"ל. ולכאורה כוונתו להק' הסתירה בין דברי הרמ"א באו"ח לדבריו ביו"ד ולכן פסק למעשה דתחוף בערב ת"ב ושוב במוצאי ת"ב כמש"כ ביו"ד לענין מוצאי שבת. וכן דעת המשנ"ב, דבסי' תקנ"ד מביא דברי המג"א ובסי' תקנ"א סעי' ט"ז מביא דברי הדגו"מ בביה"ל.
והנה באו"ח נראה דדעת הרמ"א שתחוף רק בליל י' אב והיינו כהשאילתות, ואם א"א דתעשה הכל בערב ת"ב. ויש להעיר דביו"ד כתב לעשות החפיפה בערב שבת וגם לחזור ולחוף מעט במוצאי שבת. ויתכן דכן הוא לדינא גם לרש"י כהנ"ל. ואולי מכאן ראי' דמש"כ הרמ"א (יו"ד שם) דצריכה לחזור ולחוף במו"ש היינו משום דעת השאילתות בלבד אבל לדעת רש"י סגי בחפיפה ביום. ואולי זה נכלל בהערת ציונו של המג"א.
אולם יש להציע דהרמ"א באו"ח עסיק בדיני רחיצה בט' הימים ובמסגרת זו כתב ההתיר דיכולה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לחוף בליל טבילתה במוצאי ת"ב, אבל כיון דלא עסיק בדיני החפיפה ולכן לא כתב דתחוף לכתחילה בליל י' אב אין להק' ע"ז שלא כתב שתחוף בליל י' אב אף אם חפפה ערב ת"ב. ובאמת דהאגודה דהוא מקורו של הרמ"א כתב לחוף לכתחילה בליל מוצאי ת"ב וז"ל ואם אירע ליל ת"ב או ליל י' באב רוחצת וטובלת ליל י' באב ואם א"א תרחץ ותחוף ערב ט' באב ותטבול ליל מוצאי ת"ב, עכ"ל. ומדהשמיט הרמ"א תחילת דבריו נראה או דלא ס"ל כן (אולם צד זה צ"ע דמ"מ כתב הלשון דאם א"א לה לרחוץ ליל י') או עכ"פ דלא עסיק בזה.
והנה הדרך החיים (דיני ט' הימים סעי' ז'), הקיצור שו"ע (סי' קכ"ב סעי' י"ב) והחיי אדם (כלל קל"ג סעי' י"ט) כתבו כלשון הרמ"א, וכפשוטו דעתם שתחוף לכתחילה בליל מוצאי ת"ב ודלא כהמג"א, וע"כ דגם לא ס"ל כהש"ך.
אמנם רק מהחיי אדם יש ראי' מפורשת כיון דדעתו בחכמ"א כהרמ"א ביו"ד, ובאו"ח כתב דתחוף בליל י' ואם א"א תחוף בערב ת"ב ותחזור ותחוף מעט בליל טבילה. הרי דעסיק בזמן החפיפה וכתב דלכתחילה תעשה הכל בליל טבילה. אבל הקיצור שלחן ערוך לא כתב אודות זמן הראוי להחפיפה באו"ח אלא דיש התיר חפיפה בערב ת"ב אם א"א לחוף במוצאי ת"ב. והנה ביו"ד בלחם ושמלה (שמלה ס"ק ח') מביא ב' פשטים בהתוס' בביצה דלא כתבו דרק אם אין לה פנאי במוצאי יוה"כ ות"ב דתרחץ בערב יוה"כ ות"ב. וכתב או דכן אורחא דמילתא דאין לה פנאי כיון דצריכה לאכול, או דלדעת רש"י אם אינה טובלת בזמנה וליל טבילתה היתה צריכה להיות בליל יוה"כ או ליל ת"ב ונדחה על מוצאי יוה"כ או מוצאי ת"ב, דא"א לה לחוף רק בלילה וצריכה לחוף מדינא בערב יוה"כ או ת"ב. ואולי מה"ט לא כתב בקיצשו"ע אלא דכשא"א לחוף בליל י' מאיזה טעם שיהיה דיכולה לחוף בערב ת"ב.
והנה כתב הלבוש (או"ח סי' תקנ"ד ס"ח) עוד טעם שלא לחוף בערב ת"ב אף אם יכולה לעשות כן בערב יוה"כ, דכיון דמתפלשין בעפר ויושבין על הארץ בת"ב הרי תצטרך רחיצה אח"כ משום חציצת העפר והאבק, לכן לא תחוף בערב ת"ב. וכתב דמה"ט היה ראוי שלא תטבול במוצאי ת"ב כיון דאינה יכולה לחוף בלילה מחשש מהומה וכן לא יועיל לה החפיפה דקודם ת"ב מהטעם הנ"ל. אולם כתב כיון דהוא שעת הדחק נוהגין התיר לחוף בלילה, וכן אם א"א לחוף בלילה יכולה לחוף בערב ת"ב, אבל כתב שתזהר מלהתפלש בעפר בו ביום. ובסי' תקנ"א כתב וז"ל ואפילו אירע ליל טבילתה במוצאי ט' באב, י"א שרוחצות בערב ט' באב אם א"א לה לרחוץ בליל עשירי. הרי דכתב הא דתרחץ בערב ת"ב רק בשם י"א.
אולם לכאורה דבריו הם לשיטתם דכתב (ביו"ד סי' קצ"ט ס"ד) דמהני החפיפה בער"ש כיון דנזהרות כל יום השבת מלהתעסק בחציצות כמו שהבאנו לעיל משמו, ולכן כתב דכיון דמתפלשת בעפר בת"ב א"א לחוף בערב ת"ב. וא"כ לשיטת הפרדס רימונים דהזהירות הזה א"צ אלא כשאינה חופפת שוב אפילו במקצת בליל טבילתה אבל אם חופפת שוב א"צ ליזהר א"כ אין טעם שלא לעשות כן בערב ת"ב אם תחוף גם בליל טבילתה במוצאי ת"ב.
ולדינא נחלקו הפוסקים איך לנהוג בזה. יש המורים כהמשנ"ב ויש המורים לעשות כל החפיפה במוצאי ת"ב אם אפשר. ולמעשה אם לא תספיק לעשות חפיפה כראוי במוצאי ת"ב לכו"ע תעשה חפיפה בערב ת"ב וכן אם יודעת שלא תרגיש כ"כ בטוב לאחר התענית בודאי תעשה החפיפה בערב ת"ב. אולם אם יודעת שתוכל לחוף בטוב במוצאי ת"ב דעת השבט הלוי להורות כהסד"ט שתעשה החפיפה בליל הטבילה. אבל דעת הרבה מורים לפסוק כהמשנ"ב דחושש להש"ך. אולם כתב השע"ת (או"ח סי' תקנ"ד ס"ק ח') דאפילו לדעות דס"ל דתחןף תמיד בערב ת"ב בדיעבד סגי בחפיפה במוצאי ת"ב. אבל כתב שתזהר לשהות שעה אחת בעסק החפיפה שלא תהא מהומה לביתה.
והנה מהנ"ל בנוגע חפיפה לטבילה במוצאי ת"ב נראה דכשאין נדון דאיסור רחיצה בט' הימים דעת כמעט כל האחרונים שתחוף בערב ת"ב. וכן ממש"כ הרמ"א בנוגע חפיפה לטבילה במוצ"ש נראה דאם אינה יכולה לעשות כהמנהג הכשר, אף בחול יש לה לחוף מבעוד יום ושוב לחוף קצת בלילה סמוך לטבילה. ולכן נראה דאין לנהוג בשופי לחוף בליל הטבילה ולשהות שעה ע"פ המהרש"ל. וכבר ביארנו דהמהרש"ל אזיל בשיטת השאילתות ורק דע"י שמייחדת שעה לחפיפה אין חשש דמהומה לביתה. ומ"מ כדי לקיים שיטת רש"י עצמו כנראה דדעת הפוסקים דעדיף לחוף ביום.