(יט) וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(19) Therefore, write down this poem and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this poem may be My witness against the people of Israel.
(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ (טז) רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃ (יז) וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים הַלְוִיִּֽם׃ (יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃ (כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
(1) You shall not sacrifice to your God יהוה an ox or a sheep that has any defect of a serious kind, for that is abhorrent to your God יהוה. (2) If there is found among you, in one of the settlements that your God יהוה is giving you, a man or woman who has affronted your God יהוה and transgressed the Covenant— (3) turning to the worship of other gods and bowing down to them, to the sun or the moon or any of the heavenly host, something I never commanded— (4) and you have been informed or have learned of it, then you shall make a thorough inquiry. If it is true, the fact is established, that abhorrent thing was perpetrated in Israel, (5) you shall take the man or the woman who did that wicked thing out to the public place, and you shall stone that man or woman to death.— (6) A person shall be put to death only on the testimony of two or more witnesses; no one shall be put to death on the testimony of a single witness.— (7) Let the hands of the witnesses be the first to put [the condemned] to death, followed by the hands of the rest of the people. Thus you will sweep out evil from your midst. (8) If a case is too baffling for you to decide, be it a controversy over homicide, civil law, or assault—matters of dispute in your courts—you shall promptly repair to the place that your God יהוה will have chosen, (9) and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, (10) you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that יהוה chose, observing scrupulously all their instructions to you. (11) You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left. (12) Should either party [to the dispute] act presumptuously and disregard the priest charged with serving there your God יהוה, or the magistrate, that party shall die. Thus you will sweep out evil from Israel: (13) all the people will hear and be afraid and will not act presumptuously again. (14) If, after you have entered the land that your God יהוה has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by your God יהוה. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kin. (16) Moreover, he shall not keep many horses or send people back to Egypt to add to his horses, since יהוה has warned you, “You must not go back that way again.” (17) And he shall not have many wives, lest his heart go astray; nor shall he amass silver and gold to excess. (18) When he is seated on his royal throne, he shall have a copy of this Teaching written for him on a scroll by the levitical priests. (19) Let it remain with him and let him read in it all his life, so that he may learn to revere his God יהוה, to observe faithfully every word of this Teaching as well as these laws. (20) Thus he will not act haughtily toward his fellows or deviate from the Instruction to the right or to the left, to the end that he and his descendants may reign long in the midst of Israel.
רבי חיים פאלאג'י, תורה וחיים [שאלוניקי תרי"א], מערכת ס' אות טו"ר (דף סב.)
ס"ת – הכותב ס"ת הוא זוכה לתקן חטא אדה"ר [אדם הראשון] בדצח"ם [בדומם צומח חי מדבר] עיין בס' תפארת הגרשוני ס' משפטים [תפארת הגרשוני לרבי גרשון אשכנזי (1618-1693), נדפס בפפ"ד תנ"ט (1699), בדף מב: ד"ה ועפ"ד – בשם ספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין, חלק ב פרק ב]. ואגידה ואדברה מה שאירע לי בימי חרפי מקדמוני דהוה עובדא דת"ח אחד אִוְּתָה נפשו ויעש לכתוב ס"ת לעצמו ובאמצעו' הימי' שהיה כותב ס"ת אז דברתי בלשוני כי זה החכם שאינו אמיד מה לו למהר לכתוב ס"ת כי ידוע דבז"הז [דבזמן הזה] המצוה רופפת בידינו (ועיין בספרי סל"ח [סמיכה לחיים] סימן וי"ו בס"ד) ולמחרתו דרך לימודי ישנתי אז נים ולא נים צערו לי בחלמא כי לא דברתי נכונה כדי להתרשל במצוה זו ותכף נתעוררתי וקבלתי עלי לקנות עורות יפים וטובים ולהביא סופר לביתי לכתוב ס"ת לעצמי והגם כי לא היה לי מעות מששתי כל כלי ומכרתי דבר מאשר נמצא אתי כדי לקיים המצוה כתקנה ובשובע שמחות ה' יזכנו לשמור ולעשות ככל הכתוב בו כי"ר [כן יהי רצון].
ס"ת – הכותב ס"ת הוא זוכה לתקן חטא אדה"ר [אדם הראשון] בדצח"ם [בדומם צומח חי מדבר] עיין בס' תפארת הגרשוני ס' משפטים [תפארת הגרשוני לרבי גרשון אשכנזי (1618-1693), נדפס בפפ"ד תנ"ט (1699), בדף מב: ד"ה ועפ"ד – בשם ספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין, חלק ב פרק ב]. ואגידה ואדברה מה שאירע לי בימי חרפי מקדמוני דהוה עובדא דת"ח אחד אִוְּתָה נפשו ויעש לכתוב ס"ת לעצמו ובאמצעו' הימי' שהיה כותב ס"ת אז דברתי בלשוני כי זה החכם שאינו אמיד מה לו למהר לכתוב ס"ת כי ידוע דבז"הז [דבזמן הזה] המצוה רופפת בידינו (ועיין בספרי סל"ח [סמיכה לחיים] סימן וי"ו בס"ד) ולמחרתו דרך לימודי ישנתי אז נים ולא נים צערו לי בחלמא כי לא דברתי נכונה כדי להתרשל במצוה זו ותכף נתעוררתי וקבלתי עלי לקנות עורות יפים וטובים ולהביא סופר לביתי לכתוב ס"ת לעצמי והגם כי לא היה לי מעות מששתי כל כלי ומכרתי דבר מאשר נמצא אתי כדי לקיים המצוה כתקנה ובשובע שמחות ה' יזכנו לשמור ולעשות ככל הכתוב בו כי"ר [כן יהי רצון].
רבי חיים פאלאג'י, נפש כל חי [אזמיר תרל"ד], מערכת ד' אות כ"ח (דף טז.)
דרשא – [...] ובימי חרפי מקדמוני כי זיכני השי"ת ברחמים לחיים לקיים מצות כתיבת ס"ת בשנת תק"ע בשופר [1810] [...].
דרשא – [...] ובימי חרפי מקדמוני כי זיכני השי"ת ברחמים לחיים לקיים מצות כתיבת ס"ת בשנת תק"ע בשופר [1810] [...].
רבי חיים פאלאג'י, שו"ת חיים ביד [אזמיר תרל"ח], סי' פ"ג (דף צ"ח ע"ג)
וגם אנכי זיכני השי"ת וכתבתי לו ס"ת נאה בכתב ספרדית
וגם אנכי זיכני השי"ת וכתבתי לו ס"ת נאה בכתב ספרדית
רבי יוסף פאלאג'י, בתוך חלקם בחיים [אזמיר תר"ל], דרוש ל"א להספד (דף פ.)
וזה אשר דרש בנו יוסף נר"ו בליל תשלום השנה מיום הפטירה בתוך קהל ועדה י"ז שבת התרכ"ט [1869]:
[...] וזה זמן מה באתי לידי ספקא לענין כתיבת ס"ת שהמלך כותב לו שתי תורות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מלכים ה"א יע"ש אם רב ונשיא שבישראל שהוא ר"מ ור"מ [ריש מתא וריש מתיבתא] אם יש לו חיוב לכתוב ס"ת שני כמו המלך דמאן מלכי רבנן [גיטין סב.] וכ"ש כשהוא נשיא ובאתי לידי ספק יען ראיתי בחלומי ויחלום יוסף ליל ד' יו"ג [יום ג'] לחודש אדר שני שנת תרי"ט [1859] בא סימן ואם בגבורות [בגבורו"ת = תרי"ט] שמונים שנה [תהלים צ:י] שראיתי בעיני שעט"ר [שעטרת ראשי] מעלת הרב אבא קדישא הכ"מ [הריני כפרת משכבו] דהיה כותב ס"ת חדש ע"י סופר חכם מובהק ואשתוממתי על המראה איך יתכן זה שכבר כתב וקיים מצות כתיבת ס"ת זה זמן רב בזמן מוה"ר הגדול זה הי'ם גדול ז"ל [רבי יצחק מאיו – נ. אלול תק"ע 1810] ומוה"ר הגדול מ"ז [מו"ר זקני] אור היר"ח ז"ל [רבי יוסף רפאל חזן – נ. חשון תקפ"א 1820] בהיותו ן' כ"ב שנים ס"ת נאה ויפה ע"י סופר מהי'ר ומובהק ואמרתי בחלומי ביני לבין עצמי כיון שזכה להיות נשיא ר"מ ור"מ והורמנא דמלכא יר"ה [=כתב מינוי מהסולטן] ובירא'ט [בתורכית – Berat – תעודת מינוי מהסולטאן] הוא נשיא ותואר מלך כמו דמאן מלכי רבנן ולכך כותב ס"ת שני.
ואת חטאי אני מזכיר היום שלא הגדתי מזה לאבונא מרנא ז"ל ביודעו ומכירו גודל חסידותו וחושש לדברי חלומות כ"ש בדבר מצוה והיה דוחק עצמו לחומרא יתירה לכתוב ס"ת שני אי לזאת לא אמרתו לו והוא רחום יכפר לי ואני לטובה נתכוונתי שלא יהיה לבו נוקפו בזה החלום באיזה צד ויצטער אותו צדיק ע"ז ויניח עול הצבור והיחיד ללמוד בספרי הפוסקים ז"ל אם לכתוב ס"ת שני או לא ואמרתי בלבי כיון שכבר כתב בימי נערותו ן' כ"ב שנה וקיים זה אלי ואנוהו [שמות טו:ב] ס"ת נאה בקלפים משובחים דיו נאה קולמוס נאה לבלר אומן ובקי סופר וחכם מובהק משה מסופרי יעבץ ז"ל והביאו לתוך ביתו ויחד לו בית מיוחד לכתוב אותו בשובה ונחת בישוב גדול והיה סובל עול הסופר עליו שהיה מאכילו ומשקהו יצא משובח ומפואר כתיבה תמה והראיה שהן עתה אחר שעבר ס' שנה נראה שהוא חדש שנכתב מקרוב ובכן לכתוב ס"ת שני היה עושה כן והיה קשה הדבר מכל אנפי ומ"ג [ומה גם] רבוי ההוצאות ואם בשאר המצות ביוקר עמדו כמ"ש הרב ר"ח [ראשית חכמה] דלקיום המצות צריך ממון הרבה וכן היה מרגלא בפומיה דעט"ר הגאון הגדול מז"ה ז"ל כמ"ש עט"ר א"א הרא"ש ז"ל בס' חיי וחמרא די"ב [ע"א] יע"ש כ"ש למצוה כזאת דס"ת דצריך הרבה מאד בעול כבד לתקן הכל במושלם תור' שלימא ובדאפשר הכתוב מדבר ומלך שאני שיש לו עושר גדול משא"כ רב ונשיא וגם משום חשש בל תוסיף כמ"ש עט"ר הגאון מרן אבא ז"ל בספר לב חיים ח"ב סימן מ"ד אות ט"ז יע"ש.
ועוד זאת שראיתי לעט"ר מ"א ז"ל הכ"מ בס' סמיכה לחיים סימן ו' שנשאל מי שנדר לכתוב ס"ת והתחיל במצוה והנה בעתה רוצה לחזור ולשנות נדרו למצוה אחרת משום סיבה שאין עורות מצויים לכתוב אם יוכל לשנות ולעשות מצוה כיוצא בה ולזה השיב תשו' מחיים דמותר לשנות נדרו ולתת מסכום המעות להספקת תלמידים וכו' והוא ממ"ש הריב"ש ז"ל בסימן רפ"ה והביאו מרן ב"י בא"ח סי' קנ"ג וכו' ואם כשכבר הס"ת איתיה בקדושתיה ואסור למכור אותו עכ"ז מותר למוכרו להספקת תלמידים ויתומה כ"ש וק"ו כשעדיין לא נכתב הס"ת גופיה וליכא שום קדושה מותר לשנות למצות כאלו שהס"ת גופיה מותר למכור בשבילם וכו' ויתרה מע' הלומד ממע' הס"ת כדאמרינן וכו' יעש"כ וכיון שכן שאדונינו אבי הרא"ש ז"ל היו צריכים לפרנסתו ופרנסת בניו העי"א שהם למדנים עדיף מס"ת.
עוד כתב שם טעם אחר לשנות מצות כתיבת ס"ת ולקנות ספרי הש"ס והפוסקים בכלל היתר מכירת ס"ת כדי ללמוד היה נ"ל שהוא נכלל ג"כ קניית ספרים כדי שילמוד בהם הת"ת כי אין חכם בלא ספרים ומ"ג עתה בזה"ז א"א ללמוד הת"ח כל שלא נמצא אתו עמו ספרים סמוכים אצלו וזהו עיקר לימוד תור' וכו' יע"ש והסכים עמו התייר הגדול מרנא ורבנא מז"ה ז"ל דאיכא עלוי מצות בקניית ספרי הש"ס והפוסקים שילמוד בהם ת"ח קרובו יותר מלכתוב ס"ת יע"ש וא"כ כיון שנאה דורש עט"ר מו"ר ז"ל ופוסק כן ומתורתך תלמדנו וגם דזה דרכו דה"ק של עט"ר אבונא מרנא ז"ל מנערותו דכל ספר חדש דיצא לאור היה קונה אותו בדמים יקרים כ"ש אחר השריפה לחפ"ץ דצריך לו חדשים וגם ישנים כיון שהיה רב ודיין ושופט בצדק צריכים לו ספרי הפוסקים ז"ל לדון ולהורות את בני ישראל ובודאי שקודם ספרי הפוסקים מלכתוב ס"ת ב' משום ספקא וחומרא ומשום והיתה עמו וקרא בו [דברים לא:יט] כבר היה מקיים וקרא בו בספרים הרבה מהש"ס והפוסקים ראשונים ואחרונים ומ"ג לסברת הרא"ש ז"ל שהביא הטור בה' ס"ת סי' ע"ר שמצות הוא לכתוב ש"ס ופי' וגם חומשים יע"ש על כיוצא בזה כתב בתשו' רב אחאי מעלת המו"ץ של עטלו קאסאבה יע"א הרב השלם הדה"מ מר דיינא זר"ק כמוה"ר חיים יו"ט רבינו דאנון ז"ל והובא בספר חיים ביד סי' ס"ה לרבינו הגדול אבונא מרנא ז"ל והסכים עמו סמיכה לחיים עט"ר מו"ר ז"ל יע"ש.
ועל ענין החלום נראה הפתרון שבא לי בשנת תרי"ט היינו שבאותו זמן נשלמו חמשים שנה שכבר כתב ס"ת לשמו והיינו שחמשים שנה קרוי עולם כמ"ש בקדושין דט"ו דבי יובל כמ"ש רש"י ז"ל בס' משפטים ע"פ ועבדו לעולם וז"ל עד היובל או אינו אלא לעולם כמשמעו ת"ל ואיש אל משפחתו תשובו מגיד שחמשים שנה קרוי עולם וכו' ובא רמז שזכה בימיו ימי עולם לקיים מ"ש ועתה כתבו לכם זה אלי ואנוהו כמנין עולם בעודו בחיים ונעשה נס שהיה מוצל מאש וקרא בו חמשים שנה.
ובא החלום במספר השנה בסימנא ואם בגבורו"ת שמונים שנה [בגבורו"ת = תרי"ט] והראו לי מן השמים על העתיד רמז הרומז לנו שהיה לנו להחיות שני חיים כמנין שמונים והותר וכל היה שעלה לשמים שנתבקש בישיבה ש"מ [של מעלה] ונפטר בשם טוב עט"ר אבונא מרנא מ"ק ז"ל הכ"מ [עטרת ראשית אבי מורי מצבת קודש הריני כפרת משכבו] ן' שמונים והותר והיינו שבשנת תרי"ט ראיתי מה שהיה עתיד בהיותו עט"ר מו"ר ז"ל [עטרת ראשי מורי ורבי זכרו לברכה] כן שמונים שהיה כותב ס"ת נאה ויאה ע"י סופר והיינו רמז לו מ"ש רז"ל שביום שנפטר הצדיק המלאכים מסדרין לפניו תורתו שלמד כמ"ש הלקט שמואל דכ"ט ע"ב ועט"ר הרב אבא רחמנ'א ז"ל בספר נפש חיים מערכת מ"ם אות ס"ז וז"ל מיתה כשאדם נפטר מעוה"ז לעוה"ב אין מניחין ללמוד בישיבה של ג"ע [גן עדן] אלא את תורתו של אותו הנפטר מעוה"ז והיינו בדומה כמו הסופר כותב ס"ת לפני בעל הס' שמשוה אותו שליח ששלוחו ש"א כמותו כ"כ הן המלאכים מ"ה [מלאכי השרת] שמסדרים לפני הצדיק תורתו דיליה תור' חדשה שעדיין לא יצא לאור וזאת הוי ככותב ס"ת ועוד כתב שם שאין מי שידרוש בג"ע יום ההוא כ"א [כי אם] הנפטר יע"ש.
וזה אשר דרש בנו יוסף נר"ו בליל תשלום השנה מיום הפטירה בתוך קהל ועדה י"ז שבת התרכ"ט [1869]:
[...] וזה זמן מה באתי לידי ספקא לענין כתיבת ס"ת שהמלך כותב לו שתי תורות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מלכים ה"א יע"ש אם רב ונשיא שבישראל שהוא ר"מ ור"מ [ריש מתא וריש מתיבתא] אם יש לו חיוב לכתוב ס"ת שני כמו המלך דמאן מלכי רבנן [גיטין סב.] וכ"ש כשהוא נשיא ובאתי לידי ספק יען ראיתי בחלומי ויחלום יוסף ליל ד' יו"ג [יום ג'] לחודש אדר שני שנת תרי"ט [1859] בא סימן ואם בגבורות [בגבורו"ת = תרי"ט] שמונים שנה [תהלים צ:י] שראיתי בעיני שעט"ר [שעטרת ראשי] מעלת הרב אבא קדישא הכ"מ [הריני כפרת משכבו] דהיה כותב ס"ת חדש ע"י סופר חכם מובהק ואשתוממתי על המראה איך יתכן זה שכבר כתב וקיים מצות כתיבת ס"ת זה זמן רב בזמן מוה"ר הגדול זה הי'ם גדול ז"ל [רבי יצחק מאיו – נ. אלול תק"ע 1810] ומוה"ר הגדול מ"ז [מו"ר זקני] אור היר"ח ז"ל [רבי יוסף רפאל חזן – נ. חשון תקפ"א 1820] בהיותו ן' כ"ב שנים ס"ת נאה ויפה ע"י סופר מהי'ר ומובהק ואמרתי בחלומי ביני לבין עצמי כיון שזכה להיות נשיא ר"מ ור"מ והורמנא דמלכא יר"ה [=כתב מינוי מהסולטן] ובירא'ט [בתורכית – Berat – תעודת מינוי מהסולטאן] הוא נשיא ותואר מלך כמו דמאן מלכי רבנן ולכך כותב ס"ת שני.
ואת חטאי אני מזכיר היום שלא הגדתי מזה לאבונא מרנא ז"ל ביודעו ומכירו גודל חסידותו וחושש לדברי חלומות כ"ש בדבר מצוה והיה דוחק עצמו לחומרא יתירה לכתוב ס"ת שני אי לזאת לא אמרתו לו והוא רחום יכפר לי ואני לטובה נתכוונתי שלא יהיה לבו נוקפו בזה החלום באיזה צד ויצטער אותו צדיק ע"ז ויניח עול הצבור והיחיד ללמוד בספרי הפוסקים ז"ל אם לכתוב ס"ת שני או לא ואמרתי בלבי כיון שכבר כתב בימי נערותו ן' כ"ב שנה וקיים זה אלי ואנוהו [שמות טו:ב] ס"ת נאה בקלפים משובחים דיו נאה קולמוס נאה לבלר אומן ובקי סופר וחכם מובהק משה מסופרי יעבץ ז"ל והביאו לתוך ביתו ויחד לו בית מיוחד לכתוב אותו בשובה ונחת בישוב גדול והיה סובל עול הסופר עליו שהיה מאכילו ומשקהו יצא משובח ומפואר כתיבה תמה והראיה שהן עתה אחר שעבר ס' שנה נראה שהוא חדש שנכתב מקרוב ובכן לכתוב ס"ת שני היה עושה כן והיה קשה הדבר מכל אנפי ומ"ג [ומה גם] רבוי ההוצאות ואם בשאר המצות ביוקר עמדו כמ"ש הרב ר"ח [ראשית חכמה] דלקיום המצות צריך ממון הרבה וכן היה מרגלא בפומיה דעט"ר הגאון הגדול מז"ה ז"ל כמ"ש עט"ר א"א הרא"ש ז"ל בס' חיי וחמרא די"ב [ע"א] יע"ש כ"ש למצוה כזאת דס"ת דצריך הרבה מאד בעול כבד לתקן הכל במושלם תור' שלימא ובדאפשר הכתוב מדבר ומלך שאני שיש לו עושר גדול משא"כ רב ונשיא וגם משום חשש בל תוסיף כמ"ש עט"ר הגאון מרן אבא ז"ל בספר לב חיים ח"ב סימן מ"ד אות ט"ז יע"ש.
ועוד זאת שראיתי לעט"ר מ"א ז"ל הכ"מ בס' סמיכה לחיים סימן ו' שנשאל מי שנדר לכתוב ס"ת והתחיל במצוה והנה בעתה רוצה לחזור ולשנות נדרו למצוה אחרת משום סיבה שאין עורות מצויים לכתוב אם יוכל לשנות ולעשות מצוה כיוצא בה ולזה השיב תשו' מחיים דמותר לשנות נדרו ולתת מסכום המעות להספקת תלמידים וכו' והוא ממ"ש הריב"ש ז"ל בסימן רפ"ה והביאו מרן ב"י בא"ח סי' קנ"ג וכו' ואם כשכבר הס"ת איתיה בקדושתיה ואסור למכור אותו עכ"ז מותר למוכרו להספקת תלמידים ויתומה כ"ש וק"ו כשעדיין לא נכתב הס"ת גופיה וליכא שום קדושה מותר לשנות למצות כאלו שהס"ת גופיה מותר למכור בשבילם וכו' ויתרה מע' הלומד ממע' הס"ת כדאמרינן וכו' יעש"כ וכיון שכן שאדונינו אבי הרא"ש ז"ל היו צריכים לפרנסתו ופרנסת בניו העי"א שהם למדנים עדיף מס"ת.
עוד כתב שם טעם אחר לשנות מצות כתיבת ס"ת ולקנות ספרי הש"ס והפוסקים בכלל היתר מכירת ס"ת כדי ללמוד היה נ"ל שהוא נכלל ג"כ קניית ספרים כדי שילמוד בהם הת"ת כי אין חכם בלא ספרים ומ"ג עתה בזה"ז א"א ללמוד הת"ח כל שלא נמצא אתו עמו ספרים סמוכים אצלו וזהו עיקר לימוד תור' וכו' יע"ש והסכים עמו התייר הגדול מרנא ורבנא מז"ה ז"ל דאיכא עלוי מצות בקניית ספרי הש"ס והפוסקים שילמוד בהם ת"ח קרובו יותר מלכתוב ס"ת יע"ש וא"כ כיון שנאה דורש עט"ר מו"ר ז"ל ופוסק כן ומתורתך תלמדנו וגם דזה דרכו דה"ק של עט"ר אבונא מרנא ז"ל מנערותו דכל ספר חדש דיצא לאור היה קונה אותו בדמים יקרים כ"ש אחר השריפה לחפ"ץ דצריך לו חדשים וגם ישנים כיון שהיה רב ודיין ושופט בצדק צריכים לו ספרי הפוסקים ז"ל לדון ולהורות את בני ישראל ובודאי שקודם ספרי הפוסקים מלכתוב ס"ת ב' משום ספקא וחומרא ומשום והיתה עמו וקרא בו [דברים לא:יט] כבר היה מקיים וקרא בו בספרים הרבה מהש"ס והפוסקים ראשונים ואחרונים ומ"ג לסברת הרא"ש ז"ל שהביא הטור בה' ס"ת סי' ע"ר שמצות הוא לכתוב ש"ס ופי' וגם חומשים יע"ש על כיוצא בזה כתב בתשו' רב אחאי מעלת המו"ץ של עטלו קאסאבה יע"א הרב השלם הדה"מ מר דיינא זר"ק כמוה"ר חיים יו"ט רבינו דאנון ז"ל והובא בספר חיים ביד סי' ס"ה לרבינו הגדול אבונא מרנא ז"ל והסכים עמו סמיכה לחיים עט"ר מו"ר ז"ל יע"ש.
ועל ענין החלום נראה הפתרון שבא לי בשנת תרי"ט היינו שבאותו זמן נשלמו חמשים שנה שכבר כתב ס"ת לשמו והיינו שחמשים שנה קרוי עולם כמ"ש בקדושין דט"ו דבי יובל כמ"ש רש"י ז"ל בס' משפטים ע"פ ועבדו לעולם וז"ל עד היובל או אינו אלא לעולם כמשמעו ת"ל ואיש אל משפחתו תשובו מגיד שחמשים שנה קרוי עולם וכו' ובא רמז שזכה בימיו ימי עולם לקיים מ"ש ועתה כתבו לכם זה אלי ואנוהו כמנין עולם בעודו בחיים ונעשה נס שהיה מוצל מאש וקרא בו חמשים שנה.
ובא החלום במספר השנה בסימנא ואם בגבורו"ת שמונים שנה [בגבורו"ת = תרי"ט] והראו לי מן השמים על העתיד רמז הרומז לנו שהיה לנו להחיות שני חיים כמנין שמונים והותר וכל היה שעלה לשמים שנתבקש בישיבה ש"מ [של מעלה] ונפטר בשם טוב עט"ר אבונא מרנא מ"ק ז"ל הכ"מ [עטרת ראשית אבי מורי מצבת קודש הריני כפרת משכבו] ן' שמונים והותר והיינו שבשנת תרי"ט ראיתי מה שהיה עתיד בהיותו עט"ר מו"ר ז"ל [עטרת ראשי מורי ורבי זכרו לברכה] כן שמונים שהיה כותב ס"ת נאה ויאה ע"י סופר והיינו רמז לו מ"ש רז"ל שביום שנפטר הצדיק המלאכים מסדרין לפניו תורתו שלמד כמ"ש הלקט שמואל דכ"ט ע"ב ועט"ר הרב אבא רחמנ'א ז"ל בספר נפש חיים מערכת מ"ם אות ס"ז וז"ל מיתה כשאדם נפטר מעוה"ז לעוה"ב אין מניחין ללמוד בישיבה של ג"ע [גן עדן] אלא את תורתו של אותו הנפטר מעוה"ז והיינו בדומה כמו הסופר כותב ס"ת לפני בעל הס' שמשוה אותו שליח ששלוחו ש"א כמותו כ"כ הן המלאכים מ"ה [מלאכי השרת] שמסדרים לפני הצדיק תורתו דיליה תור' חדשה שעדיין לא יצא לאור וזאת הוי ככותב ס"ת ועוד כתב שם שאין מי שידרוש בג"ע יום ההוא כ"א [כי אם] הנפטר יע"ש.
רבי חיים פאלאג'י, בתוך חיים ביד, סי' לא
כי מידי דברי דן אנכי על מי שאומר דרך בדיחותא כך נאמר לי בנבואה או אם רוצה להאמין את דבריו ואומר כך נאמר לי בחלום אי מותר או לא. ואנכי הרואה בס' יראים סימן ל"ד דכתב הזהיר הכתוב בפ' שופטים על נביא השקר וכו' מנא הני מילי אמר רבא דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא על מה שלא שמע אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתי זה המתנבא על מה שלא נאמר לו וכו' הילכך יזהר אדם דרך בדחנות ושחוק שלא יאמר כך אמר לי הקדוש ברוך הוא ולפי שראיתי בני אדם עושין כן כתבתיו עכ"ל וכתב בס' נ"מ זה שמו שם חדש ח"א דכ"ג ע"ב וז"ל ובזמנינו שמעתי אומרים דרך בדחנות כך בא אלי בחלום ואחר דנפק מפומיה דרב שיש עון בדבר מי זה יערב אל לבו ושני"ם עכ"ל. אלא דנראה דאם רוצה להאמן את דבריו בדבר מצוה שיקבלו דבריו נראה דיכול לשנות ולומר שכך נאמר לו בחלום ויש להביא ראיה על זה ממה שהובא בספרי צדקה חיים דרוש כ"ח ודרוש ל"ד ודוק כי קצרתי.
כי מידי דברי דן אנכי על מי שאומר דרך בדיחותא כך נאמר לי בנבואה או אם רוצה להאמין את דבריו ואומר כך נאמר לי בחלום אי מותר או לא. ואנכי הרואה בס' יראים סימן ל"ד דכתב הזהיר הכתוב בפ' שופטים על נביא השקר וכו' מנא הני מילי אמר רבא דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא על מה שלא שמע אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתי זה המתנבא על מה שלא נאמר לו וכו' הילכך יזהר אדם דרך בדחנות ושחוק שלא יאמר כך אמר לי הקדוש ברוך הוא ולפי שראיתי בני אדם עושין כן כתבתיו עכ"ל וכתב בס' נ"מ זה שמו שם חדש ח"א דכ"ג ע"ב וז"ל ובזמנינו שמעתי אומרים דרך בדחנות כך בא אלי בחלום ואחר דנפק מפומיה דרב שיש עון בדבר מי זה יערב אל לבו ושני"ם עכ"ל. אלא דנראה דאם רוצה להאמן את דבריו בדבר מצוה שיקבלו דבריו נראה דיכול לשנות ולומר שכך נאמר לו בחלום ויש להביא ראיה על זה ממה שהובא בספרי צדקה חיים דרוש כ"ח ודרוש ל"ד ודוק כי קצרתי.