מתן על הפרק - יונה א-ב

הפרק פותח במצג [פסו' א-ג], המתאר את שליחותו של יונה ובריחתו ממנה, ובו מופיעה החידה העיקרית של הספר: מדוע מתחמק יונה מן הקריאה לנבא על נינוה ומחליט לברוח מלפני ה'? הכתוב עצמו לא מזכיר שום הסבר מפורש בתחילת הספר, ורק לקראת סופו אנו נרמזים לטעם הדבר. בהמשך הפרק מסופר כיצד תוכניתו של יונה לברוח מלפני ה' משתבשת, וה' רודף אחריו אל תוך הים באמצעות שליחיו: הסערה והדג.

1.
'וַיָּ֤קׇם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָ֑ה'' [ג]
יונה מחליט לברוח מלפני ה', בריחה זו מעוררת קושי גדול - כיצד סבור נביא שיוכל לעשות דבר שכזה? מדוע דווקא לתרשיש? עיינו בדברי ראב"ע. מהו הדיוק בפסוק עליו הוא מתבסס, וכיצד מתפרשת לפי זה בריחתו של יונה?
ראב"ע: 'יש לתמוה איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו שיחשוב לברוח מפניו והוא בידו והכל מלא כבודו ואיך יתנבא מורה פי השם והוא כתוב כי הוא הנביא... וכאשר חיפשתי בכל המקרא לא מצאתי מלת 'בריחה' רק דביקה [=אלא סמוכה] על מלת 'פני', כמו 'ומפניך אברח' 'ויברח יפתח מפני אחיו'. והנה לא מצאתי בנבואה יונה שברח מפני השם, רק 'מלפני השם'. וכתוב [אצל אליהו] 'חי ה' אשר עמדתי לפניו', והנה כל זמן שהוא מקבל הוא מלפני השם, וככה 'ויצא קין מלפני ה' ' על כן אחריו [נאמר] 'ומפניך אסתר', כי פני האדמה לפני ה'.

2.
השוו בין ציווי ה' לתגובת יונה, שימו לב לניגוד שבין הקימה בציווי [ב] ובביצוע [ג]. עקבו אחרי מהלכיו של יונה, הפותחים כולם במילה 'וירד' – מה לדעתכם משמעותה של מגמה זו?

3.
כנגד ירידתו של יונה מגיב ה' בהטלת רוח גדולה לים: בחנו את תגובות המלחים, ולעומתן את תגובותיו של יונה [ה] – איזו תפיסה מיוצגת בכל תגובה? שימו לב לדמיון המילולי שבין 'וירדם' לבין 'וירד', ולמשמעות ההירדמות ברגעים אלה. התייחסו גם לתוכחתו של רב החובל ליונה ולהדהוד שיש בה לדברי ה' בפסוק ב.

4.
לאורך הפרק מונגדת דמותו של יונה נביא ה' לדמות המלחים הגויים, שבראשם רב החובל. עקבו אחרי התהליך שעוברים המלחים בפרק, בהיבט הדתי והמוסרי: התמקדו באיזכורי יראת המלחים בפסוקים ה, י, טז: מהי סיבת היראה בכל מקום ומה תוצאתה? השוו גם בין קריאתם לה' [יד] לבין אי קריאתו של יונה [ב]. כיצד מהופך תהליך זה לתהליך שעובר יונה במהלך הפרק, ביחסו לאלהים ואדם?

לאחר שרשרת ה'ירידות' של יונה בפרק א', שהגיעה עד מעמקי הים, נלכד יונה במעי הדג. במרכזו של פרק ב' נמצאת תפילתו של יונה אל ה' ממעי הדג. תפילה זו מהווה תפנית במהלך העלילה ובה שב יונה אל ה'.

5.

'וַיְהִ֤י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת. וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה' [ב, א-ב] במהלך שלושת הימים שבהם שוהה יונה במעי הדג משנה יונה את דרכו.
א| כיצד השפיעה עליו השהות במעי הדג, והרי הוא העדיף לטבוע ולמות ולא לקרוא לה'? להבנת משמעות שלב זה בתוך מסע בריחתו של יונה ראו את התיאורים בתהלים קל"ט, ז-י ההולמים את מסעו של יונה.
ב| מימד עומק נוסף עולה מהסיטואציה הייחודית של יונה השוהה דווקא במעי הדג. מה מסמל מצב זה ביחס ליונה?
היעזרו בדברי המלבי"ם: 'ה' הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו, וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי' שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ, אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה' טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט' חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח'.

6.
הבעיה העיקרית בתפילת יונה היא חוסר ההתאמה בין דבריו על ישועתו כדבר שכבר התרחש לבין מצבו הנוכחי במעי הדג.
א| בדקו את הפירושים הבאים, כיצד כל אחד פותר את הבעיה ומהם הקשיים שבו:
רש"י: ואני אמרתי - כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך: אך - ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:
אבן עזרא: ויתפלל - המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה בעבור שמצאו ממעי ולא אמר במעי... ועתה שים לבך וראה, כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה ויעקב אמר לקחתי מיד האמורי כי דבר שנגזר להיות ידבר לשון עבר.
ב| איזו נקודה מרכזית חסרה בדברי יונה לה' לאור מעשיו בפרק הקודם. נסו לבאר לפי זה את ניסוח התגובה האלוקית בסוף הפרק: 'וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה לַדָּ֑ג וַיָּקֵ֥א אֶת־יוֹנָ֖ה אֶל־הַיַּבָּשָֽׁה'.

7.
פעמיים במהלך התפילה מתאר יונה את טביעתו במים ואת הישועה: בפסוקים ד-ה ובפסוקים ו-ז. עמדו על הדמיון בתהליך המתואר בהם ועל הלשונות הדומים. מהי נקודת המבט בכל תיאור? התייחסו למקומו של ה' בתיאורים ולשלבי הטביעה בתיאור השני. מהי משמעותה הכפולה של הטביעה העולה מהם?

הרחבה - שירה של זלדה בעקבות יונה הנביא

"כי האור שעשועי" - זלדה

כַּאֲשֶר אַתָּה יושֵב כְּמֶלֶךְ בַּשְבִי
וּמַבַּיט דּוּמָם עַל הָרְחֹוב הַסַלְעִי
גּואָה מְתִיקוּת בְּלִבִּי הַמְיַּלֵל
כּאֲשֶר אַתָּה מַבִּיט עַל הַזָּר
הָעֹובֵר ׁשָם לְאִטֹּו,
מְסֹעֶרֶת אַבִּיט בָּאֹור
מִסְתַנֵּן מִבַּעּד לֶעָלִים שֶל עֵץ הָאַגָּס
כִּי האוֹר שַעֲשוּעָי.

כַּאֲשֶר אֵינְךָ עִמָדִי
כַּאֲשֶר הַבַּיִת רֵיק
מְשֹוטֶטֶת נַפְשִי בֶּחָלָל
מְנֻּתֶקֶת מִן הַמַּזָּל ׁשֶשְמֹו אֶרֶץ
מְנֻּתֶקֶת מִן הָאֲוִיר הַשֹּׂוחֵק
מְנֻּתֶקֶת מִיַמִים וַעֲיָנֹות
מְנֻּתֶקֶת מִן הֶהָרִים וִיֹפִי הָאִילָנֹות
מְנֻּתֶקֶת מֵחֹם הַחַיֹות
מְנֻּתֶקֶת מִקַו הָעֹופֹות
מְנֻּתֶקֶת מֵהֶבֶל פִּי אָדָם
מְנֻּתֶקֶת מִן הָאֹותִיֹות.

תְּמֵהָה אֲנִי כִּי שְׁנֵי אַנְשֵׁי הַחֲלָלִית
לֹא רָאוּ עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן הַזְּגוּגִי
שֶׁל הַלְּבָנָה
אֶת צִלּוֹ שֶׁל הַנָבִיא יוֹנָה,
כִּי רַק לֵב שֶׁנָּטַשׁ אֶת הָעוֹלָם
שָׂמֵחַ כָּךְ לִידִידוּת הַקִּיקָיוֹן
רַק לֵב שָׁרוּי בִּישִׁימוֹן
מְאֻשָּׁר בְּאֹרַח כָּזֶה
בַּחִבָּה הָאִלֶמֶת שֶׁל עָלִים
וּמְבַקֵּשׁ לָמוּת
כַּאֲשֶׁר מֵתִים צְמָחִים,
אֲשֶׁר לֹא זָרַע.

יוֹנָה הַנָּבִיא שֶׁדַּרְכּוֹ אֶל אֱלֹהִים
מְלֵאָה בְּרִיחוֹת
בְּתוֹךְ מַיִם זוֹעֲמִים
יְבַקֵּשׁ עָלֶיךָ רַחֲמִים
וְעָלַי
וְעַל כָּל הַטּוֹבְעִים.

קישור לדף המקור
קישור לאתר התנ"ך