דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃ (ויקרא, כג, כד)
Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts.
Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts.
1. איזה תאריך מוזכר במקור?
2. כיצד יש לציין יום זה?
2. כיצד יש לציין יום זה?
- בתורה ראש השנה מוזכר כ"יום תרועה" וכ"יום זכרון תרועה". חכמינו זכרונם לברכה למדו כי על תרועה זו להיעשות על ידי שופר, ולפיכך תוקעים בשופר מדי ראש השנה.
קראו את הסיפור הבא:
איש כפרי אחד היה רגיל להתפלל בימים הנוראים בבית מדרשו של הבעש"ט ז"ל.
היה לו ילד אטום לב שלא היה יכול לתפוס אפילו צורת האותיות, כל שכן לומר דבר שבקדושה.
אביו לא היה לוקח אותו בימים הנוראים העירה, כי הילד לא ידע כלום.
משנעשה הילד בר מצווה, הביא אותו אביו עמו לבית המדרש ביום הכיפורים, כדי לשמור שלא יאכל ביום הקדוש בגלל חסרון ידיעתו והבנתו.
היה לו לילד חליל קטן שהיה מחלל בו תמיד כאשר היה יושב בשדה ורועה את הצאן. לקח הילד את החליל אתו בכיס בגדו,
ואביו לא ידע מזה.
היה הילד יושב כל יום הכיפורים בבית המדרש, ולא התפלל, מפני שלא יכול היה לקרוא מאומה.
בשעת תפילת מנחה אמר לאביו: "אבא, רוצה אני לחלל בחלילי". נתחלחל אביו וגער בו.
הוכרח הילד להתאפק.
בשעת תפילת מוסף חזר ואמר: "אבא, הרשה נא לי להשמיע קולי ולחלל בחליל שלי".
כיון שראה אביו של הילד שהוא מבקש מאוד לחלל, אמר לו: "היכן החליל?". הראה לו הבן על כיס בגדו. החזיק האב את ידו על הכיס שהחליל בתוכו, לשמור שלא ייקח אותו הילד ויחלל בו. האב התפלל כך תפילת נעילה.
באמצע התפילה תפס הבן בחוזקה את החליל, הוציא אותו מידי אביו,
והשמיע קול גדול בחליל.
כל השומעים תמהו.
כיון שגם הרב, הבעש"ט, שמע את הקול, קיצר בתפילה מכפי הרגלו.
אחרי התפילה אמר: "ילד זה, עם קול חלילו, העלה את כל התפילות והקל מעלי". הוא הוסיף ואמר: הילד הזה אינו יודע לומר מאומה, וכאשר כל היום הקדוש ראה ושמע תפילת ישראל, בער בו ניצוץ אש, ואש תשוקתו בערה בו בכל פעם יותר ויותר, אך הילד לא יודע מאומה, ולא מצא במה לרוות צימאונו חוץ מאשר לחלל בחליל לפני השם-יתברך. ובחוזק תשוקתו חילל באמיתות נקודת ליבו בלא שום פנייה, רק לשמו יתברך לבדו, והבל פיו הנקי נתקבל מאוד לפניו יתברך, ועל ידי זה העלה כל התפילות".
איש כפרי אחד היה רגיל להתפלל בימים הנוראים בבית מדרשו של הבעש"ט ז"ל.
היה לו ילד אטום לב שלא היה יכול לתפוס אפילו צורת האותיות, כל שכן לומר דבר שבקדושה.
אביו לא היה לוקח אותו בימים הנוראים העירה, כי הילד לא ידע כלום.
משנעשה הילד בר מצווה, הביא אותו אביו עמו לבית המדרש ביום הכיפורים, כדי לשמור שלא יאכל ביום הקדוש בגלל חסרון ידיעתו והבנתו.
היה לו לילד חליל קטן שהיה מחלל בו תמיד כאשר היה יושב בשדה ורועה את הצאן. לקח הילד את החליל אתו בכיס בגדו,
ואביו לא ידע מזה.
היה הילד יושב כל יום הכיפורים בבית המדרש, ולא התפלל, מפני שלא יכול היה לקרוא מאומה.
בשעת תפילת מנחה אמר לאביו: "אבא, רוצה אני לחלל בחלילי". נתחלחל אביו וגער בו.
הוכרח הילד להתאפק.
בשעת תפילת מוסף חזר ואמר: "אבא, הרשה נא לי להשמיע קולי ולחלל בחליל שלי".
כיון שראה אביו של הילד שהוא מבקש מאוד לחלל, אמר לו: "היכן החליל?". הראה לו הבן על כיס בגדו. החזיק האב את ידו על הכיס שהחליל בתוכו, לשמור שלא ייקח אותו הילד ויחלל בו. האב התפלל כך תפילת נעילה.
באמצע התפילה תפס הבן בחוזקה את החליל, הוציא אותו מידי אביו,
והשמיע קול גדול בחליל.
כל השומעים תמהו.
כיון שגם הרב, הבעש"ט, שמע את הקול, קיצר בתפילה מכפי הרגלו.
אחרי התפילה אמר: "ילד זה, עם קול חלילו, העלה את כל התפילות והקל מעלי". הוא הוסיף ואמר: הילד הזה אינו יודע לומר מאומה, וכאשר כל היום הקדוש ראה ושמע תפילת ישראל, בער בו ניצוץ אש, ואש תשוקתו בערה בו בכל פעם יותר ויותר, אך הילד לא יודע מאומה, ולא מצא במה לרוות צימאונו חוץ מאשר לחלל בחליל לפני השם-יתברך. ובחוזק תשוקתו חילל באמיתות נקודת ליבו בלא שום פנייה, רק לשמו יתברך לבדו, והבל פיו הנקי נתקבל מאוד לפניו יתברך, ועל ידי זה העלה כל התפילות".
1. באיזה יום מתרחש הסיפור?
2. בן כמה הילד? מה הכוונה 'אטום לב'?
3. למה האב הביא את הילד לבית הכנסת? כיצד הגיב לבקשתו?
4. למה הילד רצה לחלל בחליל, לפי דברי הרב בסיפור?
2. בן כמה הילד? מה הכוונה 'אטום לב'?
3. למה האב הביא את הילד לבית הכנסת? כיצד הגיב לבקשתו?
4. למה הילד רצה לחלל בחליל, לפי דברי הרב בסיפור?