(כב) וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃
(כג) וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃ (כד) עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ (כה) כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ {ס}
(22) When [two or more] parties fight, and one of them pushes a pregnant woman and a miscarriage results, but no other damage ensues, the one responsible shall be fined according as the woman’s husband may exact, the payment to be based on reckoning.
(23) But if (other) damage ensues, the penalty shall be life for life, (24) eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot, (25) burn for burn, wound for wound, bruise for bruise.
The term "ason" occurs in both v.22 and 23. What does it mean?
It occurs 5 times in Tanakh: three within the Joseph narratives and
the two in our passage.
וְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא־שָׁלַ֥ח יַעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן׃
(4)...for Jacob did not send Joseph’s brother Benjamin with his brothers, since he feared that he might meet with disaster. (Gen. 42:4)
The Brown-Driver-Briggs Lexicon states: "mischief, evil, harm."
But see Targum Onkelos:
(כב) וַאֲרֵי יִנְצוּן גֻבְרִין וְיִמְחוּן אִתְּתָא מַעַדְיָא וְיִפְּקוּן וַלְדָהָא וְלָא יְהֵי מוֹתָא אִתְגְבָאָה יִתְגְבֵי כְּמָא דִי יְשַׁוִי עֲלוֹהִי בַּעֲלַהּ דְאִתְּתָא וְיִתֵּן עַל מֵימַר דַיָנַיָא:
(כג) וְאִם מוֹתָא יְהֵא וְתִתֵּן נַפְשָׁא חֳלָף נַפְשָׁא: (כד) עֵינָא חֳלָף עֵינָא שִׁנָא חֳלָף שִׁנָא יְדָא חֳלָף יְדָא רַגְלָא חֳלָף רַגְלָא: (כה) כְּוָאָה חֳלָף כְּוָאָה פִּדְעָא חֳלָף פִּדְעָא מַשְׁקוֹפֵי חֳלָף מַשְׁקוֹפֵי:
The Mehilta (a main "midrash halakha" to Exodus) to these verses states:
"but no other damage ensues" - "[means] to the woman".
It also states that the punishment imposed on the perpetrator is a monitory one, not death.
Hizkuni: Hikiyahu ben Manoah; biography unknown; French, 13th century; based largely on Rashi who is cited, unlike other commentaries and sources; often homiletic with psychological insights; printed in 1524 (Venice) and in some Mikra'ot G'dolot editions.
ענוש יענש. פרש״י דמי ולדות.
וא״ת אמאי אינו נהרג על ולדות אלו שהרג....
י״ל שאינו חייב על שום בריה עד שיצא לאויר העולם כדמוכח במסכת ערכין. (ד)
(3) ענוש יענש, “he will be severely punished.” Rashi explains here that the financial penalty is the value of the lost fetuses to the husband if these babies when healthy had been offered for sale in the slave market.
If you were to ask why the attacker is not subject to the death penalty for murder, the answer is .... We have to derive from the wording of the various verses dealing with violent encounters between people, that as long as the fetus has not seen the light of day, it has no market value, as decided in the Talmud tractate Erchin folio 7, where it is stated that unborn fetuses have no claim to the estate of their fathers.
The Catholic position is driven by the translation of "ason" in the Septuagint.
(The Septuagint is thought to be a translation into Greek of the books of the Tanakh, plus other books not in the Masoretic Tanakh. Scholars hold that the various biblical books were composed during the third to first centuries, BCE.)
"Ason" is translated as "formed" - i.e., the fetus is fully developed;
"not 'ason'" is translated as "unformed," i.e., an undeveloped fetus.
In the Septuagint, "ason" indicates whether the fetus is fully developed or not. It describes the fetus.
In Jewish texts, the word refers to the woman/mother who has miscarried. The intent is to determine whether a capital crime was committed, and that is (only) in reference to the woman, NOT the fetus.
The Catholic understanding of these verses - based upon the Septuagint - does not seek to determine if the woman had been killed or not.
The Septuagint's description of the development of the fetus was subsequently coupled with two other Catholic concerns, ensoulment and the need for baptism.
Fr. Tertullian - 3rd C: homicide is committed only upon a complete being. A fetus becomes complete when the soul enters, and that occurs at conception.
St. Augustine - 5th C; ensoulment occurs at 40/80 days (male/female), which is the distinction Aristotle made. It was accepted by the Church. Thus,
Justinian Code - 6th C; before 40 days, exempt from any penalty. This position was affirmed in many papal writings in the 12th and 13 Cs.
Concern for baptism: if one dies without baptism, they "are punished with everlasting punishment in eternal fire...[because] they carry along with them the condemnation of original sin from their first conceptions and birth." St. Fulgentius; in "De Fide", 6th C.
Pope Sixtus V (1588) - studied all previous discussions about abortion and dropped the distinction between formed-unformed fetus. He declared that abortion is murder at any stage.
Pope Pius IX (1869) - accepted position of Sixtus - that formed/unformed is not a concern - and his position that life begins at conception remains Canon Law.
It is difficult to determine the extent to which this theological position impacted the Supreme Court, although it surely influences the thinking of Catholics in the US.
The most explicit Jewish source is the Mishna, Ohalot.
ו) הָאִשָּׁה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד, מְחַתְּכִין אֶת הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁחַיֶּיהָ קוֹדְמִין לְחַיָּיו.
יָצָא רֻבּו or, in some editions, his head] אֵין נוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ:
(6) If a woman is having trouble giving birth, they cut up the child in her womb and brings it forth limb by limb, because her life comes before the life of [the child].
But if the greater part [or, in some editions, "his head"] has come out, one may not touch it, for one may not set aside one person's life for that of another.
יצא ראשו - באשה המקשה לילד ומסוכנת. וקתני רישא, החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם, לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו. אבל יצא ראשו, אין נוגעים בו להורגו דהוה ליה כילוד, ואין דוחין נפש מפני נפש....
its head came out: With a women that is experiencing difficulty giving birth and is in [mortal] danger. And it is taught in the first section [of this teaching], "the midwife extends her hand and cuts it up and extracts [the pieces];" as the entire time that that it has not gone out into the air of the world, it is not [considered] a soul, and [so] it is possible to kill it and to save its mother. But when its head came out, we cannot touch it to kill it, as it is like a born [baby]; and we do not push off one soul for the sake of another....
R. Yishmael's position: that a gentile is prohibited from performing an abortion (on another gentile)
אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב, בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה....
משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין....
מאי טעמיה דרבי ישמעאל? דכתיב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו
Rabbi Ya’akov bar Aḥa found that it was written in a book of Aggadot in the study hall of Rav: Contrary to the halakha with regard to a Jew, a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge, and by the testimony of even one witness, and without being given forewarning before committing the transgression....
The Sages said in the name of Rabbi Yishmael that a descendant of Noah is executed even for killing fetuses.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yishmael? The Gemara answers: It is derived from that which is written: “One who sheds the blood of a person, by a person [ba’adam] his blood shall be shed” (Genesis 9:6). The word ba’adam literally means: In a person, and is interpreted homiletically: What is a person that is in a person? You must say: This is a fetus that is in its mother’s womb. Accordingly, a descendant of Noah is liable for killing a fetus.
Lecky, European Morals (cited by Jakobovits in Jewish Medical Ethics):
"No law in Greece, or in the Roman Republic, or during he greater prt of the Empire, condemned it.... A long chain of writers, both pagan and Christian, represent the practice as...almost universal. They describe it as resulting, not simply from licentiousness or from poverty, but even from so slight a motive as vanity which made mothers shrink from the disfigurement of childbirth...."
הא דתנן ולד טרפה, ר' אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח. ר' יהושע אומר יקרב במאי קא מיפלגי? כשעיברה ולבסוף נטרפה. רבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא;
ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא
With regard to the offspring of a tereifa, Rabbi Eliezer says that it shall not be sacrificed on the altar, and Rabbi Yehoshua says that it may be sacrificed. With regard to what case do they disagree? It must be with regard to a case where the mother animal became pregnant and only afterward was rendered a tereifa. Rabbi Eliezer holds that a fetus is considered like the thigh of its mother and is rendered a tereifa as part of its body, and Rabbi Yehoshua holds that a fetus is not considered like the thigh of its mother.
The theory of pursuit and its role in the abortion debate.
אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן.
איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא?
שאני התם דמשמיא קא רדפי לה
§ Rav Huna says: If a minor was pursuing another person in order to kill him, the pursued party may be saved with the pursuer’s life. That is to say, one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, and one does not say that since the minor lacks halakhic competence, he is not subject to punishment.
The Gemara explains: Rav Huna maintains that a pursuer, in general, does not require forewarning, and there is no difference with regard to this matter between an adult and a minor. The essence of the matter is rescuing the pursued party from death, and therefore the pursuer’s liability to receive the death penalty is irrelevant.
Rav Ḥisda raised an objection to Rav Huna from a baraita: If a woman was giving birth and her life was being endangered by the fetus, the life of the fetus may be sacrificed in order to save the mother. But once his head has emerged during the birthing process, he may not be harmed in order to save the mother, because one life may not be pushed aside to save another life. If one is permitted to save the pursued party by killing the minor who is pursuing him, why is this so? The fetus is a pursuer who is endangering his mother’s life. The Gemara answers: This is not difficult, as it is different there, with regard to the woman giving birth, since she is being pursued by Heaven. Since the fetus is not acting of his own volition and endangering his mother of his own will, his life may not be taken in order to save his mother.
(ח) ....שֶׁכָּל הַחוֹשֵׁב לְהַכּוֹת חֲבֵרוֹ הַכָּאָה הַמְּמִיתָה אוֹתוֹ מַצִּילִין אֶת הַנִּרְדָּף בְּכַפּוֹ שֶׁל רוֹדֵף. וְאִם אֵינָן יְכוֹלִין מַצִּילִין אוֹתוֹ אַף בְּנַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יב) "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ":
(ט) אַף זוֹ מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָחוּס עַל נֶפֶשׁ הָרוֹדֵף. לְפִיכָךְ הוֹרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעֻבָּרָה שֶׁהִיא מַקְשָׁה לֵילֵד מֻתָּר לַחְתֹּךְ הָעֵבָּר בְּמֵעֶיהָ בֵּין בְּסַם בֵּין בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ לְהָרְגָהּ. וְאִם מִשֶּׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וְזֶהוּ טִבְעוֹ שֶׁל עוֹלָם:
Havvot Yair (T'shuva #31) by Rav Yair Chaim Bachrach (d. 1702; Worms). Lived during very troubled times, 30 Years War, Louis XIV burned Worms and destroyed city; he in exile holding positions in various places. Appointed Rabbi of Worms in 1699 and he had his responsa printed; very valued to this day. Composed piyutim.
(א) תשובה על שאלה ממחותני הגאון מוה' מאיר אב"ד דקובלענץ. ולא רציתי להדפיסו מפני התוארים שחלק לי....
(ז) ומה שהקשה עוד...בביאור דברי הרמב"ם בדין רודף, כבר הרגשתי בהם זה יותר מעשר שנים מתוך שאלה שנשאלתי.
(ח) תשובה על שאלת גדול אחד רופא מומחה ולמדן....
(ט) ועל דבר שאלתך אשת איש שהרה לזנונים ואחר המעשה נתחרט' ונתנה קולה בבכי גם יום גם לילה אל תתני פוגת בת עינה, רק הורידה כנחל דמעה והטיחה ראשה בכותל עד כי זוב דמה מראשה. והגידה לבעלה וגם בקשה מחכם שיסדרו לה תשוב' וככל אשר יושבת עלי' תעשה. רק כאשר חששה שנתעברה ממנ' באשר מאז שנעשה המעשה פסק וסתה אשר היה לה תמידין כסדרן בהיותה תחת בעלה כמה שנים. הלכה אל חכם ושאלו לו אם רשאית לגמוע דבר מאבקת רוכל לשלשל זרע המקולל אשר בקרבה. ובקשת דעתי בזה....
וא"כ לפי מ"ש היה היתר גמור שאלתך אשר שאלת מדין תורה, לולי המנהג הפשוט בינינו וביניהם מפני גדר פרצות המריצות והזונים אחריהם....
ונא אחי אל תטריחני עוד בשאלות כאלה, כי בקושי השבתי לך זאת הפעם.
... נימא בה מילת... במה דקש"ל בדברי הרמב"ם בספרו הגדול המיימוני שכתב... וז"ל לפיכך הורו חכמים שהעוברה המקשת לילד מותר לחתוך העובר במעיה...מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואם משהוציא ראשו אין נוגעים בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם עכ"ל.....
והנה קש"ל הרי מ"ש בתחילה מפני שהוא כרודף, לא קם בגמ'.... וע"כ הא דשרינן מקמי שיצא לאויר עולם כפירש"י, דמקמי שהוציא ראשו לאו נפש הוא ושרי להרגו להצלת אמו ולא משום רודף.
(יד) ונ"ל לישבו...דקמ"ל דבלי אמתלא נכונה דהצלת אמו, ודאי אסור הוא להמית עובר. ולכן איצטרך קרא למעט ההורגו ממיתה ממ"ש מכה איש ונהי דאיש לא מקרי מ"מ אדם מקרי....
ור"ל דווקא משום הצלת האם אמרינן נהי דמן שמיא קא רדפין לה וגם יש חטא בהמתות העובר מ"מ מפני תכלית הטוב - הצלת האם - דנינן לעובר זה כל קמי שלא הוציא ראשו לרודף מש"כ בהוציא ראשו לא דנינן ליה כך כאשר באמת טבעו של עולם הוא ואין זה רודף שניתן להציל הנרדף ממנו בנפשו של רודף בכוונה ורצון.
(יח) יאיר חיים בכרך.
The position of Rav Moshe Feinstein:
Born 1895 in Belarus; died NY in 1986; his multi-volume collection of responsa, "Igrot Moshe," is highly influential and he remains a primary authority throughout the world. The following responsum to his son-in-law, Rabbi Moshe Tendler, was written in 1977.)
שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סט
בענין הפלת עובר לברר שאסור אף בשביל צער האם.
א. לברר שהריגת עובר אסורה באסור רציחה בין בעכו"ם בין בישראל.
הנה בדבר הריגת עובר במעי אמו בישראל, מפורש בתוס' (סנהדרין דף נ"ט ע"א ד"ה ליכא) דאסור בפשיטות באיסור רציחה משום "דליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו"ם אסור", וכל כך פשיטא להו דהוא אסור ובאיסור רציחה,
ולכן לדינא בין לתוס' בין להרמב"ם ואף לרש"י איכא איסור רציחה מלא תרצח גם על עובר ורק שפטור ההורגו ממיתה, ואסור להורגו אף לפקוח נפש דכל אינשי ורק להצלת אמו שלא תמות בלידתו הוא ההיתר ולא בשביל שום צורך דהאם שזה אסור בפשיטות.
ומטעם זה הוריתי שאף שהרופאים אומרים שיש חשש שמא תמות האם כשלא יהרגו את העובר, אף שלענין חלול שבת וכל האיסורין היו מחללין והיו עוברין במדת חשש שאמרו דהא גם בשביל ספק קטן וספק ספיקא מחללין, מ"מ להרוג את העובר יהיה אסור עד שתהיה האומדנא להרופאים גדולה קרוב לודאי שתמות האם. דמאחר דהוא מצד שנחשב רודף צריך שיהיה כעין ודאי שהוא רודף.... דאף הולדות שלפי דעת הרופאים הם כאלו שלא יחיו שנים רבות, כהא דנולדים איזה ילדים במחלה הנקראת תיי - סקס, אפילו כשנודע ע"י הבדיקות בעובר שנתחדש עתה שהולד יהיה ולד כזה, אסור כיון דלהאם ליכא סכנה ואינו רודף אין להתיר אפילו שהצער יהיה גדול מאד וגם יחלו האם והאב מזה.
ומטעם זה אמרתי להרופאים שומרי תורה שלא יעשו בדיקה זו כי לא יהיה תועלת מזה כי יהיו אסורים להפיל את העובר ויגרמו רק צער להאב ולהאם וגם יארע שילכו אצל רופא נכרי ואינו שומר תורה להפילו ונמצא שיעברו על לפני עור....
כתבתי כל זה לענין הפרצה הגדולה בעולם שהמלכיות דהרבה מדינות התירו להרוג עוברים ובתוכם גם ראשי המדינה במדינת ישראל. וכבר נהרגו עוברים לאין מספר שבזה"ז הא עוד יש צורך לעשות סיג לתורה....
שלכן נשתוממתי בראותי תשובה מחכם אחד בא"י הנכתב למנהל ביה"ח שערי צדק ונדפס בחוברת אסיא י"ג המתיר הולדות שע"י בחינות הרופאים כשהוא עובר יותר מג' חדשים שהעובר הוא במחלת תיי - סקס להפילו....
וברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע"פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי תיי - סקס, שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה.... חותנך כאביך, משה פיינשטיין.
The position of Rav Eliezer Waldenberg:
Born and lived his entire life in Jerusalem; died in 2006. His multi-volume responsa, Tzitz Eliezer, covers many fields. A special section, which he entitled Ramat Rachel, deals with medical issues which was his specialty.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא - קונ' רפואה במשפחה שער ג
(ג) ויכולני לפרש ... דסברי דת"ק בסנהדרין (ד' נ"ז ע"ב שם) פליג על רבי ישמעאל ולית ליה דבן נח נהרג על העוברין, והפסוק דשופך דם האדם וגו' דריש לדרשא אחרינא....
ועצם הדבר הזה די"ל דת"ק פליג בזה על ר"י, ראיתי שכותב לומר כן גם בשו"ת אחיעזר...דיתכן דאולי דוקא לרי"ש דב"נ נהרג על העוברין מוכח דאיכא איסור תורה לישראל וי"ל דת"ק שם פליג, ולדידי' אפשר דבאמת אין איסור תורה ע"ש.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן קב
הפסקת הריון בגלל המחלה הנקראת תייסקס כאשר מאבחנים את המחלה בעובר כעבור שלשה חדשים מההריון.
וא"כ הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע? (וברור שלא משנה ולא מפחית כלום באם הילוד הזה ילקח למוסד מיוחד ולא יתנו גישה להורים עד מותו). ומתוסף לזה פיתולי היסורים והמכאובים של היילוד בעצמו...ולכן אם יש להתיר עפ"י ההלכה הפסקת הריון בגלל צורך גדול ובגלל כאבים ויסורים, נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים.... ובפרט בכאלה שלפנינו, שבהרבה פעמים מביאים בתוצאותיהם לידי התקפות גופניות חמורות, מרוב הצער והיגון, כהתקף לב, מרה, כליות, שגעון וכדומה. ומי ככבו' היודע ומבין זאת.
(יא) הָאִשָּׁה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ יַיִן וּדְבָרִים שֶׁיָּפִין לְחָלָב. פָּסְקוּ לָהּ מְזוֹנוֹת הָרְאוּיוֹת לָהּ וַהֲרֵי הִיא מִתְאַוָּה לֶאֱכל יוֹתֵר אוֹ לֶאֱכל מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת מִפְּנֵי חֳלִי הַתַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּבִטְנָהּ הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלָּהּ כָּל מַה שֶּׁתִּרְצֶה וְאֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר שֶׁאִם תֹּאכַל יוֹתֵר מִדַּאי אוֹ תֹּאכַל מַאֲכָלִים רָעִים יָמוּת הַוָּלָד מִפְּנֵי שֶׁצַּעַר גּוּפָהּ קוֹדֵם: