(א) אם כסף תלוה את עמי רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מזה ועוד שנים. ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. תלמוד לומר תקריב [את] מנחת [בכוריך] חובה ולא רשות. כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי (שמות כ) חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. כשהוא אומר, אבנים שלמות תבנה, חובה ולא רשות. אף כאן, אתה אומר אם כסף תלוה חובה ולא רשות. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות. כשהוא אומר והעבט תעביטנו, חובה ולא רשות.
(1) (Exodus 22:24) "Im you lend money to My people": R. Yishmael says: Every "im" (generally "if") in the Torah connotes optionality, with the exception of this and two others; (Leviticus 2:14) "And im ("when") you offer a meal-offering of first-fruits," where it is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? It is, therefore, written (Ibid. 14) "You shall bring the meal-offering of your first-fruits." It is mandatory and not optional. Similarly, (Exodus 20:22) "And im ("when") an altar of stones you make unto Me." It is mandatory. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? (Devarim 27:6) "Of whole stones shall you build the altar of your G d" indicates that it is mandatory and not optional. Here, too, "Im ("when") you lend money." It is mandatory and not optional. You say it is mandatory, but perhaps it is optional? (Devarim 15:8) "Lend shall you lend" indicates that it is mandatory and not optional.
(א) היא שצונו להלוות לעני להקל לו מעניו ולהרחיב לו, וזה מצוה היותר חזקה ויותר מחוייבת מכל מצות צדקה, כי מי שנתגלה ונתבזה לשאול מיד האנשים אין צרת עניו כמו צרת המסתתר שירצה להעזר עד שלא יתגלה עניו ויתבזה. והצווי במצוה זו הוא אמרו יתעלה אם כסף תלוה את עמי. ולשון מכילתא כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם, ואמרו אם כסף חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר העבט תעביטנו חובה ולא רשות. וכבר התבארו דיני מצוה זו בכתובות. (ואלה המשפטים, הלכות מלוה ולוה פ"א):
(1) That is that He commanded us to lend to the poor, to lighten his poverty from upon him and to ease [his condition]. And this commandment is stronger and more obligatory than the whole commandment of charity. For the anguish of one who has [already] been revealed and disgraced to ask from people is not the same as the one who hides that he needs to be helped, so that his poverty not be revealed and he be disgraced. And the statement of this commandment is His, may He be exalted, saying, "If (Im) you lend money to My people" (Exodus 22:24). And the language of the Mekhilta (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:22:1) is, "Every, if, in the Torah connotes optionality, except for three." And this is one of them. And they said, "'If money,' is obligatory. You say it is obligatory, but perhaps it is optional. [Hence] we learn to say, 'and you shall surely lend him.' It is obligatory, not optional." And the laws of this commandment have already been explained in Ketubot. (See Parashat Shoftim; Mishneh Torah, Creditor and Debtor 1.)
(א) הלכות גביית מלוה
מצות עשה להלוות לעניי ישראל:
(ב) ומצוה גדולה היא יותר מן הצדקה שהמקבל הצדקה כבר נצרך לשאול וזה שלוה עדיין לא הגיע לידי כך:
(ג) וקרובו עני הוא קודם לעניי אחרים ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת:
(ד) ואפילו עשיר שצריך ללוות מצוה להלוותו לפי שעה ולההנותו אף בדברים ולייעצו עצה ההוגנת לו:
(ז) שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה לה) "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִפּל וְיִצְטָרֵךְ:
(7) There are eight levels of tzedakah, each one greater than the other. The greatest level, higher than all the rest, is to fortify a fellow Jew and give him a gift, a loan, form with him a partnership, or find work for him, until he is strong enough so that he does not need to ask others [for sustenance]. Of this it is said, (Lev. 25:35) [If your kinsman, being in straits, comes under your authority,] and you hold him as though a resident alien, let him live by your side. That is as if to say, "Hold him up," so that he will not fall and be in need.
(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְווֹת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כד) "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ". יָכוֹל רְשׁוּת תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו ח) "הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" וְגוֹ'. וּמִצְוָה זוֹ גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה אֶל הֶעָנִי הַשּׁוֹאֵל שֶׁזֶּה כְּבָר נִצְרַךְ לִשְׁאל וְזֶה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מִי שֶׁיִּמָּנַע מִלְּהַלְווֹת לֶעָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ט) "וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" וְגוֹ':
(1) It is a biblical positive command to lend to Israelite poor people, as it is written: "If you lend money to my people, to the poor among you" (Exodus 22:24).— — This precept is greater than giving charity to a poor man who asks for it, since the one is already in need of begging while the other has not yet reached that stage. The Torah is strict with a person who refrains from lending to the poor, as it is written: "Beware lest … you grudge help to your needy brother…" (Deuteronomy 15:9).
(ד) ד. וכמה יהיה השעור שחיבה התורה להלות איש לרעהו, לא מצאתי בעניי מפרש בדברי חז"ל שעור לזה. ואין ללמד לזה מן צדקה, דשם השעור לכל היותר הוא חומש מנכסיו, דהתם הוא נותן לחלוטין. אבל הכא בהלואה בא לו הממון בחזרה. ולהפך גם כן אין סברא לומר, שכל ממונו שהם לעת עתה בטלות אצלו יחיב התורה לחלק אותם לגמילות חסד, פן יזדמן לו איזה עסק לרוח ביתו, ולא יהיה לו ממונו בידו. [ועין בבא מציעא מ"ב ע"א ואר"י וכו' ורש"י שם דבור המתחיל, מצוי]. ומסתברא דתלוי המצוה לכל אחד כפי השגת ידו, וכל אשר בכחו לעשות לטובת חברו - יעשה. ומצאתי בעזרת ה' בספר החנוך (מצוה ס"ו), שכתב גם כן כן. ועין לקמן בחלק ב' פרק י"ח, שהארכנו בזה, איך להתנהג לצאת ידי שמים.