Les fils de Korah

(כג) וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כד) דַּבֵּ֥ר אֶל־הָעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָֽם׃ (כה) וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כו) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אׇהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכׇל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכׇל־חַטֹּאתָֽם׃ (כז) וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אׇֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃ (כח) וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יי שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃ (כט) אִם־כְּמ֤וֹת כׇּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כׇּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יי שְׁלָחָֽנִי׃ (ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יי וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יי׃ (לא) וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃ (לב) וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְכֽוּשׁ׃ (לג) וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכׇל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃ (לד) וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ׃ (לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יי וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃

Numbers 16:23-35

24. « Parle à la communauté pour dire:

Faites-les monter loin de la demeure de Qorah, de Datân et d’Abirâm ! » 25. Moshè se lève et va vers Datân et Abirâm. Les anciens d’Israël vont derrière lui. 26. Il parle à la communauté pour dire: « Écartez-vous donc des tentes de ces hommes, ces criminels. Ne touchez rien de ce qui est à eux, que vous ne soyez pas achevés avec toutes leurs fautes. » 27. Ils montent au-dessus de la demeure de Qorah, de Datân et d’Abirâm, autour. Datân et Abirâm sortent, postés à l’ouverture de leur tente, avec leurs femmes, leurs fils, leur marmaille. 28. Moshè dit: « En cela vous pénétrerez que IHVH-Adonaï m’a envoyé pour faire tous ces actes, non pas mon coeur. 29. Si ceux-là meurent de la mort de tout humain, si la sanction de tout humain les sanctionne, IHVH-Adonaï ne m’aura pas envoyé. 30. Si IHVH-Adonaï crée une créature, que la glèbe bée de sa bouche, les engloutit avec tout ce qui est à eux, et qu’ils descendent vivants au Shéol, vous pénétrerez que ces hommes ont réprouvé IHVH-Adonaï. » 31. Et c’est quand il achève de dire toute ces paroles, la glèbe qui est sous eux se fend, 32. la terre ouvre sa bouche et les engloutit, eux et leurs maisons, avec tous les humains qui sont à Qorah et tout l’acquis. 33. Ils descendent, eux-mêmes avec tout ce qui est à eux, vivants au Shéol. La terre les couvre; ils se perdent au milieu de l’assemblée. 34. Tout Israël, autour d’eux, s’enfuit à leur voix; oui, ils avaient dit: « Que la terre nous engloutisse ! » 35. Un feu sort de IHVH-Adonaï et mange les deux cent cinquante hommes, les présentateurs d’encens.

סנהדרין ק״י א:י״ג-י״ד

וא"ר יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין לא מן הבלועין דכתיב (במדבר טז, לב) ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח ולא מן השרופים דכתיב (במדבר כו, י) באכול האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין מן הבלועים דכתיב (במדבר כו, י) ותבלע אותם ואת קרח מן השרופין דכתיב (במדבר טז, לה) (ותצא אש מלפני ה') [ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו

Sanhedrin 110a:13-14

Rabbi Yoḥanan dit : Korah n'était ni parmi les engloutis ni parmi les brûlés. Il n'était ni parmi les engloutis, comme il est écrit : "et tous les hommes qui étaient avec Korah" (Nombres 16:32) - mais pas Korah lui-même. Il n'était pas non plus parmi les brûlés, comme il est écrit : "Lorsque le feu consuma deux cent cinquante hommes" (Nombres 26:10), mais pas Korah.

Il est enseigné dans une baraita : Korah était à la fois parmi les brûlés et parmi les engloutis. Il était parmi les engloutis, comme il est écrit : "Et la terre ouvrit sa bouche et les engloutit avec Korah" (Nombres 26:10). Il était parmi les brûlés, comme il est écrit : "Le feu sortit de l'Éternel et dévora les deux cent cinquante hommes qui brûlaient l'encens" (Nombres 16:35), et Korah était avec eux.

סנהדרין ק״י א:ט״ז

דרש רבא מאי דכתיב (במדבר טז, ל) ואם בריאה יברא יי ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא יי למאי אילימא למבריה ממש והא (קהלת א, ט) אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פיתחא

Sanhedrin 110a:16

Rava a enseigné : Quel est le sens de : "Mais si Dieu crée une nouvelle création et que la terre ouvre sa bouche" (Nombres 16:30) ? Moïse a dit devant le Saint, Béni soit-Il : Si la Géhenne est déjà créée, tant mieux, mais sinon, que Dieu la crée maintenant. Que demandait Moïse ? Si nous disons qu'il voulait que Dieu crée réellement la Géhenne, n'est-il pas écrit : "Il n'y a rien de nouveau sous le soleil" (Ecclésiaste 1:9) ? Moïse demandait plutôt à Dieu de rapprocher l'ouverture de la Géhenne.

משנה אבות ה׳:ו׳

(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

Pirkei Avot 5:6

Dix choses furent créées la veille du sabbat, au crépuscule, et voici ce qu'elles sont : [1] la bouche de la terre, [2] la bouche du puits, [3] la bouche de l'âne, [4] l'arc-en-ciel, [5] la manne, [6] le bâton [de Moïse], [7] le shamir, [8] les lettres, [9] l'écriture, [10] et les tables. Et certains disent : aussi les démons, la tombe de Moïse, et le bélier d'Abraham, notre père. Et certains disent : et aussi des pinces, faites avec des pinces.

במדבר כ״ו:י״א

(יא) וּבְנֵי־קֹ֖רַח לֹא־מֵֽתוּ׃ {ס}

Numbers 26:11

Quant aux fils de Coré, ils ne périrent point.

סנהדרין ק״י א:י״ז-ק״י ב:א׳

(במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו שקל גבבא דעמרא אמשיי' מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפי' התם איחרך א"ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים א"ל כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים:

Sanhedrin 110a:17-110b:1

Les Sages ont dit : Un endroit a été fortifié pour eux en Géhenne et ils se sont assis dessus et ont récité des chants de louange. Rabba bar bar Ḥana a dit : Une fois, je marchais sur le chemin, et un certain arabe me dit : Viens et je vais te montrer ceux de l'assemblée de Koré qui ont été engloutis. J'y suis allé et j'ai vu deux fissures dans le sol d'où sortait de la fumée. Cet Arabe prit une toison de laine, la mouilla d'eau, la plaça sur la pointe de sa lance et la passa sur les fissures. La toison était brûlée. Il m'a dit : Écoute, qu'entends-tu ? Et j'ai entendu que voici ce qu'ils disaient : Moïse et sa Torah sont la vérité, et "eux" sont des menteurs. L'Arabe lui dit : Tous les trente jours, la Géhenne les ramène en ce lieu comme de la viande qui cuit dans un chaudron, et ils disent ceci : Moïse et sa Torah sont la vérité, et "eux" sont des menteurs.

בבא בתרא ע״ג ב:י״א-ע״ד א:א׳

אָמַר לִי תָּא אַחֲוֵי לָךְ מֵתֵי מִדְבָּר אֲזַלִי חֲזִיתִינְהוּ וְדָמוּ כְּמַאן דְּמִיבַּסְּמִי וְגָנוּ אַפַּרְקִיד וַהֲוָה זְקִיפָא בִּרְכֵּיהּ דְּחַד מִינַּיְיהוּ וְעָיֵל טַיָּיעָא תּוּתֵי בִּרְכֵּיהּ כִּי רְכִיב גַּמְלָא וּזְקִיפָא רוּמְחֵיהּ וְלָא נָגַע בֵּיהּ פְּסַקִי חֲדָא קַרְנָא דִתְכֵלְתָּא דְּחַד מִינַּיְיהוּ וְלָא הֲוָה מִסְתַּגִּי לַן אָמַר לִי דִּלְמָא שְׁקַלְתְּ מִידֵּי מִינַּיְיהוּ אַהְדְּרֵיהּ דִּגְמִירִי דְּמַאן דְּשָׁקֵיל מִידֵּי מִינַּיְיהוּ לָא מִסְתַּגִּי לֵיהּ אֲזַלִי אַהְדַּרְתֵּיהּ וַהֲדַר מִסְתַּגִּי לַן

Bava Batra 73b:11-74a:1

Cet Arabe m'a dit : Viens, je vais te montrer les morts du désert. Je suis allé les voir ; ils avaient l'aspect de quelqu'un qui est enivré, et ils étaient couchés sur le dos. Le genou de l'un d'eux était élevé, et il était si énorme que l'Arabe, monté sur un chameau et avec sa lance dressée, est entré sous son genou sans le toucher. J'ai coupé un coin du vêtement bleu ciel qui contient les franges rituelles de l'un d'eux, et nous étions incapables de marcher. L'Arabe me dit : Peut-être leur as-tu pris quelque chose ? Rends-le, car nous savons par tradition que celui qui leur prend quelque chose ne peut pas marcher. J'ai alors rendu le coin du vêtement, et nous avons alors pu marcher.

בבא בתרא ע״ד א:ב׳

כִּי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּנַן אֲמַרוּ לִי כֹּל אַבָּא חַמְרָא וְכֹל בַּר בַּר חָנָה סִיכְסָא לְמַאי הִלְכְתָא עֲבַדְתְּ הָכִי לְמִידַּע אִי כְּבֵית שַׁמַּאי אִי כְּבֵית הִלֵּל אִיבְּעִי לָךְ לְמִימְנֵי חוּטִין וּלְמִימְנֵי חוּלְיוֹת

Bava Batra 74a:2

Lorsque je me suis présenté devant les Sages, ils m'ont dit : Chaque Abba est un âne, et chaque bar Ḥana est un idiot. Dans le but de clarifier quelle halakha avez-vous fait cela ? Si vous vouliez savoir si la halakha est conforme à l'avis du Beit Shammai ou à l'avis du Beit Hillel, vous auriez dû simplement compter les fils et compter les joints.