שו"ת בצל החכמה חלק ה סימן ט
דין מתבייש אי הוי כמצטער להפטר מסוכה
ע"ד מי שמחמת חוליו דרך אכילתו משונה מאד - בעקימת שפתיו הוצאת לשונו ועוד - ומשום כך הוא מתבייש לאכול בפני אחרים. עד שאינו משתתף בשום סעודת מרעים ואף לא בסעודות של מצוה. - במקומו כמעט ואין סוכה פרטית רק סוכה אחת בחצר בית הכנסת וכל בני הקהלה אוכלים שם סעודותיהם משך כל ימי החג. ואמנם חצר ביהכנ"ס אינה פתוחה רק זמן קצר ומיד עם כלות השעה הקבועה לכך, שמש ביהכנ"ס אץ ממהר לסגור את החצר. כתוצאה מכך נמצאים משך כל הזמן הקצר שהסוכה פתוחה אנשים הסועדים בסוכה. לזאת נשאלה השאלה אם איש ההוא פטור מלאכול בסוכה מפני הבושה דכמו שמצטער פטור מן הסוכה ה"ה מתבייש, או דילמא מצטער דוקא פטור אבל לא מתבייש זת"ש וה' יעזרני עדכ"ש להורות כהלכה.
א) הדבר פשוט דמתבייש חשיבא מצטער. דמה לי מצטער מפני הגשמים, מחמת צינה, שרב, זבובים, ריח רע וכה"ג, עיי' שו"ע או"ח (סי' תרל"ט סעי' ה') ובאחרונים שם, ומה לי מצטער מחמת בושה. ועיי' שבת (נ' ב') דתניא, מגרד אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו וכו' ובתוס' שם (ד"ה בשביל) כ' וז"ל, ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי, דאין לך צער גדול מזה ע"כ. הרי דבושה אין לך צער גדול ממנה. גם בס' החינוך (מצוה ר"מ) שלא לבייש אחד מישראל וכו', שורש המצוה ידוע לפי שהבושת צער גדול לבריות אין גדול ממנו וכו' ע"ש. וכזה כ' בס' שערי תשובה לרבינו יונה (שער השלישי אות קי"א) וז"ל, צער הכלימה מר ממות. ועיי' עוד לו שם (שער ג' אות קל"ט) כי צער ההלבנה מר ממות ע"ש. ועיי' תיו"ט (פ"א דמוע"ק מ"ז ד"ה שניוול) שמצטערת על הניוול. - ובמס' יומא (כ"ג א') קאמר לענין לאוי דלא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב, ומקשה וצערא דגופא לא והתניא הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים וכו' ע"ש. הרי דמקשה מצערא דגופא ומייתא מעלבון וחרפה, וע"כ דעלבון וחרפה צערא דגופא חשיבי. וכן מפורש שם בפי' ר"ח שעל הגליון "אבל צערא דגופא כגון בזיון". ויותר מזה תניא (גיטין נ"ז א') אר"א בא וראה כמה גדול כחה של בושה שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו ע"ש. ועיי' סוטה (יו"ד ב') נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים וע"ש בתוס' (ד"ה נוח) דמשמע דהלכתה היא ולא מדברי אגדה דרך הפלגה. - ועיי' ס' מנחת פתים לשו"ע או"ח (סוסי' קנ"ו). - וכיון שכן הי' נראה דהמתבייש לאכול בפני אחרים כה"ג פטור מלאכול בסוכה.
...
ג) מ"מ בנוגע לנד"ד נראה דפשוט דכיון דאפי' במקום צער כל דהוא כגון ירידת גשמים עד שתתקלקל תבשיל של פול וכה"ג פטור הוא מישיבה בסוכה, מכש"כ בצערא דבושת ע"י דרך אכילתו המשונה, שמשום כך מונע עצמו גם מלאכול במסיבת מרעים, דהוי צערא טפי שהוא פטור מאכילה בסוכה כשאי אפשר לו לאכול שם שלא בפני אחרים.
ד) ומ"מ בודאי היכי דאפשר לו להתיישב בסוכה עם פניו אל הקיר באופן שלא יראוהו אחרים בשעה שהוא אוכל וכל כה"ג חייב הוא בכך. ולכן ראוי שיתאמץ להגיע לסוכה בין הראשונים שיוכל לתפוס מקום מתאים בשבילו לאכול שם בלי שיראוהו אחרים. ושוב גם אם לא יצליח בכך, זאת אומרת שלא ימצא שם מקום מתאים לאכילתו ישהה עכ"פ זמן מה בסוכה ויקיים בה מצות ישיבת סוכה, ואם יכול לשהות שם זמן ממושך, יברך גם לישב בסוכה ואעפ"י שאינו אוכל שם, כדין מתענה תענית חלום בסוכות שמברך על שהייתו בסוכה עיי' טו"ז (סוסי' תרל"ט). - ועיין שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ר"ט ד"ה ומה). ובנד"ד הוא הולך לסוכה בכוונה לקיים מצות סוכה ככל אדם באכילת סעודה. ובגוף דברי המהרש"ם הארכתי במקו"א ואכ"מ. ועיין דעת תורה (סי' תרל"ט סעי' ח' ד"ה שוב) בנוגע לסוכה שבחצר ביהכנ"ס.
ה) ואמנם כל זה בכל ימי חג הסוכות, אבל בליל ראשון של החג דלדעת הרמ"א (סי' תר"מ סעי' ד') גם מצטער חייב לאכול כזית בסוכה, צריך להתאמץ ביתר עוז לאכול שם עכ"פ כזית ואם אפשר קצת יותר מכביצה. ואי אפשר לבאר בזה כל האופנים והפרטים.
ו) אחר זמן ראיתי בשו"ת שערי דעה (ח"ב סי' י"ז ד"ה והנה) מסתפק במקום שמתבייש ע"י ההליכה להסוכה, כגון שיש שם בעל חובו וכדומה אי הוי בכלל מצטער. ... גם זולת זאת הרי הבאתי לעיל (אות א') מדברי התוס', מספר החינוך וס' שערי תשובה לר"י דבזיוני אין לך צער גדול ממנה. אלא שלקושטא דמילתא לא כל בזיוני שוין וכמבואר לעיל (אות ב'). וגם לאו כל בני אדם שוין לבזיון וכדאמרי, הכל לפי המתבייש.
העולה להלכה: א) מתבייש חשיבא מצטער ופטור מן הסוכה (אות א') - ב) לא כל סוגי בושה שוים, ויש בושה שהיא פחותה מצער (אות ב'). - ג) מי שדרך אכילתו משונה מאד עד כשתוצאה מכך הוא מתבייש לאכול בפני אחרים, הרי הוא פטור מן הסוכה כשאי אפשר לו לאכול בסוכה רק בפני אחרים (אות ג' ד') - ד) בליל ראשון של חג חייב בסוכה גם בכה"ג (אות ה').