(לב) וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃(לג) וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כׇּל־הָעֵדָֽה׃(לד) וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ {ס}(לה) וַיֹּ֤אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃(לו) וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כׇּל־הָעֵדָ֗ה אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יי אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}(לז) וַיֹּ֥אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃(לח) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃(לט) וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יי וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃(מ) לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽקֵיכֶֽם׃(מא) אֲנִ֞י יי אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹקִ֑ים אֲנִ֖י יי אֱלֹקֵיכֶֽם׃ {פ}
(32) Once, when the Israelites were in the wilderness, they came upon a man gathering wood on the sabbath day.(33) Those who found him as he was gathering wood brought him before Moses, Aaron, and the community leadership.(34) He was placed in custody, for it had not been specified what should be done to him.(35) Then יי said to Moses, “The party in question shall be put to death: the community leadership shall pelt him with stones outside the camp.”(36) So the community leadership took him outside the camp and stoned him to death—as יי had commanded Moses.(37) יי said to Moses as follows:(38) Speak to the Israelite people and instruct them to make for themselves fringes on the corners of their garments throughout the ages; let them attach a cord of blue to the fringe at each corner.(39) That shall be your fringe; look at it and recall all the commandments of יי and observe them, so that you do not follow your heart and eyes in your lustful urge.(40) Thus you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God.(41) I יי am your God, who brought you out of the land of Egypt to be your God: I, your God יי.
וכתב ה״ר אשר ז״ל מנהג כל ישראל שלא לצאת בשבת בלתי מנעלים ובלי טלית או גלימה. והטעם כדי שיזכור שהוא יום שבת קדוש לאלקינו ולא יבא לידי חלול שבת ועל זה חטא מקושש על שלא נהג במנהג זה ויצא בלא טליתו ולא היה לו אות. וע״כ נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית כדכתיב למען תזכרו. ויש אומרים טעם אחר שבשעה שנתחייב המקושש מיתה אמ׳ משה לפני הקב״ה רבונו של עולם כתוב בתפלה למען תהיה תורת יי בפיך וצוית שלא לנושאה בשבת אלמלי היה נושאם זה לא היה מחלל שבת והיה נזכר מן המצות אמר לו הקב״ה הריני קובע מצות ציצית שתהיה נוהגת בשבת.
ולא יצא במנעל אחד וכו' ...מיהו ללכת יחף בב' רגלים משמע דשרי אפילו אין לו מכה כלל וכ"כ מהר"ם בתשובה ובצרפת ראיתי גדולים שהלכו יחף בשבת והם היו גבורים בתורה ומיהו אין נכון לעשות כן אפי' בחול כדאמר בפ' ע"פ ד' מנודין לשמים ואחד מהן המונע מנעלים מרגליו עכ"ל תשובת מוהר"ם ובס' יראים אוסר ללכת יחף בשבת ע"ש בסי' צ"ט וע"ל במ"ש סי' רמ"ב ס"ה ובהגהת ש"ע כאן סעיף י"ו כתב דתלוי במנהג: ...
...וז"ל ס"י בסי' צ"ט מצות עונג שבת גמרא גמירי לה עד דאתא ישעיהו ואסמכה אקרא דכתיב וקראת לשבת עונג וכו' וכשם שיש עונג באכילה כך יש עונג בהנאת הגוף ומצוה על האדם לענג א"ע בהנאת גופו שגם היא נקראת עונג דכתיב אשר לא נסתה כף רגלה הצג על על הארץ מהתענג עכ"ל משמע שיש ליזהר שלא ילך יחף בשבת ע"ל סימן שמ"א ס"ה:
... ולא ילך אדם יחף בשבת במקום שאין דרך לילך יחף ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו: [כל בו]:
16. An amputee that cannot walk at all, such as when the tendons of an amputee’s thighs and knees have dried out and withered - something similar to a low chair is made for him to sit on. When he [wishes to] go forward, he leans his hands on low handrests, propelling himself by lifting his body from the earth and lurching forward. He then rests on his posterior, to which his chair is fastened. Leather or wooden supports are made for the hanging ends of his [amputated] legs. [Usually, his legs are suspended in the air, but] at times, when the ground in front of him is elevated, when he supports himself with his arms and lifts himself up, he supports himself with [the ends of] his [amputated] legs as well. He should not go out [to the public domain] with these supports on Shabbos. [The rationale is that] since [by and large, the supports] are suspended [in the air] and do not rest on the ground, there is room for concern that they might slip from his legs and [then] he will forget and carry them by hand. He may, however, go out with the chair [fastened to] his posterior and with the handrests upon his hands. Since he cannot go out without them, they are considered like his shoes, (for his entire body rests on them). RAMA: And it is permitted to go out wearing a wooden shoe where his leg is inside it and we are not concerned that he will fall [Rabbeinu Yerucham]. And likewise regarding a פנטני"ש (slippers) even though they can easily slip off one’s feet. [Rashba]. There are those who are strict and forbid this [Agur]. A man should not go out barefoot on Shabbat because there is no pathway to walk barefoot. A man must not go out on Shabbat like he does during the week, without something else on his hand that will remind him it is Shabbat and so that he will not come to desecrate (Shabbat) [Kol Bo].
במקום שאין דרך כו'. אפי' דרכם לילך בחול יחף ילבוש בשבת מנעלים כדי שיזכור שהוא שבת כ"מ בד"מ ובכלבו ועססי' ב' דמדות צניעות שלא לילך כלל יחף:
צח) שם בהגה. ולא ילך אדם יחף בשבת וכו' וה"ה ביו"ט שאין לילך יחף דעונג שבת ויו"ט שוים כבסי' תקכ"ט. א"א או' כ"ו:
צט) שם בהגה. במקום שאין דרך לילך יחף. ואפי' דרכם לילך בחול יחף ילבש בשבת מנעליה כדי שיזכור שהוא שבת. כ"מ בד"מ ובכלבו. ועיין סס"י ב' דמדת צניעות שלא ילך כלל יחף. מ"א ס"ק כ"ו. והב"ח (סי' רמ"ב) כתב טעם אחר בשם ספר יריאים שלא לילך בשבת יחף כלל משום דכתיב אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומכיון שזה קרוי עונג מחוייב לענגו בכך דכשם שיש עונג באכילה ושתייה כך יש עונג בהנאת הגוף ע"כ. מיהו לפ"ז אדם שיש לו צער כשלא ילך יחף ודאי שרי דלא עדיף מאכילה דק"ל ברס"י רפ"ח דאדם שמזיק לו האכילה מותר להתענית בשבת. ולטעם רמ"א אפשר דגם בכה"ג אסור. תו"ש או' ל"ו:
ק) ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו (שבת קר"ט ע"א) וז' כמנודים למקום ואחד מהם ההולך יחף. פסחים קי"ג ע"ב. מחה"ש או כ"ו. ועיין בדברינו לסי' ב' או' כ"ג:
(סב) במקום שאין דרך וכו' - ובד"מ משמע דאפילו במקום שדרכם לילך יחף בחול בשבת ילבש מנעלים כדי שיזכור - שהוא שבת ובב"ח איתא דגם יש בזה משום עונג שבת וה"ה דביו"ט צריך ליזהר בזה דעונג שבת ויו"ט שוין ועיין סימן ב' דגם בחול מדת צניעות הוא שלא לילך יחף:
...וכל אדם יזהר שלא לילך יחף בשבת מפני כבוד השבת אפילו כשהולך יחף בחול, וגם כדי שיזכיר שהוא שבת, אם לא במקום שכולם הולכים יח[י]פים. ולבד מנעלים גם כן לא יצא אדם בשבת בשארי בגדים כמו שהוא יוצא בחול, בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת, ולא יבא לחללו. ולבד זה הא 'וכבדתו מעשות דרכיך' - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, כמ"ש לעיל בסימן רס"ב ע"ש.
(א)שאלה אזהרה גדולה שמענו וגם ראינו בספרי הפוס' הפשטנים וגם בספרי המקובלים דאיכא חיוב על האדם להחליף כל בגדיו בשבת והסתפקנו אם גם חלוף הסנדלים בכלל החיוב כי אנחנו דרכינו לנעול בחול בסנדל שקורין פותין העשוי מעור חשוב צבוע שחור המבריק ונזהרים בזה בחול ללבוש סנדל חשוב באופן שאין לנו חשוב יותר ממנו שיהיה מיוחד לשבת ואם נייחד לשבת סנדל בפ"ע אין בו יתרון על סנדל של חול אם נאמר דאעפ"י כן חייב האדם לעשות לו שנים ללבשם א' בשבת וא' בחול או"ד בזה הסנדל אין קפידא וליכא חיוב להחליפו בשבת אלא ינעול בשבת הסנדל הזה שהוא נועל בחול שאם יתיישן ויתקלקל הוא קפיד גם בחול להחליפו ולא ינעלנו יורנו המו"ץ ושכמ"ה:
(ב)תשובה הסברא מחייבת דאין הסנדל הזה בכלל הבגדים שחייב האדם להחליף בשבת בגדים שלובשן בחול אעפ"י שהם חדשים ונאים דאין המנעל בכלל המלבושים, והראיה דברכת מלביש ערומים שנתקנה בשביל מלבושים של האדם לא נכלל בה המנעל והסנדל אלא תקנו רז"ל ברכה אחרת בשביל הנאת המנעל והיא ברכת שעשה לי כל צרכי דברכה זו נתקנה בעבור נעילת המנעלים כידוע:
(ג)ועכ"ז אביא הוכחה לתשו' זו על שאלתכם ממ"ש בירושלמי דשבת פרק וא"ו הלכה ב' וז"ל לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשבתא עכ"ל, הרי לך להדיא דשאני סנדל משאר לבושין דאינו צריך ליחד סנדל א' לשבת אלא בשבת ובחול לובש סנדל א' וזה ברור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר: