משנה אבות פרק ה י"ג ואילך

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה.
הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.
יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ.
יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד.
לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:

Pirkei Avot 5:13

There are four types of charity givers. He who wishes to give, but that others should not give: his eye is evil to that which belongs to others; He who wishes that others should give, but that he himself should not give: his eye is evil towards that which is his own; He who desires that he himself should give, and that others should give: he is a pious man; He who desires that he himself should not give and that others too should not give: he is a wicked man.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:י״ג:א׳

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. כְּלוֹמַר בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה, וְלֹא בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה מַמָּשׁ, דְּהָא אִיכָּא בְּהוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן. וְכֵן בְּסָמוּךְ בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, הַיְנוּ בַּהֲלִיכַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ:

Bartenura on Pirkei Avot 5:13:1

There are four temperaments among givers of charity: meaning to say in the giving of charity, and not literally among givers of charity. As behold, there is among them the one who does not give. And so [too] in the adjacent [mishnah], "among those who attend the House of Study," is in the going to the House of Study.

רמב"ם משנה אבות ה׳:י״ג:א׳

הסתכל איך קרא רב הרחמנות אשר לא יספיק לו מה שירחם הוא לבדו עד שירחמו גם כן אחרים חסיד וקרא האכזר רשע:

Rambam on Pirkei Avot 5:13:1

Observe how he called one with [so] much mercy that he does not suffice that he alone should have mercy, [but only] that others should also have mercy, a pious man. And he called a cruel one, evil.

משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ג׳-ט״ו

(ג) כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הֲרֵי זֶה נִקְרָא בְּלִיַּעַל כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא עוֹבֵד עַכּוּ''ם בְּלִיַּעַל. וּבְעַכּוּ''ם הוּא אוֹמֵר (דברים יג יד) "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל" וּבְמַעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הוּא אוֹמֵר (דברים טו ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל". וְנִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב י) "וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי". וְנִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ט) "וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא". וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְשַׁוְעַת עֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּצַעֲקָתָם שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כו) "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי":

(ד) כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים אִבֵּד זְכוּתוֹ וְהִפְסִידָהּ. אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה וּמִתְאוֹנֵן עִמּוֹ עַל צָרָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל כה) "אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן". וּמְדַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים וְנִחוּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כט יג) "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן":

(ה) שָׁאַל הֶעָנִי מִמְּךָ וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם לִתֵּן לוֹ פַּיְּסֵהוּ בִּדְבָרִים. וְאָסוּר לִגְעֹר בְּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו בִּצְעָקָה. מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּא וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהילים נא יט) "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה". וְאוֹמֵר (ישעיה נז טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". וְאוֹי לְמִי שֶׁהִכְלִים אֶת הֶעָנִי אוֹי לוֹ. אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּאָב בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כט טז) "אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים":

(ו) הַכּוֹפֶה אֲחֵרִים לִתֵּן צְדָקָה וּמְעַשֶּׂה אוֹתָן שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב יז) "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם". וְעַל גַּבָּאֵי צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אוֹמֵר (דניאל יב ג) "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים":

(ז) שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.
מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כה לה) "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִפּל וְיִצְטָרֵךְ:

(ח) פָּחוֹת מִזֶּה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְלֹא יָדַע לְמִי נָתַן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח. שֶׁהֲרֵי זוֹ מִצְוָה לִשְׁמָהּ. כְּגוֹן לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נוֹתְנִין בָּהּ בַּחֲשַׁאי וְהָעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִמֶּנָּה בַּחֲשַׁאי. וְקָרוֹב לָזֶה הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְמֻנֶּה נֶאֱמָן וְחָכָם וְיוֹדֵעַ לְהַנְהִיג כַּשּׁוּרָה כְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן:

(ט) פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיֵּדַע הַנּוֹתֵן לְמִי יִתֵּן וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח. כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִין הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים. וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא אִם אֵין הַמְמֻנִּין בִּצְדָקָה נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה:

(י) פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיֵּדַע הֶעָנִי מִמִּי נָטַל וְלֹא יֵדַע הַנּוֹתֵן. כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים הַמָּעוֹת בִּסְדִינֵיהֶן וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן וּבָאִין הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן בּוּשָׁה:

(יא) פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל:

(יב) פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל:

(יג) פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

(יד) פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב:

(טו) גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ נוֹתְנִין פְּרוּטָה לְעָנִי קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְּלִין שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יז טו) "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ":

Mishneh Torah, Gifts to the Poor 10:3-15

(3) Anyone who averts his eyes from [the need of] tzedakah is called Belial ["Wickedness"], just as the idolaters worship Belial, and of the idolaters Scripture says, (Deut. 13:14) That some scoundrels [children of Belial] from among you have gone [and subverted the inhabitants of their town] by averting their eyes from [the need of] tzedakah. It says, (Deut. 15:9) Beware lest you harbor a base [belial] thought. And such a person is called, "wicked," as it is said, (Prov. 12:10) The compassion of the wicked is cruelty. Such a person is called, "a sinner," as it is said, (Deut. 15:9) He will cry out to the LORD against you, and you will incur a sin. The Holy One, Blessed Be He, is close to the cries of the poor, as it is said, (Job 34:28) He listens to the cry of the needy. Therefore, one needs to be especially sensitive to their cries, for they [the poor] have a covenant established [between them and God], as it is said, (Exodus 22:26) Therefore, if he cries out to Me, I will pay heed, for I am compassionate.

(4) Anyone who gives tzedakah to a poor person with a scowl and causes him to be embarrassed, even if he gave him a thousand zuz, has destroyed and lost any merit thereby. Rather, one should give cheerfully, with happiness [to do so] and empathy for his plight, as it is said, (Job 30:25) Did I not weep for the unfortunate? Did I not grieve for the needy? And one should speak to him words of comfort and consolation, as it is said, (Job 29:13) [I received the blessing of the lost,] I gladdened the heart of the widow.

(5) If a poor person asks of you [to give him something], and you do not have anything in your possession to give to him, comfort him with words. It is forbidden to speak harshly to a poor person or to raise your voice in a shout, for his heart is broken and crushed. Thus it says in Scripture, (Psalms 51:19) God, You will not despise a contrite and crushed heart. And it says, (Isaiah 57:15) Reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite. And woe to anyone who shames a poor person! Woe to him! Rather, let him be like a father to him, in compassion and in words, as it is said, (Job 29:15) I was a father to the needy.

(6) One who coerces others to give tzedakah is considered to have performed even a greater deed then the person who actually gives, as it is said, (Isaiah 32:17) For the work of the righteousness [tzedakah] shall be peace, [and the effect of righteousness [tzedakah], calm and confidence forever.] Of collectors of tzedakah and similar people it is written, (Daniel 12:3) Those who lead the many to righteousness [matzdiké harabim] will be like the stars [forever and ever].

(7) There are eight levels of tzedakah, each one greater than the other. The greatest level, higher than all the rest, is to fortify a fellow Jew and give him a gift, a loan, form with him a partnership, or find work for him, until he is strong enough so that he does not need to ask others [for sustenance]. Of this it is said, (Lev. 25:35) [If your kinsman, being in straits, comes under your authority,] and you hold him as though a resident alien, let him live by your side. That is as if to say, "Hold him up," so that he will not fall and be in need.

(8) One level lower than this is one who gives tzedakah to the poor and does not know to whom he gives, and the poor person does not know from whom he receives. This is purely a mitzvah for its own sake, such as the Chamber of Secrets in the Holy Temple, for there the righteous would give in secret [and leave], and the poor, of good background, would sustain themselves from it in secret. Very close to this is one who gives to the kupah of tzedakah, but one should not contribute to the kupah of tzedakah unless one is certain that the one who counts it is trustworthy and wise and behaves competently, as was Rabbi Chanania ben Teradion.

(9) One level lower is one who gives tzedakah and the giver knows to whom he gives but the poor person does not know from whom he takes. Such did the great sages who would go in secret and throw money onto the doorways of the poor. A method such as this one is a good way when the keepers of tzedakah do not behave competently.

(10) One level lower is when the poor person knows from whom he takes but the giver does not know to whom he gives. Such was the way of the sages who would tie coins to their garments and would throw the bundle over their shoulder so the poor could come up [behind them] and take [them] without being embarrassed.

(11) One level lower is to give to him with one's own hand before he can ask.

(12) One level lower is to give to him after he has asked.

(13) One level lower is to give him less than one should but with kindness.

(14) One level lower is to give to him begrudgingly.

(15) The greatest among the sages used to give a perutah to the poor before every prayer service and only afterwards would they pray, as it is said, (Psalms 17:15) Then I, justified [betzedek], will behold Your face.

משנה אבות ה׳:י״ד

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ.
עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ.
הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד.
לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:

Pirkei Avot 5:14

There are four types among those who frequent the study-house (bet midrash):He who attends but does not practice: he receives a reward for attendance. He who practices but does not attend: he receives a reward for practice. He who attends and practices: he is a pious man; He who neither attends nor practices: he is a wicked man.

רמב"ם משנה אבות ה׳:י״ד:א׳

הסתכל איך קרא המרבה לקנות המעלות חסיד והמתעצל לקנות רשע.

Rambam on Pirkei Avot 5:14:1

His saying, "among those who go to the House of Study," meaning to say, in the going to the House of Study, there are four traits. Observe how he called the one that proliferates acquisition of virtues a pious man, and the one who is lazy in [their] acquisition, evil.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:י״ד:ב׳

עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ. לוֹמֵד וְשׁוֹנֶה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּבֵיתוֹ:

Bartenura on Pirkei Avot 5:14:2

[One who] does but does not go: He studies and reviews in the House of Study which is in his [own] home.

פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות ה׳:י״ד:א׳-ו׳

הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. מי שטורח והולך לבית המדרש, גם אם אין הוא מקיים את מה שהחכמים מורים בדרשותיהם לעשות, עדיין הוא זוכה לשכר בשל עצם ההליכה וההקשבה לדרשות, שאף הן בבחינת מצווה.
עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ – שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. מי שמקיים את מה שהחכמים מורים לעשות, גם אם אינו פוקד את דרשותיהם, זוכה לשכר על מעשיו.

A New Israeli Commentary on Pirkei Avot 5:14:1-6

...

משנה אבות ה׳:ט״ו

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים.

סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה.

סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל.
מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ.
מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים.
וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:

Pirkei Avot 5:15

There are four types among those who sit before the sages: a sponge, a funnel, a strainer and a sieve.A sponge, soaks up everything; A funnel, takes in at one end and lets out at the other; A strainer, which lets out the wine and retains the lees; A sieve, which lets out the coarse meal and retains the choice flour.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ו:א׳

בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים. לְעֵיל בְּאַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים אַיְרֵי בְּעִנְיַן הַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה, וְהַשְׁתָּא מַיְרֵי בְּעִנְיַן הַסְּבָרָא הַיְשָׁרָה וּבְרֵרַת הַדָּבָר הַצּוֹדֵק מֵהַבִּלְתִּי צוֹדֵק:

Bartenura on Pirkei Avot 5:15:1

Among those who sit before the sages: Earlier with the "four temperaments among students," it was speaking about the topic of memory and forgetting. And now it is speaking about the topic of proper analysis and separating a thing that is right from that which is not right.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ו:ב׳

סְפוֹג. הוּא סוֹפֵג אֶת הַמַּיִם, בֵּין עֲכוּרִים בֵּין צְלוּלִים, כָּךְ יֵשׁ מִי שֶׁלִּבּוֹ רָחָב וּמְקַבֵּל כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹמֵעַ, וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לִבְרֹר הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר:

Bartenura on Pirkei Avot 5:15:2

the sponge: It absorbs the water, whether it is muddy or clear. So [too], there is one whose heart is broad and he receives everything that he hears [but] does not have the ability to separate the truth from the falsehood.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ו:ה׳

מְשַׁמֶּרֶת. מוֹצִיא כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹמֵעַ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְקוֹלֵט דָּבָר שֶׁל בַּטָּלָה:

Bartenura on Pirkei Avot 5:15:5

The strainer: He lets out all that he has heard in the House of Study and collects a wasteful matter.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ו:ו׳

נָפָה. לְאַחַר שֶׁמּוֹצִיאִים הַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן מִן הַקֶּמַח הַנִּטְחָן וְנִשְׁאַר הַקֶּמַח הַדַּק עִם הַסֹּלֶת הַגַּס וְהוּא הֶחָשׁוּב, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ בְּנָפָה דַּקָּה מְאֹד וְיוֹרֵד מִמֶּנָּה כָּל אוֹתוֹ הַקֶּמַח הַדַּק שֶׁהוּא כְּעֵין עַפְרוּרִית לְבָנָה וְנִשְׁאַר הַסֹּלֶת הַגַּס הֶחָשׁוּב. וְכֵן הָיוּ עוֹשִׂין לַמְּנָחוֹת. כָּךְ יֵשׁ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לִבְרֹר וּלְלַבֵּן שְׁמוּעוֹתָיו, וְקוֹלֵט הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר וְהַבָּטֵל:

Bartenura on Pirkei Avot 5:15:6

The sieve: After we take out the bran and the bruised grain from the ground flour, the [inferior powdery] flour is left with the coarse fine flour, and [the latter] is the [more] important one; we pass it through a very fine sieve. And all of the [powdery] flour - which is like white dust - falls from it, and the coarse important flour remains. And so would they do with grain offerings. So [too], there is one who has the ability to separate and to cleanse his teachings and take the truth from the false and wasteful.

רש"י על משנה אבות ה׳:ט״ו:ב׳

שהוא סופג את הכל. כך יש תלמיד משובח שלבו רחב לשמוע אבל אינו רחב כל כך שיוכל להבחין בין עיקר לטפל:

Rashi on Avot 5:15:2

...

משנה אבות ה׳:ט״ז

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה.
וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.
אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר.
וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:

Pirkei Avot 5:16

All love that depends on a something, [when the] thing ceases, [the] love ceases; and [all love] that does not depend on anything, will never cease. What is an example of love that depended on a something? Such was the love of Amnon for Tamar. And what is an example of love that did not depend on anything? Such was the love of David and Jonathan.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ז:ב׳

אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. מִפְּנֵי יָפְיָהּ:

Bartenura on Pirkei Avot 5:16:2

the love of Amnon and Tamar: [which was] because of her beauty.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ז:ג׳

אַהֲבַת דָּוִד וְיוֹנָתָן. לְהַשְׁלִים רְצוֹן קוֹנָם. דְּאָמַר לוֹ יְהוֹנָתָן לְדָוִד אַתָּה תִּהְיֶה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֶהֱיֶה לְךָ לְמִשְׁנֶה:

Bartenura on Pirkei Avot 5:16:3

the love of David and Jonathan: [which was] to fulfill the will of their Maker. As Jonathan said to David, "You will be the king over Israel and I will be your second."

מסילת ישרים י״ט:פ״ז

והנה זאת ודאי שאהבה זאת צריך שלא תהיה אהבה התלויה בדבר, דהיינו שיאהב את הבורא יתברך על שמטיב אליו ומעשירו ומצליח אותו אלא כאהבת הבן לאביו שהיא אהבה טבעית ממש שטבעו מכריחו וכופהו לזה

Mesillat Yesharim 19:87

This love certainly must not be a "love which depends on something" (Avot 5:16). Namely, that one should love the blessed Creator, not because He bestows good to him and grants him wealth and success. Rather, it should be like the love of a son for his father, which is actually (mamash) a natural love, to which the son's nature compels and forces him to this. As scripture states: "is He not your Father, your Master?" (Devarim 32:6).

משנה אבות ה׳:י״ז

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.

וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.

אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי.

וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

Pirkei Avot 5:17

Every dispute that is for the sake of Heaven, will in the end endure; But one that is not for the sake of Heaven, will not endure. Which is the controversy that is for the sake of Heaven? Such was the controversy of Hillel and Shammai. And which is the controversy that is not for the sake of Heaven? Such was the controversy of Korah and all his congregation.