Check out The Thinking Jew Podcast episode 49 for the accompanying audio to this source sheet.
You can listen at thethinkingjew.com or find a link to your podcasting app at linktr.ee/thethinkingjew
(ד) וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃
(4) Lead Aaron and his sons up to the entrance of the Tent of Meeting, and wash them with water.
(יב) וְהִקְרַבְתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃
(12) You shall bring Aaron and his sons forward to the entrance of the Tent of Meeting and wash them with the water.
(ה) וְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (ו) וְהַיֹּשֵׁב֙ עַֽל־הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (ז) וְהַנֹּגֵ֖עַ בִּבְשַׂ֣ר הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (ח) וְכִֽי־יָרֹ֥ק הַזָּ֖ב בַּטָּה֑וֹר וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (ט) וְכׇל־הַמֶּרְכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִרְכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָֽא׃ (י) וְכׇל־הַנֹּגֵ֗עַ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר יִהְיֶ֣ה תַחְתָּ֔יו יִטְמָ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנּוֹשֵׂ֣א אוֹתָ֔ם יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
(5) Those persons who touch his bedding shall wash their clothes, bathe in water, and remain impure until evening. (6) Those who sit on an object on which the one with the discharge has sat shall wash their clothes, bathe in water, and remain impure until evening. (7) Those who touch the body of the one with the discharge shall wash their clothes, bathe in water, and remain impure until evening. (8) If the one with a discharge spits on someone who is pure, the latter shall wash those clothes, bathe in water, and remain impure until evening. (9) Any means for riding that the one with a discharge has mounted shall be impure; (10) all those who touch anything that was under him shall be impure until evening; and all those who carry such things shall wash their clothes, bathe in water, and remain impure until evening.
(א) כָּל הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ טֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן אֵין לָהֶן טָהֳרָה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִין בְּקַרְקַע:
(ב) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטֻּמְאָה אֵינוֹ אֶלָּא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוֶה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּזָב (ויקרא טו יא) "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם" כְּלוֹמַר שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַטְּמֵאִין שֶׁאִם טָבַל כֻּלּוֹ חוּץ מֵרֹאשׁ אֶצְבַּע הַקְּטַנָּה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֲרֵי נֶאֱמַר (ויקרא יא לב) "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁיָּבוֹאוּ בַּמַּיִם:
(1) Whatever is defiled, whether human beings or utensils, whether rendered unclean by some grave uncleanness on biblical grounds or by some uncleanness on rabbinic grounds, can become clean only by immersion in water that is gathered on the ground [not within a receptacle].
טְהָרוֹת. מִיכְתָּב כְּתִיבָן! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְשִׁיעוּר מִקְוֶה דְּלָא כְּתִיבָא, דְּתַנְיָא: ״וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן — אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
§ The mishna further taught that the halakhot of ritual purity have something to support them. The Gemara again asks: But ritual purity is written explicitly in the Torah. The Gemara answers: The observation that the halakhot of ritual purity merely have something to support them is necessary only for the minimum measure of a ritual bath, which is not written explicitly in the Torah. As it is taught in a baraita: “And he shall bathe his flesh in water” (Leviticus 14:9). This means in the water of a ritual bath. And it is stated: “And he shall wash all his flesh in water” (Leviticus 15:16), which indicates that it must contain water in which his whole body can enter. And how much water is this? One cubit by one cubit with a height of three cubits. And the Sages estimated that the measure for ritual bath water is forty se’a.
[א] אילו אמר "מקוה מים יהיה טהור" – יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור – תלמוד לומר "מעין"; מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים... תלמוד לומר 'בור'. אי בור יכול אפילו בור שבספינה יהיה טהור?... תלמוד לומר "מעין" – מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרו בקרקע. אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא! תלמוד לומר "אך מעין" – המעין מטהר בכל שהוא והמקוה במ"ם סאה.
1) (Vayikra 11:36) ("But a spring or a pit where waters are gathered shall be clean; and he who touches their carcass [the carcass of the animals mentioned above] shall be tamei.") If it were written (only) "a gathering of waters shall be clean," I would think that even if he filled up (containers of water and carried them) on his shoulder and made a mikvah ab initio that it would be valid; it is, therefore, written "a spring" — Just as a spring is made by Heaven, so a mikveh must be made by Heaven. — But if so, I would say: Just as there is no involvement of man in a spring, so there must be no involvement of man in a mikveh — to exclude one's placing his vessels on the roof to dry, their filling up with (rain) water, (their breaking, and filling up a pit, in which instance I would think that the water is considered "drawn" and that the pit is pasul as a mikvah) — it is, therefore, (to negate this,) written "a pit." If so, I would think that a pit in a boat (i.e., a cavity into which sea water is admitted) would be valid; it is, therefore, written "a spring." Just as a spring is ground-based, a pit, too, must be ground-based. If so, I might think that just as a spring cleanses with any amount (that covers the object), so a mikvah cleanses with any amount. It is, therefore, written "But a spring" — a spring cleanses with any amount, but a mikvah requires forty sa'ah.
חֲצִיצִין, דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״וְרָחַץ אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ (בַּמַּיִם)״, שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם....
Rabbi Ḥiyya bar Ashi said above that Rav said that the laws governing interpositions that invalidate ritual immersion are halakhot transmitted to Moses from Sinai. The Gemara challenges this assertion: These, too, are written in the Torah, as it is written: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), and the Sages derived that nothing should intervene between his flesh and the water...
(יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכׇלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃
(17) but as for the tree of knowledge of good and bad, you must not eat of it; for as soon as you eat of it, you shall die.”
וְזֶה בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁמְּטַהֶרֶת מִכָּל הַטֻּמְאוֹת, כִּי כָּל מִינֵי טֻמְאוֹת, וּבִפְרַט טֻמְאַת נִדָּה נִמְשֶׁכֶת מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הִמְשִׁיךְ הַטֻּמְאָה בָּעוֹלָם וְעִקַּר הַחֵטְא הָיָה מַה שֶּׁהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת חַוָּה מַלְכוּת לְעַצְמוֹ וְלֹא קִשְּׁרָהּ לַה' יִתְבָּרַךְ, וְאָמַר אָנָּא אֶמְלֹךְ, כִּי זֶה הָיָה עִקַּר עֲצַת הַנָּחָשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים וְכוּ'", דְּהַיְנוּ שֶׁהֵסִית אוֹתָהּ שֶׁאִם יֹאכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת יִהְיוּ כֶּאֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י, בּוֹרְאֵי עוֹלָמוֹת כְּמוֹתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת אָנָּא אֶמְלֹךְ, כִּי הֵם שָׁמְעוּ לַעֲצָתוֹ הָרָעָה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִהְיוֹת כֵּאלֹקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם בְּעַצְמָם יוּכְלוּ לִבְרֹא עוֹלָמוֹת וְלִמְלֹךְ וְלִשְׁלֹט בְּחִינַת אָנָּא אֶמְלֹךְ, כִּי אֱלֹקִים הוּא לְשׁוֹן שְֹרָרָה וּמַלְכוּת כַּיָּדוּעַ, וּבִשְׁבִיל זֶה הָלַךְ הַנָּחָשׁ לְחַוָּה תְּחִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁחַוָּה הִיא בִּבְחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן הָיָה נֶאֱחַז בָּהּ בְּיוֹתֵר לַהֲסִיתָהּ לַחֲלֹק בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר לְעַצְמָהּ, דְּהַיְנוּ לְהַפְרִידָהּ מֵה' יִתְבָּרַךְ וְאַחַר כָּךְ הֵסִיתָה אֶת הָאָדָם גַּם כֵּן עַד שֶׁאָכַל גַּם כֵּן וְהִפְרִיד עַצְמוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ מִבְּחִינַת כַּסֵּדֶר, וְנָפַל לִבְחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, מֵחֲמַת שֶׁרָצָה לִהְיוֹת כֵּאלֹקִים, לִמְלֹךְ בְּעַצְמוֹ, בְּחִינַת אָנָּא אֶמְלֹךְ, בְּחִינַת וִהִייתֶם כֶּאֱלֹקִים כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ אָז לִבְחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר וְנִסְתַּלֵּק חַיּוּתָם מֵהֶם בְּחִינַת כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, מֵחֲמַת זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַטֻּמְאוֹת הַבָּאִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהִטִּיל בְּחַוָּה, כִּי הַחַיּוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ הוּא הַקְּדֻשָּׁה, כִּי חָכְמָה שֶׁהוּא חַיּוּת נִקְרָא "קֹדֶשׁ" כַּיָּדוּעַ, וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַחַיּוּת שֶׁהוּא הַחָכְמָה, שֶׁהוּא הַקְּדֻשָּׁה נִמְשְׁכָה הַטֻּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ וְעַל-כֵּן נִתְקַלְּלָה אָז בְּדַם נִדּוֹת, שֶׁהוּא הִתְגַּבְּרוּת הַטֻּמְאָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְרֶדֶת מִבַּעְלָהּ וְנִפְרָד בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר מִבְּחִינַת כַּסֵּדֶר, חַוָּה מֵאָדָם, כִּי הִיא גָּרְמָה לְעַצְמָהּ זֹאת עַל-יְדֵי שֶׁאָמְרָה אָנָּא אֶמְלֹךְ וְהִפְרִידָה בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר לְעַצְמָהּ עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִטָּהֵר מִן הַטֻּמְאָה אֶלָּא עַל-יְדֵי מֵימֵי הַמִּקְוֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. וּבָזֶה שֶׁנִּכְנָס הָאָדָם לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה וְנִתְעַלֵּם וְנִתְכַּסֶּה בָּהּ, בָּזֶה הוּא מְבַטֵּל עַצְמוֹ בִּבְחִינַת מַ"ה, בִּבְחִינַת אַיִן, כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם כְּלָל וְנִכְלָל בִּבְחִינַת מַה שֶּׁהוּא בְּחִינַת אָדָם בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁהִיא בְּחִינַת מֵימֵי הַמִּקְוֶה שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה וָדַעַת כַּנַּ"ל, כִּי הַמַּיִם הֵם בִּבְחִינַת קֶדֶם כַּסֵּדֶר, כִּי הַמַּיִם קָדְמוּ לָעוֹלָם וְהַתְחָלַת סֵדֶר הַבְּרִיאָה הָיָה מֵהַמַּיִם. נִמְצָא, שֶׁהַמַּיִם הֵם בִּבְחִינַת קֶדֶם, כַּסֵּדֶר, כִּי הֵם קָדְמוּ לָעוֹלָם, וְהַתְחָלַת סֵדֶר הַבְּרִיאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת א"ב כַּסֵּדֶר הִתְחִילָה מֵהֶם. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִתְעַלֵּם וְנִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם, שֶׁהוּא נִכְלָל וְנִתְבַּטֵּל לִבְחִינַת מַה, בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת קֶדֶם, בְּחִינַת כַּסֵּדֶר וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַטֻּמְאוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר מִבְּחִינַת אָנָּא אֶמְלֹךְ לִבְחִינַת כַּסֵּדֶר, לִבְחִינַת חָכְמָה, לִבְחִינַת קֹדֶשׁ, וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמִּקְוֶה נִטְהָרִין מִכָּל מִינֵי טֻמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי כָּל מִינֵי טֻמְאוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת חַיּוּת הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ' כַּנַ"ל. וְעַל-יְדֵי טְבִילַת הַמִּקְוֶה נִכְלָל וְנִתְבַּטֵּל שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר לִבְחִינַת כַּסֵּדֶר שֶׁהֵם מֵי הַמִּקְוֶה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי-זֶה עוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה וְכַנַּ"ל:
מצב הראוי לאדם ותולדותיו וההוה להם: אדם הראשון קודם חטאו היה במצב עליון מאד ממה שהוא האדם עתה. וכבר ביארנו ענין זה (בח״א פ״ג) ומדריגת האנושיות לפי המצב ההוא היתה מדריגה נכבדת מאד ראויה למעלה רמה נצחיות כמו״ש ואלו לא היה חוטא היה משתלם ומתעלה עוד עילוי על עילוי. והנה באותו המצב הטוב היה לו להוליד תולדות מספר משוער מחכמתו ית׳ ע״פ אמתת מה שראוי לשלימות הנהנים בטובו ית׳ והיו כלם נהנים עמו בטוב ההוא. ואמנם התולדות אלה שהיה ראוי שיוליד נגזרו ושוערו מלפניו ית׳ משוערים בהדרגות מיוחדות פי׳ שיהיה בהם ראשיים ונטפלים שרשים וענפים נמשכים זה אחר זה בסדר מיוחד כאילנות בענפיהם ומספר האילנות ומספר הענפים הכל משוער בתכלית הדקדוק. והנה בחטאו ירד מאד ממדריגתו ונכלל מן החשך והעכירות שיעור גדול וכמש״ל וכלל המין האנושי ירד ממדריגתו ועמד במדריגה שפלה מאד בלתי ראויה למעלה הרמה הנצחיית שהתעתד לה בראשונה ולא נשאר מזומן ומוכן אלא למדריגה פחותה ממנה פחיתות רב ובבחי׳ זאת הוליד תולדות בעולם כלם במדריגה השפלה הזאת שזכרנו. ואמנם אעפ״כ לא חדל מהמצא בכלל מדריגת המין האנושי מצד שרשו האמיתי בחי׳ עליונה מן הבחי׳ שהיה המין הזה אז בזמן קלקולו ולא נדחה אדה״ר לגמרי שלא יוכל לשוב אל המדריגה העליונה אבל נמצא בפועל במדריגה השפלה ובבחי׳ כחניות אל המדריגה העליונה. והנה נתן האדון ב״ה לפני התולדות ההם שנמצאו באותו הזמן את הבחירה שיתחזקו וישתדלו להתעלות מן המדריגה השפלה ולשים עצמם במדריגה העליונה והניח להם זמן לדבר כמו ששיערה החכמה העליונה היותו נאות להשתדלות הזה ועל דרך מה שמנחת עתה לנו לשנהיה משיגים השלימות והמדריגה בקיבוץ בני העה״ב כמש״ל כי הנה כל מה שהוא השתדלות צריך שיהיה לו גבול:
The fitting state for Adam and his offspring and what happened to them: The first man (Adam) before his sin was in a much more elevated state than man now, and we already explained this matter (Part 1, On Mankind 6). And in that state, mankind was on a very respectable level, a level fit for perpetual elevation, as we mentioned. And if he had not sinned, he would have perfected himself and further raised himself, one elevation after another. And in that good state, he would have surely had a number of offspring determined by His Wisdom, may He be blessed, according to the truth of what is appropriate for the perfection of those benefiting from His goodness, may He be blessed; and they would have all benefited from that good with him. However these offspring that were appropriate to come from him were decreed and determined by Him to be at various levels. The explanation of this is that there would be central ones and ancillary ones, roots and branches, these following those in a specific order - like trees with their branches, with the number of trees and the number of branches all determined with total precision. But see that with his sin, he descended greatly from his level and internalized a large amount from the darkness and the murkiness, as we mentioned above. And the whole human specie descended from its level and stood on a very lowly level which was not fit for the perpetually lofty status for which it was first destined. So he only remained ready and prepared for a much lower level. And in this respect, he produced offspring in the world that were all on this lowly level that we mentioned. However from the angle of his true root, the existence of the higher aspect, that was the aspect that had been in this specie at the time of his corruption, was nevertheless not extinct from the category of the human specie. So Adam was not completely pushed off, so that he could not return to the high level. Rather, he was found on the lower level in actuality, but on the higher level in potential. And behold the Master, may He be blessed, placed the choice in front of these generations that were found at that time, to strengthen themselves and make efforts to elevate themselves from the lowly level and to place themselves on the higher level. And He left them time for this thing, according to what the Supreme Wisdom determined to be appropriate for this effort - in the same way It allows us now to be achieving perfection, and a position among the group of people that will be in the world to come, as we he have written above. For note that anything that has any [allotment for] effort much have a limit to it.
(ז) וַיִּ֩יצֶר֩ ה' אֱלֹקִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ (ח) וַיִּטַּ֞ע ה' אֱלֹקִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃ (ט) וַיַּצְמַ֞ח ה' אֱלֹקִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כׇּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃ (י) וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים׃ (יא) שֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישׁ֑וֹן ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב׃ (יב) וּֽזְהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם׃ (יג) וְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיח֑וֹן ה֣וּא הַסּוֹבֵ֔ב אֵ֖ת כׇּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ׃ (יד) וְשֵׁ֨ם הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת׃ (טו) וַיִּקַּ֛ח ה' אֱלֹקִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעׇבְדָ֖הּ וּלְשׇׁמְרָֽהּ׃
(7) God ה' formed the Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being. (8) God ה' planted a garden in Eden, in the east, and placed there the Human who had been fashioned. (9) And from the ground God ה' caused to grow every tree that was pleasing to the sight and good for food, with the tree of life in the middle of the garden, and the tree of knowledge of good and bad. (10) A river issues from Eden to water the garden, and it then divides and becomes four branches. (11) The name of the first is Pishon, the one that winds through the whole land of Havilah, where the gold is. (12) (The gold of that land is good; bdellium is there, and lapis lazuli. ) (13) The name of the second river is Gihon, the one that winds through the whole land of Cush. (14) The name of the third river is Tigris, the one that flows east of Asshur. And the fourth river is the Euphrates. (15) God ה' settled the Human in the garden of Eden, to till it and tend it.
אלא דאמר לא שתינא ממים דאתו מפרת דאמר רב יהודה אמר רב כל הנהרות למטה משלש נהרות וג' נהרות למטה מפרת והאיכא
Rather, it is referring to a case where he says: I will not drink from any water that comes from the Euphrates River. It is prohibited for him to drink any water at all, as Rav Yehuda says that Rav says: All the rivers are below, i.e., they receive their waters from, three rivers: The Pishon, the Gihon, and the Tigris (see Genesis 2:11–14). And these three rivers are below and receive their waters from the Euphrates River. The Gemara asks: But there are
באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו מים עד צוארו ונתענה שבעה שבתות ימי' עד שנעשה גופו כמן כברה. אמר אדם לפני הקב"ה רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת השבים. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל את תשובתו שנאמ' חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי סלה מן העולם הזה וסלה מן העולם הבא. ישב ודרש בלבו ואם כי אמרתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי אמר אדם עד שאני בעולם אבנה לי בית מלון לרבצי חוץ להר המוריה וחצב ובנה לו מלון לרבצו. אמר אדם מה הלוחות שהן עתידין להכתב באצבעו של הקדוש ברוך הוא ועתידין מימי הירדן לברוח מפניהם וגופי שנבל בשתי ידיו ורוח נשמת פיו נפח באפי ואחר מותי יקחו אותי ואת עצמותי ויעשו להם עבודה זרה אלא אעמיק אני ארוני למטה מן המערה ולפנים מן המערה לפיכך נקראת מערת המכפלה שהיא כפולה ושם הוא נתון אדם וחוה* אברהם ושרה* יצחק ורבקה* יעקב ולאה* ולפיכך נקראת קרית ארבע שנקברו בה ארבע זוגות ועליהם הכתוב אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו.
On the first day of the week he went into the waters of the upper Gihon until the waters reached up to his neck, and he fasted seven weeks of days, until his body became like a species of seaweed. Adam said before the Holy One, blessed be He: Sovereign of all worlds ! Remove, I pray Thee, my sins from me and accept my repentance, and all the generations will learn that repentance is a reality. What did the Holy One, blessed be He, do? He put forth His right hand, and accepted his repentance, and took away from him his sin, as it is said, "I acknowledge my sin unto thee, and mine iniquity have I not hid: I said, I will confess my transgressions unto the Lord; and thou forgavest the iniquity of my sin. Selah" (Ps. 32:5). Selah in this world and Selah in the world to come. Adam returned and meditated in his heart, and said: I know that death will remove me (to) "the house appointed for all living" (Job 30:28). Adam said: Whilst I am yet alive I will build for myself a mausoleum to rest therein. He planned and built for himself a mausoleum to rest therein beyond Mount Moriah. Adam said: If in the case of the tables (of stone), just because in the future they will be written by the finger (of God), the waters of the Jordan are destined to flee before them; how much more so will this be the case with my body which His two hands kneaded, and because He breathed into my nostrils the breath of the spirit of His mouth? After my death they will come and take my bones, and they will make them into an image for idolatry; but verily I will put || my coffin deep down beneath the cave and within the cave. Therefore it is called the Cave of Machpelah, which is a double cave. There Adam was put and his help-meet, Abraham and his help-meet, Isaac and his help-meet, Jacob and his help-meet. Therefore it is called "the city of four" (Kirjath Arba'); for four pairs (were buried there), and concerning them the verse says, "He entereth into peace; they rest in their beds, each one that walketh in his up-rightness" (Isa. 57:2).