(ט) וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יי וְסָמְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם׃ (יא) וְהֵנִיף֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־הַלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יי מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת יי׃ (יב) וְהַלְוִיִּם֙ יִסְמְכ֣וּ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַפָּרִ֑ים וַ֠עֲשֵׂ֠ה אֶת־הָאֶחָ֨ד חַטָּ֜את וְאֶת־הָאֶחָ֤ד עֹלָה֙ לַֽיי לְכַפֵּ֖ר עַל־הַלְוִיִּֽם׃ (יג) וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽיי׃ (יד) וְהִבְדַּלְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם׃ (טו) וְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ יָבֹ֣אוּ הַלְוִיִּ֔ם לַעֲבֹ֖ד אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְטִֽהַרְתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם תְּנוּפָֽה׃ (טז) כִּי֩ נְתֻנִ֨ים נְתֻנִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לִ֔י מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל תַּ֩חַת֩ פִּטְרַ֨ת כׇּל־רֶ֜חֶם בְּכ֥וֹר כֹּל֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָקַ֥חְתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃ (יז) כִּ֣י לִ֤י כׇל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה בְּי֗וֹם הַכֹּתִ֤י כׇל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם הִקְדַּ֥שְׁתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃ (יח) וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יט) וָאֶתְּנָ֨ה אֶת־הַלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים ׀ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּלְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֨א יִהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַקֹּֽדֶשׁ׃... (כג) וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כד) זֹ֖את אֲשֶׁ֣ר לַלְוִיִּ֑ם מִבֶּן֩ חָמֵ֨שׁ וְעֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה יָבוֹא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א בַּעֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (כה) וּמִבֶּן֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה יָשׁ֖וּב מִצְּבָ֣א הָעֲבֹדָ֑ה וְלֹ֥א יַעֲבֹ֖ד עֽוֹד׃
9. Présente les Lévi en face de la tente du rendez-vous. Rassemble toute la communauté des Benéi Israël.
10. Présente les Lévi face à IHVH-Adonaï.
Les Benéi Israël imposent leurs mains sur les Lévi. 11. Aarôn balance les Lévi de balancement, face à IHVH-Adonaï, de la part des Benéi Israël, ils sont à servir au service de IHVH-Adonaï.
12. Les Lévi imposent leurs mains, sur la tête des bouvillons. Fais l’un en défauteur et l’un en montée pour IHVH-Adonaï, pour absoudre les Lévi.
13. Dresse les Lévi face à Aarôn et face à ses fils. Tu les balances de balancement pour IHVH-Adonaï.
14. Sépare les Lévi au milieu des Benéi Israël. Les Lévi sont à moi. 15. Après quoi, les Lévi viendront servir dans la tente du rendez-vous. Purifie-les, balance-les de balancement.
16. Oui, ils sont donnés, ils sont donnés à moi, au milieu des Benéi Israël, en place de la fente de toute matrice. Tout aîné des Benéi Israël, je l’ai pris pour moi.
17. Oui, tous les aînés des Benéi Israël sont à moi, humain ou bête. Le jour où j’ai frappé tous les aînés en terre de Misraîm, je les ai consacrés à moi.
18. Je prends les Lévi en place de tous les aînés des Benéi Israël.
19. Je donne les Lévi, donnés à Aarôn et à ses fils, du milieu des Benéi Israël, pour servir au service des Benéi Israël, dans la tente du rendez-vous, pour absoudre les Benéi Israël.
Il ne sera pas de calamité contre les Benéi Israël, quand les Benéi Israël avanceront vers le sanctuaire. »...
23. IHVH-Adonaï parle à Moshè pour dire:
24. « Ceci pour les Lévi: à vingt-cinq ans et au-dessus il viendra militer dans la milice, au service de la tente du rendez-vous.
25. Après cinquante ans, il retourne de la milice du service, et ne sert plus
מתני׳ כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים: גמ׳ ת"ר כהנים במומין פסולים בשנים כשרים לוים במומין כשרים בשנים פסולים נמצא כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים
MISHNA : Il existe un élément par lequel les Cohanim restent valides et les Lévites sont invalides, et il existe également un élément par lequel les Lévites restent valides et les Cohanim sont invalides.
GEMARA : Les Sages ont enseigné : Les prêtres sont rendus invalides par des taches, mais restent valides avec les années. Les Lévites restent valides avec des taches mais sont invalides avec les années. Par conséquent, il y a un élément avec lequel les prêtres restent valides et les Lévites sont invalides, et il y a un élément avec lequel les Lévites restent valides et les prêtres sont invalides.
יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל (במדבר ד, מז) לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף
On aurait pu penser que cela s'applique même à Shiloh et même au Temple éternel. Par conséquent, le verset dit : "Pour accomplir le travail de service, et le travail de porter des fardeaux" pour enseigner : Je n'ai dit cela qu'au moment où il y a un service des Lévites impliquant le port du Tabernacle sur leurs épaules.
כתוב אחד אומר (במדבר ח, כד) מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (במדבר ד, ג) מבן שלשים אי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר כ"ה ואי אפשר לומר כ"ה שכבר נאמר שלשים הא כיצד כ"ה ללמוד ושלשים לעבודה מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה שנים שוב אינו רואה
Un verset dit : "De vingt-cinq ans et au-dessus" (Nombres 8:24), et un verset dit : "A partir de trente ans et au-dessus" (Nombres 4:47). Il est impossible de dire trente, puisque vingt-cinq est déjà énoncé, et il est impossible de dire vingt-cinq, puisque trente est déjà énoncé. Comment concilier ces versets ? Vingt-cinq ans est le temps de l'apprentissage et trente celui du service. On peut déduire de là que l'étudiant qui n'a pas vu une indication positive dans ses études au bout de cinq ans n'en verra plus.
(ג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לְאַשְׁפְּנַ֖ז רַ֣ב סָרִיסָ֑יו לְהָבִ֞יא מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וּמִזֶּ֥רַע הַמְּלוּכָ֖ה וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים׃ (ד) יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כׇּל־מאוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכׇל־חׇכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלְלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃ (ה) וַיְמַן֩ לָהֶ֨ם הַמֶּ֜לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֗וֹ מִפַּת־בַּ֤ג הַמֶּ֙לֶךְ֙ וּמִיֵּ֣ין מִשְׁתָּ֔יו וּֽלְגַדְּלָ֖ם שָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ וּמִ֨קְצָתָ֔ם יַֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
Le roi ordonna à Achpenaz, chef de ses eunuques, d’amener, d’entre les enfants d’Israël, issus de la lignée royale et des familles nobles, des jeunes gens, exempts de tout défaut corporel, beaux de figure, initiés à toute sagesse, doués d’intelligence, versés dans les connaissances et qui pourraient être admis dans le palais du roi, et de leur enseigner l’écriture et la langue des Chaldéens. Le roi leur assigna pour leur entretien journalier des plats de la table royale et du vin qui lui servait de boisson, de façon à les éduquer durant trois années, puis à en attacher quelques-uns au service du roi.
ר' יוסי אומר ג' שנים שנאמר (דניאל א, ה) ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים ואידך שאני לשון כשדים דקליל ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפין
Rabbi Yosei dit : trois ans, comme il est dit : "à les éduquer durant trois années... de leur enseigner l’écriture et la langue des Chaldéens".
Et comment l'autre explique-t-il ceci ? Il soutient que la langue des Chaldéens est différente, car elle est facile. Et comment l'autre explique-t-il cela ? Il soutient que les halakhot du service du Temple sont différentes, car elles sont difficiles.
ת"ר כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה ומומין פוסלין בו בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה ושנים פוסלין בו בד"א באהל מועד שבמדבר אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול א"ר יוסי מאי קרא (דברי הימים ב ה, יג) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד:
Les Sages ont enseigné : Un Cohen, à partir du moment où il atteint la puberté et développe deux poils pubiens jusqu'à ce qu'il vieillisse, est valide pour le service du Temple, et les taches le disqualifient. Un lévite, de l'âge de trente ans à l'âge de cinquante ans, est valide pour le service du Temple, et le passage des années le disqualifie. Dans quel cas cela est-il dit ? Elle est dite à propos de la tente d'assignation du Tabernacle dans le désert. Mais en ce qui concerne Shiloh et le Temple éternel, les Lévites sont disqualifiés uniquement en raison d'un changement de voix. Rabbi Yosei a dit : Quel est le verset ? "Il arriva que les trompettes et les chanteurs ne fassent qu'un, pour faire entendre un seul son".
הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
Il disait : À cinq ans, l'étude de l'Écriture ; à dix ans, l'étude de la Mishna ; à treize ans, les commandements ; à quinze ans, l'étude du Talmud ; à dix-huit ans, le dais nuptial ; à vingt ans, la poursuite [de la subsistance] ; à trente ans, l'apogée de la force ; A quarante ans, la sagesse ; à cinquante ans, la capacité de donner des conseils ; à soixante ans, la vieillesse ; à soixante-dix ans, la plénitude des années ; à quatre-vingts ans, l'âge de la "force" ; à quatre-vingt-dix ans, un corps courbé ; à cent ans, comme mort et complètement sorti du monde.
וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד אֶלָּא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי יי לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת יי וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעֲשָׂהוּ הָאֱלֹקִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ על הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה יי חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (תהילים טז ה) "יי מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי":
Non seulement la tribu de Lévi, mais toute personne bien informée et réfléchie, dont l'esprit l'incite à se consacrer au service du Dieu, à connaître Dieu, et qui a marché dans la droiture après avoir brisé de son cou le joug de bien des ruses inventées par les hommes, est en effet divinement consacrée, et l'Éternel sera pour toujours et à jamais sa part. Dieu pourvoira suffisamment à ses besoins, comme il l'a fait pour les prêtres et les lévites. David, qu'il repose en paix, déclarait : "L'Éternel est ma part et ma coupe, tu tiens mon lot " (Psaume 16, 5).