VABM Beholtacha I

במדבר י׳:כ״ט-ל״א

(כט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ל) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃ (לא) וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃

Numbers 10:29-31

(29) Moses said to Hobab son of Reuel the Midianite, Moses’ father-in-law, “We are setting out for the place of which the Lord has said, ‘I will give it to you.’ Come with us and we will be generous with you; for the Lord has promised to be generous to Israel.” (30) “I will not go,” he replied to him, “but will return to my native land.” (31) He said, “Please do not leave us, inasmuch as you know where we should camp in the wilderness and can be our *guide *(lit. eyes).

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק ד׳:כ״ה-כ״ח

וישלח משה את חותנו(...) ר' אלעזר המודעי אומר, נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנא' (במדבר י) אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, וכי מה הנר מהנה בין חמה ולבנה, אתה חמה, ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הנר ביניכם? (...) כל זמן שחכם מתקיים חכמתו מתקיימת, מת חכם אבדה חכמתו עמו. וכן מצינו, משמת רבי נתן אבדה חכמתו עמו.

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Amalek 4:25-28

R. Elazar Hamodai says: He sent him with all the honor in the world, as is seen in his (Moses') response to him, as it is written (Numbers 10:30) "I pray you, do not leave us," telling him: You gave us good and beautiful counsel, and the L rd consented to your words. "I pray you, do not leave us." Yithro replied: Is a candle of benefit other than in a place of darkness? Can sun and moon benefit from a candle? You are the sun and Aaron your brother is the moon. What can a candle do between you? (...) So long as a sage lives, their wisdom endures. When they dies, their wisdom is lost with them.

עקידת יצחק כ״ט:א׳:ד׳

להיות האור הכרחי להשגת המובטים. כל המושל עליו ימשול הדברים הדומים בכללים ובפרטים. סבת הקודם נתבארה בספר הנפש וזולתו והיא להיות בת העין כמרא' מלוטשת נעדרת המראות והגוונים כלם ולכן תקבל כל מראה וכל גוון שתעמוד לפניה. ומזה יתחייב שאם הדבר המובט יהי' נסתר בחשך לא יראה במראה כי אז אין לו גיון ולא שום תמונה. אבל כשהמובט נרא' ופניו צהובים באי זה מין מן האור הנה אז יראה בה מיד הן שהמראה תהי' באור או בחשך אין הפרש בזה כי הדבר תלוי בהיות המובט זרוח ובהיר וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פ' תצוה) אתה מוצא כי מי שהוא בחשך רואה מה שהוא באור ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחשך. אמנם המרא' הגדולה והנוראה הוא אורו ועינו של עולם ית' שמו אינו צריך לאורה זו כי עינו הטובה לא תראה מצד היות' נעדרת מהצורות כעיני האדם אבל מצד היות כל הצורות נמצאות בו בעצם וראשונ' בהשגתו עצמו ישיג הכל. ולזה אין דבר נסתר מנגד עיניו גם חשך לא יחשיך ממנו מהשיג כל הנמצאים הנעלמים והנסתרים כמו שחתמו אותו מאמר (שם) אבל הקב"ה אור ויושב באור ורואה מה שהוא בחשך דכתיב (דניאל ב') ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא. והפירוש נכון מאד עם שבשערים זכרנו אותו על כוונה אחרת. והנה על פי הדברים האלה שם הנביא זה הענין למשל באשר אינם ראויים להראה לפניו יתב' מצד חסרונם. ואמר כי הנה החשך יכס' ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכו' (ישעי' ס'). אמר כי כלל האומות עכו"ם ישארו אצלו כביכול בטבע הנמצא אצלנו בענין המובטים עד שלא יראו לפניו מפני היותם בחשך ובאפלה. אמנם בהשקפת האומ' הזאת ישתמש יתברך משלימותו זה המיוחד אשר מפאת אור עצמותי הזורח על כל מובט ישיגהו הן שיהי' המובט באור או בחושך והוא אומרו (שם) וכבודו עליך ירא'. כי הכבוד הזה לא יראה על אומות העכו"ם לפי המשל כאשר אמרנו. אמנם יראה על זה שירא' באור כבוד עצמותי המיוחד אע"פ שיהיו במחשך מעשיהם וכמו שאמר במקום אחר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה' אור לי. והנה על פי המשל הזה הקדים האל יתברך למעש' בראשית מאמר יהי אור ויהי אור כמו שאמר במדרש (ב"ר פ' ג') ר' יהוד' אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטרין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמוסין לכך האור' נבראת תחלה. כי עם שהוא יתברך ליל' כיום יאיר לפניו כאשר אמרנו הנה הורה הכרחיות האור לחיי האדם ולשלמות כל מלאכה כי על ידו יראה הרוא' ויבדל בין צורה לצורה ויבחין בין דבר לדבר והפלא מה שהכתיב זה לעצמו יתברך באומרו בגמר כל המלאכ' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כלומר כי כאשר ראה את כל אשר עשה הנה היה טוב מאד מה שלא היה כן בזולת זה כביכול. ולזה מה שאמרו ז"ל (פסחים ב'.) לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. וכההוא עובדא דר' מאיר שנזכר במדרש (ב"ר פ' צ"ב) כי ראה אלהים את האור כי טוב והבדילו לצדיקים בכל מעשיהם דכתיב ואור צדיקים ישמח. ואורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד׳:י״ח). וכתב הכא הבקר אור והאנשים שולחו. ואולם לפי שהשכל ההיולאני הוא על הדמיון הנזכר עצמו כי הוא בתחלה משולל מהמושכלות וע"י כן ישכילם וישיגם כמו שנתבאר בספר הנזכר הנה היה לו אור החכמ' כאור החמה להוציא כחו אל הפועל במדרגת האור אל המובט וכמו שכתב הרב המור' פרק י"א חלק ג'. וכן אמר החכם (קהלת ב') וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וביאר הענין באומרו החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. ירצה כי החכם אף על פי שיהי' סומא מעיניו הנה עיניו האמתיים הם בהשכל אשר בראשו. לחזית הדבר המושג משרשי החכמ' המוקדמים אליו. אמנם הכסיל עינים לו ולא ירא' שום מושכל כי כשאינו יודע הוא בחשך על דרך האמת. ולהיות התור' האלהית מסגלת לזה משאר החכמות אמר החכם כי נר מצוה ותור' אור (משלי ו') ירצה שכל מצוה ומצוה אל השכל היא כנר אצל העין להיישירו להוציא פעולותיו בעיונים ודרושים חלקיים אמנם התור' בכלל היא אור כולל להשלים אותו בכללות כמו שיבא זה עוד שער ס"ח ב"ה. והוא הטעם למה שהועתק שם האור אל ההישרה הנכונ' אל תיקון המעשים על ידי העצה התבוניית כי כמוה היה אור ונר ביד האדם להגיע אל דבר חפצו והשגת תכליותיו. ובבחינה זו אמר משה ליתרו (במדבר י') והיית לנו לעינים. והסנהדרין נקראין (הוריות ה':) עיני העדה כי הם מנהיגים ומנהלים אותם גם כי יהיו בגיא צלמות באור מעולה ממאור העינים הפלא ופלא. תדע שהעיר הנה הוא ממלא בעצת שכלי חסרון עורונו אמנם חסרון השכל לא ישלימהו דבר כמ"ש במאמר החכם עיניו בראשו וכו'. ועל זה האופן ממלוי החסרון אמר איוב (כ"ט) עינים הייתי לעיר ורגלים לפסח אני. והוא מבואר מכמה מקומות. אמנם האנשים המסגלים להיותם אנשי עצה ותושיה להאיר עיני הסכלים או הפתאים הנה הם אשר ימצא בהם בשלמות הכח המשער על האופן אשר כתב הרב המור' פרק ל"ח חלק שני כי איש מהם בכחו זה יעבור מהם על סבות רבות מעניינים קודמים והווים ומתאחרים ויוליד ענין צודק בהם. אלא שהכח הזה הוא נפלא מאד אצל הנביאים. ולזה נמצאו אצל היועצים האלה עצות נכונות מאד ויוצאות אל המציאות כענין נבואה כמו שאמר באחיתופל: כאשר ישאל איש בדבר אלהים כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום (שמואל ב ט״ז:כ״ג) יורה כי למה שהיה יודע ומכיר בהם ובענייניהם הקרובים והרחוקים היה כחו עצום לשער מה שימשך ממקריהם ולא יחטא כאלו שאל בדבר אלהים. וכמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהילים ל״ג:י״א). ירצה כי מהמחוייב שעצתו יתברך תכון לעד אחר שמחשבותיו עוברות ומפלשות כל הדורות. והנה הנרבוני כתב כי בכח זה יתכן שהגיד שמואל לשאול את דבר האתונות וכדומה לאלו העניינים שלא יאות לייחסם אל מדרגות הנבואה הגמורה. והנה להיות טוב העצה מיוחס אל מאור העינים כאשר אמרנו. הנה אחרי עצת יוסף הנכונה אשר יען בפרנסת הארץ כמו שיבא כתיב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי העם ההולכים בחשך בעצתי זאת ראו אור גדול. והנה לדעתי בכח המשער הזה הוא עקר מה שישתמשו בו פותרי החלומות ומגידי התעלומות על דרך שאמר הרב בפרק ההוא ובזה הכח הגידו בני אדם קצת עתידות עצומות ע"כ. לפי שחוזק ההשערה ההיא בחבור העניינים כולם הראוי לחבר אליהם בפתח יועיל מאד לשפוט בהוראות ההם משפטים ישרים צדיקים ויראו כמגידי פלאים אשר בהבנת זה יותרו כמה ספקות הנופלים בענייני החלומות ופתרונן ויתבאר הבדל פתרונות יוסף בחלומות אשר לפנינו מפתרונות זולתו מהנקראים פותרי חלומות ויובנו שני המאמרים אשר זכרנו ראשונה. האחד שאמר לסריסים הלא לאלהים פתרונים ומה שאמר למלך אלהים יענה את שלום וכו'. וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא ענין אלהי לא תושג אמתתו רק אל איש אישר רוח אלהים בו כמוהו. והנה חכמינו ז"ל אמרו מה שיראה מהם הפך זה משני פנים באמרם (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכים אחר הפה. האחד מצד מה שהחליטו המאמר על כל פותר יהיה מי שיהיה. והשני במה שאמרו (שם.) שהחלום הולך אחר הפתרון כי מן הראוי שיתחייב הוא הלוך הפתרון אחר החלום כמו שאמר הכתוב איש כחלומו פתר. כי כאשר יחלום החולם כבר נפל בחלומו ההצדק אשר יכילהו לפי עניינו ואיך תתחלף אחר כך הוראתו לחילוף דעות הפותר אותו כרצונו עד שכבר יראה מהם שיש ביד הפותר לפתור החלום אחד בעינו לשני אנשים אשר יחלמו אותו בלילה אחד לזה לטוב ולזה לרע כמו שנתבאר זה מעובדא דבר הדייא עם אביי ורבא (שם נ"ו.). ופלא גדול מזה מה שאמר רבי נהוראי (שם נ"ה:) עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלם והלכתי אצל כלם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו, שיראה מזה היות זה הענין תלוי יותר בקרי והזדמן ממה שיהיה משום חכמה וידיעה אלהית עם שכבר תראה סתירת זה ממה שקבעו שם בפ' הרואה (ברכות נ"ז.) פתרונים ידועים להרבה מהחלומות ואם הכל הולך אחר הפותר הנה לא הועילו כלום. הנה במאמרים האלה ובזולתם המדברים בענין הזה יש הרבה מבוכות ובלבולים והיותר זר ונפלא לקבל, כי את אשר האלהים עושה יגיד לאשר יחפוץ בחלומות וחזיונים ואחר ישתנה בחפץ הפותר לדברים משונים מכמה גוונים עד שכבר יתחייב מאלו העניינים הפך מה שכיוון יוסף בדבריו הנאמנים, הלא לאלהים פתרונים:

Akeidat Yitzchak 29:1:4

In order to make use of one's eyesight, light is indispensable. Even possession of perfect eyesight is useless, since one is unable to translate one's potential into the actual, unless the objects to be seen are bathed in light. None of our other senses requires external phenomena to enable them to function. One can smell in the dark, touch in the dark, etc. Because the sense of vision requires light in order to function, light is also called "wisdom," seeing that wisdom is also an external agent assisting all our senses to improve the quality of their respective perceptions. G-d the great "Seer" is different inasmuch as He does not require light to enable Him to see and perceive all that exists. Whereas photography cannot function when outside light penetrates the viewer, the Almighty, the seat of light who is surrounded by light, is not handicapped by that fact. Daniel 2,22 says, "He knows what is in darkness, though surrounded by light." Isaiah 60,1-2 says, "Though the earth will be surrounded and covered by darkness, the Lord will light you up. His glory will be visisble to you." This "glory" will not be visible to other nations. The fact that the account of the story of Creation commences with the creation of light, illustrates the point that in order to build successfully, one must be able to see what one is doing. Though night is no darker than daylight for the Almighty, the point was to describe the inescapable need for daylight for man to be able to live on earth successfully. For this reason, we read at the end of the story of creation, "G-d saw all that He had made and it was very good" (Genesis 1,31). Until He had viewed it, it could not have been described as "very good." Solomon also describes the relationship of light to darkness as like the relationship of wisdom to foolishness, explaining that the fool, though he sees, walks in darkness, whereas the wise, even though blind, carries the source of light in his head (Kohelet 2,13-14). Since Torah more than anything else has been designed to provide wisdom, the verse "for each mitzvah is like a candle, but Torah is light itself" (Proverbs 6,23) is self-explanatory. When Moses says to Yitro "You will become our eyes" (Numbers 10,31), he had this kind of vision in mind, i.e. one which provides spiritual light, wisdom. The fact that the members of the Jewish Supreme Court, the Sanhedrin are called "the eyes of the community" (Horiot 5) is to be understood in the same vein. Basing ourselves on this comparison between eyesight and wisdom, the Torah's statement that Joseph's interpretation of Pharaoh's dream was "good in the eyes of Pharaoh and in the eyes of his servants" is clear. It means that people who had up to now walked in darkness, suddenly were greatly enlightened (Genesis 41,37). In the final analysis, providing spiritual enlightenment to those walking in spiritual darkness is what the interpretation of dreams is all about. The ability to relate apparently unconnected phenomena to one another, is what foretelling of the future amounts to. When Joseph had said to Pharaoh's ministers who were in jail with him, "Ks not the interpretation of dreams G-d’s business?" (Genesis 40,8), or when he said to Pharaoh, "May the Lord put Pharaoh's mind at ease" (41,17), this underscores that only someone possessed of qualities especially conferred upon him by G-d could succeed in interpreting dreams. Our sages in Berachot 25 appear to contradict this theory when they state that "All dreams follow the mouth." At first glance this seems to mean that the interpreter of a dream determines its meaning and significance although logic dictates otherwise. When the Torah says that Joseph explained each man's dream according to its dreamer, surely this means that each dream allowed for only one explanation. How then can our sages allow latitude to the interpreter to impose his own meaning? Strangely enough the Talmud reports two identical dreams that permitted widely divergent interpretations. Still stranger is the statement of Rabbi Neriyah (Berachot 56) that the twenty-four interpreters in Jerusalem offered twenty-four different interpretations for the same dream, all of which turned out to be true.

עקידת יצחק כ״ט:א׳:ד׳

להיות האור הכרחי להשגת המובטים. כל המושל עליו ימשול הדברים הדומים בכללים ובפרטים. סבת הקודם נתבארה בספר הנפש וזולתו והיא להיות בת העין כמרא' מלוטשת נעדרת המראות והגוונים כלם ולכן תקבל כל מראה וכל גוון שתעמוד לפניה. ומזה יתחייב שאם הדבר המובט יהי' נסתר בחשך לא יראה במראה כי אז אין לו גיון ולא שום תמונה. אבל כשהמובט נרא' ופניו צהובים באי זה מין מן האור הנה אז יראה בה מיד הן שהמראה תהי' באור או בחשך אין הפרש בזה כי הדבר תלוי בהיות המובט זרוח ובהיר וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פ' תצוה) אתה מוצא כי מי שהוא בחשך רואה מה שהוא באור ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחשך. אמנם המרא' הגדולה והנוראה הוא אורו ועינו של עולם ית' שמו אינו צריך לאורה זו כי עינו הטובה לא תראה מצד היות' נעדרת מהצורות כעיני האדם אבל מצד היות כל הצורות נמצאות בו בעצם וראשונ' בהשגתו עצמו ישיג הכל. ולזה אין דבר נסתר מנגד עיניו גם חשך לא יחשיך ממנו מהשיג כל הנמצאים הנעלמים והנסתרים כמו שחתמו אותו מאמר (שם) אבל הקב"ה אור ויושב באור ורואה מה שהוא בחשך דכתיב (דניאל ב') ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא. והפירוש נכון מאד עם שבשערים זכרנו אותו על כוונה אחרת. והנה על פי הדברים האלה שם הנביא זה הענין למשל באשר אינם ראויים להראה לפניו יתב' מצד חסרונם. ואמר כי הנה החשך יכס' ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכו' (ישעי' ס'). אמר כי כלל האומות עכו"ם ישארו אצלו כביכול בטבע הנמצא אצלנו בענין המובטים עד שלא יראו לפניו מפני היותם בחשך ובאפלה. אמנם בהשקפת האומ' הזאת ישתמש יתברך משלימותו זה המיוחד אשר מפאת אור עצמותי הזורח על כל מובט ישיגהו הן שיהי' המובט באור או בחושך והוא אומרו (שם) וכבודו עליך ירא'. כי הכבוד הזה לא יראה על אומות העכו"ם לפי המשל כאשר אמרנו. אמנם יראה על זה שירא' באור כבוד עצמותי המיוחד אע"פ שיהיו במחשך מעשיהם וכמו שאמר במקום אחר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה' אור לי. והנה על פי המשל הזה הקדים האל יתברך למעש' בראשית מאמר יהי אור ויהי אור כמו שאמר במדרש (ב"ר פ' ג') ר' יהוד' אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטרין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמוסין לכך האור' נבראת תחלה. כי עם שהוא יתברך ליל' כיום יאיר לפניו כאשר אמרנו הנה הורה הכרחיות האור לחיי האדם ולשלמות כל מלאכה כי על ידו יראה הרוא' ויבדל בין צורה לצורה ויבחין בין דבר לדבר והפלא מה שהכתיב זה לעצמו יתברך באומרו בגמר כל המלאכ' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כלומר כי כאשר ראה את כל אשר עשה הנה היה טוב מאד מה שלא היה כן בזולת זה כביכול. ולזה מה שאמרו ז"ל (פסחים ב'.) לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. וכההוא עובדא דר' מאיר שנזכר במדרש (ב"ר פ' צ"ב) כי ראה אלהים את האור כי טוב והבדילו לצדיקים בכל מעשיהם דכתיב ואור צדיקים ישמח. ואורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד׳:י״ח). וכתב הכא הבקר אור והאנשים שולחו. ואולם לפי שהשכל ההיולאני הוא על הדמיון הנזכר עצמו כי הוא בתחלה משולל מהמושכלות וע"י כן ישכילם וישיגם כמו שנתבאר בספר הנזכר הנה היה לו אור החכמ' כאור החמה להוציא כחו אל הפועל במדרגת האור אל המובט וכמו שכתב הרב המור' פרק י"א חלק ג'. וכן אמר החכם (קהלת ב') וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וביאר הענין באומרו החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. ירצה כי החכם אף על פי שיהי' סומא מעיניו הנה עיניו האמתיים הם בהשכל אשר בראשו. לחזית הדבר המושג משרשי החכמ' המוקדמים אליו. אמנם הכסיל עינים לו ולא ירא' שום מושכל כי כשאינו יודע הוא בחשך על דרך האמת. ולהיות התור' האלהית מסגלת לזה משאר החכמות אמר החכם כי נר מצוה ותור' אור (משלי ו') ירצה שכל מצוה ומצוה אל השכל היא כנר אצל העין להיישירו להוציא פעולותיו בעיונים ודרושים חלקיים אמנם התור' בכלל היא אור כולל להשלים אותו בכללות כמו שיבא זה עוד שער ס"ח ב"ה. והוא הטעם למה שהועתק שם האור אל ההישרה הנכונ' אל תיקון המעשים על ידי העצה התבוניית כי כמוה היה אור ונר ביד האדם להגיע אל דבר חפצו והשגת תכליותיו. ובבחינה זו אמר משה ליתרו (במדבר י') והיית לנו לעינים. והסנהדרין נקראין (הוריות ה':) עיני העדה כי הם מנהיגים ומנהלים אותם גם כי יהיו בגיא צלמות באור מעולה ממאור העינים הפלא ופלא. תדע שהעיר הנה הוא ממלא בעצת שכלי חסרון עורונו אמנם חסרון השכל לא ישלימהו דבר כמ"ש במאמר החכם עיניו בראשו וכו'. ועל זה האופן ממלוי החסרון אמר איוב (כ"ט) עינים הייתי לעיר ורגלים לפסח אני. והוא מבואר מכמה מקומות. אמנם האנשים המסגלים להיותם אנשי עצה ותושיה להאיר עיני הסכלים או הפתאים הנה הם אשר ימצא בהם בשלמות הכח המשער על האופן אשר כתב הרב המור' פרק ל"ח חלק שני כי איש מהם בכחו זה יעבור מהם על סבות רבות מעניינים קודמים והווים ומתאחרים ויוליד ענין צודק בהם. אלא שהכח הזה הוא נפלא מאד אצל הנביאים. ולזה נמצאו אצל היועצים האלה עצות נכונות מאד ויוצאות אל המציאות כענין נבואה כמו שאמר באחיתופל: כאשר ישאל איש בדבר אלהים כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום (שמואל ב ט״ז:כ״ג) יורה כי למה שהיה יודע ומכיר בהם ובענייניהם הקרובים והרחוקים היה כחו עצום לשער מה שימשך ממקריהם ולא יחטא כאלו שאל בדבר אלהים. וכמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהילים ל״ג:י״א). ירצה כי מהמחוייב שעצתו יתברך תכון לעד אחר שמחשבותיו עוברות ומפלשות כל הדורות. והנה הנרבוני כתב כי בכח זה יתכן שהגיד שמואל לשאול את דבר האתונות וכדומה לאלו העניינים שלא יאות לייחסם אל מדרגות הנבואה הגמורה. והנה להיות טוב העצה מיוחס אל מאור העינים כאשר אמרנו. הנה אחרי עצת יוסף הנכונה אשר יען בפרנסת הארץ כמו שיבא כתיב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי העם ההולכים בחשך בעצתי זאת ראו אור גדול. והנה לדעתי בכח המשער הזה הוא עקר מה שישתמשו בו פותרי החלומות ומגידי התעלומות על דרך שאמר הרב בפרק ההוא ובזה הכח הגידו בני אדם קצת עתידות עצומות ע"כ. לפי שחוזק ההשערה ההיא בחבור העניינים כולם הראוי לחבר אליהם בפתח יועיל מאד לשפוט בהוראות ההם משפטים ישרים צדיקים ויראו כמגידי פלאים אשר בהבנת זה יותרו כמה ספקות הנופלים בענייני החלומות ופתרונן ויתבאר הבדל פתרונות יוסף בחלומות אשר לפנינו מפתרונות זולתו מהנקראים פותרי חלומות ויובנו שני המאמרים אשר זכרנו ראשונה. האחד שאמר לסריסים הלא לאלהים פתרונים ומה שאמר למלך אלהים יענה את שלום וכו'. וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא ענין אלהי לא תושג אמתתו רק אל איש אישר רוח אלהים בו כמוהו. והנה חכמינו ז"ל אמרו מה שיראה מהם הפך זה משני פנים באמרם (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכים אחר הפה. האחד מצד מה שהחליטו המאמר על כל פותר יהיה מי שיהיה. והשני במה שאמרו (שם.) שהחלום הולך אחר הפתרון כי מן הראוי שיתחייב הוא הלוך הפתרון אחר החלום כמו שאמר הכתוב איש כחלומו פתר. כי כאשר יחלום החולם כבר נפל בחלומו ההצדק אשר יכילהו לפי עניינו ואיך תתחלף אחר כך הוראתו לחילוף דעות הפותר אותו כרצונו עד שכבר יראה מהם שיש ביד הפותר לפתור החלום אחד בעינו לשני אנשים אשר יחלמו אותו בלילה אחד לזה לטוב ולזה לרע כמו שנתבאר זה מעובדא דבר הדייא עם אביי ורבא (שם נ"ו.). ופלא גדול מזה מה שאמר רבי נהוראי (שם נ"ה:) עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלם והלכתי אצל כלם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו, שיראה מזה היות זה הענין תלוי יותר בקרי והזדמן ממה שיהיה משום חכמה וידיעה אלהית עם שכבר תראה סתירת זה ממה שקבעו שם בפ' הרואה (ברכות נ"ז.) פתרונים ידועים להרבה מהחלומות ואם הכל הולך אחר הפותר הנה לא הועילו כלום. הנה במאמרים האלה ובזולתם המדברים בענין הזה יש הרבה מבוכות ובלבולים והיותר זר ונפלא לקבל, כי את אשר האלהים עושה יגיד לאשר יחפוץ בחלומות וחזיונים ואחר ישתנה בחפץ הפותר לדברים משונים מכמה גוונים עד שכבר יתחייב מאלו העניינים הפך מה שכיוון יוסף בדבריו הנאמנים, הלא לאלהים פתרונים:

Akeidat Yitzchak 29:1:4

In order to make use of one's eyesight, light is indispensable. Even possession of perfect eyesight is useless, since one is unable to translate one's potential into the actual, unless the objects to be seen are bathed in light. None of our other senses requires external phenomena to enable them to function. One can smell in the dark, touch in the dark, etc. Because the sense of vision requires light in order to function, light is also called "wisdom," seeing that wisdom is also an external agent assisting all our senses to improve the quality of their respective perceptions. G-d the great "Seer" is different inasmuch as He does not require light to enable Him to see and perceive all that exists. Whereas photography cannot function when outside light penetrates the viewer, the Almighty, the seat of light who is surrounded by light, is not handicapped by that fact. Daniel 2,22 says, "He knows what is in darkness, though surrounded by light." Isaiah 60,1-2 says, "Though the earth will be surrounded and covered by darkness, the Lord will light you up. His glory will be visisble to you." This "glory" will not be visible to other nations. The fact that the account of the story of Creation commences with the creation of light, illustrates the point that in order to build successfully, one must be able to see what one is doing. Though night is no darker than daylight for the Almighty, the point was to describe the inescapable need for daylight for man to be able to live on earth successfully. For this reason, we read at the end of the story of creation, "G-d saw all that He had made and it was very good" (Genesis 1,31). Until He had viewed it, it could not have been described as "very good." Solomon also describes the relationship of light to darkness as like the relationship of wisdom to foolishness, explaining that the fool, though he sees, walks in darkness, whereas the wise, even though blind, carries the source of light in his head (Kohelet 2,13-14). Since Torah more than anything else has been designed to provide wisdom, the verse "for each mitzvah is like a candle, but Torah is light itself" (Proverbs 6,23) is self-explanatory. When Moses says to Yitro "You will become our eyes" (Numbers 10,31), he had this kind of vision in mind, i.e. one which provides spiritual light, wisdom. The fact that the members of the Jewish Supreme Court, the Sanhedrin are called "the eyes of the community" (Horiot 5) is to be understood in the same vein. Basing ourselves on this comparison between eyesight and wisdom, the Torah's statement that Joseph's interpretation of Pharaoh's dream was "good in the eyes of Pharaoh and in the eyes of his servants" is clear. It means that people who had up to now walked in darkness, suddenly were greatly enlightened (Genesis 41,37). In the final analysis, providing spiritual enlightenment to those walking in spiritual darkness is what the interpretation of dreams is all about. The ability to relate apparently unconnected phenomena to one another, is what foretelling of the future amounts to. When Joseph had said to Pharaoh's ministers who were in jail with him, "Ks not the interpretation of dreams G-d’s business?" (Genesis 40,8), or when he said to Pharaoh, "May the Lord put Pharaoh's mind at ease" (41,17), this underscores that only someone possessed of qualities especially conferred upon him by G-d could succeed in interpreting dreams. Our sages in Berachot 25 appear to contradict this theory when they state that "All dreams follow the mouth." At first glance this seems to mean that the interpreter of a dream determines its meaning and significance although logic dictates otherwise. When the Torah says that Joseph explained each man's dream according to its dreamer, surely this means that each dream allowed for only one explanation. How then can our sages allow latitude to the interpreter to impose his own meaning? Strangely enough the Talmud reports two identical dreams that permitted widely divergent interpretations. Still stranger is the statement of Rabbi Neriyah (Berachot 56) that the twenty-four interpreters in Jerusalem offered twenty-four different interpretations for the same dream, all of which turned out to be true.