(ג) וְדָא אִיהוּ הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ, בְהַהוּא כ"ח, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ קוֹרְעִין לוֹ גְזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר (תהלים צג ב) נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה, וּבֵיהּ (איכה ה יט) אַתָּה יהו"ה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, אַתָּה, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָתָּה, וּמַאי נִיהוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן.
(ד) וְאִיהוּ כְלִיל כָּל אַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, וּמַאי נִיהוּ אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר בָּרוּךְ אַתָּה, וְכַד יִשְׂרָאֵל קַיְימִין בַּעֲמִידָה דִצְלוֹתָא, אִיהוּ יְתִיב עַל כָּרְסַיָּיא, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר בְּהַהוּא זִמְנָא אַתָּה יהו"ה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר, וּמַאי נִיהוּ לְדוֹר וָדוֹר, אֶלָּא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (קהלת א ד) דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת, וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמַאי נִיהוּ, מֹשֶׁה דְשָׁקוּל לְשִׁתִּין רִבּוֹא מִיִשְׂרָאֵל, וְדַרְגָּא דִילֵיהּ אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְנַהֲרָא.
(ה) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ (ויקרא טז ג), תָּא חֲזִי אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹנוֹ מֵיהו"ה אֶלָּא בְזֹאת, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (משלי יח כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו"ה, וְדָא הִיא עִת לַעֲשׂוֹת לַיהו"ה (תהלים קיט קכו), וְכַמָּה עִתּוֹת יֵשׁ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ויקרא טז ב) וְאַל יָבֹא בְכָל עִת, וּשְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת ג ד) עִת לִשְׂחוֹק וכו', דְּאִינוּן כ"ח עִת, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר וְאַל יָבֹא בְכָל עִת אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּאִיהוּ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה.
נט) ובגיניה אתמר נכון כסאך מאז מעולם אתה. וביה אתה י״י לעולם תשב. אתה ההוא דאתמר ביה, אבינו מלכנו אבינו אתה. ומאי ניהו. אבינו אב הרחמן, ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא, ומאי ניהו אורייתא דבכתב. עמודא דאמצעיתא.
פירוש מעלות הסולם
נט) ובגיניה אתמר נכון וכו׳: ובשבילו, היינו בשביל ז״א נאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה. ובו נאמר אתה ה׳ לעולם תשב. והוא אתה שנאמר בו אבינו מלכנו אבינו אתה. שואל ומי הוא. ומשיב אבינו אב הרחמן שהוא בז"א (עי׳ שער הכונות ענין ר״ה דרוש ו'), והוא כולל כל אותיות התורה, כנודע כי ז״א נקרא תורה. שואל ואיזה תורה אם תורה שבכתב או תורה שבעל פה. ומשיב תורה שבכתב. עמוד האמצעי. כי ז"א הוא בבחינת תורה שבכתב, ומלכות היא בחינת תורה שבעל פה.
ס) ועליה אתמר ברוך אתה, וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא איהי יתיב על כרסייא. ובגיניה אתמר בההוא זמנא אתה י״י לעולם תשב כסאך לדור ודור.
פירוש מעלות הסולם
ס) ועליה אתמר ברוך וכו׳: ועל ז״א נאמר ברוך אתה, ברוך: ה״ס המוחין או״א וישסו"ת. אתה: ה״ס ז״א, המקבל את המוחין. (עי׳ ספר נהר שלום להרש״ש זצ״ל דף כ׳ סדר הקדמת הברכה) וכשישראל עומדים בתפלת עמידה, שהיא תפלת שמונה עשרה, הוא יושב על הכסא, היינו היחוד דזו"ן שבשמ״ע. כנודע שמלכות נקראת כסא. ובעת ההיא נאמר בשבילו, אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור דור.
ובזהר בלק (אות קנ״ז) כתוב והא אוקימנא דתלת דוכתי אינון דאקרי כל חד אתה, כי חכמה נקראת אתה כמ״ש באדרא זוטא (אות ע׳) וכן חסד נקרא אתה כמ"ש בבלק שם. ומלכות נקראת אתה כמבואר בזהר פקודי (אות תשצ״ח) ועי׳ בזהר עקב (אות י״ז) כתיב כי אתה אבינו וגו' תנינן לזמנא דאתי אמרין ליה ליצחק וכו׳ כי אתה אבינו, (שבת פט:) משום דשמאלא אתכליל בימינא.
סא) ומאי ניהו לדור ודור. אלא ההוא דאתמר ביה, דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. ולית דור פחות מששים רבוא, ומאי ניהו. משה, דשקיל לשתין רבוא מישראל. ודרגא דיליה אספקלריא דנהרא.
פירוש מעלות הסולם
סא) ומאי ניהו לדור וכו׳: שואל ומהו לדור ודור. ומשיב, אלא ההוא שנאמר בו דור הולד ודור בא והארץ לעולם עומדת. ואין דור פחות מששים רבוא, שואל, ומי הוא. ומשיב, משה ששקול נגד ששים רבוא מישראל, ומדרגה שלו היא המראה המאירה, היינו מדרגת ז״א.
פירוש, בתקון ס״ט (דף קי"ב) כתוב על משה, ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, שעל משה נאמר דור הולך ודור בא, ושיעור נשמת משה הוא ששים רבוא, כי משה זכה לבינה, שפירושו למוחין דאו"א המלבישים לו"ק דא"א שספירותיו הן בסוד רבוא, כי ספירות הנוקבא הן יחידות, ושל ז״א עשיריות, ושל ישסו"ת מאות, ושל או״א אלפים, ושל א״א כל אחת רבוא, ונמצא שחג"ת נה״י דא״א הם ו' רבוא, וכשכל אחת מהן כלולה מעשר, הרי הן ששים רבוא, וזה אמרו ולית דור פחות מששים רבוא. ומאי ניהו נשמת משה, כי שקול משה נגד ס' רבוא.
סב) בזאת יבא אהרן אל הקדש ת״ח, אין אדם מפיק רצונו מי״י, אלא בזאת דעלה אתמר, מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי״י. ודא היא עת לעשות לי״י.
פירוש מעלות הסולם
סב) בזאת יבא אהרן וגו': עד כאן ביאר גדלות הז״א בסוד אתה שהוא תפארת עמוד האמצעי. וגם בחינת משה שהוא שושבינא דמלכא. וכעת מבאר תקון המלכות הנקראת זאת. ומתחיל בסוד אהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא (עי' רעיא מהימנא שופטים אות כ״ג) כתוב בזאת יבא אהרן אל הקדש, בוא וראה, אין אדם מוציא רצונו מה׳, כלומר אין הקב״ה ממלא רצונו של אדם, אלא בזאת, היינו כשכוונתו של אדם בבקשותיו היא לתקון השכינה הנקראת זאת. שעליה נאמר, מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳. וזה, היינו תקון השכינה, היא מה שנאמר עת לעשות לה׳, כלומר לחבר אותה בהקב״ה שנקרא הוי״ה.
סג) וכמה עתות יש. ועלייהו אתמר, ואל יבא בכל עת. ושלמה אמר, עת לשחוק כו', דאינון כ״ח עת. וע״ד קב״ה אמר, ואל יבא בכל עת אל הקדש, דאיהו ר) קדש ישראל לי"י.
פירוש מעלות הסולם
סג) וכמה עתות יש וכו׳: ויש כמה עתים, שגם הנוקבא דקליפות נקראת עת, שהוא אשה זרה, ועליהם נאמר ואל יבא בכל עת, ושלמה אמר עת לבכות ועת לשחוק כו' שהם כ"ח עתים. ומשום זה אמר הקב״ה ואל יבא בכל עת אל הקדש, אלא בעת דקדושה, שהוא קדש ישראל לה׳.