Zohar From Scratch #23 The Third Mitzvah: Knowing there is God

https://search.orhasulam.org/

רד) פקודא תליתאה, למנדע דאית אלהא רברבא ושליטאה בעלמא, ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות, באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תבין דשמע ישראל, ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו וע"ד אחד אצטריך לארכא ליה בשית תבין.

פירוש הסולם

רד) פקודא תליתאה וכו': המצוה השלישית, היא, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם. וליחדו בכל יום יחוד כראוי, בששה קצוות העליונים, חג"ת נה"י דז"א, ולעשותם יחוד אחד בשש מלים של ​שמע ישראל, ולכוין הרצון עמהם למעלה. ועל כן צריכים להאריך במלה אחד כשיעור שש מלים.
ביאור הדברים, אומר ב' דברים, א) שצריכים למנדע וכו', ב) וליחדא ליה וכו'. כי תחילה צריכים למנדע לדעת אותם ב' סטרין שיש באהבה שהם או"א עלאין, וישסו"ת כנ"ל, דאית אלהא רברבא היינו או"א עלאין שהוא רב וגדול בחסדים. ושליטאה בעלמא, היינו ישסו"ת, דאקרי שליט, שמורה על הדינין שמתערים מהם, שהאור נגנז מהם ונפק דינא קשיא (כנ"ל בדבור הסמוך). כי השם שליט ומושל מורה על דינין. והפירוש הוא שיש לדעת ב' סטרין אלו דאהבה, ולכלול בכל אחת מהם יראה כנ"ל, ויקבל אהבתו ית' הן בטיבו ותיקונא דארחוי, והן בדינא, כי אז נחשב לאהבה שלימא ולא זולת. ואח"כ צריכים ליחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין, דהיינו להעלות מ"ן לזו"ן, וזו"ן לישסו"ת, ואז עולים ישסו"ת וזו"ן ומתיחדים כאחד עם שית סטרין עלאין שהם או"א, הנקראים שית סטרין עליונים, להיותם מלבישים ו"ק דא"א, שע"י היחוד הזה מתעלים ישסו"ת במקום או"א למעלה מפרסא דא"א, ששם סוד מים עליונים, ואין האור נגנז מהם, וכשישסו"ת מתמלאים באור אז הם משפיעים לזו"ן, וזו"ן לכל העולמות ומתגלים החסדים בעולמות. וזהו סוד קריאת שמע, כמ"ש לפנינו.
והנה שית תבין דשמע ישראל הן שית סטרין דזו"ן, ואומר שצריכין ליחד את שית סטרין דזו"ן, שיתחברו כאחד עם השית סטרין עלאין שהם או"א וישסו"ת (כנ"ל בדבור הסמוך). וצריכים לכוונא רעותא לעילא בהדייהו, דהיינו לכוון רצונו והנר"ן שלו שיתכללו עמהם בבחינת מ"ן.
ולפיכך, דהיינו, כדי למעבד יחודא בו"ק דז"א, שהם שית תבין דשמע, צריכין להאריך באחד, שצריכין להמשיך החכמה במלת אחד, כי אור החכמה הנמשך מא"ס ב"ה אל ו"ק עלאין, שהם או"א וישסו"ת, מיחד את ו"ק דז"א באור א"ס ב"ה, כי אחד בגימטריא י"ג הרומז על המשכת אור החכמה (כנ"ל במראות הסולם ד"ה ועתה נבאר ע"ש). וע"כ צריכין לכוון באחד, המשכת החכמה אל ו"ק דז"א. אמנם ביחוד הזה אין הכוונה להמשיך ג"ר לז"א, אלא רק להגדיל את ו"ק דז"א לבד ע"י התכללותם בו"ק עלאין. וז"ש אחד אית לארכא ליה בשית תבין, לארכא פירושו המשכת חכמה, בשית תבין, היינו תוך ו"ק דז"א, שבזה נעשים ו"ק שלו ו"ק דגדלות, כי שית תבין דשמע, הן נגד ו"ק דז"א. וע"י היחוד הזה המגדילו בו"ק דגדלות, אפשר לאח"ז להמשיך גם בחינת ג"ר אל ז"א.

רה) ודא הוא דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. יתכנשון דרגין דתחות שמיא, לאתאחדא ביה, למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות. ועם כל דא. בההוא יחודא, אצטריך לקשרא ביה יראה, דאצטריך לארכא בדלת דאחד, דדלת דאחד גדולה, והיינו דכתיב ותראה היבשה. דתתחזי ותתקשר דלת דאיהו יבשה, בההוא יחודאה.

פירוש הסולם

רה) ודא הוא דכתיב וכו': וזה הוא שכתוב, ​יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. שפירושו, תתכנסנה המדרגות שמתחת השמים אל מקום אחד, להיות בשלמות לששה קצוות כראוי. ועם כל זה, ביחוד הזה, דשמע ישראל, צריך לקשר בו היראה, שצריך להאריך בד' דאחד. כי ע"כ הד' דאחד גדולה. והיינו שכתוב, ותראה היבשה, שתראה ותתקשר הד', שהיא יבשה, באותו היחוד.
כבר נתבאר בדיבור הסמוך שיחוד דשמע הוא להמשיך ו"ק דגדלות וז"ש, ודא הוא דכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. יתכנשון דרגין דתחות שמיא לאתאחדא ביה למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות, כי מקום אחד הוא ו"ק עלאין, ששם מאיר אור א"ס ב"ה באור החכמה, ואומר שיתכללו דרגין דתחות שמיא, שהן שית סטרין דז"א, שהם תחות הבינה הנקראים שמים בערכו של הז"א, אל מקום אחד, שהם שית סטרין עלאין כדי לאתאחדא ביה למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות, שיקבלו גם הם אור החכמה, ויתיחדו ו"ק דז"א כראוי. אבל רק בשלימו לשית סטרין, דהיינו לגדלות ו"ק בלבד כנ"ל.
וז"ש, ועם כל דא בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה יראה דאצטריך לארכא בדל"ת דאחד: היינו היראה תתאה, כי אמר לעיל (אות ר"א). רחימו דאקרי שלים, ההוא דהוה בתרין סטרין, בין בדינא ובין בטיבו וכו', וע"ד אור דמעשה בראשית נפק ולבתר אגניז כד אגניז נפק דינא קשיא ואתכלילו תרין סטרין כחדא למהוי שלימו, דא אהבה, כדקא יאות. לאח"ז (באות ר"ב) אומר שגם באהבה זו צריכים לעורר בה יראה (עיין בסולם אות ר"ב ע"ש כל ההמשך). ונתבאר שם שיש ב' בחינות אהבה ויראה, שאהבה ויראה עלאין,נקראות או"א עלאין, ואהבה ויראה תתאין נקראות ישסו"ת. ואין השלימות מקובלת אלא ע"י ב' הבחינות יחד, ולפיכך נעשית גניזת האור בישסו"ת, כדי לגלות אהבה תתאה, שהיא אפילו בעת שנוטל את נפשך, גם צריכה היראה לאתדבקא בהאי אהבה תתאה וידחל למאריה כדקא יאות ולא יקשה לביה, ואז יש לו אהבה ויראה בשלימות. והוא מתדבק באו"א עלאין ובישסו"ת, ומקבל כל הנועם והטוב שבהם.
וזה שאומר כאן ביחוד דק"ש, כי אחר שהעלה את הזו"ן וכלל אותם בשית סטרין עלאין להמשיך את האהבה רבה בזו"ן במלת אחד, שה"ס האור שנברא ביום א' במאמר דויאמר אלהים יהי אור, (כנ"ל אות קצ"ח). הנה ועם כל דא, בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה יראה, כי צריך ג"כ לגלות ולהמשיך בחינת גניזת האור הזה שנעשה בישסו"ת כדי להשתלם גם באהבה ויראה תתאין, כי בלאו הכי לא נקרא שלימות כנ"ל. וז"ש כאן דאצטריך לארכא בד' דאחד, דד' דאחד גדולה, כי אתוון רברבן הן בתבונה, וע"כ הד' דאחד גדולה שהיא רומזת על מקום הגניזו של האור שנעשה בנה"י דתבונה, וע"כ צריכים להאריך בה, ולכוון בגניזו אשר בה, והיינו כדי לאתדבקא גם באהבה ויראה תתאין, כמ"ש והולך.
וז"ש, ותראה היבשה, דתתחזי ותתקשר דל"ת דאיהו יבשה בההוא יחודא: כי אין שלימות באהבה ויראה עלאין שנמשכו בשית תבין דק"ש ע"י מלת אחד, שה"ס יהי אור, זולת ע"י אהבה ויראה תתאין המתגלות ע"י גניזת האור בנה"י דתבונה, הנק' ד' כנ"ל, וע"כ, אחר יקוו המים אל מקום אחד, שה"ס המשכת אור החכמה אל השית דרגין דז"א, שהם תחות שמיא, כתוב ותראה היבשה, שסובב על הד' דאחד שצריכין לארכא ליה ולכוון שהיא נעשית יבשה על ידי גניזת האור, והוא כדי דתתחזי ותתקשר ד' דאיהו יבשה בההוא יחודא שתתראה ותתקשר האי ד', שה"ס התבונה, בההוא יחודא דאור שבאו"א עלאין, שנמשכו בו"ק דזו"ן, כדי להשלים האהבה בתרין סטרין כמבואר.

רו) ולבתר דאתקשר תמן לעילא, אצטריך לקשרא לה לתתא באכלוסהא בשית סטרין אחרנין דלתתא, בשכמל"ו, דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא. כדין, מה דהות יבשה, אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין.

פירוש הסולם

רו) ולבתר דאתקשר תמן וכו': ואחר שנתקשרה שם המלכות למעלה, בו"ק דז"א, צריך לקשר אותה למטה בהמוניה, דהיינו בששה קצוות אחרים שלמטה במלכות. והיינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בו שש מלים אחרות של היחוד, ואז, מה שהיתה יבשה נעשה ארץ, לעשות פירות ואבים, ולנטוע אילנות.
ביאור הדברים, אחר היחוד העליון שבק"ש, שנקשרה הד' דאחד למעלה באו"א, צריכים לקשר לה לד' דאחד בו"ק אחרים שלמטה, דהיינו בשית סטרין של הנוקבא דז"א, שהיא רחל העומדת מחזה ולמטה דז"א, שבה כלולין כל הששים רבוא נשמות ישראל הנקראות אכלוסהא של הנוקבא, דהיינו ההמונים שלה. ואומר, שאחר שנכלל ז"א בבחינת האור של או"א עלאין, וגם נתגלה בו בחינת הגניזו של התבונה שה"ס ותראה היבשה של הד', צריכין להמשיך את ב' הבחינות האלו אל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, שה"ס שית תבין של ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי שית תבין אלו הם נגד שית סטרין, חג"ת נה"י, של הנוקבא דז"א. וז"ש בשכמל"ו, דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא.
וז"ש, כדין מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין: פירוש כי אמר לעיל (באות ר"א) שבכדי לגלות רחימו שלים בתרין סטרין, ע"כ נפק האור ולבתר אגניז, וכד אגנז נפק דינא קשיא, ואתכלילו תרין סטרין כחדא. הרי שבגניזו לבדה עוד לא נשלמה האהבה בתרין סטרין, אלא רק ע"י דינא קשיא דנפק אחר הגניזו. ולפיכך מטרם דנפק דינא קשיא, היתה הד' דאחד בבחינת יבשה בלבד, בלי שום תועלת ולא כלום, כי יצאה מכלל האור ע"י הגניזו וגם בחינת היראה לא נשלמה בה, כדי שתתקן באהבה ויראה תתאין המשלימות לאהבה וליראה עלאין, כי עוד לא נגלה הדינא קשיא, שהיא העיקר המגלה את האהבה והיראה תתאין, כנ"ל. והנה אותו הדינא קשיא, מקום מציאתו הוא, בעקבים דלאה שבמקום הראש רחל. כי ב' נוקבין יש לו לז"א, א) מחזה ולמעלה, ונקראת לאה. ב) מחזה ולמטה ונקראת רחל. ונמצאות עקבים דלאה המסתיימות בחזה דז"א הן נוגעות בראש רחל העומדת מחזה ולמטה דז"א. ומציאות הדינא קשיא הוא בסיום עקבים דלאה הנוגעות בתוך הראש דרחל, ולפיכך, אין פעולת הדינא קשיא רק ברחל, כי אין שום מסך ודין יכולים לגלות שליטתו רק ממקום מציאותו ולמטה. ונמצא שאין בחינת הגניזו נשלמת לבחינת מדרגת אהבה ויראה תתאין רק אחר שנמשכת למקום רחל, ששם פועל הדינא קשיא. וז"ש כדין, מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין, כי אותה הד' דאחד, שבמקומה מטרם שנגלה הדינא קשיא, היתה יבשה ומקום חורבא שאינה ראויה לישוב, הנה עתה אחר שנמשכה לו"ק דרחל שמחזה ולמטה דז"א, נעשתה לארץ מוציאה פירות הראויה לנטיעת אילנות, דהיינו למקום ישוב כלומר, כי נגלה בה בחינת אהבה ויראה תתאין בשלימות, המשלמת לאהבה וליראה עלאין, שתהיה הרחימו בתרין סטרין, אשר רק בדרך זה מתגלה כל הנועם והטוב שבאו"א עלאין כנ"ל.
וז"ש, והיינו דכתיב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. ארץ, היא מלשון רצון, וז"ש הכתוב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, שהמשיך את בחינת הד' דאחד אל הנוקבא דז"א לשית סטרין שלה, ששם כבר מגולה פעולת הדינא קשיא, ואז הד' שהיתה היבשה וחורבא, נעשתה בנוקבא דז"א ע"י זווגה עמו, לבחינת ארץ מוציאה פירות ומקום ישוב, ובזה קרא אלהים ליבשה ארץ רעוא שלים כדקא יאות, כי נגלה בה הרצון השלם כראוי, דהיינו רחימו שלים.

רז) והיינו דכתיב, ויקרא אלהים ליבשה ארץ. בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. וע"ד כי טוב כי טוב תרי זמני, חד יחודא עלאה, וחד יחודא תתאה. כיון דאתאחיד בתרין סטרין, מכאן ולהלאה תדשא הארץ דשא. אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות.

פירוש הסולם

רז) והיינו דכתיב ויקרא וגו': והיינו שכתוב, ​ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהוא באותו היחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. כי ארץ היא לשון רצון. וע"כ כתוב, כי טוב כי טוב שתי פעמים, אחד ליחוד עליון ואחד ליחוד תחתון. כיון שנתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, הנה מכאן ולהלאה, תדשא הארץ דשא. כי נתתקנה לעשות פירות ואבים כראוי.
פירוש. יחודא עלאה, היינו יחוד דשית תבין דק"ש שהוא בשית סטרין רברבין עלאין דאו"א, המתבאר בכתוב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אח"ד, אשר יחוד זה ממשיך האור שנברא ביום א' משית סטרין דאו"א עלאין אל ו"ק דז"א כנ"ל. וזהו כי טוב הא' הנאמר ביום ג' דמעשה בראשית. ויחודא תתאה, היינו יחוד דשית תבין, דברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד, שהוא השלמת הד' דאחד, שאין לה שלימות, של כלום זולת בשית סטרין של הנוקבא דז"א כנ"ל, שזה מתבאר בכתוב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ובכתוב ​תדשא הארץ דשא וגו', כי בו"ק דנוקבא נעשתה היבשה, לבחינת ארץ שמוציאה פירות, ועל היחוד הזה של ו"ק דנוקבא נאמר פעם שניה כי טוב. ונמצא כי טוב הא' הוא ליחוד העליון. וכי טוב הב' הוא ליחוד התחתון, וז"ש כיון דאתאחד בתרין סטרין, דהיינו, תרין סטרין של אהבה, ע"י יחודא עלאה ויחודא תתאה. מכאן והלאה תדשא הארץ דשא, אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות כי היחודא תתאה השלים האהבה לתרין סטרין, ונמשכים האורות דאו"א עלאין אל ו"ק דנוקבא, ומשפעת פירין ואיבין לאכלוסהא דילה, שהם ששים רבוא נשמות ישראל, כראוי להיות.