אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת־הַמָּן דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת־הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַשַׁבָּת, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת־הַתּוֹרָה. דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ. הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל־כָּל־עֲוֹנוֹתֵינוּ.
If He had supplied our needs in the wilderness for forty years and had not fed us the manna; [it would have been] enough for us.
If He had fed us the manna and had not given us the Shabbat; [it would have been] enough for us.
If He had given us the Shabbat and had not brought us close to Mount Sinai; [it would have been] enough for us.
If He had brought us close to Mount Sinai and had not given us the Torah; [it would have been] enough for us.
If He had given us the Torah and had not brought us into the land of Israel; [it would have been] enough for us.
(2) Having journeyed from Rephidim, they entered the wilderness of Sinai and encamped in the wilderness. Israel encamped there in front of the mountain,
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one heart - but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:2:10).
(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
(1) And Jacob called his sons and said, “Come together and I will tell you what will happen to you in days to come."
(ח) וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃
(8) Haman then said to King Ahasuerus, “There is a certain people, scattered and dispersed among the other peoples in all the provinces of your realm, whose laws are different from those of any other people and who do not obey the king’s laws; and it is not in Your Majesty’s interest to tolerate them.
ישנו עם אחד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ כו'. אפשר לפרש שהכונה ישנו עם אחד שתכלית אומה זו הוא להיות אחדות ביניהם וזהו קיומם ויסודם. אבל עתה מפוזר ... ואפילו אותם שהם במקום אחד מפורד הם נפרדים ושנאת חנם יש ביניהם ולא סגי ביניהם אלא בין העמים גם שונאים לעמים ופשתה המספחת בכל מדינות מלכות ויש נזק גדול שימשכו מדות רעות שלהם בכל המלכות ודתיהם שונות מכל עם שעיקרם הוא יחוד ואחדות ועושים ההפך והוא הפך דתם ואת דתי המלך אינם עושים ונמצאו קרחים מכל דת. ולמלך אין שוה להניחם כי ימשך נזק גדול בכל המלכות להשריש מדות רעות אלו בכל המלכות. אם על המלך טוב יכתב לאבדם וכו' ואח"כ ראיתי קצת מזה במפרשים. ובהכי ניחא מ"ש רז"ל ישנו עם אחד ישנים מן המצות דכיון דיש שנאה ביניהם נפל תור"ה דכי איכא אחדות כשמקיים אחד מהם מצוה נחשב כאלו קיימוה הכל אבל עתה נתמעט כח המצות ומה גם שעוברים תדיר על מצות עשה ואהבת לרעך כמוך ועל לא תשנא ועל לא תקום ולא תטור וזה תדיר ואם כן ישנים מן המצות:
“There is a certain people, scattered and dispersed...It is possible to explain that the intention is to say that there is one nation whose purpose is to have unity amongst them, and that is what allows them to exist. and their foundation. But now, they are scattered...and those that are in one location are dispersed and separated due to the baseless hatred between them...
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. ראה כמה כפלים נכתבו כאן ומה היה המקרא חסר אם היה אומר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני נגד ההר, ולמה אמר תחילה ויחנו ואח"כ ויחן, ... ונראה שכל זה ראיה שלא היו ישראל ראוין לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם בעלי אסופות נתנו מרועה אחד (קהלת יב יא) והתורה כל נתיבותיה שלום, כי מתוך פירוד הלבבות זה אוסר וזה מתיר ונמצא התורה כשתי תורות,
(1) They traveled from Rephidim and they came to the Sinai wilderness, and they camped in the wilderness. And Israel camped there opposite the mountain. Look at how many repetitions are written here. What would be missing in the [meaning of the] text if it would have just said, "They traveled from Rephidim and they encamped in the Sinai wilderness opposite the mountain"? Any why does it first say "they camped" [in plural] and then afterward "he camped" [in singular]? And it seems that all of this is proving to us that Bnei Yisrael are not worthy of receiving the Torah until there is peace among them. "The owners of collections that are all stemming from one shepherd." (Ecclesiastes 12:11 - see pshat and parshanut there) All of the paths of Torah are paths of peace. And the result of separation of hearts, where one forbids something and another permits it, is that the Torah becomes 2 Torahs.
(the third thing is) the teaching of the wise coming together with each other, and connecting with a full and whole friendship (heart). Not to be separated from each other, as for that the Talmud teaches us based on the words of Jeremiah, that it's like a sword on those who are [studying] alone. But, we need to come together, grow from each other [from the differences], and treat each other nicely. That is why the Torah uses a singular word, because all the Israelites became like one person - and now they were ready to receive to Torah.
(א) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְגוֹ'. רְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֲפִילוּ לַשּׂוֹנְאִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְתֹּחַ לָהֶם לְשָׁלוֹם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם הַגּוֹיִם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּפָּר בְּרַבִּי, גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין חֲבוּרָה אַחַת, אֲפִילוּ עֲבוֹדָה זָרָה בֵּינֵיהֶם, אֵין מִדַּת הַדִּין נוֹגַעַת בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ (הושע ד, יז). וּבְשָׁעָה שֶׁהֵן חֲלוּקִין, מִדַּת הַדִּין נוֹגַעַת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ (שם י, ב).
(1) When you approach a town to attack it, [you shall offer it terms of peace]: See how great is the power of peace; as the Holy One, blessed be He, said to open with peace even to the enemies. So did our Rabbis teach, "We inquire about the welfare of the gentiles for the sake of the ways of peace." R. Eliezer HaKappar beRabbi said, "The power of peace is great; as at the time that Israel makes itself one group, the trait of strict judgement does not reach them, even [if there is] idolatry among them, as it is stated (Hosea 4:17), 'Ephraim is addicted to images; let him be.' But at the time that they are divided, the trait of strict judgement reaches them, as it is stated (Hosea 10:2), "Their heart has been divided, now they will be guilty."
בחודש השלישי וגו' ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. הנה נאמר כאן ד' לשונות של ביאה. באו. ויבואו. ויחנו. ויחן. היינו שיש כמה בחי' ומדרגות עד שבאים אל הנקודה של אמת. והוא כאשר דברנו כבר על מאמר חז"ל (ב"ר פ' ח') ע"פ חסד ואמת נפגשו וגו' שחסד אמר יברא ואמת אמר אל יברא צדק ושלום וגו' שלום אמר אל יברא מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה כו' ולכאורה מה הועיל בזה עם התנגדות השלום. רק שזה תלוי בזה שפירוד הלבבות הוא מחמת שאין דעתן של בני אדם דומין זה לזה והוא רק כאשר יש בזה נגיעה ומכוון לגרמי'. אמנם כאשר אמת מארץ תצמח היינו שהשליך השי"ת את בחי' האמת להשפיע בארץ ואז ממילא נעשה יחוד הלבבות ושלום בין הדיעות חלוקות מחמת שכוונת כולם יחד לתכלית נקודת האמת. כדאיתא (יבמות י"ד:) על מחלוקת ב"ש וב"ה אף על פי כן לא נמנעו כו' לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו שעל ידי האמת נעשה שלום בין חלוקי הדעות כאיש אחד בלב אחד:
"Having journeyed from Rephidim, they entered the wilderness of Sinai and encamped in the wilderness. Israel encamped there in front of the mountain," There appears to be 4 different words to describe their approaching, because there are a multitude of aspects and stages to arrive at the point of truth.