Devarim -Eichah
1 א
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם. אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ. וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.
THESE ARE the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan; in the wilderness, in the Arabah, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab. It is eleven days journey from Horeb unto Kadesh-barnea by the way of mount Seir. And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first day of the month, that Moses spoke unto the children of Israel, according unto all that the LORD had given him in commandment unto them; after he had smitten Sihon the king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, who dwelt in Ashtaroth, at Edrei; beyond the Jordan, in the land of Moab, took Moses upon him to expound this law, saying: The LORD our God spoke unto us in Horeb, saying: ‘Ye have dwelt long enough in this mountain; turn you, and take your journey, and go to the hill-country of the Amorites and unto all the places nigh thereunto, in the Arabah, in the hill-country, and in the Lowland, and in the South, and by the sea-shore; the land of the Canaanites, and Lebanon, as far as the great river, the river Euphrates. Behold, I have set the land before you: go in and possess the land which the LORD swore unto your fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give unto them and to their seed after them.’ And I spoke unto you at that time, saying: ‘I am not able to bear you myself alone; the LORD your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude.— The LORD, the God of your fathers, make you a thousand times so many more as ye are, and bless you, as He hath promised you!— How can I myself alone bear your encumbrance, your burden, and your strife? Get you, from each one of your tribes, wise men, and understanding, and full of knowledge, and I will make them heads over you.’ And ye answered me, and said: ‘The thing which thou hast spoken is good for us to do.’ So I took the heads of your tribes, wise men, and full of knowledge, and made them heads over you, captains of thousands, and captains of hundreds, and captains of fifties, and captains of tens, and officers, tribe by tribe. And I charged your judges at that time, saying: ‘Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him. Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of any man; for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.’ And I commanded you at that time all the things which ye should do. And we journeyed from Horeb, and went through all that great and dreadful wilderness which ye saw, by the way to the hill-country of the Amorites, as the LORD our God commanded us; and we came to Kadesh-barnea. And I said unto you: ‘Ye are come unto the hill-country of the Amorites, which the LORD our God giveth unto us. Behold, the LORD thy God hath set the land before thee; go up, take possession, as the LORD, the God of thy fathers, hath spoken unto thee; fear not, neither be dismayed.’ And ye came near unto me every one of you, and said: ‘Let us send men before us, that they may search the land for us, and bring us back word of the way by which we must go up, and the cities unto which we shall come.’ And the thing pleased me well; and I took twelve men of you, one man for every tribe; and they turned and went up into the mountains, and came unto the valley of Eshcol, and spied it out. And they took of the fruit of the land in their hands, and brought it down unto us, and brought us back word, and said: ‘Good is the land which the LORD our God giveth unto us.’ Yet ye would not go up, but rebelled against the commandment of the LORD your God; and ye murmured in your tents, and said: ‘Because the LORD hated us, He hath brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.
2 ב
Shem Mishmuel

איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. מנהג העולם לקרותו בניגון מגילת איכה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק ע"ז מדברי המדרש (איכה ריש פ"א) שלשה נתנבאו בלשון איכה וכו' משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, א"כ מה ענין איכה זה לקרותו בניגון איכה:

The general custom is to read with this verse with the melody of Lamentations, and my father the Rebbe of blessed memory commented on this from words of the Midrash (Lamentations ) Three prophesized in language of Eichah etc. Moses saw Israel in their glory and comfort, so why should this verse of Eichah be read to the tune of Lamentations, [if it is said in praise] .
3 ג
איכה ישבה שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: (דברים א) איכה אשא לבדי וגו'. ישעיה אמר: (ישעיה א') איכה היתה לזונה. ירמיה אמר: איכה ישבה בדד. אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בנוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: איכה אשא לבדי טרחכם. ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר: איכה היתה לזונה. ירמיה ראה אותם בנוולם, ואמר: איכה ישבה.
"How (eichah) does she dwell..." (Lamentations 1:1): There are three who prophesied with the language of "eichah": Moses, Isaiah, and Jeremiah. Moses said, (Deuteronomy 1:12), "How (eichah) will I carry alone...". Isaiah said, (Isaiah 1:21) "How (eichah) she has become a prostitute..." Jeremiah said, (Lamentations 1:1) "How (eichah) does she dwell..." Said Rabbi Levi: It is compared to a noble woman who had three friends. One saw her in her negligence, one saw her in her recklessness, and one saw her in her degenerateness. So did Moses see Israel in their honor, and in their negligence, and he said, "How will I carry their burden alone?" Isaiah saw them in their recklessnes, and he said "How she has become a prostitute..." Jeremiah saw them in their degenerateness, and he said, "How does she dwell..."
4 ד
אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
It is eleven days journey from Horeb unto Kadesh-barnea by the way of mount Seir.
5 ה
Kli Yakar
ובחבורי עיר גבורים פרשנו על צד הרמז, פסוק אחד עשר יום מחורב. על י"א יום שמתאבלים על חורבן בהמ"ק בשנה, והיינו ט' ימים של חודש אב וי"ז בתמוז וי' בטבת
this refers to the
eleven days we mourn the destruction of the Temple each year. Nine days of the month of Av, the seventeenth of Tammuz, and the tenth of Tevet


6 ו

sfas emes 5637

במדרש איכה ג' שאמרו איכה מרע"ה בכבודן של ישראל כו' בפחזותן איכה היתה לזונה כו' ע"ש. פי'

הענין כי כל החטאים שעברו על ישראל הי' מהם שורש גם בהתחלת עליותם. והכל נמשך ע"י הסתלקות השגחת מרע"ה במינוי שרי מאות וכו'. ומזה בא שאמרו נשלחה אנשים כו' ונצמח מזה אח"כ כל החטאים. לכן סידר מרע"ה הדברים כך והאשים א"ע ג"כ בזה שאמר איכה אשא כו'. וכן במ"ש וייטב בעיני כו' כמ"ש במ"א כי תוכחות מרע"ה הי' בכללות בנ"י וגם הוא בתוך כלל ישראל

The explanation of the matter is that all of Israel's sins that they transgressed had their roots in the very beginning of their entry into nationhood. It is the effect of the removal of Moshe, when they appointed the different leaders. That lead to the people saying-let us send spies, and from there all of the other sins.

Therefore Moshe so arranged the verses accordingly. He also included himself in the rebuke to the Jews….

7 ז
וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת.
And ye answered me, and said: ‘The thing which thou hast spoken is good for us to do.’
8 ח
תענו from the word עינוי -pain or suffering- see Rashi
9 ט

Rashi

יד) ותענו אותי וגו' - חלטתם את הדבר להנאתכם היה לכם להשיב רבינו משה ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה אלא ידעתי מחשבותיכם שהייתם אומרים עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה אם אין מכירנו אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים
You decided the matter for your own benefit. You should have responded- Moshe our master, from whom is it better to learn from- you or your pupil, is it not [better] from you thathat suffered over it ?

10 י
וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ.
And it came to pass, when ye heard the voice out of the midst of the darkness, while the mountain did burn with fire, that ye came near unto me, even all the heads of your tribes, and your elders; and ye said: ‘Behold, the LORD our God hath shown us His glory and His greatness, and we have heard His voice out of the midst of the fire; we have seen this day that God doth speak with man, and he liveth. Now therefore why should we die? for this great fire will consume us; if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die. For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived? Go thou near, and hear all that the LORD our God may say; and thou shalt speak unto us all that the LORD our God may speak unto thee; and we will hear it and do it.’
11 יא
Rashi

כד) ואת תדבר אלינו. התשתם את כחי כנקבה. שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני
you weakened my strength as a female. I was sorry for you and you loosened my hand because I saw that you are not anxious to approach Him [G-D] with love. would it not better for you to learn from the Almighty and not learn from me ?
12 יב

sfas emes
ב"ה דברים ת"ב [תר"מ]:

במדרש איכה אשא לבדי איכה היתה לזונה איכה ישבה בדד כו'. ג' שראו המטרונה בשלוותה ובפחזותה ובנוולותה. הענין הוא דכל החטאים שבכלל ישראל הי' קצת מהם בשורש דורות הראשונים. דכמו כל הזכותים של בנ"י הם מאבותיהם. כן אם הי' תיקון גמור בשורש לא הי' נצמח החטאים אח"כ. וז"ש אבותינו חטאו ואינ' ואנחנו עוונותיהם סבלנו. פי' כי חטא קל מעון כמ"ש שגגות הם חטאים וזדונות עונות. וע"י השוגג שבאבותינו נצמח אח"כ בדורות אחרונים זדונות. דכמו עבירה גוררת עבירה ומתחיל כחוט ומסיים כעבות העגלה. כן בכלל אם יש בדורות ראשונים שגגות ועבירות קלות נמשך אח"כ חטאים גדולים. כמו כן בזה מ"ש איכה אשא לבדי שלא הי' ניכר חטאם בפועל רק שלא היו נמשכים אחר הנהגת מרע"ה וזה הביא אח"כ איכה היתה לזונה כו' וכמ"ש בשם בעש"ט וסרתם בא אח"כ ועבדתם אלהים אחרים וזה נאמר על גדולי עולם כאלה

All of Israel’s sins had a bit of them from the root of the earlier generations. Just as all the merits of Bnei Yisrael are from their forefathers. So too had there been complete rectification at the root there would not be any growth of sins afterwards. And this is what is written: our fathers have sinned and are no longer, and we bear the burden of their sins. Meaning because '"chet" is less than "avon" as it is written: unintentional Sins are "chataim" and sins with intent are called Avon. By the unintentional sins of our forefathers subsequently would there be in later generations Avonos. For just as one offense begets another and begins like a thread and finishes thick like a cart. So too in general- if the first generations committed unintentional sins and minor offenses –that causes afterwards great sins. Likewise when moshe said: how can I alone carry them. At that point their sin was not evident in practice, just that they were not drawn to follow the leadership of Moshe. But that subsequently resulted in the statement Eichah, how did she become like a prostitute

13 יג
וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה.
And the LORD God called unto the man, and said unto him: ‘Where art thou?’
14 יד
ויקרא ה' אלהים אל האדם - איך הוית? אתמול לדעתי, ועכשיו לדעתו של נחש. אתמול מסוף העולם ועד סופו, ועכשיו בתוך עץ הגן. אמר רבי אבהו בשם ר' חנינא: כתיב (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית. המה, כאדם הראשון. מה אדם הראשון הכנסתיו לתוך גן עדן וצויתיו, ועבר על צוויי. ודנתי אותו בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליו, "איכה". הכנסתיו לתוך ג"ע, שנאמר: ויניחהו בג"ע. וצויתיו, שנאמר: ויצו ה' אלהים על האדם. ועבר על הצווי, שנאמר: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ודנתי אותו בשלוחין, שנאמר: וישלחהו ה' אלהים מג"ע. ודנתי אותו בגרושין, דכתיב: ויגרש את האדם. קוננתי עליו איכה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים אל האדם. ויאמר לו איכה, איכה כתיב. אף בניו הכנסתים לא"י, וצויתים ועברו על הצווי, דנתי אותם בשלוחין ובגרושין, וקוננתי עליהם איכה. הכנסתים לא"י, שנאמר (ירמיה ב): ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. צויתים, שנאמר (שמות כו): ואתה תצוה את בני ישראל. עברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט), וכל ישראל עברו תורתך. דנתי אותם בשלוחין, שנאמר (ירמיה ט"ז): שלח מעל פני. ויצאו דנתי אותם בגרושין, שנאמר (הושע ח): מביתי אגרשם. קוננתי עליהם איכה, שנאמר (איכה א) איכה ישבה:
And the Lord God called to man - how did it happen/ where were you? Yesterday you went in my ways, and now in the opinion/ways of the serpent. Yesterday [your vision] was from one end of the world to the other , and now its limited to within the garden. R. Abbahu said the name of R. Hanina: it is written (Hosea 6) and they like Adam transgressed on the covenant. they [Israel],like Adam. Just as Adam - I brought him into the Garden of Eden, I commanded him, and he transgressed my commandments. And so I judged him with banishment and divorce, and I lamented him, "Eicha." I brought him into Gan Eden, as it says: and I placed him in Gan Eden. I commanded, as it states: and God the Lord commanded man. He transgressed the commandment, as it says: did you eat from the tree which I commanded not to eat from. I judged him with banishment, as stated: God the Lord sent him from the garden. I judged him with divorce, it is written: He drove [garesh] out the man. I Lamented over him "Eicha", as stated: And he called the God to man, And said unto him, where are you [Ayeka, Eicha in text]. So too, his sons I brought into Palestine and commanded and they transgressed on my orders, I judged them with banishment and divorce, and I lamented on them Eicha. I brought into Palestine, as written (Jeremiah): and I will bring you into the land of Carmel. I commanded , as it says (Exodus Z): and they thou shalt command the children of Israel. they transgressed on my commandments, as is said (Daniel T.), and all Israel transgressed on your Torah. I judged them with banishment, as written (Jeremiah XVI): Send them from my face and they left. I judged them divorce, as is said (Hosea H): from my house I will divorce them. I lamented on them Eicha, as written (Eicha 1) How did she sit.
15 טו
ונראה עפ"י דברי מהר"ל שפירוד הלבבות שבישראל אינו מצד חסרון אלא מצד המעלה באשר הם שכליים ואין דעתן של בני אדם שוות, עכ"ד. ויש להבין הלוא פירוד הלבבות נחשב לחטא ובית שני נחרב מחמת שנאת חנם, ואין לך חסרון גדול מזה. ונראה שהחסרון נצמח מחמת שהשתמשו במעלתם זו לענינים החומריים, ונמשכו ממנה איבה ושנאה, ובאם השתמשו במעלתם זו בענינים השכליים לא הי' נמשכים מזה כל אלה, אדרבה אמרו ז"ל (קידושין ל' ע"ב) את והב בסופה אהבה בסופה, ומ"מ כל החסרון נמשך מפאת המעלה שבהם:
והנה מרע"ה אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם ה"א הרבה אתכם, וזוהי מעלתם, ובמדרש דרש המקרא עוד יותר במעלתן של ישראל, וע"כ איכה זה הוא בשלותן, אך הם השתמשו במעלתם זו לטרחות ומשאות וריבות, היינו בדברים חומריים:
וזה הביא כל הגלות, א"כ איכה זה המדבר בשלותם זה עצמו נתהפך לפחזותם, ע"כ נקרא בניגון מגילת איכה המדבר בניוולם, שהרי זה נמשך מזה:
16 טז

17 יז

18 יח