שביל ישראל מקטע 4- חורבת חומימה- לפני העליה לפיסגה- מה המשמעות של "תחתית ההר"?

Byיאיר טיקטין

מטיילים עם ספריא

הר מירון שגובהו כ-1,204 מטר, הוא ההר השני בגובהו בישראל אחרי החרמון, ומהתצפית שבמרומו ניתן לראות מרחבים גדולים מהארץ
אתם נמצאים בחורבת חממה, בתחתית ההר, רגע לפני המשימה של טיפוס והגעה לפיסגה. הלימוד היום יעסוק בתחתית ההר.

אבל רגע לפני הלימוד , כמה מילים על המקום שבו אתם נמצאים. חורבת חממה הוא חניון לילה של קק"ל עם ברז מים (ויש גם שקע להטענת פלאפונים בתחנת אוטובוס שמעבר לכביש). אבל כבר בימי קדם היה כאן חניון לעצירה לפני העליה להר. המבנה המקושת שנמצא ליד החניה הוא כנראה חאן לעוברי דרכים מהתקופה הביזנטית . בנוסף מצאו במקום גם מעט שרידים מתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל. אם תסתובבו קצת בחניון תוכלו למצא שרידים של גת לדריכת ענבים וגם נקבה של "עין חממה", המעיין בדרך כלל יבש אבל בפתחו ניתן לעיתים לראות סלמדנרות שחיות בשלולית הבוץ בפתחת הנקבה.
בחניון חיה משפחת חזרי בר ולכן מומלץ מאוד לא להשאיר אוכל בחוץ

קראו את הפסוק ואת פרשו רש"י שעוסקים בחנית בני ישראל בתחתית הר סיני
וחשבו על השאלות

שמות י״ט:ב׳

(ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃

Exodus 19:2

(2) Having journeyed from Rephidim, they entered the wilderness of Sinai and encamped in the wilderness. Israel encamped there in front of the mountain,

רש"י על שמות י״ט:ב׳:ב׳

(ב) ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:

Rashi on Exodus 19:2:2

(2) ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:2:10).

חשבו:
לפי רש"י למה בחניית בני ישראל בתחתית הר סיני נאמר "ויחן" בלשון יחיד ולא "ויחנו" בלשון רבים?
האם לדעתכם האחדות ("איש אחד בלב אחד") קשורה למקום שאליו הם הגיעו (תחתית הר סיני) ?

שבת פ״ח א:ה׳

״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם.

Shabbat 88a:5

The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.

שאלות למחשבה:
על פי רב אבדימי אמורא ארץ ישראלי שחי במאה השלישית לספירה בעיר חיפה, המילים "בתחתית ההר" מקבלים דימוי ציורי- לא למרגלות ההר, אלא ממש מתחת ההר- אלוהים הרים את ההר וכפה אותו על עם ישראל.
- מה לדעתכם רצה רב אבידימי בדרשתו להגיד לנו?
- איזה קשיים פילוסופים ודתיים מעוררת הדרשה של רב אבידימי?

כבר חכמי התלמוד, ולאחר מכן פרשני ימי הביניים ופרשני זמננו היתיחסו לשאלה התיאולוגית-פילוסופית של מה המשמעות של קבלת התורה בכפייה? איך הדרשה של רב אבידמי מסתדרת עם הפסוקים המפורסמים שבהם העם מקבל עליו ברצון את התורה ואומר "נעשה ונשמע"? וכו'
הדרשה בתלמוד, היא חלק מרצף של דרשות שמראה את הפחד והאימה שהיה במעמד הר סיני (לדוגמא בהמשך אותה דרשה: "וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל... וכו'")

אנחנו שנמצאים בתחתית הר מירון לפני העליה לפסגה יכולים להרגיש גם את החשש מהלינה תחת ההר וגם מהצד השני את תחושת האחדות (בלב אחד כאיש אחד) שהצפיה לעליה לפיסגה מעוררת בנו

נסיים את הלימוד בקריאת טקסט מקסים מהספר "זן ואומנות אחזקת האפנוע" של הסופר רוברט מ. פירסינג:

"על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פסגתו. עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד."

הזמנה למסע:
בלימוד היום עסקנו בחוויה של להיות "תחת ההר". החניה למרגלות המשימה הגדולה היא גם מקור לאחדות ושיתוף פעולה, אבל גם מקור לפחד ואימה.
רגע לפני העליה הגדולה זה זמן טוב לשבת ולחשוב , מה "ההרים" שעליהם אתם מעונינים לטפס? מה המשימות הגדולות שאתם רוצים לקחת על עצמיכם? ואיך אתם ניגשים לאותם הרים גבוהים

לקראת העפלה לפסגת ההר , זכרו:
מי שנושם אבק דרכים יזכה לראות אוויר פסגות!