(א) שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ. לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה":
(1) Israel was enjoined with three Commandments upon entering the Land: to appoint a king, as it says, “you shall set a king over yourselves” (Deut. 17:15); to destroy the descendents of Amalek, as it says “erase the memory of Amalek” (Deut. 25:19); and build the Temple, as it says, “you shall seek His habitation, and there you will come” (Deut. 12:5).
(א) כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם - (דרוש) על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא (תעשה) [עשה] אלא ע"פ נביא? שנאמר (ש"ב כד) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.
(1) (Devarim 12:5) "But to the place that the L-rd your G-d will choose of all your tribes": by word of a prophet. I might think, wait until a prophet tells you; it is, therefore, written "His dwelling shall you seek and you shall come there": Seek to find it and then the prophet will tell you. And thus do we find with David (Psalms 132:1-5) "Remember, O L-rd, unto David, all of his affliction. How he swore to the L-rd, vowed to the Might of Jacob: I shall not go up to the bed that is spread for me; I shall not give sleep to my eyes, slumber to my eyelids, before I find a place for the L-rd, a resting place for the Might of Jacob." And whence is it derived that he wrought only by word of a prophet? From (II Samuel 24:18) "And Gad came to David on that day and said to him: Arise and set up an altar to the L-rd on the threshing floor of Aravna the Yevussi," and (II Chronicles 3:1) "And Solomon began building the Temple of the L-rd in Jerusalem on Mount Moriah, where He had appeared to his father David."
(2) One verse (Devarim 12:14) states (that the Temple is to be built) "in (the portion of) one of your tribes," and, another (here) "of all your tribes." How are these two verses to be reconciled? Israel knew that the Temple was destined to be built in the portion of one of them — wherefore they set aside the "fat land" of Jericho. Who ate of it all of these years (until its building)? The descendants of Keini (Yithro), the father-in-law of Moses, ate of it four hundred and forty years. But with the building of the Temple, they left, viz. (Judges 1:16) "And the children of the Keini, the father-in-law of Moses went up from the city of palms (Jericho)." These are the words of R. Shimon. R. Yehudah says: They went to Yabetz, viz. ( Chronicles 2:55) "and the families of scribes, who dwelt in Yabetz … These were the Keinites, etc."
(3) Variantly: One verse states "of one of your tribes," and another, "of all your tribes." The money (paid for the site) from all of the tribes, and the place, from one tribe (Benjamin). And thus is it written (II Samuel 24:24) "And David bought the threshing floor and the cattle for fifty silver shekels." And another verse states (I chronicles 21:25) "And David gave to Ornon for the place gold shekels weighing six hundred." How can these two verses be reconciled? There were twelve tribes. He took fifty shekels from each tribe, six hundred shekels in all. Variantly: "of one of your tribes" — (the sanctuary of Shiloh); "of all of your tribes" — (the Temple of) Jerusalem.
(4) "to place His name there": It is written here "to place His name there," and elsewhere (Bamidbar 6:27) "And they (the Cohanim) shall place My name on the children of Israel" — Just as here, in the Temple, so, there, in the Temple. This tells me only of the Temple. Whence do I derive (the same for) all places? From (Shemoth 20:21) "In every place in which I mention My name I shall come to you and I shall bless you." If so, why is it written "to place His name there, His dwelling shall you seek"? — In the Temple you pronounce it (the Tetragrammaton) as it is written; outside it, by epithet.
(א) תרמ"ח
(ב) בפסוק לשכנו תדרשו אחז"ל דרוש ע"פ נביא דרוש ותמצא ואח"כ יאמר לך נביא כמ"ש בדהע"ה עד אמצא מקום לה' כו' ע"ש בספרי. דהנה כתי' אשר יבחר ה' ולא גילה להם המקום מיד רק שיהי' בכח דרישת בנ"י כי א"י ובהמ"ק תלוי' בעבודת בנ"י וז"ש חז"ל דבעי' דרישה. וכמו שכ' באאע"ה לך לך כו' אשר אראך ולא גילה לו מיד כמו כן פרטות מקום המקדש היו צריכין בנ"י לדרוש. ומקודם כתי' אבד תאבדון כו' לנקות א"י מכל פסולת ואח"כ לשכנו תדרשו כי הנה במקדש כ' מנוחה ונחלה דכמו דיש בשבת מנוחה שהיא הקדושה המתגלה בזמן ומתעברין מיני' כל חשכות הזמן לכן נק' מנוחה. כמו כן יש בעולם מקום בהמ"ק דהוא מנוחה שסט"א אין לה שליטה בשם. וכמו כן בנפשות רוה"ק נק' מנוחה כמ"ש גבי ברוך ומנוחה לא מצאתי ע"ש. והאדם צריך לדרוש לאותן המקומות והזמנים והנפשות שהקדושה מתגלה בהם וזה לשכנו תדרשו. ובאמת כל זו המצוה שייך בכל אדם שצריכין מקודם לעקור מנפשו כל הסט"א. ואחר כך לשכנו תדרשו. מכ"ש בכלל ישראל לדרוש ולבקש להתחנן להקב"ה שיחזיר לנו הנבואה ורוה"ק ישרה בינינו כימי קדם:
(א) שנת תרע"ה
(י) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, וברש"י מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים, נראה לפרש ענין שילה וירושלים שבשניהם נאמר אל המקום אשר יבחר ה', ובאשר האדם הוא עולם קטן, מן עולם הקטן נבוא להבין עולם הגדול ומהגדול את הקטן, כי עולם שנה נפש הם בבחי' אחת:
(יא) ונראה דכמו באדם המובחר שבו הוא המוח והלב, כן בשנה מובחר הזמנים הם שבת ומועדים, ובעולם שילה ובהמ"ק, והיינו כי מוח ולב שבנפש המוח להשכיל והלב להשתוקק להתדבק בשורשו,
(יג) והנה נתבאר כי שילה וירושלים הן המוח והלב שבעולם, ומ"מ ירושלים היא יותר במעלה משילה, אף שלכאורה נדמה שמעלת שילה שהיא בחי' ראש היא יותר במעלה, מ"מ ענין מקומות אלו שבהן היתה התגלות אלקית, רבותא יותר שנתפשטה הקדושה והתגלות אלקית אף במקום שהוא בחי' לב מהרבותא שנתפשטה הקדושה במקום שהוא בחי' ראש, שלבחי' ראש נקל יותר התפשטות הקדושה, וע"כ בראשונה זכו ישראל לשילה היינו התפשטות הקדושה בבחי' ראש, והלכו מדרגא לדרגא עד שזכו לירושלים התפשטות הקדושה אף בבחי' לב:
(יט) והנה כתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה ובספרי כי אם אל המקום אשר יבחר ה"א מכל שבטיכם דרוש עפ"י נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבוא באוהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב, מנין שלא תעשה אלא עפ"י נביא שנאמר ויבוא גד ביום ההוא אל דוד, עכ"ל, ונראה שהמציאה היא לעומת הדרישה, ובאשר לא התעורר בדבר זולתו ע"כ בלתי אפשר הי' שימצאו את המקום וכמ"ש הרמב"ן (במדבר ט"ז פסוק כ"א) וז"ל ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה הי' נעשה בימי אחד מהשופטים וכו' עיי"ש, ולפי דרכנו שמפני שלא דרשו לא היו מוצאים, ובאמת שיש בזה פלא גדול הלוא מפורש בתורה מקום העקידה ושם כתיב מפורש ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ופירש"י ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות וכו' בהר זה יראה הקב"ה לעמו, עכ"ל, א"כ הי' המקום ידוע להם, ודוחק לומר שידעו רק את ההר ולא את המקום מצומצם, ומוכרח לומר כי מאת ה' היתה זאת שלא יהי' המקום נגלה אלא לפי מסת הדרישה וע"כ אף שהי' מפורש לא התבוננו בה בינה, דוגמא לדבר איתא בזוה"ק דזמן הקץ מפורש בתורה ולעתיד הכל יהיו רואין אותו מפורש בתורה ועתה הוא סתום ואין אתנו יודע עד מה, וכן הי' בענין ציון וירושלים:
(תענית ה ע"א)