Both physical and spiritual.
Hoshienu indicates as much.
Refuah Shleimah
(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ (כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ (כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ (כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ (כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃ (ס)
(כו) לא אשים עליך. וְאִם אָשִׂים הֲרֵי הוּא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כי אני ה' רפאך - זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תוֹרָה וּמִצְוֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם, אַל תֹּאכַל דָּבָר זֶה פֶּן יְבִיאֲךָ לִידֵי חוֹלִי זֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג'):
(26) לא אשים עליך I WILL NOT PLACE ON THEE — and if I do place them on thee because thou refusest to hearken to My voice, it will be as though they had not been placed on thee, for if thou repentest of thy disobedience I will remove them immediately, כי אני ה׳ רפאך BECAUSE I AM THE LORD THAT HEALETH THEE. This is its Midrashic explanation. But according to its literal sense the meaning is: For I am the Lord who healeth thee and teacheth thee the Law and Commandments in order that thou mayst be saved from them (these diseases) — like a physician who says to a man: Do not eat this thing lest it will bring you into danger from this disease. So, too, it states, (Proverbs 3:8) “It (obedience to God) will be wholesome to thy body” (implying that disease will not fall upon thee) (Mekhilta).
(יח) וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃ (יט) אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (ס)
דתניא דבי ר' ישמעאל אומר (שמות כא, יט) ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות
As R' Ishmael said, "and he shall be cured," this means that permission was given to the doctor to heal.
(י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃ (יא) וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃ (יב) אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃ (יג) וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃ (פ)
(יג) אל נא רפא נא לה. בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי תַחֲנוּנִים וְאַ"כַּ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו (ספרי):
(13) אל נא רפא נא לה HEAL HER NOW, O GOD, I BESEECH THEE — Scripture intends to teach you by this form of prayer the correct altitude in social life — that if one is asking a favour of his fellow man he should first say two or three words of supplication and then solicit the favour (Siphre).
(יג) לאמר. מַה תַּ"ל ? אָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְרַפֵּא אוֹתָהּ אִם לָאו! עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק וְגוֹ'; רַאֶבֶּ"עֲ אוֹמֵר בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּבָּ"ה לַהֲשִׁיבוֹ אִם יַעֲשֶׂה שְׁאֵלוֹתָיו אִם לָאו: כַּיּוֹצֵא בוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר וְגוֹ'" (שמות ו'), מַה תַּ"ל "לֵאמׂר"? הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָם אַתָּה אִם לַאו! עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ "עַתָּה תִרְאֶה וְגוֹ'", כַּיּוֹצֵא בוֹ, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" (שמות ו'), הֱשִׁיבוֹ "קַח לְךָ" , כַּיּוֹצֵא בוֹ "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג'), הֱשִׁיבוֹ "רַב לָךְ" (ספרי):
(13) לאמר SAYING (more lit., to say, i.e. that he should say) — What is the force of this word? It means “to say” i.e. that God should say, viz., he (Moses) said to Him, “Answer me whether you are going to heal her or not”, — until at length He replied: “If her father had but spit in her face etc.” Rabbi Eleazer, the son of Azariah, said: In four instances Moses asked the Holy One, blessed be He, to tell him whether He would fulfil his request or not. Similar to the case here is, (Exodus 6:12): “And Moses spoke before the Lord, saying, “[Behold, the children of Israel have not hearkened unto me; how then shall Pharaoh hearken to me]”. What is the force of the word לאמר? — “Answer me whether you will redeem them or not”. Until at length the Lord said unto him, (Exodus 6:1) “Now shalt thou see [What I will do to Pharaoh]”. Similar to this is: (Numbers 27:15—18) “and Moses spake unto the Lord, saying, ‘Let the Lord, the God of the spirits of all flesh set a man [over the congregation]’”. He answered him, “Take thee [Joshua the son of Nun, etc.]”. Similar to this is: (Deuteronomy 3:23—26) “And I besought the Lord at that time, saying, [O Lord, God, thou hast begun to show thy servant thy greatness]’ , the Lord replied: “Let it suffice”.
(יג) רפא נא לה. מִפְּנֵי מָה לֹא הֶאֱרִיךְ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים, אֲחוֹתוֹ עוֹמֶדֶת בְּצָרָה וְהוּא עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה! (ספרי) (דָּ"אַ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל אֲחוֹתוֹ הוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה אֲבָל בִּשְׁבִילֵנוּ אֵינוֹ מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה):
(13) רפא נא לה HEAL HER, I PRAY THEE — Why did Moses not pray at length? In order that Israel should not say: His sister is in trouble, and he stands and offers long prayers! (Siphre). — [Another explanation is: He did not pray at length so that Israel should not say: On behalf of his sister he prays long, but on our behalf he would offer no long prayer].