בר כוכבא- משיח? ומה נלמד לימינו?

יפ

היסוד שנים עשר
ימות המשיח והוא להאמין ולאמת שיבא ולא יחשב שיתאחר אם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים (סנהדרין צז:ע"ש) תפח רוחן של מחשבי קצין ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה ומי שהסתפק בו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו:

Rambam on Mishnah Sanhedrin 10:1:29

The twelfth principle The Messianic era and that is to believe and to confirm that he will come and not to think that he is late. 'If the tarries, wait for him' and do not give him a [set] time and do not create analyses from the verses to extrapolate the time of his coming. And the sages said (Sanhedrin 97b), "The spirit of those that calculate the end should blow up." And [from this principle is] that he believes that [the Messiah] will have great advantage and stature and honor above all of the kings that ever were; according to that which all of the prophets prophesied about him; from Moshe, our teacher, - peace be upon him - to Malachi, peace be upon him. And one who doubts him or for whom his stature is diminished denies the Torah, as the Torah testifies about him in Parshat Bilaam and in Parshat Atem Netsavim. And included in this principle is that there should not be a king in Israel except from the House of David alone. And anyone who disputes [the status] of this family, denies the name of God, may He be blessed, and the words of His prophets.

האמונה בביאת המשיח היא אחד מתוך י"ג עקרי האמונה שהרמב"ם מונה.

אם כך חובה עלינו לברר היטב מי הוא בדיוק אותו משיח שכל ישראל מאמינים שיבוא?

משנה נגעים ז׳:ד׳

הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה, וְהַכּוֹוֶה אֶת הַמִּחְיָה, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּלְטָהֳרָה, עַד שֶׁלֹּא בָא אֵצֶל הַכֹּהֵן, טָהוֹר. לְאַחַר הֶחְלֵטוֹ, טָמֵא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלְכִין לְגַדְוָד, בְּתוֹךְ הֶסְגֵּרוֹ, מַה הוּא. אָמְרוּ לִי, לֹא שָׁמַעְנוּ. אֲבָל שָׁמַעְנוּ, עַד שֶׁלֹּא בָא אֵצֶל הַכֹּהֵן, טָהוֹר, לְאַחַר הֶחְלֵטוֹ, טָמֵא. הִתְחַלְתִּי מֵבִיא לָהֶם רְאָיוֹת. אֶחָד עוֹמֵד בִּפְנֵי הַכֹּהֵן וְאֶחָד בְּתוֹךְ הֶסְגֵּרוֹ, טָהוֹר, עַד שֶׁיְּטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן. מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לִכְשֶׁיִּוָּלֶד לוֹ נֶגַע אַחֵר וְיִטְהַר מִמֶּנּוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ, אוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס:

Mishnah Negaim 7:4

One who plucks out signs of uncleanness or burns quick flesh transgresses a negative commandment. And as regards cleanness: If they were plucked out before he came to the priest, he is clean; But if after he had been certified as unclean, he remains unclean. Rabbi Akiva said: I asked Rabban Gamaliel and Rabbi Joshua while they were on the way to Narbata, "What is the ruling if the plucking occurred while he was isolated?" They said to me, "We did not hear anything [about this case], but we have heard that if they were plucked before he came to the priest he is clean, and if after he had been certified as unclean he remains unclean." I began to bring them proofs: whether the man stands before the priest or whether he is isolated, he is clean unless the priest had pronounced him unclean. When does he attain cleanness [after he has been certified unclean]? Rabbi Eliezer says: after another nega arises in him and he has attained cleanness after it. But the sages says: only after another nega has spread over his whole body or after his bright spot has been reduced to less than the size of a split bean.

במסכת נגעים, פתאום מופיע סיפור, שבמבט ראשוני נראה שמובא בדרך אגב כדי ללמד אותנו הלכה שנשנתה באותו מעמד.

אבל המבט המדייק של הרב ישראל לפשיץ זצ"ל בעל פירוש 'תפארת ישראל' על המשניות לא נשאר אדיש.

יכין נגעים ז׳:מ״ו

אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל
הוא רבן גמליאל השני בן רשב"ג שנהרג בזמן החורבן. וזה ר"ג היה נשיא אחר ריב"ז. ור' יהושע היה תלמיד ריב"ז [עי' מ"ש אבות פ"ב מ"ח]. ומנוהו לר' יהושע זה לאב"ד בזמן ר"ג זה [כב"ק דע"ד ב'] ושניהן היו אחר החורבן [ועי' מ"ש בס"ד אבות פ"ב סי' ס"ז]:

Yachin on Mishnah Negaim 7:46

...

יכין נגעים ז׳:מ״ז

הולכין לגדווד
אי גדווד גרסי' וודאי שם מקום הוא וקמ"ל בזה דגם בנסעם בדרך תמיד היה כל תורת ד' בפיהם.

אבל אי גרסינן לגדוד. וכיש ספרים [וכן נראה שהי' גירסא זו לפני הר"ב רק שדחה אותה בב' ידים].

נ"ל דהיינו בהלכם למלחמה במלחמת בן כוזיב' שהיה בימיהם נ"ב שנה אחר החורבן. והי' ר"ע נושא כליו של בן כוזיבא הנ"ל [כרמב"ם פי"א ממלכי']. וכשראה ר"ע את בן כוזיבא אמר דין הוא מלכא משיחא [כירושלמי תענית פ"ד ה"ג].

ואם כך הוא. וודאי קמ"ל טובא דאפילו בעת צאתם לקראת נשק. ונפשם בכפם תמיד. אפ"ה הי' לבם קשור בהקב"ה ותורתו כשלהבת בגחלת:

Yachin on Mishnah Negaim 7:47

...

הגדה של פסח, מגיד, מעשה שהיה בבני ברק א׳

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי־בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

Pesach Haggadah, Magid, Story of the Five Rabbis 1

It happened once [on Pesach] that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in Bnei Brak and were telling the story of the exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, "The time of [reciting] the morning Shema has arrived."

גם בהגדה של פסח, יש מפרשים שהמעשה שישבו בבני ברק קשור להתכנסות לקראת המרד.

ובכן מה גרם לרבי עקיבא ורבותיו הגדולים ללכת להלחם במלחמותיו של בן כוזיבא?

ישועות משיחו, הפרק הרביעי, עמ' ל, ר"י אברבאנל

והנה סיפור בן כוזיבא הוא קצר אצלינו מאוד ולא תמצא ממנו כ"א נעט מזעיר בתלמוד ובמדרשים.

אבל בספרי ד"ה אשר לרומיים ראיתי אני דברים רבים ועצומים במלחמותיו ומגבורת לבו ואכזריותו על אויבים ושהוא הלך לאלכסנדריה של מצרים ועשה נקמה גדולה באוכלסי רומי שהיו שם ונתפשט בכל מלכות מצריםובבל ואיש לא עמד בפניו ובכל מקום שהיה הולך היה שופך דמי האויבים כמים מבלי חמלה ובאו על זה בספריהם ספורים גדולים.

במדבר כ״ד:י״ז

אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר:

וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃

Numbers 24:17

What I see for them is not yet,
What I behold will not be soon:
A star rises from Jacob,
A scepter comes forth from Israel;
It smashes the brow of Moab,
The foundation of all children of Seth.

בדברים רבה א,כ נאמר: אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עד מתי משועבדים אנו בידו (של עשיו)? - אמר להם: עד שיבוא אותו היום שכתוב בו: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" וגו' "והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל" (במדבר כד), כשיצא כוכב (של אש) מיעקב וישרוף קשו של עשיו. מניין? - שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" וגו' (עובדיה א), אמר הקב"ה: אותה שעה אני מופיע מלכותי ואמלוך עליכם, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון" וגו' "והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א).

תלמוד ירושלמי תענית ד׳:ה׳:ט׳-י״ג

תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב.

ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא

Jerusalem Talmud Taanit 4:5:9-13

...

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ג׳

וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ [ב.] אֵין הַדָּבָר כָּךְ. שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה. וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא הַמֶּלֶךְ. וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. עַד שֶׁנֶּהֱרַג בַּעֲוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֵינוֹ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת. וְעִקַּר הַדְּבָרִים כָּכָה הֵן. שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְלֹא גּוֹרְעִין מֵהֶן:

Mishneh Torah, Kings and Wars 11:3

It should not occur to you that the King Messiah must bring wondrous signs or perform marvels or invent new things or revive the dead or anything like what the fools say. It is not so. For Rabbi Akiva, one of the wisest of the Sages of the Mishna, was King Ben Coziba’s arms-bearer and said that he was the King Messiah. He and all the Sages of his generation thought that he was the King Messiah, until he was killed because of his sins. Since he was killed, they then understood that he was not the one. The Sages never asked of him neither a sign nor a wonder. So, the essence of the matter is like this: The Laws and the Statutes of the Torah never change. We may not add to them nor detract from them. Anyone who adds to or subtracts from them or reveals some new dimension to the Torah or understands the Commandments differently than their plain meaning is, for sure, an evil person and an Apikoris.

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ה׳

וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרָג, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הַשְּׁלֵמִים הַכְּשֵׁרִים שֶׁמֵּתוּ. וְלֹא הֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְנַסּוֹת בּוֹ רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶן וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד".

Mishneh Torah, Kings and Wars 11:5

But, if he does not succeed in these matters or is killed, we will know that he was not the one Torah has promised. He is (merely to be considered) like all the (other) exemplary and qualified kings of the House of David who have died. G-d set him up only to try the masses, as it says, “And some of the wise will stumble, to refine among them and to purify and to make white, even to the time of the end, for it is yet for the time appointed” (Daniel 11:35).

גם הרמב"ן לומד שהפסוק הזה מדבר על המשיח, ומפה אפשר להבין שהוא הסכים עם הרמב"ם שפסק לדורות את האבחון של ר"ע.

רמב"ן על במדבר כ״ד:י״ז:א׳

דרך כוכב מיעקב בעבור כי המשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים כמו שנאמר בו (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וגו' ואמר שהוא רואה לזמן רחוק שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת בן אדם שהוא אבי כל האומות והזכיר פאתי מואב להודיע לבלק כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה אבל באחרית הימים לא ינצל מואב מיד השבט המושל בו וטעם פאתי מואב לומר כי זה השבט יקרקר כל בני שת ולא ינצל מואב מידו אע"פ שהם קצוצי פאה ואין להם שם באומות ולא ילחמו בישראל:

Ramban on Numbers 24:17:1

THERE SHALL STEP FORTH A STAR OUT OF JACOB. Because the Messiah will gather together the dispersed of Israel from all the corners of the earth, Balaam compares him [metaphorically] to a star that passes through the firmament from the ends of heaven, just as it is said about [the Messiah]: and behold, there came with the clouds of heaven, one like unto a son of man etc. Balaam thus said that he saw that at a distant time a star would pass from the ends of heaven, and there would rise out of it the sceptre of a ruler, and he shall smite through the corners of Moab, and break down all the sons of Seth, the son of Adam, who was the father of all the nations. He mentioned the corners of Moab in order to inform Balak that his people would not fall into the hand of Israel now, but in the end of days Moab will not be saved from the hand of the ruling king [in Israel]. And the meaning of ‘the corners’ of Moab is that this ruler [in Israel] will break down all the sons of Seth, and they [Moab] will not be saved, even though they are cut off on ‘the corner,’ and have no name among the nations, and will not fight against Israel.

אם כן, לפי הרמב"ם (על פי הירושלמי וכן מדרש איכה רבתי כמובא לקמן) גדולי התנאים שכל הדורות נסמכים עליהם חשבו שבר כוכבא הוא המשיח והצטרפו למלחמותיו (שנראו חסרות סכוי בתחילה).

וזה שהוא מת? התברר שהוא לא היה המשיח. מת בעוונות עם ישראל שכנראה לא היה ראוי עדיין לכך שיוקדם הקץ. (לגבי הסיבה שבגינה מת בר כוכבא והמשמעויות השונות הנגזרות מכך אפשר להאריך אך כרגע אין כאן מקומו אז נסתפק בזה).

אבל האם בגלל שהוא מת לפני שבנה את בית הבחירה ו'סיים את העבודה' הסתבר שהם טעו? לפי הרמב"ם בכלל לא. להפך- ההלכה היא נצחית, ומסיפור בר כוכבא נקבעה הלכה לכל הדורות כיצד לזהות מי יכול להיות מלך המשיח- מי שדומה לבר כוכבא-

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:א׳

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ג) "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ" וְגוֹ' (דברים ל, ד) "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ' (דברים ל, ה) "וֶהֱבִיאֲךָ ה'". וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד, יז) "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" זֶה דָּוִד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח, ב) "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל" (במדבר כד, יז) "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (זכריה ט, י) "וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם". (במדבר כד, יח) "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" זֶה דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח, יד) "וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים" וְגוֹ'. (במדבר כד, יח) "וְהָיָה יְרֵשָׁה" וְגוֹ' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן" וְגוֹ':

Mishneh Torah, Kings and Wars 11:1

The King Messiah will arise and re-establish the monarchy of David as it was in former times. He will build the Sanctuary and gather in the dispersed of Israel. All the earlier statutes will be restored as they once were. Sacrifices will be offered, the Sabbatical and Jubilee years will be observed, as commanded in the Torah. Anyone who does not believe in him or one who does not anticipate his coming not only denies the Prophets, but also the Torah and Moses our Teacher. For the Torah has given testimony about him saying, “And the Lord your G-d will turn your captivity and have compassion with you. He will return and gather you from all the peoples…If any of you should be dispersed at the ends of Heaven, from there G-d will gather you, from there He will fetch you. And the Lord, your G-d will bring you…” (Deut. 30:3-4). These matters are explicit in the Torah and include everything said by all the Prophets. It is even written in the Chapter of Balaam who prophesized about both the Messiahs. The first Messiah was David who saved Israel from her adversities. The final Messiah will be from his sons and will deliver Israel from the hands of the descendants of Esau. There it says, “I shall see him, but not now” (Numbers 24:17) - this refers to David; “I behold him, and not soon” (ibid.) - this is the King Messiah; “A star from Jacob shall step forth” (ibid.) - this is David; “and a scepter shall arise out of Israel” (ibid.) - this the King Messiah; “and shall smite through the corners of Moab” - this is David; and so it says, “And he smote Moab and measured them with a rope” (II Samuel 8:2); “and break down all the sons of Seth” (Numbers 24:17) - this is King Messiah of whom it says, “and his dominion shall be from sea to sea” (Zechariah 9:10); “and Edom shall be a possession” (Numbers 24:18) - this is David, as it says, “And Edom shall become slaves to David” (see II Samuel 8:6 and II Samuel 8:14); “Seir also, even his enemies, shall be a possession” (Numbers 24:18) - this is King Messiah, as it says, “And the saviors shall come upon Mount Zion to judge the mount of Esau…” (Obadiah 1:21).

אם כן לפי הרמב"ם נזהה את מלך המשיח כאחד ש-

עושה מלחמות בשביל להחזיר את המלכות לישראל כבראשונה.

בונה בית המקדש.

מקבץ נדחי ישראל.

ואם נקשה, הרי בר כוכבא לא עשה את שלושתם! אמנם הוא החזיר את המלכות, אך רק לשנתיים וחצי!

כנראה שזה הספיק לרבי עקיבא וכל גדולי התנאים שבדורו לראות בו משיח פוטנציאלי, כי החזרת המלכות לישראל אפילו לזמן כה מועט גם אם היא אינה הגאולה השלימה אבל לכל הפחות הינה אתחלתא דגאולה, שמתוכה יכול להיות קיבוץ גלויות ובנין בית המקדש ותשובה שלימה של כל עם ישראל.

מאוד מענינת העובדה שבר כוכבא לא היה נחשב צדיק עליון ומגדולי הרבנים בדורו (ועוד נשוב לזה בהמשך). אך כאמור אין זה מונע מגדולי התנאים להכיר במהלך ההסטורי של הצלת הנפשות של עם ישראל והחזרת המלכות כתחילת הגאולה (דרך אגב, חזרת המלכות איפשרה את חזרת קיום המצוות בצורה חופשית לאחר שנים של שמד, כמו שמוכח מהמטבעות של בר כוכבא הכוללים ציור של ארבעת המינים על פי שיטת רבי עקיבא, למרות שענין זה כלל לא מוזכר ברמב"ם ובתלמוד).

גם הראיות שהרמב"ם מביא לכך שהתורה דיברה על המשיח פסוקים מספר דברים שעוסקים בצדדים הגשמיים של הגאולה- שחרור משעבוד הגלויות וקיבוץ גליות.

אמנם הוא כן מדבר על מעלתו ופעולתו הרוחנית של המשיח, אך אפשר לומר שזה משני או לפחות שזה שלב שני, בגלל ההתיחסות לבר כוכבא כמשיח. בכל מקרה זה ודאי לא ניסי כמו שפרשו אחרים-

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״ב:א׳

אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבָּטֵל דּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה (ישעיה יא, ו) "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" מָשָׁל וְחִידָה. עִנְיַן הַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי עַכּוּ''ם הַמְשׁוּלִים כִּזְאֵב וְנָמֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, ו) "זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם וְנָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם". וְיַחְזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת. וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ז) "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן". וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשָׁלִים. וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיָה מָשָׁל. וּמָה עִנְיָן רָמְזוּ בָּהֶן:

Mishneh Torah, Kings and Wars 12:1

It should not occur to you that during the days of the Messiah a single thing from the “ways of the world” will be canceled nor will there be something novel in the Creation. Rather, the world will continue in its customary way. Now, that which is said in Isaiah, “And the wolf will live with the sheep and the leopard shall lie down with the kid” (Isaiah 11:6) is a parable and riddle. The substance of the matter is that Israel will dwell in safety with the wicked of the world who are compared to wolves and tigers, as it says, “a wolf of the deserts spoil them, a leopard watches over their cities” (Jeremiah 5:6). But, they will all return to the true religion and they will not steal and not destroy. Rather, they will eat of the permissible foods comfortably like Israel, as it says, “and the lion will eat straw as does the ox” (Isaiah 11:7). And so similar matters written about the Messiah are parables. In the days of the King Messiah everyone will understand these parables and to what these matters were compared and to what was hinted.

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ד׳

וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):

Mishneh Torah, Kings and Wars 11:4

Now, if a king should arise from the House of David who is versed in Torah and engages in Commandments, as did David his forefather, in accordance with both the Written and the Oral Torahs, and he enjoins all of Israel to follow in its ways and encourages them to repair its breaches, and he fights the Wars of G-d, then he may be presumed to be the Messiah. If he succeeds in his efforts and defeats the enemies around and builds the Sanctuary in its proper place and gathers the dispersed of Israel, he is definitely the Messiah.

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״ב:ג׳

בִּימֵי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כְּשֶׁתִּתְיַשֵּׁב מַמְלַכְתּוֹ וְיִתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל. יִתְיַחֲסוּ כֻּלָּם עַל פִּיו בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, ג) "וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר" וְגוֹ'. וּבְנֵי לֵוִי מְטַהֵר תְּחִלָּה וְאוֹמֵר זֶה מְיֻחָס כֹּהֵן וְזֶה מְיֻחָס לֵוִי. וְדוֹחֶה אֶת שֶׁאֵינָן מְיֻחָסִין לְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (עזרא ב, סג) "וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם" וְגוֹ' (עזרא ב, סג) "עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים". הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁבְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְיַחֲסִין הַמֻּחְזָקִין וּמוֹדִיעִין הַמְיֻחָס. וְאֵינוֹ מְיַחֵס יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְשִׁבְטֵיהֶם. שֶׁמּוֹדִיעַ שֶׁזֶּה מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי וְזֶה מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי. אֲבָל אֵינוֹ אוֹמֵר עַל שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת זֶה מַמְזֵר וְזֶה עֶבֶד. שֶׁהַדִּין הוּא שֶׁמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה נִטְמְעָה:

Mishneh Torah, Kings and Wars 12:3

During the days of King Messiah, when he will be secure in his monarchy, and all of Israel will gather about him, everyone’s genealogy will be clarified by him by means of the Holy Spirit which will rest upon him, as it says, “And he shall sit as a purifier and refiner…” (Malachi 3:3). The Sons of Levi will be the first to be purified, and he will say, “this one has the pedigree of a Kohen, and this one has the pedigree of a Levite”. He will reject those who have no (true) lineage and make them Israelites, as it says, “And the Tirashoso said to them…until a Kohen will arise with the Urim and Tumim” (Ezra 2:63). You have now learned that those with a pedigree will be confirmed, and lineage will be made known, by means of the Holy Spirit. He will not ascertain the ancestry of Israel except regarding which tribe they are from, and inform us that this one is from such and such a tribe and that one is from such and such a tribe. But, he will not tell us whether someone presumed of legitimate pedigree is a bastard or a slave. For the Law is that the family which had someone assimilate within it, assimilates him.

כאמור, הצד הרוחני שבמשיח כמעט ולא נמצא אצל הרמב"ם.

לעומת זאת ישנו פרק שלם בישעיה שעוסק במשיח ובו כמעט אין אזכור לגאולה הגשמית אלא בעיקר לאופי הרוחני המיוחד של המשיח. ומענין שהרמב"ם כלל לא הביא ראיות מפרק זה (מלבד הפסוק "וגר זאב עם כבש וכו'" שהרמב"ם מיישב אותו עם שיטתו שלא מוכרח שהמשיח יעשה ניסים).

ישעיהו י״א:ט״ז

וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ ה' ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת ה'׃ וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת ה' וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַ֥ע אׇזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃ וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃ וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מׇתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃ וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם׃ וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹאכַל־תֶּֽבֶן׃ וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה׃ לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ {ס} וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֤ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד׃ {פ} וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אדושם ׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵֽאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵֽאִיֵּ֖י הַיָּֽם׃ וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִיהוּדָ֖ה לֹא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם׃ וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹחַ יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם׃ וְהֶחֱרִ֣ים ה' אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃ וְהָיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵאַשּׁ֑וּר כַּאֲשֶׁ֤ר הָיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Isaiah 11:16

Thus there shall be a highway for the other part of His people out of Assyria, such as there was for Israel when it left the land of Egypt.

מלבי"ם על ישעיהו י״א:ג׳:א׳

והריחו, ע"י יראת ה' ישוב להיות רוחני שיתפשטו מעליו כחותיו הגשמיים, ולא ישמש עם החושים וכחות החומריים כלל, רק יהיה כולו רוח ונפשיי, לכן ולא למראה עיניו ישפוט והנה המשפט הוא בין אדם לחברו להציל עשוק מיד עשקו, ובזה ישפוט השופט לפי מה שיראה בעיניו, מי החייב ומי הזכאי, ולפעמים יטעה בראות עיניו ויוציא משפט מעוקל, אבל המשיח לא ישפוט למראה עיניו, רק ידע האמת מצד רוחניותו.

Malbim on Isaiah 11:3:1

...

אברבנאל על ישעיהו י״א:ד׳:ב׳

התואר והתנאי הששי הוא בענין הנסים והנפלאות שיעשה מלך המשיח כנגד הטבע, כי מפני דבקותו בשם יתברך, יעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ, וכבר נבא הנביא יואל שבזמן הגאולה, תתרבה הנבואה והנסים בקרב הארץ וכו'

ולכן היה משורת הדין, שבשוב ה' את שיבת ציון ישובו שני הדברים ההמה לקדמותם, רוצה לומר הנבואה והנפלאות, ולכן אחרי שיעד הנביא בכאן על נבואת מלך המשיח, ייעד שיעשו נסים ונפלאות, והוא אמרו והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, רוצה לומר שכאשר תמרוד ארץ מה במצות מלך המשיח, לא יצטרך לאסוף חיל ללכת להלחם בה, כי הוא בשבט פיו יכה אותה מכה רבה מבלי חרב וחנית, ואם איש אחד יחטא ויצטרך כפי הדין להמיתו באחת ממיתות בית דין, לא יצטרכו אנשים וכלים לעשותו, כי הוא עצמו ברוח שפתיו ימית הרשע ההוא ויענישהו, כי בהיותו גוזר על גוי ועל ממלכה או על איש מיוחד שימות, תרד אש מן השמים וישרפהו, או תבקע האדמה ותבלע אותו, או ימיתהו האריה והנחש ושאר הדברים משלוחי ההשגחה כמו שהיה ענין אליהו שאמר (מל"ב א, י) תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך, וכן באלישע (שם ב, כד) ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער, וכן אמרו במדרש אומרים למשיח מדינה פלונית מרדה בך, והוא אומר יבא גובאי ויחריב אותה, והתנאי הזה גם כן מבואר שלא היה בזמן בית שני, כי לא נעשו שמה נסים ונפלאות ולא מתו הפריצים ברוח פי המלך אשר שם.

Abarbanel on Isaiah 11:4:2

...

בפירושו ר"י אברבנאל רומז למה שכתב באריכות בספרו 'ישועות משיחו'.

שם יש פרק שלם העוסק בזיהויו של בר כוכבא כמשיח על ידי רבי עקיבא.

הוא סובר שהמשיח לא יכל להגיע באותה תקופה מכיון שזמנו רק באלף השישי.

כמו כן משיח יעשה ניסים ונפלאות ויהיה חכם גדול ונביא וכו'.

כמו כן אופיה של הגאולה תהיה ניסית.

רוב חכמי ישראל חלקו על ר"ע.

אם כן איך זה מתישב עם דברי ר"ע?

שת אפשרויות-

א- ר"ע טעה. מכיוון שראה את הניסים הגדולים שנעשו לבר כוכבא חשב שה' ריחם על עמו הקדים את הקץ.

ב- ר"ע חשב שהוא משיח לענין נצחון על האויבים, משיח בן יוסף, ולא שהוא משיח בן דוד.

מפני האריכות (וגם הספר עדיין לא עלה בספריא:) נביא כמה ציטוטים נבחרים שיבהירו את עמדתו-

ר"י אברבנאל, ישועות משיחו, פרק רביעי-

... ואיך א"כ חשבו חכמי ישראל שהיה בן כוזיבא מלך המשיח ור"ע יועץ וחכם חרשים ונבון לחש איך טעה בזה שהיה נושא כליו ואיך חשב בזמן המנעות ביאת המשיח שהוא יהיה זמן בואו וכו'

והנראה לי בזה שר"ע חשב בענין בן כוזיבא אחת משתי מחשבות-

הא'- שבראותו הצלחת בן כוזיבא במלחמות חשב שהקב"ה מיהר את רץ הגלות וכו'

אבל שאר חכמי ישראל לא קבלו זה ממנו וכו'

ובכה ר"א ואמר שהיה בזה רמז למלך המשיח שלא יבוא אלא באלף השישי ועם היות ר"ע יודע כל זה מפי ספרים ומפי סופרים קרה לו מה שיקרה פעמים רבות לכל חכם לב שיחשובויאמין מה שנכספה וגם כלתה נפשו להיות וכן ר"ע בכספו לתשועת ה' כשיראה גבורת בן כוזיב והצלחותיו במלחמות שלא כמנהג הטבעי עלה בדעתו שמאת ה' היתה זאת ושחזר מגזרתו לחמול על עמו וכו'

והנה רבנן אמרו לו במשיח כתיב דמרח ודאין ר"ל שמתנאי משיח בן דוד הוא שהיה חכם גדול ונביא והריחו ביראת ה' שהוא רוח חכמה ומידות וכיון שראו שלא היה זה בו קטלוהו ר"ל דנו אותו כאחד המסתכנים וכן היה שהרגוהו הרומים כשלכדו ביתר. זו היא המחשבה הראשונה.

והשנית- היא שר"ע לא חשב שיהיה בן כוזיבא מלך בישראלורועה נאמן ירעה אותם כמו שיעדו הנביאים על מלך המשיח כי הנה בן כוזיבא לא נתעסק כלל בביתר בדבר המשפט וכו

אבל היה נכנע בר כוזיבא לחכמי ישראל ושומע מפיהם כמו שנזכר באיכה רבתי וכו'

והנה שלוחי הקב"ה להחריב את שונאיו יקראו משיחים ועבדי ה' כמו שקרא נבוכדנאצר עבדי ועל כורש מפני שהחריב בבל נאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש וכו'

ולפי שהיה מקובל באומה שקודם משיח בן דוד יבוא משיח בן יוסף לא לעשות משפט וצדקה כ"א בלבד ללחום מלחמות ה' וכו'

לכן כשראה ר' עקיבא הניסים והגבורות אשר עשה בן כוזיבא בכל ארצות הרומיים חשב בלבו שהוא היה שליח ההשגחה משיח אלקי יעקב לענין המלחמות ונקמת האויבים בלבד וכו'

אמנם שאר חכמי ישראל לא קבלו ממנו שיהיה זה משיח בן יוסף וכו'

ומי יודע אם לא בעון זה נתפש ר"ע במותו שהיתה מיתתו יותר קשה ממיתת שאר הרוגי מלכות אבל מ"מ אין במעשיו דבר סותר אל גבולי ביאת משיחנו אשר זכרתי וכו'

ובאמת כבר על רבי עקיבא חלקו חכמים-

בירושלמי הנ"ל-

אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בַּר תּוֹרְתָא. עֲקִיבָה. יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֵיךָ (וְאַדַּיִין) [וְעַדַּיִין] בֶּן דָּוִד [לֹא] יָבֹא.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹל אַדְרִייָנוּס קַיְסָר הוֹרֵג בְּבֵיתְתָּר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִיבּוֹא.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנִים [אֶלֶף] זוּג שֶׁלְתוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ מַקִּיפִין אֶת בֵּיתְתָּר. וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְמוּנֶּה עַל כַּמָּה חַייָלוֹת. וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזִבָּה וְהָיָה לֹו מָאתַיִם אֶלֶף מְטִיפֵי אֶצְבַּע. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ. עַד אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין. אָמַר לָהֶן. וְכִי הֵיאַךְ אֶיפְשַׁר לְבוֹדְקָן. אָֽמְרוּ לוֹ. כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶז מִן לְבָנוֹן לָא יִהיֶה נִכְתָּב בְּאִיסְרַטְיָא שֵּׁלָּךְ. וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ וּמָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ.

וְכַד דַּהֲוָה נְפַק לִקְרָבָא הֲוָה אֲמַר. רִיבּוֹנֵיהּ דְּעָֽלְמָא. לֹא תִסְעוֹד וְלֹא תִ[כְסוֹף]. הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹקִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵ֘צֵ֥א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ.

רואים מפה שלוש נקודות-

1- הוא לא המשיח (רבי יוחנן בן תורתא).

2- ביקורת על כך שהוא עושה את ישראל בעלי מומין (ואז הקשיב לחכמים ושינה).

3- שהיה אומר 'רבונו של עולם אל תעזור ואל תבייש'.

"לא תסעוד – אל תעזור (לנו לנצח בקרב), ולא תכסוף – ואל תבייש (אותנו ליפול בקרב);" (אור לישרים שם).

נראה שסברתו של רבי יוחנן בר תורתא הייתה קשורה למצב הרוחני של העם-

"רבי יוחנן בן תורתא הוא שאמר, שבית המקדש השני חרב מפני שהיו שונאים איש את רעהו (תוספתא מנחות יג,כב; ירושלמי יומא א,א; בבלי יומא ט,א-ב). כיון שעדיין לא עשו תשובה ועדיין שונאים אלו לאלו שנאת חינם, לכן אמר רבי יוחנן בן תורתא לרבי עקיבא שעדיין בן דוד אינו בא." (אור לישרים).

גם בבבלי רואים דיון על בר כוכבא שקשור לאופיו הרוחני-

סנהדרין צ״ג ב:ח׳

בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו

Sanhedrin 93b:8

The Gemara relates: Bar Koziva, i.e., bar Kokheva, ruled for two and a half years. He said to the Sages: I am the Messiah. They said to him: With regard to the Messiah it is written that he is able to smell and judge, so let us see ourselves whether he, bar Kokheva, is able to smell and judge. Once they saw that he was not able to smell and judge, the gentiles killed him.

וכך מקשה הראב"ד על הרמב"ם בהקשר לבר כוכבא-

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ג׳:א׳

אל יעלה על דעתך וכו'. א''א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו:

Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Kings and Wars 11:3:1

...

לכאורה מפורש בתלמוד שלא רק שבר כוכבא אינו המשיח כיוון שאין לו את התכונות העילאיות המצויינות בישעיה, אלא אף הרגו אותו כיון שהתחזה למשיח!

מיישב הכסף משנה-

כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ג׳:ב׳

רבינו אל יעלה בדעתך וכו' עד שנהרג בעונות וכו'. וכתב הראב״ד א״א והלא בן כוזיבא היה אומר וכו'. ודברי הראב״ד אמת והכי איתא בפרק חלק (סנהדרין דף צ״ג:) אבל באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל אומר שנהרג על ידי א״ה.

(אכן אור לישרים מביא שתי גרסאות-

במקבילה באיכה רבה גרסו: ...אמר ליה חד גונתאי (בן עם הגותים): אנא קטלתיה לדין. אמר ליה: זיל ואייתיה לי. אזל ואייתיה, ואשכח עכנא (נחש) כריכא על צואריה.
ובמקבילה באיכה רבה (בובר) גרסו: ...אמרין: חד גונתיי (בן עם הגותים) קטליה. לא האמין להון, אמר להון: אזלון אייתון לי פטומיה. אזלון ואייתון ליה פטומיה, ואשכח חכינא כריכא על ארכובתיה.)

ממשיך הכסף משנה-

וסובר רבינו דהא דאמרו פרק חלק אתיא דלא כשמואל דאמר אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ורבינו סובר כשמואל וכמבואר בפרק שאחר זה ולכן כתב סברת המדרש. ומ״מ מה שכתב שר״ע היה נושא כליו צ״ע היכא מייתי לה:

Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Kings and Wars 11:3:2

...

הכסף משנה מיישב, שזו מחלוקת גרסאות על פי מחלוקת האמוראים-

מי שסובר שיהיו ניסים לעתיד לבוא והטבע ישתנה, מחפש משיח רוחני, ולכן גרס במדרש שחכמים הרגוהו על כך שלא היה במדרגה המצופה ממשיח ניסי.

ומי שסובר כשמואל שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, כרמב"ם, סובר שהמדרש באיכה רבתיבו מתואר מות בר כוכבא על ידי נחש או גותי במלחמה הוא המדרש הנכון, ואין להוכיח ממותו שחכמים הרגוהו וככה לא נראה המשיח, אלא שלא הגיע עדיין הזמן הראוי לגאולה.

חוץ ממחלוקת איך מת בר כוכבא, ישנה מחלוקת בעצם היחס של החכמים אליו. כזכור הרמב"ם כתב "ודמה הוא וכל חכמי דורו שהוא המללך המשיח". וכן בהלכות תעניות כתב (פ"ה ה"ג)- "דימו כל ישראל וגדולי החכמים".

אפשר להוכיח את זה מהירושלמי שם רק רבי יוחנן בן תורתא חולק על רבי עקיבא, ולא מוזכר מי החכמים שם וייתכן שגם רבי עקיבא הסכים עמהם שלא צריך לנהוג אכזריות כלפי החיילים.

ובבבלי כאמור לא בטוח שזו הגרסא הנכונה.

אמנם לרדב"ז תירוץ אחר ולפיו זו הייתה מחלוקת משמעותית בין החכמים וכנראה סבר כך מהבבלי בסנהדרין-

רדב"ז על הל' מלכים ומלחמותיהם , יא:יג

ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים, מקצתם לא האמינו שהוא המשיח וקצתם האמינו ור' עקיבא מכללם.

ולענין קושית הראב"ד מתרץ הרדב"ז תרוץ אחר-

ואפילו אחר ששלחו החכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו רבי עקיבא שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו.

עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח.

ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו.

ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה, כלומר ריפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו.

אי נמי אגדות חלוקות הן.

אם כך לפי הרדב"ז למרות שחכמים ריפו ידיהם מבר כוכבא, רבי עקיבא המשיך לחשוב שהוא המשיח כיוון שייתכן שלא הגיע לפניו דין שהיה צריך להשתמש בתכונה הרוחנית המיוחדת של המשיח בשבילו.

עד כדי כך חשב רבי עקיבא את הגאולה הגופית כמשמעותית.

אבל אפשר להסביר את דברי הרדב"ז אחרת, או לפחות להשתמש בתירוצו כדי להבין קצת אחרת-

זה לא שלבר כוכבא היו היכולות המשחיות הכובות בישעיה והוא עדיין לא השתמש בהן.

אלא שרבי עקיבא סבר שאף על פי שכרגע אין לו את התכונות האלו, אם החכמים ישתפו עמו פעולה ויעזרו במרד עם ישראל יזכה לחרות ויהיו ראויים לגאולה וממילא יגיעו למדרגה הרוחנית שתתגלה גם אצל המשיח.

גם הלחם משנה תירץ את הרמב"ם באופן דומה-

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ג׳:א׳

ואל יעלה על דעתך וכו'. להשגת הר"א ז"ל תירץ הרב כ"מ דמדראינו באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל דאמרינן התם דנהרג בן כוזיבא על ידי א"ה משמע דאית לן למימר דהא דרבא דאמר בפרק חלק (דף צ"ג:) דבדקוה לבן כוזיבא אי מורח ודאין אתי דלא כהלכתא והיינו כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות משיחנו אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'. ואני אומר תירוץ אחר דשם בפרק חלק א"ר אלכסנדרי דוהריחו אינו מלשון ריח אלא מלשון רחיים ואמרו שם שטוענין יסורין ומצות כרחיים ורבא הוא דקאמר דהוא מלשון ריח ומש"ה קאמר דבדקוה לבן כוזיבא בהכי וכיון דחזינן במדרש דנהרג בן כוזיבא ע"י א"ה למדנו דלית הילכתא כרבא אלא כרבי אלכסנדרי ופירוש והריחו הוי מלשון רחיים:

Lechem Mishneh on Mishneh Torah, Kings and Wars 11:3:1

...

והקשה עליו בספר המפתח-

"כנראה לא היה לפניו אגרת תימן, דשם כ' רבינו [רפ"ד עמ' קע"ח] שהמשיח יהיה מורח ודאין שנאמר בו והריחו ביראת השם ולא למראה עיניו ישפוט וכו'."

אם כן נראה שהרמב"ם לא סבר שלמשיח כלל אין מעלה רוחנית, וזה לא עניננו.

אפשר לומר שלדעתו הקדושה הדבר יתרחש בשני שלבים, קודם כל טבעי ואז רוחני. וכך גם אפשר להסביר את עמדת רבי עקיבא.

הנה כי כן, נגלית לפנינו מחלוקת שנראת חריפה ביותר בת אלפי שנים.

האם הגאולה תהיה טבעית או ניסית?

האם המשיח יהיה בעל עוצמה גופנית או רוחנית?

לענ"ד מדובר בשני שלבים ואין כאן מחלוקת נצחית.

הרי אם נלך אחורנית, שורשה של המחלוקת כבר בנביאים! וזה דבר שלא ייתכן.

זכריה ט׳:ט׳

גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא

עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת׃

Zechariah 9:9

Rejoice greatly, Fair Zion;
Raise a shout, Fair Jerusalem!
Lo, your king is coming to you.
He is victorious, triumphant,
Yet humble, riding on an ass,
On a donkey foaled by a she-ass.

רש"י על זכריה ט׳:ט׳:א׳

הנה מלכך יבוא לך. אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני:

Rashi on Zechariah 9:9:1

Behold! Your king shall come to you It is impossible to interpret this except as referring to the King Messiah, as it is stated: “and his rule shall be from sea to sea.” We do not find that Israel had such a ruler during the days of the Second Temple.

דניאל ז׳:י״ג

חָזֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֔א וַאֲרוּ֙ עִם־עֲנָנֵ֣י שְׁמַיָּ֔א כְּבַ֥ר אֱנָ֖שׁ אָתֵ֣ה הֲוָ֑א וְעַד־עַתִּ֤יק יֽוֹמַיָּא֙ מְטָ֔ה וּקְדָמ֖וֹהִי הַקְרְבֽוּהִי׃

Daniel 7:13

As I looked on, in the night vision,
One like a human being
Came with the clouds of heaven;
He reached the Ancient of Days
And was presented to Him.

סנהדרין צ״ח א:י״ג

אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה וכתיב (זכריה ט, ט) עני ורוכב על חמור?

זכו - עם ענני שמיא.

לא זכו - עני רוכב על חמור.

Sanhedrin 98a:13

Rabbi Alexandri says: Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction between two depictions of the coming of the Messiah. It is written: “There came with the clouds of heaven, one like unto a son of man…and there was given him dominion and glory and a kingdom…his dominion is an everlasting dominion” (Daniel 7:13–14). And it is written: “Behold, your king will come to you; he is just and victorious; lowly and riding upon a donkey and upon a colt, the foal of a donkey” (Zechariah 9:9). Rabbi Alexandri explains: If the Jewish people merit redemption, the Messiah will come in a miraculous manner with the clouds of heaven. If they do not merit redemption, the Messiah will come lowly and riding upon a donkey.

אאפשר לפרש שהכוונה היא שאם יזכו תהיה גאולה ניסית ואם לא גאולה חומרית.

אפשר לפרש (כך הבן יהוידע) ששתיהם גאולה טבעית ואם יזכו זה יהיה מהתעורורותא דלתת ואם לא מלעילא.

אפשרלפרש ששתיהם ניסית (וכך המלבי"ם).

ואפשר לפרש שזה תהליך של שני מדריגות.

נראה שהמחלוקת קשורה למחלוקת אחרת בדבר הסיבה למותם של מות תלמידי רבי עקיבא. (לא בטוח שזו מחלוקת כמו שלא ראו את אגרת רב שרירא גאון, אבל זה לא הנושא).

ההסבר המקובל למות תלמידי הוא מה שכתוב בגמרא-

יבמות ס״ב ב:ט׳-י״ב

גְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה. תָּנָא, כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת. אָמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה. מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן: אַסְכָּרָה.

Yevamot 62b:9-12

Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth he should study more Torah in his old age; if he had students in his youth he should have additional students in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, etc.” They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations. With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot. Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria. Rav Mattana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one must attempt to have more children even if he has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.

הפלאה שבערכין על ספר הערוך, אות האל"ף קל״ז

אסכרה (ברכות דף ח') אסכרה דמיא כחיזר' כו' פירוש מין חולי הגרון המחנק ואולי מלה זו יגזר מלשון יסכר פי דוברי שקר וכו' (במוסף בהדיא גרסינן בשבת (פרק ב"מ דף ל"ג) מכה זו מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה עכ"ל) כן מצאתי להדיא (בשבת ל"ג): מאי קרא והמלך ישמח כו' יסכר פי דוברי שקר. וחידוש שלא ראה הרב המוסף בסוגי' שעוסק בה:

Hafla'ah ShebaArakhin on Sefer HeArukh, Letter Alef 137

...

ואולם באגרת רב שרירא גאון אנו מוצאים בפירוש הסבר אחר-

אגרת רב שרירא גאון א׳:ט׳

ומסר ר' עקיבא את עצמו [להריגה] אחר שנפטר ר' יוסי בן קיסמא. ונהרג ר' חנינא בן תרדיון ונתמעטה החכמה [אחריהם]. והעמיד [רבי עקיבא] תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא והוה סמכא דישראל על התלמידים שניים של ר' עקיבא

דאמור רבנן שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפטרס וכולן מתו מפסח ועד עצרת והיה העולם שמם והולך עד שבא(ו) אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון ור' אלעזר בן שמוע והם העמידוה באותה שעה כדאיתא ביבמות.

Epistle of Rav Sherira Gaon 1:9

...

והסבר יפה לפירוש הסתירה הזאת מצאתי בדף מקורות העוסק במות תלמידי רבי עקיבא בספריא שהביא את דברי הרב נריה האלו (מלחמת העצמאות של רבי עקיבא ותלמידיו או יום הזיכרון לחללי רבי עקיבא ומלחמת העצמאות שכשלה

מאתRabbi Netanel Weil

בקישור https://www.sefaria.org.il/sheets/108080)

מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 41

אייר- סיוון תשס"א

הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל
האבלות בימי הספירה על מות תלמידי רבי עקיבא
במקום מאמר מערכת - שיכתוב משיעור שניתן ע"י הרב זצ"ל לכיתה י"ב תורנית, ישיבת בנ"ע כפר הרא"ה.

נראה לבאר הסבר חדש לדברי הגמ' שתלמידי ר"ע "לא נהגו כבוד זה בזה". יש לנו בהלכה הלכות כבוד הנוגעות ביחס לרב, לחבר ולתלמיד: והדרת פני זקן מתייחס למי שקנה חכמה, קדימויות הכהן וקדושתו וכו'. כאשר נכנסים לבית צריכים לקדם ולהקדים את הקשיש יותר או את התלמיד חכם יותר. והנה אומרת הגמ' בברכות (מו ע"ב): "תנו רבנן: אין מכבדין - לא בדרכים, ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות". בכניסה או ביציאה מהבית, בחיים השלווים והרגילים, יש מקום לדיני הכבוד, אבל בדרך כאשר האדם ממהר לביצוע תפקידו, אם הוא הולך בדרכו ולפניו צועד זקן באיטיות, אינו יכול להרשות עצמו להאט את צעדיו ולא לעקפו משום "והדרת פני זקן". כן הוא בגשרים, אדם הנמצא בתפקיד אינו יכול להמתין ולהקדים את כל הראויים כיבוד, לכן אומרת הגמ' "אין מכבדין בדרכים והגשרים" – שם אין לדרוש זאת ממנו. לפעמים כאשר מזדמן מפקד צעיר ולו חיילים המבוגרים ומכובדים ממנו (דבר שמזדמן לרוב בשירות מילואים), אין הוא יכול בזמן הפקודות וההוראות לעסוק בעיניי כבוד, הוא נמצא כעת בתפקיד והוא צריך לבצע את הפקודה כראוי מבלי לעשות חשבונות מי הם הנמצאים בפניו.
הגמ' ביבמות (שם) מסבירה שתלמידי ר"ע נפלו מפני "שלא נהגו כבוד זה בזה" – ויש לפרש בפירוש פשוט אך שונה לגמרי ממה שהורגלנו. חז"ל רמזו לנו מה קרה לתלמידי ר"ע, הם היו בדרכים ובגשרים, הם היו פרטיזנים ביערות. הם לא לחמו במלחמה סדירה של צבא מאורגן שיש לו כמויות של נשק אלא כדרך שלחמו הפרטיזנים, בהפתעות בדרך לא מסודרת, עושים גשר ומארב מאחוריו וכדו'. תלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זה בזה כי הם היו באותה עת במצבים בהם ענייני הכבוד אינם קיימים כלל. כך רמזו לנו חז"ל מה קרה לתלמידי ר"ע, ובגלל שחששו מהגויים השולטים באותה העת הם צנזרו את דבריהם ולא רצו לספר במפורש שתלמידי ר"ע מתו מפני שלחמו במלחמת בר- כוכבא ובכל המאבקים נגד הכובש הרומאי אלא רק רמזו לנו בדרך זו את אשר אירע להם.
לפי זה נפתרת השאלה ששאלנו בפתיחת הדברים: מה קרה לתלמידי ר"ע? כיצד דווקא הם מזלזלים האחד בכבוד חברו? התשובה א"כ שאכן אין הדבר כך ומן הסתם אף הם בחיי היום יום שלהם התנהגו כפי שחינכם רבם שהקפידו בכבוד חברם, אבל כאשר נאלצו להיות במצבים מיוחדים בתנאי מלחמה אזי הם התנהגו בהתאם

וזה מקשר אותנו לדורותינו.

נראה שגם בדורות האחרונים התפתחה מחלוקת חריפה בעניין הגאולה.

א- ניסית או טבעית.

ב- מה היחס לגאולה חומרית שנעשת על ידי אנשים שמרדו בקיום התורה והמצוות.

נביא את דברי הרב קוק האלו, שמתוכם אפשר ללמוד לדורנו רבות-

אורות, אורות מאופל, אורות התחיה ל״ב:א׳

אפיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה, בכל כחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה, אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. היא אינה שבה עדיין אל אישה הראשון בפועל, היא מעבדת את חייה בכחותיה הנמצאים בשרשי נשמתה. אמנם בלא קריאת שם, בלא מגמה מבוררת הכל הוא אור ד' וכבודו, אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה, שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלקי הוא.

רק בהגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלקי נקרא בשם המפורש להגלות, יגלה ויראה, שכל מה שהאיר וכל מה שיאיר, כל שחי וכל שיחיה בה, הכל אור אלקי עולם אלקי ישראל הוא, "וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו", "ושם העיר מיום ד' שמה".

מצב גאולה זה הוא יסוד החזון של הרזים, שכנסת ישראל לא תשוב למקומה לעתיד כי אם קודשא ב"ה וכל חיליו יבאו אליה, ויקימו אותה מן עפרא ביקר סגי, אשרי עין ראתה כל אלה, ולמשמע אוזן ותקוה תשמח נפשנו. והמשך הזמן, העובר בין ההופעות המיוחדות המרוכזות בכנסת ישראל, עד שיופיע אור תפארת ישראל, לדעת כי שם ד' נקרא עליה, הוא זמן חבלי משיח, שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו בנגוד לכל האומרים, ייתי ולא אחמיניה : ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה.

Orot, Lights from Darkness, Lights of Rebirth 32:1

...

בתחילת הגאולה, עם ישראל עצמו לא מודע לתהליך הפנימי של מה שקורה. הוא חושב ואומר דברים מסויימים שנשמעים טבעיים ואינם קשורים לרבונו של עולם. לפעמים אפילו מורדים בו חס ושלום.

זה מזכיר את בר כוכבא שאמר "רִיבּוֹנֵיהּ דְּעָֽלְמָא. לֹא תִסְעוֹד וְלֹא תִ[כְסוֹף]. הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹקִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵ֘צֵ֥א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ.". (למרות שגם ר"י אברבנאל שחלק בחריפות על הסוברים שבר כוכבא הוא המשיח אמר שהוא הקשיב לחכמים אלא שהוא בעצמו לא היה כזה. ואולם מכמה סיפורים משתמעת התנהגות אחרת).

אולם הגמרא מקשה, הלא בדיוק אותו משפט אמר דוד המלך עליו השלום!

אלא שאותו משפט יכול להיות מרידה בה', ויכול להיות תמיהה על מעשי ה'.

"בבבלי שאלו 'דויד נמי אמר הכי!', משום שפירשו, שאמר דויד מזמור זה כשהיה יוצא לקרב. אבל בירושלמי לא שאלו כך, משום שלפי מדרש תהילים ס,ג, אמר דויד מזמור זה בנבואה על המלחמות בימות המשיח, שיעמדו ישראל בצרה גדולה, ויאמרו "הלא אתה אלוקים זנחתנו" (כמו שאמר בן כוזבא)." אור לישרים על הירושלמי שם.

ואולי, מבחוץ ישנה מרידה, אבל היא מגיעה מתוך תמיהה פנימית וכאב על כל מה שקרה לעם ישראל בגלות. ורצון להגיע למקום גבוה יותר.

ובכל מקרה, הקב"ה הוא זה שמסובב את הענינים, הוא וכל חילו כמו שכתוב בזוהר. וגם אם העם אומר דברים אחרים, גדולי העולם שמסתכלים לעומק התהליכים רואים את מעשי ה' דרך מעשיהם.

אולם זאת רק ההתחלה.

ודאי שבזה לא הסתיים התהליך ולא הגענו למחוז חפצינו.

עם ישראל חיכה אלפי שנים ועדיין מחכה לגאולה השלימה.

ולכן יש צורך לעבור מכנסת ישראל לתפארת ישרל.

להבעה גלויה של התוכן האלקי הפנימי המחייה את הכל והתחברות אליו מתוך קבלת עול מלכות שמיים שלימה.

במהרה בימינו אמן.