חַמִשָּׁה שֶׁמוּת נִקְרְאוּ לוֹ. אֵיד עָב עָנָן נָשִׂיא חֲזִיז. אֵיד מְנַיִין. וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ. עָב [שֶׁהוּא מְעַבֶּה אֶת הָרָקִיעַ]. הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒. עָנָן. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַבִּרְיוֹת עֲנָוִים אֵילּוּ לָאֵילּוּ. נָשִׂיא. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּעֲלֵי בָתִּים כִּנְשִׂיאִים. מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ. חֲזִיז. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הָרָקִיעַ חֶזְיוֹנוֹת חֶזְיוֹנוֹת. י֨י עֹשֶׂה חֲזִיזִ֑ים.
It is called by five names: fog, canopy, cloud, prince, and storm-cloud. From where “fog”? And fog rose from the earth. “Thick cloud,” [which thickens the sky], behold, I shall come to you in a canopy of cloud. “Cloud”, because it makes people meek with one another. “Prince” because it turns owners of houses into princes: He raises rain-clouds from the ends of the earth. “Storm-clouds” because it turns the sky into multiple visions: The Eternal makes storm clouds.
כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃
It was always so: the cloud covered it, appearing as fire by night.
"כן יהיה תמיד". עד גמר המסעות? עד בניין בית־המקדש? לא זכור לי שסוף עידן עמודי הענן והאש ייזכר, כמו שמוזכר סוף עידן המן. והשווה ענין השְׂלָו שסוף עידנו אף הוא אינו מוזכר, אך תיבת "תמיד" מכבידה קצת. (פ' בהעלתך תשס"ז) וראה "תורה שלמה" על אתר (אות ע) בשם "לקח טוב" שכתב: כן יהיה תמיד - אפילו בשעת המסעות. ובעל "אזנים לתורה" כתב: כן יהיה תמיד - אפילו לאחר חורבן הבית... גם אז - "ביום" - כשההצלחה מאירה ליהודי - "הענן יכסנו", וכנאמר: "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם" (תהלים קיט, ע); "ומראה אש לילה" - בימי החושך, כשיסורים באים עליו, אז מתלהבת בלבו הנקודה היהודית "ואש מתלקחת ונגה לו סביב" (יחזקאל א, ד), וכאמרם ז"ל: יאה עניותא ליהודאי (חגיגה ט ע"ב). ע"כ. ובאשר לחתימת עידן עמודי הענן והאש ראה דברי חז"ל (תענית ט ע"א): רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר... וחזרה בזכות שניהן (משה ואהרן). מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד... חזרו שניהם בזכות משה. מת משה - נסתלקו כולן וכו'.
כן יהיה תמיד ר"ל שהעק עצמו נתהוה כן תמיד ביום היה ענן ובלילה התראה כמראה אש, וגם באר בזה הבדל שני שבעת יציאת מצרים לא הלכו העמודים לפניהם רק בעת הנסיעה לא בעת החניה כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ופה היה כן תמיד אף בעת החניה, עוד מודיע שהענן הראשון שכסה את המשכן ביום הקמתו בא על אופן שישאר שם תמיד, והיה קבוע לא כפעם הראשון שבא ונסתלק בכל ערב ובכל עת החניה, ועז"א בלשון עתיד כן יהיה תמיד ר"ל שבא על אופן שיהיה כן תמיד:
פס'. כן יהיה תמיד הענן יכסנו. אפילו בשעת המסעות אלא שהיה נתלה הענן כעין כיפה על נושאי המשכן ועל כל מחנה הלוים. ומראה אש לילה. מלמד שאם היה מלבין היו יודעין שהאיר המזרח. ואם היה מאדים היו יודעין ששקעה החמה:
On the day that the Tabernacle was set up, the cloud covered the Tabernacle, the Tent of Meeting, and in the evening it rested over the Tabernacle in the likeness of fire until morning. It was always so; the cloud covered it, appearing as fire by night. And whenever the cloud lifted from the Tent, the Israelites would set out accordingly; and at the spot where the cloud settled, there the Israelites would make camp. At a command of the Lord, the Israelites broke camp, and at a command of the Lord they made camp; they remained encamped as long as the cloud stayed over the Tabernacle. When the cloud lingered over the Tabernacle many days, the Israelites observed the Lord’s mandate and did not journey on. At such time as the cloud rested over the Tabernacle for but a few days, they remained encamped at a command of the Lord and broke camp at a command of the Lord. And at such time as the cloud stayed from evening to morning, they broke camp as soon as the cloud lifted in the morning. Day or night, whenever the cloud lifted, they would break camp. Whether it was two days or a year – however long the cloud lingered over the Tabernacle – the Israelites remained encamped and did not set out. On a sign from the Lord they made camp and on a sign from the Lord they broke camp; they observed the Lord’s mandate at the Lord’s bidding through Moses. (Num. 9:15–23)
וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כׇּל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃
but a flow would well up from the ground and water the whole surface of the earth—
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃
And the LORD said to Moses, “I will come to you in a thick cloud, in order that the people may hear when I speak with you and so trust you ever after.” Then Moses reported the people’s words to the LORD,
מַעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝֗וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃
He makes clouds rise from the end of the earth;
He makes lightning for the rain;
He releases the wind from His vaults.
He makes lightning for the rain;
He releases the wind from His vaults.
שַׁאֲל֨וּ מֵיְהֹוָ֤ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהֹוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃
Ask the LORD for rain
In the season of late rain.-a
It is the LORD who causes storms;
And He will provide rainstorms for them,
Grass in the fields for everyone.-c
In the season of late rain.-a
It is the LORD who causes storms;
And He will provide rainstorms for them,
Grass in the fields for everyone.-c
נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת־שָֽׁקֶר׃
Like clouds, wind—but no rain—
Is one who boasts of gifts not given.
Is one who boasts of gifts not given.
וּמֵהֵיכָן הָאָרֶץ שׁוֹתָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִמֵּימֵי אוֹקְיָנוּס, דִּכְתִיב (בראשית ב, ו): וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכִי מֵימֵי אוֹקְיָנוּס לֹא מַיִם מְלוּחִים הֵן. אָמַר לוֹ מִתְמַתְּקִים הֵן בֶּעָבִים, דִּכְתִיב (איוב לו, כח): אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים, הֵיכָן הֵם נוֹזְלִין בַּשְּׁחָקִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִן הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יא): לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָיִם, וְהָעֲנָנִים מִתְגַּבְּרִין מִן הָאָרֶץ וְעַד הָרָקִיעַ, וּמְקַבְּלִין אוֹתָן כְּמִפִּי הַנּוֹד, דִּכְתִיב (איוב לו, כז): יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ, וְחוֹשְׁרִים אוֹתָן כְּמִין כְּבָרָה, וְאֵין טִפָּה נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, דִּכְתִיב (שמואל ב כב, יב): חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים, לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן שְׁחָקִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר שֶׁהֵן שׁוֹחֲקִים אֶת הַמַּיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כְּהָדֵין מָסוֹסָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, כַּדַּקִּין הַלָּלוּ שֶׁל בְּהֵמָה.
... from the upper ones, as it is said, ‘from the rain of the heavens she (the land) will drink water’ [Dt 11:11]
וְעַל הָרְעָמִים. מַאי רְעָמִים? אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲנָנֵי בְּגַלְגַּלָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ״. וְרַבָּנַן אָמְרִי: עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא לַהֲדָדֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: בַּרְקָא תַּקִּיפָא דְּבָרֵיק בַּעֲנָנָא, וּמְתַבַּר גְּזִיזֵי דְבַרְזָא. רַב אָשֵׁי אָמַר: עֲנָנֵי חַלְחוֹלֵי מְחַלְחֲלִי, וְאָתֵי זִיקָא וּמְנַשֵּׁב אַפּוּמַּיְיהוּ, וְדָמֵי כְּזִיקָּא עַל פּוּם דַּנֵּי. וּמִסְתַּבְּרָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּבָרֵיק בַּרְקָא, וּמְנַהֲמֵי עֲנָנֵי, וְאָתֵי מִטְרָא.
We also learned in the mishna that over thunder one recites: Whose strength and power fill the world. The Gemara asks: What causes thunder? Shmuel said: When the clouds located in the curvature of the firmament collide with the firmament itself, they produce this sound, as it is stated: “The voice of Your thunder was in the whirlwind; the lightning lighted up the world; the earth trembled and shook” (Psalms 77:19). And the Rabbis say: Thunder is the sound of clouds pouring water into one another, as it is stated: “At the sound of His giving a multitude of waters in the heavens” (Jeremiah 10:13). Rav Aḥa bar Ya’akov said: Thunder is caused by a powerful lightning bolt that flashes in the cloud and shatters the hailstones. Rav Ashi said: Because the clouds are hollow, and when the wind comes and blows across their mouths, it sounds like wind blowing in the mouth of a jug. The Gemara concludes: And it stands to reason in accordance with the opinion of Rav Aḥa bar Ya’akov; as lightning flashes, the clouds rumble, and the rain comes.
אמר רבי יהודה: פעם אחת בכל חדש וחדש סלונות עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה, שנאמר (בראשית ב, ו): "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה". העבים משמיעין את קול צנורותיהן לימים, והימים משמיעין את קול צנורותיהן לתהומות, ותהום קורא אל תהום להעלות מים וליתן לעבים, שנאמר (תהלים מב, ח): "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ".
Rabbi Jehudah || said: Once every month ducts rise from the depths to irrigate the face of all the earth, as it is said, "And there went up a mist from the earth and watered the whole face of the ground" (Gen. 2:6). The clouds cause the seas to hear the sound of their waterspouts, and the seas cause the depths to hear the sound of their waterspouts, and the deep calls to the deep to bring up waters to give them to the clouds, as it is said, "Deep calleth unto deep at the sound of thy waterspouts" (Ps. 42:7).