וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־מוֹאָ֖ב עִם־בִּלְעָֽם׃
He said to them, “Spend the night here, and I shall reply to you as יהוה may instruct me.” So the Moabite dignitaries stayed with Balaam.
לינו פה. דקדק לומר תיבת פה, אולי שנתכוון לומר להם שילינו אתו במלונו, וגמר אומר הטעם והשיבותי וגו' כאשר ידבר וגו', דקדק לומר כאשר ולא אמר אשר ידבר וגו' נתכוון לומר טעם שאומר להם לינו פה עמו כדי שתכף ומיד כאשר ידבר ה' אליו ישיבם דבר מה שלא יהיה כן כשיהיו חוץ למלונו, ואמר הלילה אולי שאמר כן לצד צרות עינו שלא נתן להם אכסניא אלא ללילה אחת:
לינו פה, "stay here overnight." Bileam may have meant that the messengers stay overnight in his own home, and that is what he meant by the word פה, "here." He concluded by saying that he would tell them what G'd was going to say, כאשר ידבר, not what G'd had said. He hinted that by staying overnight at his home he could inform them immediately G'd would give him instructions. When he emphasised הלילה, "this night," he might have inadvertently revealed his miserly nature as he was not willing to play host to them for more than one night.
כאשר ידבר יי' אלי אם ימליכנו ללכת עם בני אדם כמותכם אלך שמא אין כבודי לתתי להלוך אלא עם שרים גדולי'. לאו מהאי קרא קא דייק לה אלא מדכתיב בתרי' מאן יי' לתתי להלוך עמכם שפירושו אלא עם שרים גדולי' מכם ולפיכך ויוסף עוד בלק וגו' כדלקמן:
כאשר ידבר ה' אלי כי אכין עצמי לנבואה:
כאשר ידבר ה' אלי, for I am preparing myself to receive a prophetic message.
כאשר ידבר ה' אלי: לא שהיה בלעם עובד את ה', אבל יודע היה כי אלהי ישראל כך היה שמו, וכשהיה רוצה לקלל שום אומה היה עובד את אלהיה ומתפלל אליו שיסור מעליה, וקרוב לזה מצאנו שהיה מנהג הרומיים כשהיו צרים על עיר היו משביעים את אלהיה שיסורו משם, וכשהיו לוכדים העיר היו מביאים אליליה אל רומי והיו מקימים להם היכלות; עיין Macrobius בספרו Saturnaliorum ספר ג' פרק ט'. ועכשו שהיו מבקשים ממנו שיקלל את ישראל היה מבקש רשות מה' אלהי ישראל, ואח"כ (פסוק י"ח) אמר לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי, עשה עצמו כאילו ה' הוא אלהיו, והיה מקוה שעל ידי כן יתפייס לו אלהי ישראל ויתן לו רשות לקללם - ואולי אין צורך לכל זה, אלא התורה הכניסה שם ה' בדברי בלעם, על דרך שהכניסתו בדברי לבן (בא ברוך ה').
במדרש התנאי לספר דברים, ממש בסיום הכרך ובהקשר של הפסוק העומד על ייחודו של משה: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל-פָּנִים" (דברים לד, 10), נאמרים דברי שבח מופלגים על בלעם:
"וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם.
ואיזה זה? זה בלעם בן בעור! (ספרי דברים, שנז, י).
"וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" – בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם.
ואיזה זה? זה בלעם בן בעור! (ספרי דברים, שנז, י).
הרב בנג'י גרובר
פרשת בלק לא מצביעה במפורש על חטא כלשהו של בלעם. ההיפך הוא הנכון. דמותו של בלעם מצטיירת כמעט כצדיק: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק: אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.וְעַתָּה, שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם-אַתֶּם הַלָּיְלָה; וְאֵדְעָה מַה-יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי"(במדבר כב, יח-יט). מה עשה בלעם? בקריאה פשוטה נראה שבלעם אמר לשליחי בלק כי הכל תלוי ברצון האל. ובכל זאת, נראה שחז"ל בחרו בבלעם כאב-טיפוס לרשעות.
פרשת בלק מציגה בפנינו נושא המלווה את העם היהודי מיום לידתו: יחסיו עם אומות העולם. הדבר בא לביטוי בשתי צורות. האחת, בדברי המקרא המתארים את האופן בו רואה בלעם את עם ישראל. השניה היא הפרשנות הענפה על הפרשה המתארת כיצד הפרשנים היהודים השונים רואים את בלעם ודרכו את אומות העולם.
חשוב לשים לב, כי האירוע כולו מתרחש, מבחינה פיסית, מחוץ לעם ישראל. התורה מתארת דו-שיח או משא ומתן של ה' עם בלעם המתנהל ללא ידיעת עם ישראל. כלומר, ה' מקיים הידברות ישירה עם אומות העולם באמצעות נביא משלהם. מן הפרשה עולה כי לעמים אחרים יש נביאים כמו שיש לעם ישראל, והמדרש מסכים ומגבה זאת - "מה עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם" (במדבר רבה פרשה כ, סימן א). נבואת הגוי נתפסת כנבואת אמת. בלעם לא היה נביא שקר ולכן היה חשוב ל-ה' שיאמר דברים טובים. קטעים מברכת בלעם הפכו במשך הדורות לפסוקים שעם ישראל מתגאה בהם ומשבץ אותם בתפילותיו.
ברור אם כך שדמותו המקראית של בלעם מהווה בעיה פרשנית לא קלה. האסטרטגיה בה בחרו רוב הפרשנים היהודים מאז חז"ל כדי להתמודד עם בעיה זו הייתה פשוטה בתכלית: תיאור דמותו של בלעם כשלילית לגמרי. בלעם מייצג עבורם את שאיפותיהן של אומות העולם ואת דמותם בעיני עם ישראל.
אם מתבוננים במקרא כפשוטו, מבחינים שדמותו של בלעם המקראי רחוקה ביותר מדמותו המתוארת בפרשנות. עצם התופעה הקרויה בלעם אינה שלילית; התואר 'הרשע' אינו מוצמד לשמו של בלעם בידי התורה. הדבר המפתיע הוא שדווקא רשע זה, לדעת חז"ל, רואה באור חיובי את עם ישראל.
(מתוך דרשה באתר התנועה הרפורמית התנועה ליהדות מתקדמת בישראל | שבת וחג | פרשות השבוע | הדרשה השבועית | בלעם הרשע? (reform.org.il)
פרשת בלק לא מצביעה במפורש על חטא כלשהו של בלעם. ההיפך הוא הנכון. דמותו של בלעם מצטיירת כמעט כצדיק: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק: אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.וְעַתָּה, שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם-אַתֶּם הַלָּיְלָה; וְאֵדְעָה מַה-יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי"(במדבר כב, יח-יט). מה עשה בלעם? בקריאה פשוטה נראה שבלעם אמר לשליחי בלק כי הכל תלוי ברצון האל. ובכל זאת, נראה שחז"ל בחרו בבלעם כאב-טיפוס לרשעות.
פרשת בלק מציגה בפנינו נושא המלווה את העם היהודי מיום לידתו: יחסיו עם אומות העולם. הדבר בא לביטוי בשתי צורות. האחת, בדברי המקרא המתארים את האופן בו רואה בלעם את עם ישראל. השניה היא הפרשנות הענפה על הפרשה המתארת כיצד הפרשנים היהודים השונים רואים את בלעם ודרכו את אומות העולם.
חשוב לשים לב, כי האירוע כולו מתרחש, מבחינה פיסית, מחוץ לעם ישראל. התורה מתארת דו-שיח או משא ומתן של ה' עם בלעם המתנהל ללא ידיעת עם ישראל. כלומר, ה' מקיים הידברות ישירה עם אומות העולם באמצעות נביא משלהם. מן הפרשה עולה כי לעמים אחרים יש נביאים כמו שיש לעם ישראל, והמדרש מסכים ומגבה זאת - "מה עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם" (במדבר רבה פרשה כ, סימן א). נבואת הגוי נתפסת כנבואת אמת. בלעם לא היה נביא שקר ולכן היה חשוב ל-ה' שיאמר דברים טובים. קטעים מברכת בלעם הפכו במשך הדורות לפסוקים שעם ישראל מתגאה בהם ומשבץ אותם בתפילותיו.
ברור אם כך שדמותו המקראית של בלעם מהווה בעיה פרשנית לא קלה. האסטרטגיה בה בחרו רוב הפרשנים היהודים מאז חז"ל כדי להתמודד עם בעיה זו הייתה פשוטה בתכלית: תיאור דמותו של בלעם כשלילית לגמרי. בלעם מייצג עבורם את שאיפותיהן של אומות העולם ואת דמותם בעיני עם ישראל.
אם מתבוננים במקרא כפשוטו, מבחינים שדמותו של בלעם המקראי רחוקה ביותר מדמותו המתוארת בפרשנות. עצם התופעה הקרויה בלעם אינה שלילית; התואר 'הרשע' אינו מוצמד לשמו של בלעם בידי התורה. הדבר המפתיע הוא שדווקא רשע זה, לדעת חז"ל, רואה באור חיובי את עם ישראל.
(מתוך דרשה באתר התנועה הרפורמית התנועה ליהדות מתקדמת בישראל | שבת וחג | פרשות השבוע | הדרשה השבועית | בלעם הרשע? (reform.org.il)