(א) בֶּן־שְׁמֹנֶ֤ה שָׁנָה֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְדִידָ֥ה בַת־עֲדָיָ֖ה מִבָּצְקַֽת׃ (ב) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל־דֶּ֙רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ {פ}
(ג) וַיְהִ֗י בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ שָׁלַ֣ח הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֤הוּ בֶן־מְשֻׁלָּם֙ הַסֹּפֵ֔ר בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
(1) Josiah was eight years old when he became king, and he reigned thirty-one years in Jerusalem. His mother’s name was Jedidah daughter of Adaiah of Bozkath. (2) He did what was pleasing to the LORD and he followed all the ways of his ancestor David; he did not deviate to the right or to the left. (3) In the eighteenth year of King Josiah, the king sent the scribe Shaphan son of Azaliah son of Meshullam to the House of the LORD, saying,
(ב) וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֙אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹאשִׁיָּ֣הֽוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃
(2) the man of God, at the command of the LORD, cried out against the altar: “O altar, altar! Thus said the LORD: A son shall be born to the House of David, Josiah by name; and he shall slaughter upon you the priests of the shrines who bring offerings upon you. And human bones shall be burned upon you.”
(א) בֶּן־שְׁמוֹנֶ֥ה שָׁנִ֖ים יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ב) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּדַרְכֵי֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ (ג) וּבִשְׁמוֹנֶ֨ה שָׁנִ֜ים לְמׇלְכ֗וֹ וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ נַ֔עַר הֵחֵ֕ל לִדְר֕וֹשׁ לֵאלֹהֵ֖י דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וּבִשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה הֵחֵל֙ לְטַהֵ֗ר אֶת־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מִן־הַבָּמוֹת֙ וְהָ֣אֲשֵׁרִ֔ים וְהַפְּסִלִ֖ים וְהַמַּסֵּכֽוֹת׃ (ד) וַיְנַתְּצ֣וּ לְפָנָ֗יו אֵ֚ת מִזְבְּח֣וֹת הַבְּעָלִ֔ים וְהַחַמָּנִ֛ים אֲשֶׁר־לְמַ֥עְלָה מֵעֲלֵיהֶ֖ם גִּדֵּ֑עַ וְ֠הָאֲשֵׁרִ֠ים וְהַפְּסִלִ֤ים וְהַמַּסֵּכוֹת֙ שִׁבַּ֣ר וְהֵדַ֔ק וַיִּזְרֹק֙ עַל־פְּנֵ֣י הַקְּבָרִ֔ים הַזֹּבְחִ֖ים לָהֶֽם׃ (ה) וְעַצְמוֹת֙ כֹּֽהֲנִ֔ים שָׂרַ֖ף עַל־[מִזְבְּחוֹתָ֑ם] (מזבחותים) וַיְטַהֵ֥ר אֶת־יְהוּדָ֖ה וְאֶת־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ו) וּבְעָרֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה וְאֶפְרַ֛יִם וְשִׁמְע֖וֹן וְעַד־נַפְתָּלִ֑י (בחר בתיהם) [בְּחַרְבֹתֵיהֶ֖ם] סָבִֽיב׃ (ז) וַיְנַתֵּ֣ץ אֶת־הַֽמִּזְבְּח֗וֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִ֤ים וְהַפְּסִלִים֙ כִּתַּ֣ת לְהֵדַ֔ק וְכׇל־הַֽחַמָּנִ֥ים גִּדַּ֖ע בְּכׇל־אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֖שׇׁב לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}
(ח) וּבִשְׁנַ֨ת שְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ לְמׇלְכ֔וֹ לְטַהֵ֥ר הָאָ֖רֶץ וְהַבָּ֑יִת שָׁ֠לַ֠ח אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֜הוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֣הוּ שַׂר־הָעִ֗יר וְ֠אֵ֠ת יוֹאָ֤ח בֶּן־יֽוֹאָחָז֙ הַמַּזְכִּ֔יר לְחַזֵּ֕ק אֶת־בֵּ֖ית יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
(ח) וּבִשְׁנַ֨ת שְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ לְמׇלְכ֔וֹ לְטַהֵ֥ר הָאָ֖רֶץ וְהַבָּ֑יִת שָׁ֠לַ֠ח אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֜הוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָ֣הוּ שַׂר־הָעִ֗יר וְ֠אֵ֠ת יוֹאָ֤ח בֶּן־יֽוֹאָחָז֙ הַמַּזְכִּ֔יר לְחַזֵּ֕ק אֶת־בֵּ֖ית יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃
(1) Josiah was eight years old when he became king, and he reigned thirty-one years in Jerusalem. (2) He did what was pleasing to the LORD, following the ways of his father David without deviating to the right or to the left. (3) In the eighth year of his reign, while he was still young, he began to seek the God of his father David, and in the twelfth year he began to purge Judah and Jerusalem of the shrines, the sacred posts, the idols, and the molten images. (4) At his bidding, they demolished the altars of the Baals, and he had the incense stands above them cut down; he smashed the sacred posts, the idols, and the images, ground them into dust, and strewed it onto the graves of those who had sacrificed to them. (5) He burned the bones of priests on their altars and purged Judah and Jerusalem. (6) In the towns of Manasseh and Ephraim and Simeon, as far as Naphtali, [lying] in ruins on every side, (7) he demolished the altars and the sacred posts and smashed the idols and ground them into dust; and he hewed down all the incense stands throughout the land of Israel. Then he returned to Jerusalem. (8) In the eighteenth year of his reign, after purging the land and the House, he commissioned Shaphan son of Azaliah, Maaseiah the governor of the city, and Joah son of Joahaz the recorder to repair the House of the LORD his God.
וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל. ר''ל אף על פי ששלחה לו חולד' הנביאה יען רך לבבך ותכנע מפני ה' אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה אך הרצון בו שבעת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת ה' על ירושל' השתדל על כל פנים לתקן את אשר עותוהו הראשונים כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם אך היה עושה הישר בעיני ה' וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף ה' ממנו אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקו' בש''י בדרך שיהיה מושגח השגחה ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת הש''י ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לה' כדי שיסור מהם זה הרע ולבער בשלמות את כל הנעשה לע''ג:
and walked in all the ways of David his father, and turned not aside to the right hand or the left: This means that even though Huldah the prophetess sent to him, "because they heart was tender, and though didst humble thyself before the Lord," (2 Kings 22:19) the intention is not that Josiah sinned prior to this. The intention is that at the time when he heard this disaster which was decreed by God upon Israel, he strove in any case to repair that which earlier ones had distorted. Because before this, he did not know about the disaster that was decreed upon them. Thus he used to do what was right in the eyes of the Lord, but this was not enough for him to turn aside God's wrath from upon him. But, it was fitting that he should increase his devotion to God through rescuing Israel from this disaster decreed by God. And thus you find that Josiah tried to turn Israel into a people of God in order to turn avert this disaster from them, and to eradicate completely all idol worship.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר יֹאשִׁיָּהוּ חָטָא — אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה׳ וַיֵּלֶךְ בְּכׇל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב וְגוֹ׳״?
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that Josiah sinned is nothing other than mistaken, as it is stated: “And he did that which was right in the sight of the Lord, and walked in all the way of David his father, and turned not aside to the right hand nor to the left” (II Kings 22:2). However, how then do I establish the meaning of the verse: “And like him was there no king before him that returned to the Lord with all his heart, and with all his soul, and with all his might, according to all the Torah of Moses; neither after him arose there any like him” (II Kings 23:25)? The verse states: Josiah returned to the Lord. Apparently, in his early days he was a sinner, and later he returned to God.
Josiah and the Sefer Torah
(י) וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖ה הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָאֵ֥הוּ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (יא) וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃ (יב) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָ֠ן וְאֶת־עַכְבּ֨וֹר בֶּן־מִיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃ (יג) לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יְהֹוָ֜ה בַּעֲדִ֣י וּבְעַד־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כׇּל־יְהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכׇל־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ׃
(10) The scribe Shaphan also told the king, “The high priest Hilkiah has given me a scroll”; and Shaphan read it to the king. (11) When the king heard the words of the scroll of the Teaching, he rent his clothes. (12) And the king gave orders to the priest Hilkiah, and to Ahikam son of Shaphan, Achbor son of Michaiah, the scribe Shaphan, and Asaiah the king’s minister: (13) “Go, inquire of the LORD on my behalf, and on behalf of the people, and on behalf of all Judah, concerning the words of this scroll that has been found. For great indeed must be the wrath of the LORD that has been kindled against us, because our fathers did not obey the words of this scroll to do all that has been prescribed for us.”
סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי. טְמֹן תַּחַת הַנִּדְבָּךְ, שֶׁהִטְמִינוּ שָׂם כְּשֶׁשָּׂרַף אָחָז אֶת הַתּוֹרָה.
I have found the Torah Scroll. It was hidden under a layer of stones where they had concealed it when Achaz burned the Torah.
וּבְהוֹצִיאָ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה מָצָא֙ חִלְקִיָּ֣הוּ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־סֵ֥פֶר תּוֹרַת־יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
As they took out the silver that had been brought to the House of the LORD, the priest Hilkiah found a scroll of the LORD’s Teaching given by Moses.
Rashi (Melachim II 22:8) adds that the Sefer was hidden during the reign of the wicked Achaz, out of the concern that he would damage it. Radak (ibid.) insists that the Torah was actually concealed during the reign of Menashe. The Kohanim knew that this special Sefer Torah was hidden, but did not know its location. Thus, it was a great event to recover this lost unique and priceless Sefer Torah, especially during the reign of the righteous Yoshiyahu.
לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד׃
Take this book of Teaching and place it beside the Ark of the Covenant of your God יהוה, and let it remain there as a witness against you.
את ספר תורת ה' ביד משה. משנה תורה:
the Scroll of the Law of the Lord by the hand of Moses the Book of Deuteronomy.
ספר התורה מצאתי בבית ה'. דרשו כי אחז שרף את התורה והטמינו מפניו ספר תורה אחד והטמינוהו תחת הנדבך ועכשיו מצא חלקיה ספר התורה הזה ורחוק הוא זה שחזקיהו שבא אחריו שרבץ תורה בישראל איך לא הוציאו וכמה ספרי תורה הניח חזקיהו במותו אלא מנשה מלך זמן רב שהרי מלך נ"ה שנה ועשה הרע בעיני ה' כתועבות הגוים ובנה מזבחות לע"ג בבית ה' והוא השכיח התורה מישראל ואין פונה אליה כי כלם היו פונים אל אלהים אחרים ואל חקות הגוים ובנ"ה שנה נשתכחה התורה ועכשיו כאשר צוה יאשיהו לחפש בית ה' לכל אשר ימצא שם בדק ולהוציא הכסף המובא בית ה' והיה חלקיהו מחפש בבית ה' ובבית קדש הקדשים ובדביר מצא ס"ת שהיה מונח במקומו מצד הארון וכן הוא אומר בדברי הימים ובהוציאם את הכסף המובא בית ה' מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה' ופתח וקראו ונתנו אל סופר המלך שיביאהו אל המלך שיקרא בו ויראה איך שכחו התורה המונעת כל המעשים הרעים שהיו עושים בישראל ואם תאמר והרי מנשה עשה תשובה כמ"ש בדברי הימים כשהגלו אותו שרי מלך אשור והוליכוהו בבל אמר ובהצר לו חלה את פני ה' ויכנע מאד ויתפלל אליו ויעתר לו וישיבהו ירושלם וידע מנשה כי ה' הוא האלהים ואמר שהסיר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית ה' ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אם כן היאך לא החזיר את התורה ליושנה ולא קרא בה ואיך היה אצל חלקיה ואצל אחרים חדוש דברי התורה אפשר כי הגלות שגלה מנשה היה בזקנותו ואחר שעשה תשובה לא האריך ימים כל כך אלא שידע ושמע כי ע"ג רע בעיני ה' כמו שהעידו בו הנביאים בעודו ברשעו והע"ג בער כשעשה תשובה ולא נתן אל לבו לחפש ספר התורה ויאשיהו היה קטן בימי מנשה בן שש שנים ולא למד תורה עדיין ואמון אביו היה רשע ואחז בדרכי אביו הרעים שגדל בהם ובשוב מנשה מרשעו לא הכין הוא את לבבו כמו שכתוב ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו ומפני זה היה חדוש אצלם ספר התורה אבל למה שמצינו בסדר עולם ובדברי רז"ל כי בשנת כ"ב למנשה גלה ואחר כך עשה תשובה וסמכו זה למה שכתוב ויעש אשרה כאשר עשה אחאב וכמה מלך אחאב כ"ב רצה לומר כי מנשה הרע כאחאב ואחאב עשה הרע כ"ב שנה כל ימי מלכותו ומנשה עשה הרע ג"כ כ"ב שנה הנה ל"ג שנים היה מנשה בתשובה והוא רחוק ואיך היה זה שעמד ל"ג שנים בתשובה רוב ימי מלכותו ולא דרש ספר התורה זה רחוק מאוד:
I found the Torah scroll in the house of the Lord. They demanded that Ahaz burn the Torah and bury one Torah scroll in front of him and bury it under the pillar and now its parts found this Torah scroll and far is it that Hezekiah who came after him laid Torah in Israel how they did not take out and how many Torah scrolls Evil in the eyes of God as the abominations of the Gentiles and built altars to God in the house of God and he common Torah from Israel and does not turn to her because everyone would turn to other gods and the imitations of the Gentiles and in the year the Torah was forgotten and now when Josiah commanded And except for the money that is brought to the house of the Lord and Hilkiah was looking for in the house of the Lord and in the Holy of Holies and in Dvir found S.T. The king who will bring him to the king who will call on him and see how they forgot the Torah that prevents all the evil deeds that would be done in Israel and if you say and then Menasheh repented as in the Chronicles when Jerusalem and Menashe knew that the Lord is God and said that he had removed the foreign god and the symbol from the house of the Lord and said For Judah to worship God, then he did not return the Torah to its former glory and did not read it and how was it in its parts and in others new to the words of the Torah 'As the prophets testified in him while he was evil and the Lord burned when he repented and did not let his heart search for the Torah and Josiah was small in the days of Menashe six years old and did not study Torah yet and his father's trust was evil As it is written and not surrendered from before God as the surrender of Menashe his father and because of this the Torah scroll was new to them but why we commanded in world order and in the words of Razal that in the 22nd year of Menashe he revealed B wanted to say that Manasseh was evil like Ahab and Ahab did evil for twenty-two years all the days of his reign and Menashe did evil for twenty-two years. And did not demand this Torah scroll very far:...
(דברי הימים ב כב, ט) ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון א"ר לוי שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהן מנשה שנשה יה ד"א מנשה שהנשי את ישראל לאביהם שבשמים ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (דברי הימים ב לג, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים (מלכים ב כא, ג) ויעש (הרע) [אשרה] (בעיני ה') כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעוה"ב אף מנשה אין לו חלק לעוה"ב: רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעוה"ב שנאמר (דברי הימים ב לג, יג) ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו': א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר (ירמיהו טו, ד) ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד ומר סבר
With regard to the verse: “And he sought Ahaziah, and they apprehended him, for he was hiding in Samaria” (II Chronicles 22:9), Rabbi Levi says: What would he do in hiding? He would excise mentions of God’s name in Torah scrolls and write the name of an object of idol worship in their stead. The Gemara proceeds to discuss the third king enumerated in the mishna. He was called Manasseh [Menashe] because he forgot God [nasha yah]. Alternatively, he was called Manasseh since he caused the kingdom of Israel to forget [hinshi] their Father Who is in Heaven. And from where do we derive that Manasseh does not enter into the World-to-Come? The Gemara answers: It is derived as it is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem…And he did that which was evil in the sight of the Lord…And he made an ashera, as did Ahab king of Israel” (II Kings 21:1–3). Just as Ahab has no share in the World-to-Come, so too, Manasseh has no share in the World-to-Come. § The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated: “And he prayed to him and He was entreated of him, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13). Rabbi Yoḥanan says: And both of them, Rabbi Yehuda and the Rabbis, who disagree with regard to whether Manasseh has a share in the World-to-Come, interpreted one and the same verse, as it is stated: “And I will make them into a horror for all the kingdoms of the earth, on account of Manasseh, son of Hezekiah” (Jeremiah 15:4). One Sage, Rabbi Yehuda, holds that “on account of Manasseh” means that the Jewish people will be judged harshly, as ultimately, one as wicked as Manasseh repented, and they did not do so. And one Sage, the Rabbis, holds that
וּמִי גְּנָזוֹ — יֹאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ. מָה רָאָה שֶׁגְּנָזוֹ? רָאָה שֶׁכָּתוּב: ״יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ״, עָמַד וּגְנָזוֹ.
§ And who buried the Ark? Josiah, king of Judea, buried it. And what did he see that he decided to bury it? He saw that it is written: “The Lord will bring you, and your king whom you shall set over you, to a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). Since he knew that the Jewish people would ultimately be exiled, he felt it was better that the Ark should not be disgraced in exile, and therefore he arose and buried it.
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה׳ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקּוֹדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
The Gemara cites the source for the tradition that Josiah buried the Ark. As it is stated: “And he said to the Levites who taught all of Israel, who were sacred to the Lord: Put the sacred Ark in the house that Solomon, son of David, king of Israel, built. There shall no more be a burden upon your shoulders; now serve the Lord your God, and His people Israel” (I Chronicles 35:3). In other words, from now onward the Levites will no longer carry the Ark on their shoulders, and they should dedicate themselves to their service of singing and locking the gates of the Temple.
(טז) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ (יז) תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃
(16) Thus said the LORD: I am going to bring disaster upon this place and its inhabitants, in accordance with all the words of the scroll which the king of Judah has read. (17) Because they have forsaken Me and have made offerings to other gods and vexed Me with all their deeds, My wrath is kindled against this place and it shall not be quenched.
והיה שם בך לעד יעיד שידעתי שתעזבו את תורת האל ית' שבשביל זה הוצרכתי לשים ספר תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כ''ג אחת בשנה ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה שימצאו ביד צדיקי הדור הן הן הדברים שנאמר לו למשה מסיני בלי תוספת וחסרון ובזה לא יולד ספק לכם עליהם. אמנם הספד שמצא חלקיהו נראה שהיה הספר שנתן משה אל הכהנים נושאי ארון ברית ה' שהוזכר למעלה שהיה פרשת המלך בלבד ובו כתב יהושע הברית שחדש עם ישראל בשכר שקבלו עליהם בו לעבוד את האל יתעלה באמת ובתמים שהוא בעיון ובמעשה וכשקרא בו יאשיהו וראה שרחקו מכל זה חרד ודרש את ה' על זאת:
והיה שם בך לעד, the written Torah, reposing in the Holy Ark is witness that I have predicted and warned against your abandoning G’d and His Torah. This is why I arranged for this testimony to be preserved in a place accessible even to the High Priest only once a year on the Day of Atonement. This original copy of the written Torah will, if need be, prove that all that is written in all the Torah scrolls later and accessible to all the people all the time was a true copy of the Torah Moses had received from G’d at Mount Sinai. It will serve as proof that the Torah scrolls in circulation among the Torah scholars and the righteous people who commissioned copies for their private libraries, are all true to the original and do not contain additions or omissions.
It would appear, however, that the Torah scroll found by the High Priest Chilkiyah (Kings II 22,8) was the very one which Moses had handed over to the priests who carried the Ark across the river Jordan which we referred to earlier. It contained only the passage dealing with the legislation pertaining to the king. It was this scroll in which Joshua wrote (added) the renewal of G’d’s covenant with the people which took place at Shechem. This was the record of Israel’s renewed undertaking to serve the Lord. Compare Kings II 22,13 where King Yoshiyahu refers to this scroll containing matters not contained in Moses’ original Torah scroll, as Joshua had written part of this scroll after the covenant’s renewal in Shechem. The King had become painfully aware how far the people had strayed from their solemn undertaking.
It would appear, however, that the Torah scroll found by the High Priest Chilkiyah (Kings II 22,8) was the very one which Moses had handed over to the priests who carried the Ark across the river Jordan which we referred to earlier. It contained only the passage dealing with the legislation pertaining to the king. It was this scroll in which Joshua wrote (added) the renewal of G’d’s covenant with the people which took place at Shechem. This was the record of Israel’s renewed undertaking to serve the Lord. Compare Kings II 22,13 where King Yoshiyahu refers to this scroll containing matters not contained in Moses’ original Torah scroll, as Joshua had written part of this scroll after the covenant’s renewal in Shechem. The King had become painfully aware how far the people had strayed from their solemn undertaking.