בתנ"ך, מתייחסים אל הצרעת לא כאל מחלה זיהומית אלא כעונש מה'. פעמים רבות הצרעת ניתנת כעונש ללאדם על חטאים שלו. לדוגמא, הצרעת ניתנת למרים אחותו של משה לאחר שהיא לא מקשיבה לו ומפיצה עליו שמועות זאת אומרת "לשון הרע". היא גם ניתנת לעוזיהו על רהבתנות יתרה שלו כאשר לקח על עצמו חלק מזכויות הכוהנים. בנוסף התורה עוסקת בכיצד יש לטפל באנשים הנגועים בצרעת. לראשונה מוצגת נהלים, חוקים ודפוסי פעולה ביחס לצרעת. זה בא להראות שכבר בימי מקרא הבינו כיצד פועלת המחלה ברמה העקרונית.
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃
כל דבריה של מרים נגד משה נבעו מכך שהיא לא הבינה את הפער שבין נבואת משה ובין נבואת כל נביא אחר, כולה היא עצמה, ותשובתו של ה' הדגישה את ההבדל הזה בדיוק.
He set out, taking with him ten talents of silver, six thousand shekels of gold, and ten changes of clothing. He brought the letter to the king of Israel. It read: “Now, when this letter reaches you, know that I have sent my courtier Naaman to you, that you may cure him of his leprosy.” When the king of Israel read the letter, he rent his clothes and cried, “Am I God, to deal death or give life, that this fellow writes to me to cure a man of leprosy? Just see for yourselves that he is seeking a pretext against me!” When Elisha, the man of God, heard that the king of Israel had rent his clothes, he sent a message to the king: “Why have you rent your clothes? Let him come to me, and he will learn that there is a prophet in Israel.” So Naaman came with his horses and chariots and halted at the door of Elisha’s house. Elisha sent a messenger to say to him, “Go and bathe seven times in the Jordan, and your flesh shall be restored and you shall be clean.” But Naaman was angered and walked away. “I thought,” he said, “he would surely come out to me, and would stand and invoke the LORD his God by name, and would wave his hand toward the spot, and cure the affected part. Are not the Amanah and the Pharpar, the rivers of Damascus, better than all the waters of Israel? I could bathe in them and be clean!” And he stalked off in a rage. But his servants came forward and spoke to him. “Sir,” they said, “if the prophet told you to do something difficult, would you not do it? How much more when he has only said to you, ‘Bathe and be clean.’” So he went down and immersed himself in the Jordan seven times, as the man of God had bidden; and his flesh became like a little boy’s, and he was clean. Returning with his entire retinue to the man of God, he stood before him and exclaimed, “Now I know that there is no God in the whole world except in Israel! So please accept a gift from your servant.” But he replied, “As the LORD lives, whom I serve, I will not accept anything.” He pressed him to accept, but he refused. And Naaman said, “Then at least let your servant be given two mule-loads of earth; for your servant will never again offer up burnt offering or sacrifice to any god, except the LORD. But may the LORD pardon your servant for this: When my master enters the temple of Rimmon to bow low in worship there, and he is leaning on my arm so that I must bow low in the temple of Rimmon—when I bow low in the temple of Rimmon, may the LORD pardon your servant in this.” And he said to him, “Go in peace.”
When he had gone some distance from him, Gehazi, the attendant of Elisha the man of God, thought: “My master has let that Aramean Naaman off without accepting what he brought!-c As the LORD lives, I will run after him and get something from him.” So Gehazi hurried after Naaman. When Naaman saw someone running after him, he alighted from his chariot to meet him and said, “Is all well?” “All is well,” he replied. “My master has sent me to say: Two youths, disciples of the prophets, have just come to me from the hill country of Ephraim. Please give them a talent of silver and two changes of clothing.” Naaman said, “Please take two talents.” He urged him, and he wrapped the two talents of silver in two bags and gave them, along with two changes of clothes, to two of his servants, who carried them ahead of him. When [Gehazi] arrived at the citadel, he took [the things] from them and deposited them in the house. Then he dismissed the men and they went their way. He entered and stood before his master; and Elisha said to him, “Where have you been, Gehazi?” He replied, “Your servant has not gone anywhere.” Then [Elisha] said to him, “Did not my spirit go along when a man got down from his chariot to meet you? Is this a time to take money in order to buy clothing and olive groves and vineyards, sheep and oxen, and male and female slaves? Surely, the leprosy of Naaman shall cling to you and to your descendants forever.” And as [Gehazi] left his presence, he was snow-white with leprosy.
כאן ניתן לראות שוב את עיקרון המידה כנגד מידה. נעמן מחפר ומתרפה, גיחזי מתחזר וחולה. ניתן לראות שוב את איך שהמקרא משתמש במחלה כעונש לאנשים במקומות הגבוהים ביותר, יתר על כך, הוא מוריד אותם לשפל המדרגות החברתיות. לראשונה אנו רואים גם ריפויי של צרעת על ידי חזרה בתשובה. פרק זה מאוד מיוחד מפני שהגוי, הנוכרי, פועל בדרך הצודקת וה' מתגמל אותו בהתאם.
(א) וַיִּקְח֞וּ כׇּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֻזִּיָּ֔הוּ וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣יכוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ......
(טז) וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה לְהַקְטִ֖יר עַל־מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃ (יז) וַיָּבֹ֥א אַחֲרָ֖יו עֲזַרְיָ֣הוּ הַכֹּהֵ֑ן וְעִמּ֞וֹ כֹּהֲנִ֧ים ׀ לַיהֹוָ֛ה שְׁמוֹנִ֖ים בְּנֵי־חָֽיִל׃ (יח) וַיַּעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַיהֹוָ֔ה כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵֽי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵיְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃ (יט) וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַ֠עַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃ (כ) וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָ֩הוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכׇל־הַכֹּהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ יְהֹוָֽה׃ (כא) וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע ׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית (החפשות) [הַֽחׇפְשִׁית֙] מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְיוֹתָ֤ם בְּנוֹ֙ עַל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ שׁוֹפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
אם נתבונן בספר דברי הימים נוכל להבין מאיפה נבע עונשו. בדברי הימים מספרים שהמלך היה אהוב על עמו אפילו שכנראה "עם הארץ" (האצולה) עזרו למקם אותו כמלך. הוא חזר לכבוש את אילות (אילת), הוא ביצר את ירושלים והמשיך לכבוש את עבר הירדן המזרחי. תוך כדי כל זה, ליבו התמלא גאווה והוא לקח על עצמו להקטיר קטורת בבית המקדש. מעשה זה היה שמור לכהנים שהיו בני אהרון והם אפילו ניסו להזהירו אבל לא הקשיב ובכך חטא את חטא הגאווה. מכאן אנחנו מבינים שעונשו בא להחזירו למקומו לאחר שהפר את מילות ה' ולקח על עצמו תפקיד שלא היה ראוי לו.
- מה גורם למחלה? ברור כי המחלה אינה רפואית בלבד ויש לה מטען דתי – מטפורי. הסיבות למחלה הן רוחניות והיא משמשת כעונש – על לשון הרע, על להיטות אחר כסף, על חילול ה', אולי על חוסר אמונה (יש מפרשים כי הצרעת של משה היא עונש על שהרהר אחר אמונתם של בני ישראל בשליחותו). על גבהות לב להשחית, על חוסר לקיחת אחריות של המלך על מעשי העם. המחלה מסומנת וברור שמי שחולה בה עשה דבר רע והחליט שלא במקומו להחליט מה מקומו בדרג החברתי, דתי, אקונימי וכו'.
- חולי הצרעת מוצאים מחוץ למחנה. הפגיעה שלהם היא כנראה במרקם של הקהילה ולכן הם מוצאים ממנה, לפחות לזמן מסוים. יש אלמנט חזק של מידה כנגד מידה (כמו אצל נעמן וגחזי) - ברור כי רכילות או לשון הרע פוגעת במרקם הקהילתי, אבל יש דברים נוספים – אולי האמירה של גחזי כי יש צורך בתשלום עבור ריפוי, אולי ההפרדה בין צדקת המלך וחטאי העם, אולי הנטייה של ארבעת המצורעים לא להיות נאמנים לעם ישראל. לא ברור למה חלו אבל אנחנו נחשפים לאופיים הבוגדני. במדרש בידודו של המצורע נתפס כעונש סימטרי לחטא לשון הרע "הוא הפריד בין איש לאשתו ובין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה בדד ישב" (ערכין טז, ע"ב) הבידוד מצטייר לא כתהליך רפואי אלא כתהליך חינוכי שתכליתו הגברת המודעות להשלכותיו של הדיבור על המרקם החברתי של הקהילה.
- חזרה בתשובה: יש אפשרות של ריפוי מצרעת – נעמן מתרפא דרך התנקות טקסית. לא ברור לנו מה היה החטא שלו . זה מעניין שזה לא תמיד ידוע, אבל הטבילה בירדן מנקה אותו ואולי המוכנות שלו לסמוך על הנביא ולפנות לאלהי ישראל מזכה אותו בריפוי. דבריו בסוף מאשרים את הכדאיות של הטיפול בו. גם ארבעת המצורעים זוכים בסוג של ריפוי. אמנם הם נשארים מצורעים אבל הם מקבלים מסלול אחר של אפשרות חזרה אל תוך הקהילה ותרומה לה. דווקא אחרי שהלכו צעד נוסף רחוק מן הקהילה, ורצו למצוא ניחומים אצל האויב, הם מביאים לתשועה על ידי ההודעה הלילית וההחלטה לחזור ולספר לכולם. שוב מידה כנגד מידה. החליטו לקחת אחריות על הקהילה וזוכים, בהמשך הסיפר שלא סופר, להיות כנראה מוכרים ומוקרים על ידה. מצד שני לפעמים מודגש כי אנשים נשארו חולים בצרעת עד יום מותם. אין דרך חזרה.
- מעניין לשים לב מי הם החולים – שר צבא, מלך , אחות המנהיג – נביאה בעצמה, עוזרו של הנביא... מכנה המשותף הוא ענשים מורמים מעם- לא אנשים פשוטים. מעניין מאד המעבר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מגג גבוהה לבור עמוק).
בסופו של דבר המשמעות העמוקה יותר מאחורי העונש היא נידוי האדם מהחברה. בעת העתיקה, ההתייחסות לצרעת הייתה קשה. מעבר לזה שהמחלה קשה ומצלקת, כל החברה הייתה מנתקת קשר עם החולה. מכאן אנחנו יכולים לראות שאדם שרוצה להיות מעל שאר האנשים בחברה ומעלה את עצמו שלא מקומו, מובן שעונשו להוציא אותו ולנדות אותו מהחברה. מי שביקש לעצמו כבוד ותהילה שאינם ראויים לו, סופו שיקרא על עצמו "טמא, טמא". התייחסות התורה אל הצרעת מלמדת אותנו על החשיבות של האדם להכיר במקומו, ולא להתנהג כאילו הוא נמצא במדרגה גבוהה יותר מזו שהוא נמצא בו כעת.
*סיפור המצורעים משומרון מיוחד מפני שהוא מציג את המצורע באור אחר מעבר לשאר התנ"ך. המצורע לרוב הוא חוטא, אך כאן לא מוסבר מדוע הם מצורעים ודווקא הם אלו שמביאים את הבשורה הטובה על ניצחון וגאולה. אמנם זהו רק מקרה אחד, ניתן לראות בו במובהק אמירה של הכרה במנודים בחברה שלנו. יכול להיות שהסופר התנכי מנסה להראות שאפילו המצורעים יכולים לבשר על גאולת ה' ושעלינו להקשיב להם ולא לנדותם לגמרי מחיינו.
