(ב) וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ (ג) יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃ (ד) הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י־חֹ֥שֶׁךְ אַֽל־יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמַּ֑עַל וְאַל־תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה׃ (ה) יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכׇּן־עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם׃ (ו) הַלַּ֥יְלָה הַהוּא֮ יִקָּחֵ֢ה֫וּ־אֹ֥פֶל אַל־יִ֭חַדְּ בִּימֵ֣י שָׁנָ֑ה בְּמִסְפַּ֥ר יְ֝רָחִ֗ים אַל־יָבֹֽא׃ (ז) הִנֵּ֤ה הַלַּ֣יְלָה הַ֭הוּא יְהִ֣י גַלְמ֑וּד אַל־תָּב֖וֹא רְנָנָ֣ה בֽוֹ׃ (ח) יִקְּבֻ֥הוּ אֹֽרְרֵי־י֑וֹם הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃ (ט) יֶחְשְׁכוּ֮ כּוֹכְבֵ֢י נִ֫שְׁפּ֥וֹ יְקַו־לְא֥וֹר וָאַ֑יִן וְאַל־יִ֝רְאֶ֗ה בְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ (י) כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי׃ (יא) לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע׃ (יב) מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה־שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק׃ (יג) כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃ (יד) עִם־מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ׃ (טו) א֣וֹ עִם־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃ (טז) א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗ים לֹא־רָ֥אוּ אֽוֹר׃ (יז) שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃ (יח) יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ׃ (יט) קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חׇפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו׃ (כ) לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃ (כא) הַֽמְחַכִּ֣ים לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים׃ (כב) הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי־גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃ (כג) לְ֭גֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּ֣וֹ נִסְתָּ֑רָה וַיָּ֖סֶךְ אֱל֣וֹהַּ בַּעֲדֽוֹ׃ (כד) כִּֽי־לִפְנֵ֣י לַ֭חְמִי אַנְחָתִ֣י תָבֹ֑א וַֽיִּתְּכ֥וּ כַ֝מַּ֗יִם שַׁאֲגֹתָֽי׃ (כה) כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃ (כו) לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי ׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃ {פ}
(3) Perish the day on which I was born,
And the night it was announced,
“A male has been conceived!” (4) May that day be darkness;
May God above have no concern for it;
May light not shine on it; (5) May darkness and deep gloom reclaim it;
May a pall lie over it;
May what blackens-b the day terrify it. (6) May obscurity carry off that night;
May it not be counted among the days of the year;
May it not appear in any of its months; (7) May that night be desolate;
May no sound of joy be heard in it; (8) May those who cast spells upon the day damn it,
Those prepared to disable Leviathan; (9) May its twilight stars remain dark;
May it hope for light and have none;
May it not see the glimmerings of the dawn— (10) Because it did not block my mother’s womb,
And hide trouble from my eyes.
(11) Why did I not die at birth,
Expire as I came forth from the womb? (12) Why were there knees to receive me,
Or breasts for me to suck? (13) For now would I be lying in repose, asleep and at rest, (14) With the world’s kings and counselors who rebuild ruins for themselves, (15) Or with nobles who possess gold and who fill their houses with silver. (16) Or why was I not like a buried stillbirth,
Like babies who never saw the light? (17) There the wicked cease from troubling;
There rest those whose strength is spent. (18) Prisoners are wholly at ease;
They do not hear the taskmaster’s voice. (19) Small and great alike are there,
And the slave is free of his master.
(20) Why does He give light to the sufferer
And life to the bitter in spirit; (21) To those who wait for death but it does not come,
Who search for it more than for treasure, (22) Who rejoice to exultation,
And are glad to reach the grave; (23) To the man who has lost his way,
Whom God has hedged about?
(24) My groaning serves as my bread;
My roaring pours forth as water. (25) For what I feared has overtaken me;
What I dreaded has come upon me. (26) I had no repose, no quiet, no rest,
And trouble came.
(2) If one ventures a word with you, will it be too much?
But who can hold back his words? (3) See, you have encouraged many;
You have strengthened failing hands. (4) Your words have kept him who stumbled from falling;
You have braced knees that gave way. (5) But now that it overtakes you, it is too much;
It reaches you, and you are unnerved. (6) Is not your piety your confidence,
Your integrity your hope? (7) Think now, what innocent man ever perished?
Where have the upright been destroyed? (8) As I have seen, those who plow evil
And sow mischief reap them. (9) They perish by a blast from God,
Are gone at the breath of His nostrils. (10) The lion may roar, the cub may howl,
But the teeth of the king of beasts are broken.-a (11) The lion perishes for lack of prey,
And its whelps are scattered.
My full calamity laid on the scales, (3) It would be heavier than the sand of the sea;
That is why I spoke recklessly.
(2) Listen, O wise men, to my words;
You who have knowledge, give ear to me. (3) For the ear tests arguments
As the palate tastes food. (4) Let us decide for ourselves what is just;
Let us know among ourselves what is good. (5) For Job has said, “I am right;
God has deprived me of justice. (6) I declare the judgment against me false;
My arrow-wound is deadly, though I am free from transgression.” (7) What man is like Job,
Who drinks mockery like water; (8) Who makes common cause with evildoers,
And goes with wicked men? (9) For he says, “Man gains nothing
When he is in God’s favor.”
(10) Therefore, men of understanding, listen to me;
Wickedness be far from God,
Wrongdoing, from Shaddai! (11) For He pays a man according to his actions,
And provides for him according to his conduct; (12) For God surely does not act wickedly;
Shaddai does not pervert justice.
In this manner consider well how the Book of Job discusses the problem, which has perplexed many people ` and led them to adopt in reference to Divine Providence some one of the theories which I have explained above: all possible different theories are mentioned therein. The problem is described either by way of fiction or in accordance with real fact, as having manifested itself in a man famous for his excellency and wisdom. The view ascribed to Job is the theory of Aristotle. Eliphaz holds the opinion taught in Scripture,
If Elifaz is wrong, as God suggests, how can the Rambam say that Elifaz represents דעת תורתינו, "the theory of our Torah?"
(יח) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:
(18) Rabbi Shimon ben Elazar said: Do not try to appease your friend during his hour of anger; Nor comfort him at the hour while his dead still lies before him; Nor question him at the hour of his vow; Nor strive to see him in the hour of his disgrace.
(יב) כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר כָּךְ יֵשׁ הוֹנָיָה בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יז) "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'". זֶה הוֹנָיַת דְּבָרִים:
(יג) כֵּיצַד. הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. וְאִם הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ. הָיָה גֵּר וּבָא לִלְמֹד תּוֹרָה לֹא יֹאמַר לוֹ פֶּה שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת יָבוֹא וְיִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה. הָיוּ חֳלָאִים וְיִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּר אֶת בָּנָיו. לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב (איוב ד ו) "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ" (איוב ד ז) "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד":
(12) Just as there is a law against defrauding in buying and selling, so there is a law against wronging a person by means of words, as it is written: "You shall not wrong each other, but you shall fear your God; I am the Lord" (Leviticus 25:17). This refers to wounding the feelings of another by words.
(13) If, for instance, someone is a repentant sinner, one must not say to him: "Remember your former deeds." If a proselyte comes to study Torah, one must not say to him: "Shall the mouth that ate unclean and forbidden food study Torah which has been given by the Lord?" If a person has been afflicted with disease and suffering, or if he has buried his children, one must not say to him in the words used by Job's companions in addressing Job: "Let your piety reassure you… Think now, what guiltless man has ever perished?" (Job 4:6-7).
(שנט) (קסו) אמר השכל - הנה כיון ששם האדון ב"ה הנהגת השכר ועונש, מעתה יגיע לכל אדם כפי מעשיו - טוב לטובים ורע לרעים. אמנם העצה העמוקה של האדון ב"ה הוא לגלגל הדברים באופן שלא תהיה ההנהגה אלא לטוב, ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם, וזה נקרא תיקון ההנהגה עצמה וזיכוכה. ואמנם כדי לעשות התיקוג הכללי הזה, יצטרך להתנהג על פי שורש הענין של מציאות הטוב ורע, כי הרוצה לרפאות חולי רפואה שלמה צריך שישרש אחר הסיבה, ואז יסור המסובב. כן הדבר הזה, כדי לעשות שההנהגה לא תהיה אלא לטובה, ולא שיהיה בה מציאות רע, צריך לדעת הסיבה הגורמת הימצא עתה הרע בהנהגה, ועל פי הסיבה ההיא יצטרך לגלגל הדברים באופן שיצא הפרי הזה - שלא יהיה עוד בהנהגה הרע. וזה פשוט, כי אין הקב"ה רוצה להנחם, כאדם המתחרט ממעשיו הראשונים, ולעזוב דרך אחד בעבור דרך אחר, אלא על פי המונח הראשון עצמו יגלגל הדברים לבוא אל השלמות שהוא רוצה:
(שס) ואמנם שורש הימצא הרע בהנהגה - כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו ית', שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחוקו, להראות אחר כך יחוד שליטתו ית' בהחזירו אותו לטוב. ומטעם הזה, כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב"ה, ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד חורבן העולם, ולא עד בכלל, הנה זה יהיה טעם יותר להיגלות ולהיראות אחר כך אמיתת יחודו ית', בתקנו את הקלקולים ההמה בכח שליטתו, והאור ניכר מתוך החושך, וכמו שביארנו לעיל כבר. על כן ברצות האדון ב"ה לקבוע תנהגת העולם לטובה, צריך שיסדר הנהגתו על פי הענין הזה השרשי של גילוי היחוד שזכרנו, שממנו נולד הימצא עתה הטוב ורע: