כֵּיצַד מַעֲבִירִים עַל טָהֳרַת עֲזָרָה. מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, וְאוֹמְרִין לָהֶם, הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן וּבַמְּנוֹרָה וּתְטַמְּאוּהוּ. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הָרִאשׁוֹנִים, יָבִיאוּ שְׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶן. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, טְעוּנִין טְבִילָה, חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֻפִּין:
How do they pass all the vessels of the Temple courtyard through a process of purification? They immerse the vessels that were in the Temple. And they say to the am ha’aretz priests who served in the Temple during the Festival: Be careful that you not touch the table of the shewbread. If you defile it by touching it, it would need to be removed for immersion, and this would lead to the temporary suspension of the mitzva of the shewbread, which had to be on the table at all times. The mishna continues: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, so that if the first ones became impure they could bring the second ones in their place. All the vessels that were in the Temple required immersion after the Festival, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground and therefore, like land itself, not susceptible to impurity. This is the statement of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: It is because they are coated.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא: וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא — הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב — כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, דִּכְתִיב: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, אַל תִּקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״, אֶלָּא: רֵקָנִין שֶׁבָּךְ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.
מעבר לכך, תיקון גדול לעוון זה הוא לימוד תורה, מפני שעל ידי לימוד התורה מתקשרים לשורש החיים, ומוסיפים חיים לעולם ומתקנים אותו. וכן למדנו (קידושין ל, ב), שברא הקב"ה יצר הרע וברא לו תורה תבלין, הרי שהתורה מתקנת את יצר הרע והופכת אותו לטוב. וכן למדנו, שאין אש של גיהנם שולטת בתלמידי חכמים (חגיגה כז, א). וכן למדנו שהתורה מגינה על האדם ומצילה אותו (סוטה כא, א). ובמיוחד על ידי לימוד התורה בשקידה ויגיעה אפשר לתקן עוון זה, שעל ידי שאדם ממית את תאוותו החיצונית בשקידת התורה, הוא מחזיר את החיות הפנימית שלו לקדמותה (ברכות סג, ב; תמיד לב, א. צדקת הצדיק צז, קו, קכג).
Another great corrective for this sin is Torah study. By studying Torah, one connects to the Source of life, contributes new life to the world, and improves it. The Talmud tells us that God created the evil inclination, but created the Torah as its antidote (Kiddushin 30b). In other words, the Torah rectifies the wickedness of the evil inclination and transforms it to goodness. Furthermore, we learn that the fire of hell has no power over Torah scholars (Ḥagiga 27a) and that the Torah protects people and saves them (Sota 21a). Learning the Torah diligently and toiling over its words are a special corrective for this sin, for by obliterating his superficial desires through diligent Torah study, he restores his inner vitality to its rightful place (Berakhot 63b; Tamid 32a; Tzidkat Ha-tzadik §§97, 106, 123).
הֲדַרַן עַלָךְ סדר מועד וְהֲדַרַך עֲלָן, דֲעֲתֵן עֲלֵך סדר מועד ודֲעֲתֵך עַלָן. לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ סדר מועד וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי (ג פעמים)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אַבוֹתֵינוּ ואמותינו שֶׁתְהֵא תּוֹרַתְךָ אוּמַנֻתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶה ותְהֵא עִמָנוּ לעוֹלָם הַבָּא.
משה רבינו, משה בן מיימון, משה בן מנדל, יהודית הגיבורה, יהודית המורה, אברהם אבינו, אברהם בן דוד, אברהם יהושע בן משה מרדכי ורייזל, אסתר המלכה היא הדסה, הדסה החכמה והמנהיגה, זכריה הנביא, זכריה הרופא, זכריה החכם והמשכיל, רחל אמנו, רחל המשוררת, שלמה המלך, שלמה בן אברהם, שלמה זלמן בן יצחק הכהן וחיה רחל, שרה אמנו, שרה בת בצלאל
ורייזל.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה
אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם, לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ: כִּי בָם, חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. יהי רצון שלא נשכח את דברי חכמינו: איזהו החכם הלומד מכל אדם. ושנלמד גם מן הנאמר גם מן הנעשה על ידי אחרים, בין שהם בני ברית אברהם ובין שאינם בני ברית.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה וּזְכוּת כֹּל הַתָנָאִים וְאָמוֹרָאִים ותַּלְמִידֵי ותלמידות חֲכָמִים וחכמות וזכות כל אלו העוסקים בעבודת ה' באהבה וביראה, כל אחד ואחת לפי דרכו או דרכה, יעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עָד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתְךָ, בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ, הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אַבוֹתֵינוּ ואמותינו שֶׁתְהֵא תּוֹרַתְךָ אוּמַנֻתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶה ותְהֵא עִמָנוּ לעוֹלָם הַבָּא.
משה רבינו, משה בן מיימון, משה בן מנדל, יהודית הגיבורה, יהודית המורה, אברהם אבינו, אברהם בן דוד, אברהם יהושע בן משה מרדכי ורייזל, אסתר המלכה היא הדסה, הדסה החכמה והמנהיגה, זכריה הנביא, זכריה הרופא, זכריה החכם והמשכיל, רחל אמנו, רחל המשוררת, שלמה המלך, שלמה בן אברהם, שלמה זלמן בן יצחק הכהן וחיה רחל, שרה אמנו, שרה בת בצלאל
ורייזל.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה
אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם, לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ: כִּי בָם, חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. יהי רצון שלא נשכח את דברי חכמינו: איזהו החכם הלומד מכל אדם. ושנלמד גם מן הנאמר גם מן הנעשה על ידי אחרים, בין שהם בני ברית אברהם ובין שאינם בני ברית.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה וּזְכוּת כֹּל הַתָנָאִים וְאָמוֹרָאִים ותַּלְמִידֵי ותלמידות חֲכָמִים וחכמות וזכות כל אלו העוסקים בעבודת ה' באהבה וביראה, כל אחד ואחת לפי דרכו או דרכה, יעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עָד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתְךָ, בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ, הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
