(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יקוק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה ...
(11) Then it shall come to pass that the place which the LORD your God shall choose to cause His name to dwell there, ...
ב. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא:
Mishneh Torah, Laws of the Holy Temple 2:2
Halacha 2
It is universally accepted that the place on which David and Solomon built the Altar, the threshing floor of Ornan, is the location where Abraham built the Altar on which he prepared Isaac for sacrifice.
Noah built [an altar] on that location when he left the ark. It was also [the place] of the Altar on which Cain and Abel brought sacrifices. [Similarly,] Adam, the first man, offered a sacrifice there and was created at that very spot,as our Sages said: "Man was created from the place where he [would find] atonement."
(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יקוק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יקוק לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ.
(21) If the place which the LORD thy God shall choose to put His name there be too far from thee, then thou shalt kill of thy herd and of thy flock, which the LORD hath given thee, as I have commanded thee, and thou shalt eat within thy gates, after all the desire of thy soul.
And you shall slaughter of your cattle and flocks which G-d has given you, as I have commanded you (12:21)
We derive from this verse that there is a commandment regarding slaughtering, how one must slaughter. Since this commandment is not written anywhere in the Torah, we deduce that these are the laws of ritual slaughtering which were given orally to Moses on Mount Sinai.
(Talmud, Chulin 28a; Sifri)
Here we have explicit proof for the Torah SheBaal Peh("Oral Torah"), as we see how the "Written Torah" refers to it.
(Maimonides)
(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.
(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. (ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יקוק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יקוק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.
(2) If there arise in the midst of thee a prophet, or a dreamer of dreams—and he give thee a sign or a wonder,
(3) and the sign or the wonder come to pass, whereof he spoke unto thee—saying: ‘Let us go after other gods, which thou hast not known, and let us serve them’; (4) thou shalt not hearken unto the words of that prophet, or unto that dreamer of dreams; for the LORD your God putteth you to proof, to know whether ye do love the LORD your God with all your heart and with all your soul.
הלכות יסודי התורה פרק שמיני
א. משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא
כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות
ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר...
שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה
לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:
ב. נמצאו אלו ששולח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות אחר שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני
ואינו צריך לעשות להם אות וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך
ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחילה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ....
ג. לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא הא למה הדבר דומה לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו שאינו כמו שראה שאינו שומע להן אלא יודע בודאי שהן עדי שקר לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצות שצונו משה היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה שראינו וששמענו
Halacha 1
The Jews did not believe in Moses, our teacher, because of the wonders that he performed. Whenever anyone's belief is based on wonders, [the commitment of] his heart has shortcomings, because it is possible to perform a wonder through magic or sorcery.
All the wonders performed by Moses in the desert were not intended to serve as proof [of the legitimacy] of his prophecy, but rather were performed for a purpose. It was necessary to drown the Egyptians, so he split the sea and sank them in it....
What is the source of our belief in him? The [revelation] at Mount Sinai. Our eyes saw, and not a stranger's. Our ears heard, and not another's.
How is it known that the [revelation] at Mount Sinai alone is proof of the truth of Moses' prophecy that leaves no shortcoming? [Exodus 19:9] states: "Behold, I will come to you in a thick cloud, so that the people will hear Me speaking to you, [so that] they will believe in you forever." It appears that before this happened, they did not believe in him with a faith that would last forever, but rather with a faith that allowed for suspicions and doubts.
Halacha 2
Thus, those to whom [Moses] was sent witnessed [his appointment] as a prophet, and it was not necessary to perform another wonder for them. He and they were witnesses, like two witnesses who observed the same event together. Each one serves as a witness to his colleague that he is telling the truth, and neither has to bring any other proof to his collegue.
Similarly, all Israel were witnesses to [the appointment of] Moses, our teacher, at the [revelation] at Mount Sinai,
and it was unnecessary for him to perform any further wonders for them.
This concept [is alluded to in the interchange between God and Moses at the revelation of the burning bush]. At the beginning of his prophecy, the Holy One, blessed be He, gave him the signs [and wonders] to perform in Egypt and told him [Exodus 3:18], "And they will listen to your voice."
Moses, our teacher, knew that one who believes [in another person] because of signs has apprehension in his heart; he has doubts and suspicions. Therefore, he sought to be released from the mission, saying: "They will not believe me" [Exodus 4:1], until the Holy One, blessed be He, informed him that these wonders [were intended only as a temporary measure,] until they left Egypt. After they would leave, they would stand on this mountain and all doubts which they had about him would be removed.
[God told him:] Here, I will give you a sign so that they will know that I truly sent you from the outset, and thus, no doubts will remain in their hearts. This is what is meant by [Exodus 3:12]: "This will be your sign that I sent you: When you take the people out of Egypt, you will serve God on this mountain."
Halacha 3
Therefore, if a prophet arises and attempts to dispute Moses' prophecy by performing great signs and wonders, we should not listen to him. We know with certainty that he performed those signs through magic or sorcery. [This conclusion is reached] because the prophecy of Moses, our teacher, is not dependent on wonders, so that we could compare these wonders, one against the other. Rather we saw and heard with our own eyes and ears as he did.
To what can this be compared? To witnesses who gave testimony concerning a matter to a man who had observed the situation with his own eyes. He will never listen to them and will know for certain that they are false witnesses.
Therefore, the Torah states (Deuteronomy 13:3-4) that "[Even] if [such] a sign or wonder will come, you should not listen to the words of that prophet." He comes to you with signs and wonders to deny what you saw with your own eyes. We believe in a wonder [as evidence of a prophet's reliability] only because of the mitzvah which Moses commanded us. Therefore, how can a wonder [cause us to] accept this [person] who comes to deny the prophecy of Moses which we saw and heard?