(יג) וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃
(13) And [God] said to Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed four hundred years;
1. Approach of the Ramban
(א) ויהי רעב בארץ הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (בראשית רבה מ׳:ו׳) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו באברהם כתוב ויהי רעב בארץ בישראל כתיב (בראשית מ״ה:ו׳) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו כי יש באלהים כח לעזור ולהציל גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא:
(1) AND THERE WAS A FAMINE IN THE LAND. Now Abraham went down to Egypt on account of the famine to dwell there in order to keep himself alive in the days of the drought, but the Egyptians oppressed him for no reason [and attempted] to take his wife. The Holy One, blessed be He, avenged their cause with great plagues, and brought him forth from there with cattle, with silver, and with gold, and Pharaoh even commanded his men to escort them from the land. He thereby alluded to Abraham that his children would go down to Egypt on account of the famine to dwell there in the land, and the Egyptians would do them evil and take the women from them, just as Pharaoh said, And every daughter ye shall save alive, but the Holy One, blessed be He, would avenge their cause with great plagues until He would bring them forth with silver and gold, sheep and oxen, very rich in cattle, with the Egyptians pressuring to send them out of the land. Nothing was lacking in all the events that happened to the patriarch that would not occur to the children.
The Rabbis have explained this subject in Bereshith Rabbah: “Rabbi Pinchas said in the name of Rabbi Oshaya that the Holy One, blessed be He, said to Abraham, ‘Go forth and tread out a path for your children!’ Thus you find that whatever is written concerning Abraham is also written concerning his children. In connection with Abraham it is written, And there was a famine in the land; in connection with Israel, it is written For these two years hath the famine been in the land.”
Know that Abraham our father unintentionally committed a great sin by bringing his righteous wife to a stumbling-block of sin on account of his fear for his life. He should have trusted that G-d would save him and his wife and all his belongings for G-d surely has the power to help and to save. His leaving the Land, concerning which he had been commanded from the beginning, on account of the famine, was also a sin he committed, for in famine G-d would redeem him from death. It was because of this deed that the exile in the land of Egypt at the hand of Pharaoh was decreed for his children. In the place of justice, there is wickedness and sin.
The Rabbis have explained this subject in Bereshith Rabbah: “Rabbi Pinchas said in the name of Rabbi Oshaya that the Holy One, blessed be He, said to Abraham, ‘Go forth and tread out a path for your children!’ Thus you find that whatever is written concerning Abraham is also written concerning his children. In connection with Abraham it is written, And there was a famine in the land; in connection with Israel, it is written For these two years hath the famine been in the land.”
Know that Abraham our father unintentionally committed a great sin by bringing his righteous wife to a stumbling-block of sin on account of his fear for his life. He should have trusted that G-d would save him and his wife and all his belongings for G-d surely has the power to help and to save. His leaving the Land, concerning which he had been commanded from the beginning, on account of the famine, was also a sin he committed, for in famine G-d would redeem him from death. It was because of this deed that the exile in the land of Egypt at the hand of Pharaoh was decreed for his children. In the place of justice, there is wickedness and sin.
Questions on the Ramban:
(ב) וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה׃
(2) Abraham said of Sarah his wife, “She is my sister.” So King Abimelech of Gerar had Sarah brought to him.
(ז) וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא׃
(7) When the local leaders asked him about his wife, he said, “She is my sister,” for he was afraid to say “my wife,” thinking, “The local leaders might kill me on account of Rebekah, for she is beautiful.”
2. Another Approach
(ג) ויש אחרים מן האחרונים שהוציאו מלבם עוד דבר אחר, שאמרו שחטא הגלות היה בחטא השבטים במכירת יוסף (בראשית לז, כח). ואף יוסף חטא מפני שעל ידו היתה המכירה, שיוסף גרם זה, שאם לא הביא דבה אל אביו (שם פסוק ב), לא אירע זה. ומפני שעל ידי צאן היתה המכירה, כדכתיב (שם פסוק יב) "וילכו לרעות צאן אביהם בשכם", ולפיכך על ידי צאן ירדו למצרים, "כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך וגו'" (בראשית מז, ד), אלו דברים אשר אמרו קצת מן אחרונים.
Big Question on this Approach:
(יד) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה׃
(14) And he said to him, “Go and see how your brothers are and how the flocks are faring, and bring me back word.” So he sent him from the valley of Hebron. When he reached Shechem,
(א) מעמק חברון. וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (במדבר י"ג), אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית ט״ו:י״ג):
(1) מעמק חברון FROM THE VALE OF HEBRON — But was not Hebron situated on a hill, as it is said (Numbers 13:22) “And they went up into the South and they came unto Hebron” why then does it state that Jacob sent him from the עמק, (the vale, the deep part) of Hebron? But the meaning is that Jacob sent him in consequence of the necessity of bringing into operation the profound (עמוקה) thought of the righteous man who was buried in Hebron (Midrash Tanchuma, Vayera 22) — in order that there might be fulfilled that which was spoken to Abraham when the Covenant was made ‘between the parts” (cf. 15:13), “thy seed shall be a stranger etc.”
3. The Gemora's Answers:
1. Rebbi Abahu: Taking too many soldiers into battle...
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָיא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [angarya] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars.
2. Shmuel: Questioning Hashem...
3. Rabbi Yochanan: Not reaching out enough...
3. Rabbi Yochanan: Not reaching out enough...
וּשְׁמוּאֵל אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁהִפְרִישׁ בְּנֵי אָדָם מִלְּהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ
And Shmuel said: Because he greatly examined [hifriz] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). And Rabbi Yoḥanan said: He was punished because he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is stated that the king of Sodom said to him: “Give me the people and take the goods to yourself” (Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence.
How could a sin of Avraham affect his descendants?
Maharal: He was the root of everything...
Maharal: He was the root of everything...
(ז) הרי ג' דעות בענין זה, וכולם תלו הדבר בחטא. ודוקא בחטא אברהם, מפני כי כבר אמרנו לך כי מן השורש והעיקר נמשך הכל, שאם נמצא חסרון בשורש, ימשך החסרון גם כן אל הנמשכים ממנו. לפיכך דעתם ז"ל גם כן כי במראה הזה הראה הקב"ה לאברהם הכל (ב"ר מד, כב), כי הוא היה שורש הכל.
The Punishment was constructive...
(טז) ותוכל לומר שדעת רבותינו ז"ל כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה, לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות כדי שיקנו האמונה, וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו, וגבורותיו אשר עושה לאויביו, כמו שעשה למצרים מן מכות הגדולות והנוראות, והטובה שעשה לאוהביו, וכמו שמשמע מן הכתוב שכל אשר היה עושה הוא יתברך שידעו שמו וגבורתו תמיד.
All 3 reasons relate to a need to build up Faith in Hashem which was acquired and learnt through the Slavery and Exodus...
(כ) הרי שלשה דברים אלו כלם הם מגיעים אל האמונה;
1. לדעת רבי אבהו, שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, וזה יורה על אמונה בלתי שלימה, שאין השם יתברך מציל אוהביו.
2. ולדעת שמואל, היה החטא גם כן באמונה, רק שאין כל כך גדול לומר שלא יציל אוהביו, רק החטא באמונה בנתינת הארץ, ומתנה גדולה כזאת היה מסופק בה.
3. ולדעת* רבי יוחנן גם כן החטא באמונה, אלא שאין לומר שיהיה חס ושלום לאברהם חטא באמונה, שלא היה מאמין. אבל החטא שלא היה מתחזק וזריז באמונת השם יתברך, להביא בריות תחת כנפי השכינה שיאמינו בו. וזה חסרון באמונה במה שאינו מתחזק באמונה כמו שראוי, אבל מאמין היה. כך יש לפרש דעת חכמים.
It had to happen anyway, but Hashem was waiting for a slight sin to justify the suffering...
(כא) ועתה לא יקשה לך, וכי* כל כך שקול החטא זה של אברהם, להביא עונש גדול על זרע אברהם. כי בודאי מצד עצמו ראוי שיהיה מתפרסם מציאות השם יתברך בעולם, כי מה היה נחשב העולם אם לא נודע ונתפרסם מציאותו יתברך בעולם. רק שצריך חטא מה להוציא דבר אל הפעל, דסוף סוף היה שיעבוד וצרה, ואין זה בלא חטא, ודבר כזה אין צריך רק חטא מעט וקטן להכריע, ודבר זה מבואר מאוד למי שיבין.
Many things have to happen according to the Divine plan, but they need small human acts - good and bad to set it in motion...
אָמַר רַב הוּנָא: כַּמָּה לָא חָלֵי וְלָא מַרְגֵּישׁ גַּבְרָא דְּמָרֵיהּ סַיְּיעֵיהּ, שָׁאוּל בְּאַחַת — וְעָלְתָה לוֹ. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם — וְלֹא עָלְתָה לוֹ. שָׁאוּל בְּאַחַת מַאי הִיא? מַעֲשֶׂה דַּאֲגָג. וְהָא אִיכָּא מַעֲשֶׂה דְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים! אַמַּעֲשֶׂה דַּאֲגָג כְּתִיב: ״נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ״. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם מַאי נִינְהוּ — דְּאוּרִיָּה, וְדַהֲסָתָה. וְהָא אִיכָּא נָמֵי מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע! הָתָם אִפְּרַעוּ מִינֵּיהּ, דִּכְתִיב: ״וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם״, יֶלֶד, אַמְנוֹן, תָּמָר, וְאַבְשָׁלוֹם.
Apropos Saul’s contravention of God’s command to obliterate Amalek, the Gemara observes that Rav Huna said: How little does a person who has the support of his Lord have to worry or be concerned. The proof for this assertion is a comparison between Saul and David. Saul failed with one single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him, as he retained his position. The Gemara asks: What was Saul’s one sin? The incident with Agag, king of Amalek, whom Saul spared in defiance of God’s command (see I Samuel 15:9). But was this his sole sin? There is also the incident of Nob, the city of priests, in which Saul later slew many innocent people, as cited above. The Gemara answers: It was after the incident with Agag, and even before the incident at Nob, that God said: “I regret that I have crowned Saul to be king” (I Samuel 15:11). Rav Huna stated above that David failed with two sins. What were they? One was the incident in which he had Uriah killed. The other was the matter of the incitement of David to conduct a census of the Jewish people (see II Samuel 24:1), which led to many deaths in a plague. The Gemara asks: But were these his only two sins? There is also the incident of Bathsheba, in which he took another man’s wife as his own. The Gemara answers: There, in that case, punishment was exacted from him separately, so the matter is no longer listed among his sins, as it is written with regard to this incident: “And he shall restore the lamb fourfold” (II Samuel 12:6). The lamb was a metaphor for Bathsheba, and ultimately David was indeed given a fourfold punishment for taking Bathsheba: The first child born to Bathsheba and David died (see II Samuel 12:13–23); David’s son Amnon was killed; Tamar, his daughter, was raped by Amnon (see II Samuel 13); and his son Avshalom rebelled against him and was ultimately killed (see II Samuel 15–18).
(כב) ותבין זה ממה* שאמרו חכמים (יומא כב:) שאול באחת (-ולא-) [ו]עלתה לו, ודוד בשתים ו[לא] עלתה לו. והיינו מפני שדוד היה ראוי למלכות מצד עצמו, שנתן השם יתברך המלכות לזרע יהודה (בראשית מט, י), ולפיכך לא היה נדחה בקלות ונענש. אבל שאול שלא היה ראוי מצד עצמו למלכות כמו דוד, נענש. וזה ראיה שלא יבא עונש, אף שהיה ראוי, מפני שאין מוכן לעונש. והוא הדין הפך זה, כאשר הדבר ראוי לבא מצד עצמו, כמו הענין הזה, כי ראוי שיהיה שמו מקודש בעולם, לכך על ידי חטא קל בא העונש, ודבר זה מבואר בכמה מקומות.