בפסוק שתי צפרים חיות כו'. ברש"י לפי שהנגעים באים על לשון הרע וצפרים פטפוטי קול. דאיתא בזוהר הקדוש פרשת תזריע דהנגעים באין על מלה בישא ועל מלין טבין דאתי לידיה ולא מלל החשיתי מטוב וכאבי נעכר עיין שם.
דכתיב מות וחיים ביד לשון. ולפי שכח הלשון גדול מאוד צריכין להזהר מדברים בטלים והם מעכבין הפה ולשון להוציא בהם דברי קדושה כמו שכתוב ודברת בם אמרו חז"ל השח שיחה בטלה עובר בעשה בם ולא בדברים אחרים. שהוא תנאי שכפי מה ששומר פיו מדברים בטלים כך יכול לדבר בם.
והצפרים באים לתקן שני החטאים. השחוטה לבער ולפרוש עצמו מדברים בטלים ומכל שכן לשון הרע. והמשולחת להכין הפה ולשון להוציא בהם דברי תורה. ולכן השחוטה אסורה ומשולחת מותרת כמו שכתוב חז"ל כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת שרומז על הדיבור ה
(ד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃
(4) the priest shall order two live pure birds, cedar wood, crimson stuff, and hyssop to be brought for the one to be purified.