כ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל התעורר למה ביצ"מ הוצרך מצות מעשיות, פסח ומילה ובקריעת י"ס לא הוצרך מאומה?
ואמר הטעם משום שבאו אז לבחי' גבוה כמו לעתיד ומצות בטילות לעתיד לבוא עכ"ד,
ועדיין אינו מובן שעכ"פ היו צריכין למצות מעשיות בכדי שיזכו לבוא לבחי' ז!
ונראה לפרש דהנה אמרו ז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", והטעם יש לומר דהנה ידוע דמחשבה היא יותר במעלה ממעשה שזה בחוש הנכבד שבאדם שהוא המחשבה, אבל המעשה הוא באברים גשמיים, ומ"מ אם אדם יחשוב בתפילין ויכוין כל הסודות ולא יניח תפילין במעשה כל מחשבתו אינה כלום, ויעבור על מצ"ע!
Thought is higher than action. This is based on the Maharal.
Action is needed, because without doing something (e.g. putting on Tefillin) just thinking about doing the Mitzva doesn't help.
והטעם דהנשמה לא חסר לה כלום אף טרם שירדה לעולם וכל ירידתה לעולם הוא לתקן את הגוף או בחי' התחתונה שבנפש, וע"כ בלי מעשה בפועל אינו כלום, ורק המעשה בפועל הוא מזכך את הגוף,
The Soul lacks for nothing. It can't clean the body which is lacking, unless it purifies it through action, which is of the body.
ולעומת הזדככות הגוף כן תהי' מעלתו בנבואה, כי הנשמה כמו שהיא יכולה להשיג גבוה מעל גבוה, אלמלא הגוף שהוא מכסה על הנשמה, וע"כ לפי שיעור זיכוך הגוף תשיג הנשמה, וע"כ משרע"ה שהוא הי' מזוכך בתכלית וגופו הי' מקודש יותר ממלאכי השרת, ע"כ לא חצץ הגוף בפני הנשמה, ולכן לא קם נביא עוד כמשה, ושאר הנביאים אינם יכולין להשיג יותר מכפי שיעור הזיכוך,
The purer the body, the more likely one can achieve prophecy. Moshe is the best example of this.
וע"כ על הים שהי' מסירת הנפש עצום והשליכו את נפשם מנגד שוב לא הי' הגוף שלהם מפסיק, והיתה הנשמה יכולה לבוא להשגות היותר גדולות מה שלא ראו הנביאים כנ"ל, ולפי"ז יובן נמי מה שלא היו צריכין למצות מעשיות לבוא לבחי' גבוה כמו לעתיד מה"ט גופי':
When they threw themselves into the sea, their bodies were no longer in the way, and even the lowest of them were able to see G-d in a physical way.
The socratic process of questions and answers on Pesach.
בגמרא (פסחים קטו:) "לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה",
והיינו שצריך להיות דרך שאלה ותשובה הבן שואל מה נשתנה ואביו משיבו וכמ"ש (שם קטז.) בנו שאלו כו' אשתו שאלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו, וכן במאמר ר"ג מצה שאנו אוכלין ע"ש מה כו' מרור ע"ש מה כו' ואין אומרים סתם מצה שאנו אוכלין ע"ש שלא הספוק כו' רק דרך שאלה ותשובה (וכ"כ גי' הרא"ש)
We ask questions as an expression of feeling of being taken away from being in captivity.
והיינו שבלילה צריך האדם להרגיש בנפשו חדשות שצריך האדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים כו' והיינו שאז הרגיש אדם בנפשו הרגש חזק שיצא מן היצר, וכן צריך כל אדם להרגיש בכל ליל פסח כאלו הוא יצא ממצרים ולא יהיה הדבר אצלו כדבר הרגל לאכול מצה ומרור וכדומה,
We are doing something out of the ordinary
וכן כל עיקר תקנת טיבול ראשון אמרו שהיא כי היכי דליהוי היכירא לתינוקת (כמש"ש קיד:) והיינו שיתעורר האדם מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שיש שינוי בזה ויצא מהרגל
The Karpas relates to the curse of Adam, because before he could eat . the fruit, but now he has to eat the grasses (e.g. parsley). However it wasn't fair for man and donkey to be eating from the same trough, which is why we were enabled to eat bread (there was a level of making us more noble)
ובא השאלה ראשונה על טיבול ירקות שזה הי' קללת אדם הראשון שמקודם היה מאכל אדם רק פרי העץ ואחר כך נתקלל אדם הראשון ואכלת את עשב השדה וכיון שהזיעו פניו וא' אני וחמורי נאכל באבוס אחד א"ל הקב"ה הואיל והזיעו פניך תאכל לחם כמ"ש (בראשית רבה פ" )
After the 10 plagues, the Jewish people left the Klipot of impurity, and started to become pure in prep. for the giving of the Torah.
וכאן ביציאת מצרים אחר מכה עשירית שיצאו ישראל מכל י' הקליפות ונכנסו לעשר מדות דקדושה, שכן היו עשר מכות נגוף למצרים ורפוא לישראל כמ"ש (זח"ב לו א)
Through the Exodus we are fixing Adam's blemish., removing the leaven in the dough (a sign of the evil inclination)
A person should feel on this night the possibility of freedom, as if he left Egypt.
Even though we are still in exile, we serve G-d
Egypt in and of itself was the worst servitude, because the enslavement on some level degraded us as a people.
, , We became like the Egyptians (GOY MIKEREV GOY)
and yet we are still able on some level that we can leave even that
Egypt is not a place, rather it is a concept of such degredation and subjegation that we were unable to free ourselves.
התחיל התיקון לפגם אדם הראשון, וצריך להרגיש השינוי שיתוקן הכל ולא יהי' שאור שבעיסה. וזה צריך האדם להרגיש בכל ליל פסח הרגיש מחודש ושינוי שלילה זו משונה מכל הלילות שבזה מרגיש כאלו הוא יצא ממצרים ואף דאכתי עבדי אחשורוש אנן מ"מ הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה שמזה כבר יצאנו שלא יהיה שעבוד כזה כמו במצרים שהקיפה הקליפה מכל צד כמש"נ גוי מקרב גוי כעובר במעי אמו ומזה כבר יצאנו וצריך אדם להרגיש בכל שנה יציאה מחודשת כאלו הוא יצא ממצרים:
ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה. אומרים ג' לשונות חכמים נבונים יודעים נגד ג' מדות אב"ד כולנו זקנים דזקן זה שקנה חכמה כמ"ש (קידושין לב:) והיינו שקנה החכמה בקנין והוא על ידי בחינת הדעת המחבר מוחא ולבא חו"ב פנימיות מכ"ע שע"ז מורה זקן וכמ"ש (בזח"א קכט א) ואברהם זקן דאעול באינון יומין עלאין,
It doesn't take a brain surgeon to just relate what happened when the Jews left Egypt.
"מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים" ואין הכוונה על הסיפור בלבד שע"ז א"צ חכמה שהיא הכל דברים כתובים,
rather, it is about personal clarity/conviction as if we left Egypt. A person should feel it in the same way that they original
רק העיקר כמו שאמרנו להכניס הבהירות בלב כאלו הוא יצא ממצרים ושירגיש זה בנפשו כמו שהרגישו אז השמחה והחירת כשיצאו בליל זה,
וע"ז אמרו "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ואף שהוא גם בפשוטו וכמו שהביאו אחר כך שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותה הלילה כו' אבל העיקר להכניס בהירות הזה בלבו ועל זה זכר שאפילו מי שקנה החכמה בקנין צריך לענין סיפור יציאת מצרים, וע"ז הביא הזוהר הקדוש (ח"ב מ' ב') "שעתא כניש קוב"ה כל פמליא דילי' ואמר זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משמעי בני כו'."
....
(א) עבדים היינו כו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו'. כבר עמדו על שינוי הלשון התחיל בלשון "עבדים" ואחר כך אמר לשון "משועבדים" וכן אחר כך בפסקא לפיכך הוציאנו מעבדות לחרות כו' ומשעבוד לגאולה גם כן ל' עבדות ולשון שעבוד,
הענין דעבד היינו קנוי בקנין גופו, ומשועבד היינו על ידי חוב שיש עליו, וז"ש עבדים היינו כו' ויוציאנו ה"א לחירות, ומ"מ הי' עוד לפרעה טענות עלינו שרדף אחרינו, והיינו מפני הקטרוג שהיה עוד וכמ"ש במכילתא "והמים להם חמה" כ' חסר א"ת חומ אלא חמה שאף על ישראל היה קצף וכ"כ בב"ר (בשלח) שקטרוג הס"מ עד עכשיו עוע"ז כו' וכן בזוהר הקדוש (ח"ב קע ב ). וכן בשעבוד מלכיות יש טענות על ישראל וגאולה היינו במאיר כסף ומשעבוד צריך גאולה ועז"נ "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו", וז"ש מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה,
וז"ש ואלו לא הוציא כו' משועבדים היינו לפרעה במצרים והיינו אף שמדינת מצרים נחרבה ופרעה נאבד, מכל מקום משועבדים היינו לקליפת פרעה במצרים שהוא ערות הארץ ואף "שישראל היו גדורים מן העריות" אז (כמ"ש שיר השירים), מכל מקום לא זכו להתברר במדת צדיק יסוד עולם והיה עוד עליהם קטרוג ושעבוד, וזה שחשב מיגון לשמחה עדמ"ש (תענית טו.) ישרים לשמחה לישרי לב שמחה. והיינו כשזוכין לשבת עלאה וזוכין להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו מכל וכל כמ"ש (בת"ז תי' מ"ח) זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בת' לבא ואתפני יצר הרע מן תמן זוכין אז לשמחה ומאבל ליום טוב אור כי טוב חכמה שכנגד זה מאמר יהי אור ה"פ אורה במאמר יהי אור כנגד ה' חומשי תורה (ב"ר פ"ג) ומאפילה לאור גדול גדול מורה בלא שיעור יותר על התפיסה שכל הנעלם מכל רעיון. וג' לשונות הללו כנגד קדושת ג' אבות שהם מרכבה למדות חג"ת והם ענפים מג' ראשונות (כמ"ש זח"ב קעה ב) וכ"כ (שם י"ד ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבינה ליעקב ברזא דדעת, וז"ש בזוהר הקדוש (שם ר"ד א) ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהון ובמ"א (רע"מ זח"ג רנ"ז א) ש' ג' כתרין כתר חכמה ובינה, ואחר כך ומשעבוד לגאולה שהוא נגד קי"ס שעז"נ נתתי כפרך מצרים שנצרך לזה כופר ומחיר כדרך הגאולה והוא כעין מ"ש (ב"ר פס"ה) ונשא השעיר זה עשו את כל עונתם עונות תם דכ' ויעקב איש תם, והיינו שיברר השי"ת שעשו הוא החייב בעונות תם כן בירר השי"ת או בקי"ס שע"י שהיו ישראל במצרים שהם קלי' התאוה ערות הארץ על ידי זה נכנס מעט מזה בלב ישראל שאור שבעיסה ומש"ה נטבעו המצרים במים הזידונים וישראל נגאלו אז גאולה שלימה:
In this way God made known that no other force in the world has His sovereignty. God was willing to do this out of love for Israel even though Egypt was not a worthy place for His glory to dwell. It was a land filled with idolatry and impurity. Since God is the creator of all things he can establish all things or destroy them.
אמנם יש בזה עוד דבר נפלא ועמוק. דע כי המלאך הזה הוא מיכא״ל בגימטריא מלאכ״י ככתוב הנה מלאכי ילך לפניך וכתיב כי אם מיכאל שרכם. ושרף זה הוא גבריאל ואלו שני המלאכים מיכאל של מים וגבריאל של אש ולפיכך נקרא שרף ועליהם נאמר עושה שלום במרומיו שהעמיד מיכאל ממים וגבריאל מאש ואין האחד מזיק את חבירו. והנה המים והאש הם שני הפכים בפעולתן. ויש פעולות בעולם נמשכות מן מדת המים ויש מן מדת האש. ולא תמצא כח הכולל הכל זולת השם יתברך. כי כל המלאכים זה ממונה על זה וזה ממונה על זה אבל השם יתברך הוא הכל. אמנם ימצא מלאך אחד שאינו פועל פרטי והוא כולל יותר משאר מלאכים אבל החלוק גדול מאד מאד בין מלאך זה ובין הבורא הפועל. כי כללות שלו בכח קטן יותר. נמצא כי מלאך ושרף נבדלים לגמרי מן הבורא הפועל. כי כל אחד פועל רק דבר פרטי. והענין השלישי שהוא המלאך שאינו פרטי ואמנם כחו קטן בפעולה. ולפיכך נקרא שליח. כי שלוחו כמותו בענין הכללות. אבל מפני שהוא שלוחו הוא קטן במדרגה. שהגדול שולח את הקטן. ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה מטטרו״ן שמו בגימטריא שד״י. ואמר עליו הכתוב הנה אנכי שולח מלאך וגו׳ כי שמי בקרבו. וקראו אותו החכמים שד״י קטן. ועליו נאמר נער הייתי גם זקנתי. ולפיכך אמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שלא היתה היציאה בכח חלק האחד ממדת המים. ולא על ידי שרף בכח חלק השני ממדת האש. ולא על ידי השליח בכח שהוא ג״כ כללי אבל כחו בקטנות. כי אם על ידי הקב״ה בעצמו הכולל הכל.
“And God took us out of Egypt with a mighty hand, and outstretched arm, with great terror and with signs and wonders.” I have already discussed why the Exodus could only take place through an act of God. I will add another reason why the Exodus had to be so special. God wanted Israel to be His nation and wanted to take them out from the authority of Egypt so that they would be God's servants. That which is special to God, God alone and not through another. Furthermore, how was it possible for an angel to be the means of redemption? Since Israel was completely under the power of Egypt, another angel had no right to interfere in the authority of the Egyptian patron angel. Certainly only God had the right to remove them from the authority of Egypt since Egypt also had its own authoritative angel. One angel could not interfere in the realm of another angel. Only God had the power to do this.
We must explain this statement: why do we say “I and not an angel,” “I and not a seraph,” and so on? From where do we derive this interpretation? It would seem that Scripture could have stated: “I will pass through to strike Egypt and bring judgement,” instead of saying “I will pass through the land of Egypt on this night and I will smite every first born in the land of Egypt from man and beast, and against all the Gods of Egypt I will exact judgement.” (Ex. 12:12) In this verse each matter is addressed separately. Wasn’t the purpose of passing through the land to smite the Egyptians and exact judgement upon them? Similarly, later the Torah states, “For the Lord will pass through to strike the Egyptians…” (Ex. 12:23) instead of saying (as this verse does) “God will pass through and strike the Egyptians,” (since the only purpose of passing through the land was to strike down the Egyptians.)
That is why the sages interpreted the verbs in Exodus 12:12 as each adding something new to our understanding of the verse: “I will pass through;” I and not an angel; “I will strike;” “I and not a seraph;” “I will exact retribution:” “I and not a messenger.” Each phrase introduces an exclusion by saying, “I and not X.”
This can be explained as follows. Acts that take place in this world happen in two different ways: some take place through natural laws and others through miraculous acts. Miraculous actions can also be divided into two categories: Those that happen though supernatural occurrences such as manna in the wilderness or the miraculous well that followed the Israelites through the wilderness. And there are those miraculous acts when providence withdraws allowing for disaster such as when God withdrew from the Assyrian camp, allowing for a plague to strike the Assyrians. When the Assyrians were struck down by a plague the people of Israel were saved. (see II King 19:35)
One might argue that the plagues were not carried out by the Holy One but came about in these three ways: (1) Israel was redeemed by an angel who brought them out though a “mighty hand,” which caused a supernatural act of redemption; (2) God withdrew from the world allowing a destructive act of a seraph to destroy Egypt and allow for about Israel’s redemption; (3) the redemption came about through an act of nature which occurred through heavenly forces.
In response to the first types of occurrence, we say, “Not by an angel who performs supernatural acts in the world.” To the second type we say, “Not by a seraph which allowed for the destruction of Egypt.” And to the third type, we say, “Not by a messenger which is a reference to the forces of nature which sometime rise up against a nation.” Nature is the messenger of God which acts in the world on God’s behalf.
Furthermore, there is another deep and amazing matter related to this passage. The angel that the text refers to is Mikhael. This name is spelled with the same letters as the word malakhi, my angel, “For my angel (malakhi) shall go before you…” (Ex. 23:23) Saraf is a reference to the angel, Gavriel. Mikhael is the angel of water and Gavriel is the angel of fire (that is why he is called a saraf). The statement, “The One who makes peace in the heavens…” is a reference to the two of them, since one is made of water and the other of fire and yet they do not harm one another. Water and fire are opposites in their action. There are some actions in the world that are drawn from water and others that are draw from fire and no one can combine the two of them together except the Holy Blessed One. Each of the angels is appointed over a different aspect of creation but God encompasses all of them.
The third type of angel is not limited to one particular area but its general power is more limited. It is called shaliach, a messenger. Since a messenger is considered like oneself, it includes all of the powers, but since it is only a messenger its powers are of a lesser category. The greater sends the lesser. Among the sages this messenger is known as Metatron; its gematriah is the same as the divine name Shaddai. Concerning Metatron Scripture states, “Behold I have sent an angel before you…for my name is in him.” (Ex. 23:20-21) The sages called this messenger a small Shaddai…
Therefore, Scripture states, “I will pass through the land of Egypt – I and not an angel.” This means that the Exodus did not come from the attribute of water. “I and not by a saraf.” This means that neither was the Exodus from the attribute of fire. “Nor was it through a messenger.” The redemption did not happen through a messenger of God who had the same but more limited powers than God. It was brought about through the Holy One Himself who includes all of the powers of the universe….