(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ (יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃ (יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃ {פ}
(17) Remember what Amalek did to you on your journey, after you left Egypt— (18) how, undeterred by fear of God, he surprised you on the march, when you were famished and weary, and cut down all the stragglers in your rear. (19) Therefore, when your God יהוה grants you safety from all your enemies around you, in the land that your God יהוה is giving you as a hereditary portion, you shall blot out the memory of Amalek from under heaven. Do not forget!
תיאור מלחמת עמלק נגד ישראל ביציאת מצרים
(ח) וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃ (ט) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃ (י) וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃ (יא) וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ (יב) וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (יג) וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃ {פ}
(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאׇזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ (טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהֹוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃ (טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃ {פ}
(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאׇזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ (טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהֹוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃ (טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃ {פ}
(8) Amalek came and fought with Israel at Rephidim. (9) Moses said to Joshua, “Pick some troops for us, and go out and do battle with Amalek. Tomorrow I will station myself on the top of the hill, with the rod of God in my hand.” (10) Joshua did as Moses told him and fought with Amalek, while Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill. (11) Then, whenever Moses held up his hand, Israel prevailed; but whenever he let down his hand, Amalek prevailed. (12) But Moses’ hands grew heavy; so they took a stone and put it under him and he sat on it, while Aaron and Hur, one on each side, supported his hands; thus his hands remained steady until the sun set. (13) And Joshua overwhelmed the people of Amalek with the sword. (14) Then יהוה said to Moses, “Inscribe this in a document as a reminder, and read it aloud to Joshua: I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven!” (15) And Moses built an altar and named it Adonai-nissi. (16) He said, “It means, ‘Hand upon the throne of יהוה !’ יהוה will be at war with Amalek throughout the ages.”
הסיבה שבגללה יש ציווי מיוחד למחות את זכר עמלק
פסיקתא דרב כהנא פיסקא ג – זכור
א"ר חוניא לאמבטי רותחת שלא היה ברייה יכולה לירד בתוכה ובא בן בליעל אחד וקפץ וירד בתוכה
אף על פי שניכווה, אלא הקירה לפני אחרים.
כך מן שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אומות העולם, אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפל עליהם אימתה ופחד (שמות טו, טו-טז),
וכיון שבא עמלק וניזדווג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידיהם, אלא הקירן לפני אומות העולם.
א"ר חוניא לאמבטי רותחת שלא היה ברייה יכולה לירד בתוכה ובא בן בליעל אחד וקפץ וירד בתוכה
אף על פי שניכווה, אלא הקירה לפני אחרים.
כך מן שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל אומות העולם, אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפל עליהם אימתה ופחד (שמות טו, טו-טז),
וכיון שבא עמלק וניזדווג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידיהם, אלא הקירן לפני אומות העולם.
רש"י:
"...ולא ירא - עמלק א-להים - מלהרע לך".
כדי להבין לעומק את דברי רש"י, כותב מלבי"ם :
אבל הוא [עמלק] "ולא ירא אלהים", ורק הסיבה העצמית למלחמה זו היתה הכפירה באלהים, באשר אז [לאחר קריעת ים סוף] "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן [חִיל (פחד) אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת]" (שמות טו, יד). וכל העמים האמינו בנפלאותיו אשר עשה בים ובמצרים. ו[לעומתם] הוא [עמלק] הקשיח לבו מיראת ה' ויאמר לא הוא, ורצה להראות לכל יושבי תבל, שאין ביכולת ה' להושיעם מידו, ושכל הנסים הם מעשה להט וחכמת משה... ולפי זה היה עקר מלחמתו נגד ה'...
לפי מלבי"ם המלחמה של עמלק הייתה מלחמה דתית שנבעה מכפירה בהקב"ה.
"...ולא ירא - עמלק א-להים - מלהרע לך".
כדי להבין לעומק את דברי רש"י, כותב מלבי"ם :
אבל הוא [עמלק] "ולא ירא אלהים", ורק הסיבה העצמית למלחמה זו היתה הכפירה באלהים, באשר אז [לאחר קריעת ים סוף] "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן [חִיל (פחד) אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת]" (שמות טו, יד). וכל העמים האמינו בנפלאותיו אשר עשה בים ובמצרים. ו[לעומתם] הוא [עמלק] הקשיח לבו מיראת ה' ויאמר לא הוא, ורצה להראות לכל יושבי תבל, שאין ביכולת ה' להושיעם מידו, ושכל הנסים הם מעשה להט וחכמת משה... ולפי זה היה עקר מלחמתו נגד ה'...
לפי מלבי"ם המלחמה של עמלק הייתה מלחמה דתית שנבעה מכפירה בהקב"ה.
רמב"ן [כה, יז]:
"זכור את אשר עשה לך עמלק –
כבר הזכרתי (לעיל כד ט) המדרש שדרשו בו בספרא:
'יכול בלבך? כשהוא אומר 'לא תשכח', הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור? שתהא שונה בפיך'.
וכן בספרי (תצא קס"ו), 'זכור את אשר עשה לך עמלק', בפה. 'לא תשכח', בלב.
ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה,
אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור,
ונמצינו למדין מן התורה בשניה [=בשבת השנייה מבין ארבעת השבתות: שקלים, זכור, פרה החודש] 'זכור' (מגילה כט א)]...
והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים,
ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו.
"זכור את אשר עשה לך עמלק –
כבר הזכרתי (לעיל כד ט) המדרש שדרשו בו בספרא:
'יכול בלבך? כשהוא אומר 'לא תשכח', הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור? שתהא שונה בפיך'.
וכן בספרי (תצא קס"ו), 'זכור את אשר עשה לך עמלק', בפה. 'לא תשכח', בלב.
ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה,
אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור,
ונמצינו למדין מן התורה בשניה [=בשבת השנייה מבין ארבעת השבתות: שקלים, זכור, פרה החודש] 'זכור' (מגילה כט א)]...
והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים,
ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו.
הרמב"ן מסביר 2 דבירם שנוגעים לימינו:
1. מצוות לקרוא בפה מהתורה את מצוות מחיית עמלק (שבת זכור)
2. שנזכור תמיד את מה שעמלק ניסה לעשות לנו ונספר לבנינו כדי שיימחה זכר עמלק מהעולם