מי שזמנו בידו, מוזמן לצאת מבית העלמין כנרת , ללכת על המדרכה לצד סכר דגניה, לחצות את הכביש מול חוף צמח ולהכנס לבית העלמין דגניה לטובת ביקור בקברו של אהרון דוד גורדון. אהרון דוד גורדון היה אחד מדמויות המופת של עליה שניה וכונה בשם "הצדיק החילוני". בעוד שרוב אנשי דגניה היו צערים וצעירות בלט בתוכם א.ד גורדון שגר ופעל יחד עם הצעירים והיווה דמות מופת לאנשי דורו.
דוגמא לכך ניתן לראות בסיפור הבא שעוסק בתקופתו של גורדון כפועל בראשון לציון:
עבודת גורדון הייתה אחרת, היא הייתה מעין "עבודה " כתפילה זכה. הוא לא התחשב עם שטום דבר אשר מסביבו, לא עם בעל הבית ולא עם מישהו אחר.
הוא עבד בדחילו ורחימו , דגופו הדל מתנועע אנה ואנה, הידיים הרזות מתרוממות בעוז בשעה שהוא מכה במעדר, עגלי זעה רבים נוזלים מפניונוטפים מפניו על זקנו השב, והעיניים מבריקות באיזו אש מיודה, אש קודש!... ...או אנו חופרים בורות לנטיעת שקדים. הרבה פועלים נמצאים בכרם. העבודה היא בקבלנות ובעד כל בור משלמים מחיר ידוע. כל פועל מקבל שורת בורות וחופר בזריזות ובמרץ את בורותיו כדי להרוויח הרבה מֶטליקים [מטבע תורכית מלפני המלחמה העולמית] הנה גמרו אחדים את שורותיהם ורצים כשמעדריהם על שכמם לתפוס שורות חדשות. כעבור זמן מה רצים גם המאחרים לתפוס שורות חדשות, אבל הם איחרו את המועד - הראשונים תפסו את כל השורות שבכרם, עד שלא נשארו יותר. מתלקחת מריבה חזקה בין הראשונים והאחרונים.
מבלי משים מרים אתה פתאום את עיניך והנה באחת השורות הראשונות עומד לו גורדון בשורתו עודר וחופר בכוונה את בורותיו. כל בור מעשה אמן, הקירות מהוקצעים, ישרים ויפים הם הבורות להפליא.
גורדון אינו יודע ואינו שומע את המריבה, עסוק הוא בעבודת אלוהים שלו. בושה תוקפת את לבך והנך פורש מקהל המריבים. (צבי סוכובולסקי, בתוך: א. ד. גורדון, זכרונות ודברי הערכה, עמ' 36-37)
סיפור זה על גודרון יכול גם לסייע לנו במסעינו בשביל ישראל. במקום ללכת מהר במטרה להגיע אל החניון לילה הבא, א.ד גורדון מזמין אותנו להתבונן בדרך ולהיות "נוכחים" בהליכה עצמה.
לצערי, במסגרת זו של דפי הלימוד על שביל ישראל, לא נוכל להרחיב ואני ממליץ לצפות בשיעור קצר שלי על דמותו של גורדון
"עולם מלא לפנינו, מרחבים, מרחקים, מעמקים, חיים, אור לאין תכלית ואין חקר, – טבול, בן אדם, בתוך מעמקי הים הגדול הזה, פתח כל חדרי לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור – חיה! חיה בכל אטומיך, חיה חיי עולם! חיה – וראית כי עוד יש מקום לאהבה, לאמונה, לאידיאליות, ליצירה!...
ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת...
.והאמנת בעצמך, והאמנת באדם, והאמנת בכל אשר יש להאמין – כי תהיה כולך מלא חיים.
וידעת ביום ההוא, בן אדם, כיצד חיים את הטבע – כי תרצה לדעת " (א.ד גורדון, האדם והטבע, פרק שני)