The mishna mentions: And gifts distributed to the poor. Rav Yosef taught a baraita that the verse states: “And of sending portions one to another” (Esther 9:22), indicating two portions to one person. The verse continues: “And gifts to the poor” (Esther 9:22), indicating two gifts to two people. The Gemara relates that, on Purim, Rabbi Yehuda Nesia sent to Rabbi Oshaya the leg of a third-born calf and a jug of wine. Rabbi Oshaya sent him a message of gratitude:
You have fulfilled through us, our teacher: The mitzva of: “mishloach manot - And sending portions one to another,” and the mitzva of: “matanos le'evyonim - And gifts to the poor”. The Gemara relates that Rabba sent Purim portions from the house of the Exilarch to Marei bar Mar in the hands of Abaye, who was his nephew and student. The Purim portions consisted of a sack [taska] full of dates [kashva] and a cupful of roasted flour [kimḥa de’avshuna]. Abaye said to him: Now, Mari will say the popular expression: Even if a farmer becomes the king, the basket does not descend from his neck. Marei bar Mar sent back to him a sack full of ginger and a cupful of long peppers [pilpalta arikha], a much more expensive gift. Abaye said to him: The master, Rabba, will now say: I sent him sweet items and he sent me pungent ones. In describing that same incident, Abaye said: When I left the house of the master, Rabba, to go to Marei bar Mar, I was already satiated. However, when I arrived there at Marei bar Mar’s house, they served me sixty plates of sixty kinds of cooked dishes, and I ate sixty portions from each of them. The last dish was called pot roast, and I was still so hungry that I wanted to chew the plate afterward. And in continuation Abaye said: This explains the folk saying that people say: The poor man is hungry and does not know it, alternatively, there is another appropriate, popular expression: Room in the stomach for sweets can always be found. The Gemara relates that Abaye bar Avin and Rabbi Ḥanina bar Avin would exchange their meals with each other.
We are discussing two מצות דרבנן- why did they institute these מצות?
Q1: משלוח מנות - why? Why two things?
1) To create אחדות- a דין in the נותן
2) Simcha- To help people have extra special food (they aren’t poor)- a דין in the מקבל
- Of the two approaches it would be harder to understand why you need two things to create אחדות. More likely A1 is 2).
1) Simple, it's a din in tzedakah because like any other יו"ט need to make sure to give.
- But Why they make it personalized to give to an עני and not like the regular collections that the גבאי then gives out?
- 2) It is like שלוח מנות- which ever reason and the reason we double the amount of people because less people will be paying attention to them while to one other is enough by people that are accepted.
Story 1:
רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו (ומתנות לאביונים)
Q3: Why did they respond קיימת בנו? Why wouldn’t he have?
This is definitely special food so could be showing 1 or 2 and they are saying you definitely achieved the purpose of the mitzva with it.
(Both are שהכל)
Story 2:
רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא
Q4: This is the second story that the food was sent- is that important? "משלוח"
Of the 2 reasons it would be easier to understand the sending is showing greater importance and would be received with greater appreciation- 1
אמר ליה אביי השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית
Q5: What is אביי problem and why did רבה ignore? Seems like a מח'- what is it?
אביי is holding #1 and if someone has טענות it would take away from it
רבה is holding #2 nothing to do with אחדות- big מח'
Or רבה is holding #1 but עכ"כ don’t need to get into whether someone might have טענות the point is to show the אהבה
הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא
אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא
אביי is now having the same מח' with למרי בר מר whatever it is- כנ"ל- אביי is the יחיד so depending on what the others hold that is the מסקנה.
Story 3:
אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי למיכס צעא אבתרה אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסימא שכיח
Q6: Big focus on eating a lot of special food- #2 or nothing to do with משלוח מנות just משתה ושמחה.
Story 4:
אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי
Q7: Is this teaching us something about סעודה (like maybe the previous line) or משלוח מנות?
If משלוח מנות the חי' could be to supply the whole seuda is a הידור and not just to add on to it- #2
"Special food"
Could imply simcha, but still can be achdus from the gesture
trei - two gifts. Maybe liquid wouldn't seem to be a maneh, and that's the chiddush.
תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו ב' מנות לאדם א' כלומר לרעהו העשיר ומתנות לאביונים ב' מתנות לב' בני אדם ר' יהודא נשיאה שדר ליה לרב הושעיא אטמא דעגלא תליתא וגרבא דחמרא גרש"י שלח לו קיימ' בנו רבי' ומשלוח מנות ופי' דהכא מנות איכא ול"ג הדר שלח ליה איהו אבל בכלהו נסחי גרסינן קיימת בנו רבי' ומתנות לאביונים פי' שלא היתה יקרה התשורה בעיניו ואמר שאינה מתנה לאד' כמוהו ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו הדר שלח ליה כלומר ר' יהודא נשיאה גופיה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין שלח ליה קיימת בנו רבי' ומשלוח מנות איש לרעהו כלומר שזו התשורה הראויה לך ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפי' בב' פרוטות דשוה פרוטה חשיבא מתנה אבל לא בפחו' כדאיתא בגטין ובדוכתי אחריתי:
- Ritva is gores in Rashi without it saying trei, but could still say from rashi saying "manot". Or maybe manot are maaadanim, ie he's saying "these are great maadanim!"
- Sees the story as the mishloach manot were sent back, saying "this is what you'd give an ani" - ie I'm wealthy and eat stuff like this for breakfast. Thereafter Rav Yehuda(?) sent a whole calf and three barrels of wine, and he said this gift is fitting for me.
- Rabbenu Chanaenl speaks this out as well.
- One of the few rishonim to speak out and quantify matanos le'evyonim, as only a shava pruta. This is clearly a din in tzedakah, better to give to two people than just one. (A2-1)
The giver is falling short - not creating achdus with that.
They would switch their meals - they would alternate who was the host of the seudah.
- Sounds like it's not about mishloach manot, this is more about the seudah (A7)
- Why not say like pashus of the Gemara, that they'd swap food? If Rashi is an issue of achdus, then if swapping food it wouldn;t create achdus. Proof he's learning simcha.
ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (דף ז ע"א)) תני רב יוסף שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם ((דף ז ע"ב) אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפי סעודתן להדדי:
We really don't know what to do with this, but he seems to see nothing mechadesh out of the stories.
Learns matanos le'evyonim as the same yesod as mishloach manot, so also a din in simcha.
They swapped food because they couldn't afford to give. This swapping doesn't create achdus, but it does create more simcha, through the mitzvah and the excitement of another person's food.
(טו) כֵּיצַד חוֹבַת סְעֻדָּה זוֹ. שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֻדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ. וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ. וְכֵן חַיָּב אָדָם לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מְנוֹת בָּשָׂר אוֹ שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין לַחֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט יט) "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ", שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לְרֵעִים מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ זֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
(טז) וְחַיָּב לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים בְּיוֹם הַפּוּרִים. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי עֲנִיִּים נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מַתָּנָה אַחַת אוֹ מָעוֹת אוֹ מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ מִינֵי אֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט כב) "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים", שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטּל נוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת:
(יז) מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים":
(יח) כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יְבֻטַּל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה טז) "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינִי". יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט כח) "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם":
(15) How is the obligation of this meal? That one eat meat and prepare as pleasing a meal as his hand can [afford]. And he should drink wine until he becomes intoxicated and falls asleep from his intoxication. And likewise is a person obligated to send two portions of meat or two types of dishes or two types of food to his fellow, as it is stated (Esther 9:22) "and sending portions, one man to another" — two portions to one man. And anyone who increases sending to friends is praiseworthy. And if he has no [means to do this], he should trade with his fellow: This one sends his meal to that one and that one sends his meal to this one — in order to fulfill, "and sending portions, one man to another."
(16) One is required to distribute charity to the poor on Purim. We do not [give to] less than two poor people. One gives one gift to each one: Coins or types of dishes or types of food. As it states (Esther 9:22) "and gifts to the destitute" — two gifts to two poor people. The applicants for Purim money should not be scrutinized; it should be given to anyone who holds out his hand. Purim money must not be diverted to any other charity.
(17) One should rather spend more money on gifts to the poor than on his Purim banquet and presents to his friends. No joy is greater and more glorious than the joy of gladdening the hearts of the poor, the orphans, the widows, and the strangers. He who gladdens the heart of these unhappy people imitates God, as it is written: "I am … to revive the spirit of the humble, and to put heart into the crushed" (Isaiah 57:15).
(18) All Prophetic Books and the Sacred Writings will cease [to be recited in public] during the messianic era except the Book of Esther. It will continue to exist just as the Five Books of the Torah and the laws of the Oral Torah that will never cease. Although ancient troubles will be remembered no longer, as it is written: "The troubles of the past are forgotten and hidden from my eyes" (Isaiah 65:16), the days of Purim will not be abolished, as it is written: "These days of Purim shall never be repealed among the Jews, and the memory of them shall never cease from their descendants" (Esther 9:28).
- Understands machlif like the Ran, that they would switch the food.
- Put mishloach manot in the halachos of seudah, showing them as linked - learns the purpose of mishloach manot is for simcha and the needs of the meal. If it was a totally seperate din, Rambam would have made a seperate halacha for it. Further proof is to be medayik in "vechein".
- "vkol hamarbeh... harei zeh meshubach" - where in our sugyah did he see that? Does he mean giving more people, or more things?
- Maybe by machlif seudah, since they swap the entire meal and not just part of it, and marbeh meaning giving more in amounts of gifts.
- Maybe a good nafkah minah between two approaches to mishloach manot. If you learn achdus, it would be more people, if you learn simcha it would be more gifts.
- Halacha 17 - matanos le'evyonim is all about simcha, making others happy, subsequently making you happy.
- Maybe another nafkah minah in mitzvah of matanos le'evyonim, simcah being more quantity, tzedakah being more people as it's better to give to more people.
סימן תרצה סאיף ד, מ״ב שם, באור הלכה שם
חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים:
(1) 1. The law as regards Purim money for the poor, 4 Seifim: All people must give at least two gifts to two poor people.
(א) ליתן לפחות וכו' - נסתפקתי מתנה לאביון אי מהני ע"מ להחזיר ומשלוח מנות לא מהני כי מצוה מאכל ומשקה שישמחו בפורים. ומחצית השקל אם מחלקין לעניים יוצאין ידי מתנות לאביונים [פמ"ג]:
What's his safek?
(ב) (ב) ליתן לפחות וכו' - ורשאי ליתן מאכל או מעות ולא מצאתיו כעת כמה יהיה שיעור מתנות [פמ"ג] ובחידושי ריטב"א כתב אפילו שתי פרוטות דשוה פרוטה חשובה מתנה אבל לא בפחות. אם החליף סעודתו בשל חבירו יצא ידי מתנות וע"כ עני המתפרנס מן הצדקה יתן שתי מתנות לשני אביונים ויחזרו הם ויתנו לו [פמ"ג] עוד כתב נ"ל דלכתחלה צריך ליתן לאביון דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים:
Learns matanos to be tzedakah, like the Ritva.
- Safek could be a big one if like Ritva vs. other rishonim, but still point of tzedakah on Purim is to have money for simcha. Any other tzedakah a metana al menat lehachzir works, but would it work here?
- Can be machlif by matanos le'evyonim
(ב) לשני עניים - ולא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים [מ"א בשם המאור] ומנהג העולם ליתן קודם פורים אף דמתנות לאביונים מצותו דוקא ביום פורים צ"ל דע"כ נותן שתי מתנות לאביונים גם ביום פורים וגם יש הרבה עניים החוזרים על הפתחים בפורים [מחצית השקל]:
(ג) (ג) שתי מתנות - זהו מדינא אבל באמת מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות ודומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים [רמב"ם] והנה השתי מתנות צריך ליתן משלו ולא משל מעשר וההוספה שמוסיף יוכל ליתן משל מעשר:
Quotes the Rambam. By him quoting the Rambam who we thought was learning the purpose was simcha, while the Chofetz chaim is learning tzedakah shows we made a bad diyuk in the Rambam.
(א) שתי מתנות. עבה"ט ועיין פר"ח דס"ל דעני פטור ממתנות לאביונים ומשלוח מנות חייב והבר"י כתב כדברי הב"ח וט"ז כדקי"ל בי"ד סימן רמ"ח דאפי' עני המתפרנס מצדקה צריך לתת ממה שנתנו לו ובמח"ב כתב שכ"כ במטה יהודה עיין שם בשם זרע יעקב שאם נותן מעות צריך שיתן שיעור שיקנה ג' ביצים אוכל ואם נותן אוכלים צריך שיתן לו שיעור ג' ביצים מפת כך נראה לפום ריהטא ולפי"ז אם מחלק לעניים מנה לכ"א פרוטה לא יי"ח ועדיין צריך להתישב עד כאן לשונו ואין גוף הספר בידי לדעת טעמו דבכל דוכתי נתינה בפרוטה עיין בפסחים דף ל"ב ובגיטין דף ך' בתוספות שם ואפשר שלמד ממ"ש בחולין ר"פ ראשית הגז שיתן לו משקל ה' סלעים לעשות ממנו בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה וכן כ' הרמב"ם בפרק יו"ד מהלכות בכורים ובש"ע י"ד סי' של"ג תתן לו שיהא בו כדי מתנה המועלת ולפ"ז יש לומר דה"ה כאן אינה קרויה מתנה אא"כ יש בה כדי מתנה המועלת דהיינו כדי שיעור סעודה ואמנם שם דף קל"ח איתא דהא דילפינן כדי לעשות בגד קטן מדכתיב לעמוד לשרת נפקא ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת בחלק יו"ד סימן ר"א שכת' בענין הפרשת חלה שיש בזה ב' מצות א' לאפקועי איסור טבל וע"ז אין לו שיעור מה"ת והשני לקיים מצות נתינה לכהן יש לו שיעור מה"ת דכתיב תתנו כדי נתינה כו' ושם נשא ונתן בדברי התוספות בגיטין דף ך' ותמה עליהם ע"ש שהאריך (ועיין ברמב"ן בגיטין שם שכת' דלענין מילתא דהוי דררא דממונא הוי נתונה בפרוטה וגט שאני עיין שם) ונפלאתי שלא הזכיר מתני' דר"פ ראשית הגז ומדברי המשנה למלך י"ל מתנות עניים ה"ל והמעיין יראה שהדברים קרובים עיין שם ומה שכת' בשם הלק"ט בנותן לאחד שיעור שני מתנות כו' נראה מלשון הש"ס והפוסקים דודאי לא יצא בפחות משני עניים ועיין בפר"ח שהקשה אימא שני מתנות לכל אביון וכדפריך ביומא גבי ונתן על שני השעירים כו' ע"ש ובבר"י האריך בזה וע"ש בא"ר בשם הרמב"ם טוב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ומשלוח מנות לרעים שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים ודומה לשכינה שנ' להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים עד כאן לשונו:
Bringing up the idea that "matana" is like reishis hagaz, it has to be a helpful amount. You need to give an ani enough for a meal. The Mishnah Berurah is more in the pashtus, but most people are machmir for this opinion.
(ד) חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו: הגה ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה) ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש:
(4) One must send to his fellow two portions of meat, or foodstuffs, as it says (Esther 9:19) "And send portions, man to his fellow." Two portions to one man [is the obligation]. And anyone who send more to his fellows is praiseworthy. If he has none, he can trade with his fellow, this one sending to that one his meal, and this one sending to that one his meal, so that they can fulfill "And send portions, man to his fellow." RAMA: And some send the portions during the day and not at night (from the Rosh, first chapter of [Bavli] Megilla). And if one sends portions to his fellow, but he doesn't want to accept them, or he forgives him [his obligation], he fulfills [his obligation nonetheless]. And a woman is obligated in [sending] portions to the destitute and sending portions [to one's fellows] like a man is. A woman sends to a woman, a man to a man. But not the other way, so that a man does not come to send it to a widow, and it will come to a possibility of kiddushin [having been enacted]. But portions to the destitute one should not worry [about this possibility].
(א) ואיני יודע מאי קשיא למר דאף אי ס"ל משלוח הוא דוקא ובעי שילוח ממש ולכן אם אוכל עם חבירו אינו יוצא מ"מ אין זו קשיא דאפשר דלרש"י ס"ל דמשלוח לאו דוקא אלא ה"ה אם אוכל עם חבירו דמ"ש שאוכל עמו בביתו או ששלחה אליו ואי קשיא ליה דאם א' היה אוכל עם חבירו בשנה זו א"כ השני לא היה מקיים משלוח מנות באותו פורים וכן השני בפורים הבא א"כ מאי קאמר בסוף דבריו א"כ מאי אתא לאשמעינן דסגי אשמעינן דהא' יוצא במה שחבירו אכל עמו ולכן אין (כדאי) לדחות דברי רש"י מכח קושייתו כתב מהרי"ל דטוב לשלוח מיני מאכל ומשתה דדברים אחרים אינן קרויים מנות וכ"כ בת"ה סימן קי"א וכתב עוד דאם שלח דברים אחרים לא יצא כתב מהר"י ברין דבאשיר"י פ"ק דמגילה משמע דאין משלוח מנות אלא ביום ולא בלילה וכתב עוד דאי א' מחל על מנתו מחולה דאין אדם מקבל מנות בעל כרחו וכתב עוד דאשה חייבת בשלוח מנות ומתנות לאביונים כמו שחייבת במקרא מגילה ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך משום גזירה שמא ישלח לאלמנה ויבא לידי ספק קידושין אבל מתנות לאביונים אפילו אשה לאיש דרך צדקה עכ"ל:
- The Rama goes like he does in Darkei Moshe on the Tur, can't force people to take the gift.
- Rama learns achdus as the purpose of mishloach manos, it's all about the gesture.
(כ) (כ) מיני אוכלין - ולא בגדים ושארי דברים וה"ה משקה דשפיר דמי דשתיה בכלל אכילה וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה ובעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע וי"א דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שרי:
- Maybe our hypothesis of Rashi is correct, that the chiddush in the story was that you can fulfill the mitzvah with wine itself. The Pri Chadash actually speaks this out as the chiddush
- When the max shir is given for matanos le'evyonim, then it's best to give to more people
(כד) (כד) יצא - והפר"ח חולק ע"ז וכן החתם סופר בסי' קצ"ו מתמה ע"ז:
(ג) על דברת הפר"ח א"ח סי' תרצ"ה שפקפק על הרמ"א שפס' בהג"הה שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יי"ח וכ' הפר"ח לא ידעתי מניין לו זה הנה בס' קרבן נתנאל פ"ק דמגלה השיב על פר"ח מש"ס נדרים ס"ג ע"ב דיכול להתיר נדרו שלא עפ"י חכם לומר הריני כאלו התקבלתי ע"ש וה"נ דכוותי' וצדקו דברי רמ"א ואני אומר לא עיין הגאון במ"ש הר"ן בשם הירושלמי שם כ"ד ע"א דמיירי בסתם ופליגי ר"מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל אבל אי כוונ' הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי וא"כ יפה כ' פר"ח מנ"ל לרמ"א דכוונ' מתקני משלוח מנות היינו מרדכי וב"ד אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו והנה ראיתי בזה ב' טעמים בתה"ד כי כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ע"ש וי"ל אפי' אית לי' טובא מ"מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית וא"כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אינו במחילתו כלום אלא אפי' אית לי' מ"מ לא ימחול משום שלא לבייש אך בס' מנות הלוי כ' בשם ראשית להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרי' ומפורדים במחלוקת לכן תקנו משלוח מנות א"כ י"ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ"י שזה מוחל לו כבר יי"ח ויפה כ' פר"ח מנ"ל למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכ' משמו להכריע בזה:
(יח) (יח) לשלוח - בת' בנין ציון סי' מ"ד נסתפק אם הביא בעצמו המנות ולא ע"י שליח אי יוצא כיון דכתיב ומשלוח נימא דבעינן דוקא ע"י שליחות ע"ש: