בפסוק זאת תורת העולה כו'. אש תמיד תוקד כו'.
והוא תכלית עבודת האדם. ובכל יום יורד הארה חדשה לעובדי השם יתברך כמו כתובש ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר כו'. והוא שכתוב ״מחדש בטובו בכל יום.״ והוא בחינת אהבה שהוא במתנה בחסד עליון. אכן מזה האור צריך להיות נשאר רשימה בלב כל היום וכל הלילה לא תכבה.
וממילא כל המחשבות והרהורים העולים על הלב צריכין להיות נשרף מהתלהבות רשימה זו. וזה שכתוב היא העולה על מוקדה כמו שכתוב בזוהר הקקוש מחשבה רעה לאוקדה לה בנורא. ופירוש העולה על מוקדה לומר כי לא יש מחשבה זרה רק כשיש מקודם מוכן כח ואש לשרוף אותה. כמו שכתוב הרמב"ן ז"ל בכל נסיון שאין הקדוש ברוך הוא מביא לאדם רק כשיש בו כח לעמוד בו.
ובאמת ״אש תמיד״ הוא היראה. וביער כו' הכהן הוא האהבה כמו שכתוב בכל יום נמשך חוט של חסד. יומם יצוה undefined חסדו. ובלילה שירה עמי הוא אש תמיד כו' על מוקדה כל הלילה.
וכן הוא הסדר בכל יום כפי מה שאור התורה פועל באדם להיות שורף ומבער מחשבות זרות. כי הכל הוא בתורה שנקרא אש. ויש אש מאיר הוא רמ"ח מ"ע שבתורה מאהבה. ויש אש שורף משס"ה )365 לא תתעשה מיראה.
ומצות הרמת הדשן הוא לרמוז כי כפי מה ששורפין הפסולת נעשה מזה עליה בכל יום ועל ידי זה יורד הארה חדשה אחר כך. ובכל יום ויום נמצא אלה התיקונים. ובעובד undefined כפשטו כשמקבל בכל יום מלכות שמים בקריאת שמע ואהבת כו' וכתיב והיו הדברים כו' אנכי מצוך היום שהוא הארה המתחדשת בכל יום על לבבך ודברת כו' ובשכבך שצריכין לקבל זו ההארה עד השכיבה והקימה. כל הלילה עד הבוקר