אחד המאפיינים העיקרים של העת החדשה הוא התגבשות התנועה הציוניות בשליש האחרון של המאה ה19 עם ההשפעות הנרחבות של המהפכה הצרפתית 1789 ואביב העמים 1848 במערב ובמרכז אירופה. כחלק מהחזון של הקמת מדינה יהודית מודרנית בארץ ישראל הקימה התנועה הציונית מפעלים שונים בכל תחומי החיים ההתישבות תל אביב , הקרקעות (קרן הקיימת לישראל), הביטחון (ארגוני השומר וההגנה ועוד).
וכך גם הוקמו בסוף המאה 19 באירופה אגודות וקבוצות ספורט כמו הכוח וינה
הדמות המזוהה ביותר בראשית הציונות סוף המאה ה19 עם פעילות ספורטיבית היה מאקס נורדאו עוזרו הנאמן של הרצל, רופא ומתאגרף.
מקס נורדאו - אישיותו ופועלו
מקס נורדאו נולד ב29 ליולי בשנת 1849 בעיר פשט שבהונגריה אביו, גבריאל זידפלד, היה משורר עברי.
נורדאו היה הוגה דעות, נואם וסופר, רופא, יהודי יליד הונגריה, וממייסדי התנועה הציונית, בנוסף נורדאו הגה חזון "יהדות השרירים"
נורדאו החל את לימודיו בבית ספר יהודי ובגיל 15 עבר ללמוד בגימנסיה הקתולית הממשלתית ולאחר מכן בגימנסיה הקאלוויניסטית, בה עשה את בחינות הבגרות.
לבסוף השלים תואר ברפואה באוניברסיטת פשט. לאחר לימודיו הועסק ככתב במספר עיתונים קטנים בבודפשט ובאביב 1873 היגר לברלין.
בשנת 1880, היגר לפריז, השתקע בה ועבד ככתב עבור העיתון הליברלי הברלינאי.
נורדאו כתב גם עבור העיתון הווינאי "נוֹיֶה פְרַאיֶה פְּרֶסֶה" וחי בפריז עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), אשר אילצה אותו, לעזוב את צרפת. הוא היגר לספרד והתגורר במדריד במשך שש שנים, עד אשר עבר ללונדון ב-1920.
בשנת 1892 שמע לראשונה נורדאו על בנימין זאב הרצל והרעיונות הציונות. בניגוד להרצל, אשר הדגיש בכתביו כי ברצונו ליצור מדינה יהודית-ליברלית בעלת מאפיינים של קידמה אירופית, נורדאו רצה לשקם את הכבוד הלאומי היהודי באמצעים רומנטיים, המתבססים על ההיסטוריה של העם היהודי.
נורדאו לקח חלק נרחב בפעילות בקונגרסים הציוניים, וכיהן כסגן נשיא בחלק מן הקונגרסים. בהמשך פרש מהשתתפות בקונגרסים הציוניים עקב חילוקי דעות עם חסידי הציונות המעשית.
בקונגרס הציוני השני 1898 קרא נורדאו בעד החזרת "יהדות השרירים האבודה"(המושג מתייחס לטיפוח של תכונות נפשיות וגופניות, כגון חוזק וחוסן גופני, זריזות ומשמעת, הנחוצות לתחייתו הלאומית של העם) ליושנה: יש להחזיר ל"יהודי הגלותי" את תדמית "היהודי הלוחם", ובכך לתת מענה לתחושות ההשפלה של היהדות באירופה ולתופעת האנטישמיות.
רעיון "יהדות השרירים" שימש זרז להקמת אגודות ספורט יהודיות ברחבי העולם, אשר נשאו שמות מייצגי כוח ועוצמה: "מכבי", "שמשון", "הכוח" ועוד
אגודות ספורט יהודיות באירופה
בתקופה המודרנית, עם ההתעוררות הלאומית בקרב העם היהודי, במסגרת המאמץ להפיכת העם היהודי המדוכא והמופלה לעם ככל העמים, חיפשו היהודים את דרכם אל הפעילות הגופנית התחרותית ואל הספורט. בעזרת קריאתו של מקס נורדאו בקונגרס היהודי השני ליצירת יהדות חזקה הבוחרת בטיפוח חוסן הגוף בעזרת רעיון יהדות השרירים המריץ תהליך של התארגנות ספורטיבית יהודית.
אגודת "מכבי" - תנועת מכבי היא תנועה ציונית ספורטיבית שהוקמה לפי חזון מקס נורדאו ושם התנועה לקוח מכינויו של יהודה המכבי. על כך ארחיב בהמשך.
המועדון הראשון של מכבי שהיה המועדון הספורט היהודי הראשון בעולם הוקם באיסטנבול ב-7 בינואר 1895, 3 השנים לפני נאומו של נורדאו. זה קרה כאשר קבוצה של צעירים יהודים ממוצא גרמני-אוסטרי, שרצתה להירשם למועדון ספורט סורבה. כתגובה הם הקימו את המועדון היהודי להתעמלות, קונסטנטינופול. 13 שנה אחרי הקמתו, ב-1908 שינה המועדון את שמו ל"מכבי קונסטנטינופול" וזכה להצלחה גדולה. עקב כך הוקמו מועדונים יהודים דומים בערים שונות ברחבי אירופה, מועדונים שנשאו שמות דוגמת "הכוח", "בר כוכבא", "הגיבור" וכדומה.
התנועה העולמית קמה ב-1921 לאחר שהתקבלה על כך החלטה בקונגרס הציוני ה-12.
מאז 1932 התנועה עורכת מדי ארבע שנים את המכביה, בה ספורטאים יהודים מכל העולם באים לישראל ומתחרים בענפי ספורט שונים. בחסות התנועה הוקמו מוסדות ובהם 'המכבי הצעיר' וכן מכבי שירותי בריאות, מועדוני ספורט רבים ואחרים
הכוח וינה
הכוח וינה היה מועדון הספורט היהודי המוביל עד למלחמת העולם השנייה, מהעיר וינה שבאוסטריה. המועדון כלל ספורטאים בענפי ספורט שונים ורבים. הקבוצות הבולטות ביותר של המועדון היו קבוצת הכדורגל, שהורכבה מכדורגלנים יהודים, שהגיעו מכל רחבי אירופה וקבוצת השחייה.
אגודות הספורט בארץ ישראל
הפועל - הוא איגוד ספורט אשר הוקם כאיגוד של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, המטרה העיקרית של ארגון הפועל הייתה לחזק ולטפח את תרבות הגוף, הבריאות והספורט בקרב הפועלים בישראל.
בשנת 1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל.
אמנם להנהגת ההסתדרות לא הייתה זיקה ספורטיבית, אך כאשר הקימו חברים מן השורה את התאגדות הפועל אימצה אותו ההסתדרות לחיקה. מועדון הספורט הראשון של ההתאגדות היה הפועל תל אביב, שהוקם בקיץ 1923 וכלל מחלקות כדורגל, התעמלות ואתלטיקה. המועדון התפרק לאחר שנה וחצי, וב-1924 נוסד מועדון הפועל חיפה.
ב-1925 נכשל ניסיון נוסף להקמת הפועל תל אביב, אך שנה לאחר מכן הוקם המועדון בשלישית, והפעם הצליח להתבסס היטב.
ספורט יחידני מול קבוצתי
הבחנה המקובלת בין ספורט יחידני וקבוצתי מתמקדת באופן שבו הספורטאי מתחרה לבד או בקבוצה.
כשאתה מתחרה בקבוצה, הספורט מוגדר כקבוצתי וכשאתה מתחרה לבד, הספורט מוגדר כיחידני.
בתקופת הציונות ובאגודות הספורט השונות היה ניתן לראות את הספורטאים מתחרים בעיקר בענפי ספורט קבוצתיים ולא אישיים.
המטרה העיקרית של ריבוי ענפי הספורט הקבוצתיים הייתה לגרום להעצמת הקבוצה למטרת הציונות כולה. ספורט קבוצתי הוא מאחד, בין אם זה את קבוצות האוהדים השונות או את החברים לאותה קבוצה ולכן באותה תקופה היה ניתן לראות בעיקר משחקי כדור שונים
כדי שהמנהיגים הציוניים והחברה היהודית תוכל להמציא את עצמה מחדש ולחנך את הנוער לאקטיביות , גבורה צבאית חוזק פיזי וחוזק נפשי עליה היה לעשות שינוי גדול בחינוך שעד כה התבסס על חינוך תורני אינטלקטואלי.
כפי שראינו בסיפור על ריש לקיש, ברגע שלמד את התורה הזניח את חוזקו הגופני ולאט לאט הוא אבד אל מול חוכמתו.
מטרת השירים והסיפורים על בר כוכבא ויהודה המקבי הייתה לחנך וליצור בחברה הצעירה תרבות של גבורה וחינוך גופני.
"הגיוני היה שהתעוררות התנועה הלאומית תפנה את מבטה אל האתוס של המכבים, לוחמי העצמאות. כמו בנושאים אחרים, כך גם כאן פילסה תנועת ההשכלה את הדרך. למחקריו של ההיסטוריון צבי גרץ, שפורסמו במחצית השנייה של המאה ה – 19 ולתיאורים שהוא תיאר את מרד החשמונאים היתה השפעה ניכרת על התגבשות התודעה הלאומית.
ואמנם, שום חג מחגי ישראל לא שודרגה חשיבותו הלאומית כפי שאירע לחג החנוכה. "הלאמתו" של חג החנוכה עלתה בקנה אחד עם התביעה הציונית להמיר את הציפייה הפסיבית לגאולה מידי שמים לעשייה אקטיבית שמטרתה גאולה עצמית, או "שחרור עצמי" – "אוטו–אמנסיפציה".
לא מקרה הוא שפינסקר, באוטואמנסיפציה, העלה את המכבים לדרגת סמל לימים שבהם זקף העם היהודי את קומתו . גם הרצל לא פסח על הסמל : בסיום מדינת היהודים כתב : "לכן אני מאמין כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים!!!"
בבליוגרפיה
מתוך : זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי, עורכים: ישראל ברטל, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם, מנחם בריקנר, הוצאת למדא וכתר, 2007.
ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו. ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים.
יהודה בהנהגתו וגבורתו מצליח לנצח את היוונים ולהקים את מדינת היהודים החשמונאים (-168 עד -40 לערך) המדינה החשמונאית שרדה עד -70 לספירה.
מתוך שורת המרידות בשלטון הנוכרי בארץ-ישראל, המרד היחיד הקרוי על שמו של מנהיג המרד הוא מרד בר-כוכבא. דומה כי אין זה מקרה, שכן אחד הגורמים לעוצמתו ולהיקפו של המרד הוא התלכדותו של העם מאחורי מנהיגותו של בר-כוכבא. בר-כוכבא לא היה רק מפקד צבאי, הוא ניהל את חיי האומה לתחומיהם השונים, ועסק בין היתר בהחכרת קרקעות ובארגון קיומן של מצוות. המקורות אינם משופעים בעדויות על מרד בר-כוכבא. בירור אופיה של הנהגת בר-כוכבא כרוך בקושי נוסף: במידה שמצויים מקורות בנושא, הרי הם, מטבע הדברים, מגמתיים ובעלי התייחסות אמביוואלנטית כלפי בר-כוכבא. ההפרדה בין עדויות המשקפות את המצב בעת המרד עצמו, לבין עדויות שבדיעבד, אשר חלקן מאוחרות למרד מאות שנים, היא כמעט בלתי-אפשרית. הספרות התלמודית כוללת אגדות אחדות המשרטטות את כוחו הפיסי המופלג של בר-כוכבא, ומטילה בו דופי על יחסו כלפי שמים.
.אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, אַל תִּקְרֵי כּוֹכָב אֶלָּא כּוֹזָב. רבי יוחנן מכנה את בר כוכבא משיח שקר. רַבִּי עֲקִיבָא כַּד הֲוָה חָמֵי לֵיהּ לְהָדֵין בַּר כּוֹזִיבָא הֲוָה אָמַר הַיְינוּ מַלְכָּא מְשִׁיחָא, רבי עקיבא הכתיר את בר כוכבא למשיח ישראל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרָתָא עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָּא. רבי יוחנן מתגרה ברבי עקיבא ואומר שהכתרת בר כוכבא כמשיח היא מגוחכת . קודם יעלו עשבים בלחיים של רבי עקיבא שהיה חלק ולא שערי לפני שהמשיח יבוא
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל אַדְרִיָּאנוּס קֵיסָר הָרַג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ צָרִין עַל בֵּיתָר, וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזִיבָא, וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מְקֻטָּעֵי אֶצְבַּע, שָׁלְחוּ לוֹ חֲכָמִים עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין, מעלים ביקורת על בר כוכבא שהיה עושה מבחני אומץ לחייליו ומורא עליהם לקטוע את האצבע שלהם כדי לגלות אומץ לב ולעמוד בכאב חזק. אָמַר לָהֶם וְהֵיאַךְ יִבָּדְקוּ, אָמְרוּ לוֹ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹקֵר אֶרֶז מִלְּבָנוֹן אַל יִכָּתֵב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁלְּךָ. וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מִכָּאן וּמִכָּאן, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיוּ אוֹמְרִים לָא תִסְעוֹד וְלָא תַסְכֵּיף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, יב): הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ. וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה בֶּן כּוֹזִיבָא, הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָא בְּאֶחָד מֵאַרְכּוּבוֹתָיו וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג מֵהֶן כַּמָּה נְפָשׁוֹת, וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כָּךְ. בר כוכבא היה מצליח לזרוק בליסטראה (סלע) מאחד מארכובותיו והיה מצליח להרוג כמה אנשים בבת אחת מרוב גבורתו ולכן רבי עקיבא כינה אותו כך.

