Save "פרק ג' - מימי הציונות לימינו
"
פרק ג' - מימי הציונות לימינו
חהתפתחות פעילות גופנית בעת החדשה
אחד המאפיינים העיקרים של העת החדשה הוא התגבשות התנועה הציוניות בשליש האחרון של המאה ה19 עם ההשפעות הנרחבות של המהפכה הצרפתית 1789 ואביב העמים 1848 במערב ובמרכז אירופה. כחלק מהחזון של הקמת מדינה יהודית מודרנית בארץ ישראל הקימה התנועה הציונית מפעלים שונים בכל תחומי החיים ההתישבות תל אביב , הקרקעות (קרן הקיימת לישראל), הביטחון (ארגוני השומר וההגנה ועוד).
וכך גם הוקמו בסוף המאה 19 באירופה אגודות וקבוצות ספורט כמו הכוח וינה
הדמות המזוהה ביותר בראשית הציונות סוף המאה ה19 עם פעילות ספורטיבית היה מאקס נורדאו עוזרו הנאמן של הרצל, רופא ומתאגרף.
מקס נורדאו - אישיותו ופועלו
מקס נורדאו נולד ב29 ליולי בשנת 1849 בעיר פשט שבהונגריה אביו, גבריאל זידפלד, היה משורר עברי.
נורדאו היה הוגה דעות, נואם וסופר, רופא, יהודי יליד הונגריה, וממייסדי התנועה הציונית, בנוסף נורדאו הגה חזון "יהדות השרירים"
נורדאו החל את לימודיו בבית ספר יהודי ובגיל 15 עבר ללמוד בגימנסיה הקתולית הממשלתית ולאחר מכן בגימנסיה הקאלוויניסטית, בה עשה את בחינות הבגרות.
לבסוף השלים תואר ברפואה באוניברסיטת פשט. לאחר לימודיו הועסק ככתב במספר עיתונים קטנים בבודפשט ובאביב 1873 היגר לברלין.
בשנת 1880, היגר לפריז, השתקע בה ועבד ככתב עבור העיתון הליברלי הברלינאי.
נורדאו כתב גם עבור העיתון הווינאי "נוֹיֶה פְרַאיֶה פְּרֶסֶה" וחי בפריז עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), אשר אילצה אותו, לעזוב את צרפת. הוא היגר לספרד והתגורר במדריד במשך שש שנים, עד אשר עבר ללונדון ב-1920.
בשנת 1892 שמע לראשונה נורדאו על בנימין זאב הרצל והרעיונות הציונות. בניגוד להרצל, אשר הדגיש בכתביו כי ברצונו ליצור מדינה יהודית-ליברלית בעלת מאפיינים של קידמה אירופית, נורדאו רצה לשקם את הכבוד הלאומי היהודי באמצעים רומנטיים, המתבססים על ההיסטוריה של העם היהודי.
נורדאו לקח חלק נרחב בפעילות בקונגרסים הציוניים, וכיהן כסגן נשיא בחלק מן הקונגרסים. בהמשך פרש מהשתתפות בקונגרסים הציוניים עקב חילוקי דעות עם חסידי הציונות המעשית.
בקונגרס הציוני השני 1898 קרא נורדאו בעד החזרת "יהדות השרירים האבודה"(המושג מתייחס לטיפוח של תכונות נפשיות וגופניות, כגון חוזק וחוסן גופני, זריזות ומשמעת, הנחוצות לתחייתו הלאומית של העם) ליושנה: יש להחזיר ל"יהודי הגלותי" את תדמית "היהודי הלוחם", ובכך לתת מענה לתחושות ההשפלה של היהדות באירופה ולתופעת האנטישמיות.
רעיון "יהדות השרירים" שימש זרז להקמת אגודות ספורט יהודיות ברחבי העולם, אשר נשאו שמות מייצגי כוח ועוצמה: "מכבי", "שמשון", "הכוח" ועוד
אגודות ספורט יהודיות באירופה
בתקופה המודרנית, עם ההתעוררות הלאומית בקרב העם היהודי, במסגרת המאמץ להפיכת העם היהודי המדוכא והמופלה לעם ככל העמים, חיפשו היהודים את דרכם אל הפעילות הגופנית התחרותית ואל הספורט. בעזרת קריאתו של מקס נורדאו בקונגרס היהודי השני ליצירת יהדות חזקה הבוחרת בטיפוח חוסן הגוף בעזרת רעיון יהדות השרירים המריץ תהליך של התארגנות ספורטיבית יהודית.
אגודת "מכבי" - תנועת מכבי היא תנועה ציונית ספורטיבית שהוקמה לפי חזון מקס נורדאו ושם התנועה לקוח מכינויו של יהודה המכבי. על כך ארחיב בהמשך.
המועדון הראשון של מכבי שהיה המועדון הספורט היהודי הראשון בעולם הוקם באיסטנבול ב-7 בינואר 1895, 3 השנים לפני נאומו של נורדאו. זה קרה כאשר קבוצה של צעירים יהודים ממוצא גרמני-אוסטרי, שרצתה להירשם למועדון ספורט סורבה. כתגובה הם הקימו את המועדון היהודי להתעמלות, קונסטנטינופול. 13 שנה אחרי הקמתו, ב-1908 שינה המועדון את שמו ל"מכבי קונסטנטינופול" וזכה להצלחה גדולה. עקב כך הוקמו מועדונים יהודים דומים בערים שונות ברחבי אירופה, מועדונים שנשאו שמות דוגמת "הכוח", "בר כוכבא", "הגיבור" וכדומה.
התנועה העולמית קמה ב-1921 לאחר שהתקבלה על כך החלטה בקונגרס הציוני ה-12.
מאז 1932 התנועה עורכת מדי ארבע שנים את המכביה, בה ספורטאים יהודים מכל העולם באים לישראל ומתחרים בענפי ספורט שונים. בחסות התנועה הוקמו מוסדות ובהם 'המכבי הצעיר' וכן מכבי שירותי בריאות, מועדוני ספורט רבים ואחרים
הכוח וינה
הכוח וינה היה מועדון הספורט היהודי המוביל עד למלחמת העולם השנייה, מהעיר וינה שבאוסטריה. המועדון כלל ספורטאים בענפי ספורט שונים ורבים. הקבוצות הבולטות ביותר של המועדון היו קבוצת הכדורגל, שהורכבה מכדורגלנים יהודים, שהגיעו מכל רחבי אירופה וקבוצת השחייה.
אגודות הספורט בארץ ישראל
הפועל - הוא איגוד ספורט אשר הוקם כאיגוד של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, המטרה העיקרית של ארגון הפועל הייתה לחזק ולטפח את תרבות הגוף, הבריאות והספורט בקרב הפועלים בישראל.
בשנת 1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל.
אמנם להנהגת ההסתדרות לא הייתה זיקה ספורטיבית, אך כאשר הקימו חברים מן השורה את התאגדות הפועל אימצה אותו ההסתדרות לחיקה. מועדון הספורט הראשון של ההתאגדות היה הפועל תל אביב, שהוקם בקיץ 1923 וכלל מחלקות כדורגל, התעמלות ואתלטיקה. המועדון התפרק לאחר שנה וחצי, וב-1924 נוסד מועדון הפועל חיפה.
ב-1925 נכשל ניסיון נוסף להקמת הפועל תל אביב, אך שנה לאחר מכן הוקם המועדון בשלישית, והפעם הצליח להתבסס היטב.
​​​​​​​

ספורט יחידני מול קבוצתי
הבחנה המקובלת בין ספורט יחידני וקבוצתי מתמקדת באופן שבו הספורטאי מתחרה לבד או בקבוצה.
כשאתה מתחרה בקבוצה, הספורט מוגדר כקבוצתי וכשאתה מתחרה לבד, הספורט מוגדר כיחידני.
בתקופת הציונות ובאגודות הספורט השונות היה ניתן לראות את הספורטאים מתחרים בעיקר בענפי ספורט קבוצתיים ולא אישיים.
המטרה העיקרית של ריבוי ענפי הספורט הקבוצתיים הייתה לגרום להעצמת הקבוצה למטרת הציונות כולה. ספורט קבוצתי הוא מאחד, בין אם זה את קבוצות האוהדים השונות או את החברים לאותה קבוצה ולכן באותה תקופה היה ניתן לראות בעיקר משחקי כדור שונים
בר כוכבא ויהודה המקבי כדמויות מיתיות
כדי שהמנהיגים הציוניים והחברה היהודית תוכל להמציא את עצמה מחדש ולחנך את הנוער לאקטיביות , גבורה צבאית חוזק פיזי וחוזק נפשי עליה היה לעשות שינוי גדול בחינוך שעד כה התבסס על חינוך תורני אינטלקטואלי.
כפי שראינו בסיפור על ריש לקיש, ברגע שלמד את התורה הזניח את חוזקו הגופני ולאט לאט הוא אבד אל מול חוכמתו.
מטרת השירים והסיפורים על בר כוכבא ויהודה המקבי הייתה לחנך וליצור בחברה הצעירה תרבות של גבורה וחינוך גופני.
​​​​​​​
"הגיוני היה שהתעוררות התנועה הלאומית תפנה את מבטה אל האתוס של המכבים, לוחמי העצמאות. כמו בנושאים אחרים, כך גם כאן פילסה תנועת ההשכלה את הדרך. למחקריו של ההיסטוריון צבי גרץ, שפורסמו במחצית השנייה של המאה ה – 19 ולתיאורים שהוא תיאר את מרד החשמונאים היתה השפעה ניכרת על התגבשות התודעה הלאומית.

ואמנם, שום חג מחגי ישראל לא שודרגה חשיבותו הלאומית כפי שאירע לחג החנוכה. "הלאמתו" של חג החנוכה עלתה בקנה אחד עם התביעה הציונית להמיר את הציפייה הפסיבית לגאולה מידי שמים לעשייה אקטיבית שמטרתה גאולה עצמית, או "שחרור עצמי" – "אוטו–אמנסיפציה".
לא מקרה הוא שפינסקר, באוטואמנסיפציה, העלה את המכבים לדרגת סמל לימים שבהם זקף העם היהודי את קומתו . גם הרצל לא פסח על הסמל : בסיום מדינת היהודים כתב : "לכן אני מאמין כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים!!!"
בבליוגרפיה
מתוך : זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי, עורכים: ישראל ברטל, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם, מנחם בריקנר, הוצאת למדא וכתר, 2007.

ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו. ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים.

Then his son Judas, called Maccabeus, rose up in his stead. And all his brethren helped him, and so did all they that held with his father, and they fought with cheerfulness the battle of Israel. So he gat his people great honour, and put on a breastplate as a giant, and girt his warlike harness about him, and he made battles, protecting the host with his sword. In his acts he was like a lion, and like a lion’s whelp roaring for his prey. For He pursued the wicked, and sought them out, and burnt up those that vexed his people. Wherefore the wicked shrunk for fear of him, and all the workers of iniquity were troubled, because salvation prospered in his hand. He grieved also many kings, and made Jacob glad with his acts, and his memorial is blessed for ever. Moreover he went through the cities of Juda, destroying the ungodly out of them, and turning away wrath from Israel: So that he was renowned unto the utmost part of the earth, and he received unto him such as were ready to perish. Then Apollonius gathered the Gentiles together, and a great host out of Samaria, to fight against Israel. Which thing when Judas perceived, he went forth to meet him, and so he smote him, and slew him: many also fell down slain, but the rest fled. Wherefore Judas took their spoils, and Apollonius’ sword also, and therewith he fought all his life long. 13 Now when Seron, a prince of the army of Syria, heard say that Judas had gathered unto him a multitude and company of the faithful to go out with him to war; He said, I will get me a name and honour in the kingdom; for I will go fight with Judas and them that are with him, who despise the king’s commandment. So he made him ready to go up, and there went with him a mighty host of the ungodly to help him, and to be avenged of the children of Israel. And when he came near to the going up of Bethhoron, Judas went forth to meet him with a small company: Who, when they saw the host coming to meet them, said unto Judas, How shall we be able, being so few, to fight against so great a multitude and so strong, seeing we are ready to faint with fasting all this day? Unto whom Judas answered, It is no hard matter for many to be shut up in the hands of a few; and with the God of heaven it is all one, to deliver with a great multitude, or a small company: For the victory of battle standeth not in the multitude of an host; but strength cometh from heaven. They come against us in much pride and iniquity to destroy us, and our wives and children, and to spoil us: But we fight for our lives and our laws. Wherefore the Lord himself will overthrow them before our face: and as for you, be ye not afraid of them. Now as soon as he had left off speaking, he leapt suddenly upon them, and so Seron and his host was overthrown before him. And they pursued them from the going down of Bethhoron unto the plain, where were slain about eight hundred men of them; and the residue fled into the land of the Philistines. Then began the fear of Judas and his brethren, and an exceeding great dread, to fall upon the nations round about them: Insomuch as his fame came unto the king, and all nations talked of the battles of Judas. Now when king Antiochus heard these things, he was full of indignation: wherefore he sent and gathered together all the forces of his realm, even a very strong army. He opened also his treasure, and gave his soldiers pay for a year, commanding them to be ready whensoever he should need them. Nevertheless, when he saw that the money of his treasures failed and that the tributes in the country were small, because of the dissension and plague, which he had brought upon the land in taking away the laws which had been of old time; He feared that he should not be able to bear the charges any longer, nor to have such gifts to give so liberally as he did before: for he had abounded above the kings that were before him. Wherefore, being greatly perplexed in his mind, he determined to go into Persia, there to take the tributes of the countries, and to gather much money. So he left Lysias, a nobleman, and one of the blood royal, to oversee the affairs of the king from the river Euphrates unto the borders of Egypt: And to bring up his son Antiochus, until he came again. Moreover he delivered unto him the half of his forces, and the elephants, and gave him charge of all things that he would have done, as also concerning them that dwelt in Juda and Jerusalem: To wit, that he should send an army against them, to destroy and root out the strength of Israel, and the remnant of Jerusalem, and to take away their memorial from that place; And that he should place strangers in all their quarters, and divide their land by lot. So the king took the half of the forces that remained, and departed from Antioch, his royal city, the hundred forty and seventh year; and having passed the river Euphrates, he went through the high countries. Then Lysias chose Ptolemee the son of Dorymenes, Nicanor, and Gorgias, mighty men of the king’s friends: And with them he sent forty thousand footmen, and seven thousand horsemen, to go into the land of Juda, and to destroy it, as the king commanded. So they went forth with all their power, and came and pitched by Emmaus in the plain country. And the merchants of the country, hearing the fame of them, took silver and gold very much, with servants, and came into the camp to buy the children of Israel for slaves: a power also of Syria and of the land of the Philistines joined themselves unto them. Now when Judas and his brethren saw that miseries were multiplied, and that the forces did encamp themselves in their borders: for they knew how the king had given commandment to destroy the people, and utterly abolish them; They said one to another, Let us restore the decayed fortune of our people, and let us fight for our people and the sanctuary. Then was the congregation gathered together, that they might be ready for battle, and that they might pray, and ask mercy and compassion. Now Jerusalem lay void as a wilderness, there was none of her children that went in or out: the sanctuary also was trodden down, and aliens kept the strong hold; the heathen had their habitation in that place; and joy was taken from Jacob, and the pipe with the harp ceased. Wherefore the Israelites assembled themselves together, and came to Maspha, over against Jerusalem; for in Maspha was the place where they prayed aforetime in Israel. Then they fasted that day, and put on sackcloth, and cast ashes upon their heads, and rent their clothes, And laid open the book of the law, wherein the heathen had sought to paint the likeness of their images. They brought also the priests’ garments, and the firstfruits, and the tithes: and the Nazarites they stirred up, who had accomplished their days. Then cried they with a loud voice toward heaven, saying, What shall we do with these, and whither shall we carry them away? For thy sanctuary is trodden down and profaned, and thy priests are in heaviness, and brought low. And lo, the heathen are assembled together against us to destroy us: what things they imagine against us, thou knowest. How shall we be able to stand against them, except thou, O God, be our help? Then sounded they with trumpets, and cried with a loud voice. And after this Judas ordained captains over the people, even captains over thousands, and over hundreds, and over fifties, and over tens. But as for such as were building houses, or had betrothed wives, or were planting vineyards, or were fearful, those he commanded that they should return, every man to his own house, according to the law. So the camp removed, and pitched upon the south side of Emmaus. And Judas said, arm yourselves, and be valiant men, and see that ye be in readiness against the morning, that ye may fight with these nations, that are assembled together against us to destroy us and our sanctuary: For it is better for us to die in battle, than to behold the calamities of our people and our sanctuary. 6 Nevertheless, as the will of God is in heaven, so let him do.
בתחילת פרק ג בספר מקבים א' מתואר יהודה המקבי כאדם חזק המעורר השראה בגבורתו ובחוזקו "דמיונו כאריה שואג לטרף... רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו..." מתואר שרבים פחדו מעוצמתו ועקב כך שמו בישראל הלך וגדל.
יהודה בהנהגתו וגבורתו מצליח לנצח את היוונים ולהקים את מדינת היהודים החשמונאים (-168 עד -40 לערך) המדינה החשמונאית שרדה עד -70 לספירה.

קטע מהדף בספריא גיבור כארי שנכתב על ידי אתר מורשת.
מתוך שורת המרידות בשלטון הנוכרי בארץ-ישראל, המרד היחיד הקרוי על שמו של מנהיג המרד הוא מרד בר-כוכבא. דומה כי אין זה מקרה, שכן אחד הגורמים לעוצמתו ולהיקפו של המרד הוא התלכדותו של העם מאחורי מנהיגותו של בר-כוכבא. בר-כוכבא לא היה רק מפקד צבאי, הוא ניהל את חיי האומה לתחומיהם השונים, ועסק בין היתר בהחכרת קרקעות ובארגון קיומן של מצוות. המקורות אינם משופעים בעדויות על מרד בר-כוכבא. בירור אופיה של הנהגת בר-כוכבא כרוך בקושי נוסף: במידה שמצויים מקורות בנושא, הרי הם, מטבע הדברים, מגמתיים ובעלי התייחסות אמביוואלנטית כלפי בר-כוכבא. ההפרדה בין עדויות המשקפות את המצב בעת המרד עצמו, לבין עדויות שבדיעבד, אשר חלקן מאוחרות למרד מאות שנים, היא כמעט בלתי-אפשרית. הספרות התלמודית כוללת אגדות אחדות המשרטטות את כוחו הפיסי המופלג של בר-כוכבא, ומטילה בו דופי על יחסו כלפי שמים.

.אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, אַל תִּקְרֵי כּוֹכָב אֶלָּא כּוֹזָב. רבי יוחנן מכנה את בר כוכבא משיח שקר. רַבִּי עֲקִיבָא כַּד הֲוָה חָמֵי לֵיהּ לְהָדֵין בַּר כּוֹזִיבָא הֲוָה אָמַר הַיְינוּ מַלְכָּא מְשִׁיחָא, רבי עקיבא הכתיר את בר כוכבא למשיח ישראל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרָתָא עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָּא. רבי יוחנן מתגרה ברבי עקיבא ואומר שהכתרת בר כוכבא כמשיח היא מגוחכת . קודם יעלו עשבים בלחיים של רבי עקיבא שהיה חלק ולא שערי לפני שהמשיח יבוא

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, קוֹל אַדְרִיָּאנוּס קֵיסָר הָרַג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ צָרִין עַל בֵּיתָר, וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזִיבָא, וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מְקֻטָּעֵי אֶצְבַּע, שָׁלְחוּ לוֹ חֲכָמִים עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין, מעלים ביקורת על בר כוכבא שהיה עושה מבחני אומץ לחייליו ומורא עליהם לקטוע את האצבע שלהם כדי לגלות אומץ לב ולעמוד בכאב חזק. אָמַר לָהֶם וְהֵיאַךְ יִבָּדְקוּ, אָמְרוּ לוֹ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹקֵר אֶרֶז מִלְּבָנוֹן אַל יִכָּתֵב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁלְּךָ. וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מִכָּאן וּמִכָּאן, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיוּ אוֹמְרִים לָא תִסְעוֹד וְלָא תַסְכֵּיף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ס, יב): הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ. וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה בֶּן כּוֹזִיבָא, הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָא בְּאֶחָד מֵאַרְכּוּבוֹתָיו וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג מֵהֶן כַּמָּה נְפָשׁוֹת, וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כָּךְ. בר כוכבא היה מצליח לזרוק בליסטראה (סלע) מאחד מארכובותיו והיה מצליח להרוג כמה אנשים בבת אחת מרוב גבורתו ולכן רבי עקיבא כינה אותו כך.

"The Lord has laid waste without pity all the habitations of Jacob (Lamentations 2:2)": Rabbi Pinchas in the name of Rabbi Hoshaya said: "There were 480 synagogues in Jerusalem, which is the numerical value of "That was filled (mel'eati) with justice (Isaiah 1:21)": meleti is written without an alef, and in everyone there was a Beit Sefer and a Beit Midrash, the Beit Sefer for reading scripture and the Beir Midrash for studying Mishnah. Another interpretation: "The Lord has laid waste without pity all the habitations (ne'ot) of Jacob": The important ones (neotayv) of Jacob.
הנה אנחנו רואים את היחס המורכב לבר כוכבא מצד אחד גיבור ואמיץ רבי עקיבא העריץ אותו וראה בו כמשיח ומצד שני רבי יוחנן מכנה אותו משיח שקר ויש טענות כלפיו שהיה מפקד אלים שפוגע בחייליו במקום לדאוג להם ולהובילם לניצחון.